לפני: כב' השופט צבי פרנקל

נציג ציבור עובדים: מר יאיר טבת

נציג ציבור מעסיקים: מר מאיר סהר

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה בגבו כבתאונת עבודה לפי הלכת המיקרוטראומה.

2. ביום 22.10.13 לאחר שמיעת הראיות הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה למינוי מומחה רפואי על סמך העובדות הבאות:

א. התובע יליד 1962 ועבד כנהג משאית חלוקה משנת 12/1997 ועד 8/1999 (כולל) ומ-5/2000 ועד 4/2004 (כולל) בחברת פרטוש הובלות.

ב. עבודתו של התובע בוצעה במשך השנים חמישה ימים בשבוע כ-12 שעות ביום וביום ו' כ-6 שעות.

ג. המדובר בנהיגה במשאית כבדה מעל 15 טון מסוג איווקו ודאף שנת ייצור 1991.

ד. במשאית היה מותקן כיסא סטנדרטי של משאית.

ה. התובע נהג כ-7 שעות ביום, מרבית הנהיגה התבצעה על כבישים סלולים וחלקה הקטן בדרכים משובשות.

ו. לטענת התובע הנהיגה במשאית כרוכה בתחושת רעד.

ז. מעבר לנהיגה הממושכת היתה העבודה כרוכה בביצוע עבודות סבלות, פריקת ציוד לבתי ספר (שולחנות, כיסאות, ספריות, ארונות וכדומה).

ח. הפריקה בוצעה בעזרת עוזר שעבד עם התובע.

ט. פריקת הציוד היתה כרוכה במאמץ.

י. מצבו הרפואי של התובע כעולה מהחומר הרפואי בתיק.

3. באותו יום מינינו את ד"ר בצלאל פרידמן כמומחה מטעם בית הדין על מנת שישיב לשאלות הבאות:

א. מהו ליקויו של התובע?

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע?

(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)"

4. ביום 18.11.13 המציא המומחה מטעם ביה"ד את חוות דעתו ובסיכום דבריו כתב:

"לפיכך ניתן לקבוע כי: אצל התובע קיימת אפשרות כי אופי עבודתו לאורך השנים החמיר מצבו הרפואי בגב תחתון (תואם לפגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר אשר במצטבר בהמשך החמירו מצבו הרפואי) אם כי באופן שולי ביחס לגורמי סיכון הטבועים בו והידע מהספרות הרפואית באשר להפרעה בה לקה. על כן – ניתן לייחס 1/3 (33%) מכלל מצבו הרפואי בגב תחתון לאופי עבודתו.

שיעור החמרת המצב 33%."

5. הנתבע ביקש לשלוח למומחה שאלות הבהרה, על החלטתי בעניין שאלות ההבהרה הגיש התובע בקשת רשות ערעור. בית הדין הארצי בפסק דינו בבר"ע 1812-02-04 מיום 26.5.14 קבע את נוסח שאלות ההבהרה שיש להעביר למומחה וביום 27.5.14 הוריתי למומחה להשיב לשאלות הבאות.

"שאלה 1:

בחוות דעתך ציינת כי "אצל התובע קיימת אפשרות כי אופי עבודתו לאורך השנים החמיר מצבו הרפואי בגב התחתון . . . אם כי באופן שולי ביחס לגורמי סיכון הטבועים בו והידע מהספרות הרפואית באשר להפרעה בה לקה. . . "

כמו כן קבעת כי "אופי עבודתו גרם לנזק מצטבר והחמיר מצבו הרפואי בגב תחתון וזאת ביחס לגורמים אחרים המוטעמים בו ואשר הינם בעלי חשיבות גדולה יותר בפרוץ מחלתו בגב תחתון".

בנוסף ציינת כי לתובע גורמי סיכון מובהקים למחלה בעמ"ש מותני (עישון כבד ומשקל יתר) וכי בספרות הרפואית קיימים מחקרים המצביעים מפורשות על כך כי תכונות גנטיות הינן הגורם בעל המשמעות הרבה ביותר בתהליכים ניווניים בעמ"ש.

א. בחוות דעתך קבעת ש"קיים קשר סיבתי מסוים" בין עבודתו של התובע לבין ההפרעה בגב תחתון של התובע. מובהר כי על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50%, כי תנאי העבודה השפיעו על כאבי הגב, דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על כאבי הגב, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו. האם לאור הבהרה זו, ולאור קביעותיך לעיל בחוות דעתך, קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין ההפרעה בגב?

ב. האם נוכח קביעותיך לעיל (השפעה שולית של העבודה, העובדה כי הגורמים האחרים הינם בעלי חשיבות גדולה יותר בהופעת המחלה וכו'), עומדת בעינה קביעתך כי אופי עבודתו של התובע החמיר את מצבו הרפואי של התובע בשיעור של 33%, דהיינו כי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על מצבו הרפואי של התובע היא בשיעור של 33%? אם מידת ההשפעה היא פחותה, האם לתנאי העבודה הייתה השפעה משמעותית על מצבו הרפואי של התובע? בתשובה זה תן נא דעתך כי השפעה משמעותית של תנאי העבודה על הליקוי על פי פסיקת בית הדין היא בשיעור של 20% ומעלה.

ג. בחוות דעתך ציינת מספר מחקרים מהם עולה כי תכונות גנטיות הינן הגורם בעל המשמעות הרבה ביותר בתהליכים ניווניים בגב (לרבות מחקר בו נמצא כי אפילו חשיפה לויבראציות קיצוניות כדוגמת נהגי מרוצים מקצועיים אינה גורם סיכון להתפתחות שינויים ניווניים או מחלת הדיסקים הבין חולייתיים).

כיצד באים לידי ביטוי מחקרים אלה בקביעתך לפיה אופי עבודתו של התובע החמיר את מצבו הרפואי של התובע בשיעור של 33%, דהיינו כי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על מצבו הרפואי של התובע היא בשיעור של 33%? גם בתשובה לשאלה זו תן נא דעתך כי השפעה משמעותית של תנאי העבודה על הליקוי על פי פסיקת בית הדין היא בשיעור של 20% ומעלה.

שאלה 2:

כפי שצוין בעובדות, התובע עבד כנהג משאית חלוקה מ-12/1997 ועד 8/1999 (כולל) ומ-5/2000 ועד 4/2004 (כולל).

האם יש בעובדה זו לעניין תקופת עבודתו של התובע כדי לשנות ממסקנותיך לעניין מידת הקשר הסיבתי? בתשובתך זו אנא התייחס גם לעובדה כי בהתאם לחוות דעתך, בבדיקת CT שנערכה לתובע בשנת 2002 נמצאה דיסקופטיה 4-5L עם לחץ ניכר צד שמאל ובנוסף היצרות ניכרת של תעלה ספינלית 7 מ"מ בגובה הנ"ל. "

6. ביום 1.7.14 השיב המומחה לשאלות ההבהרה וקבע בתשובה לשאלה 2-

"אין בעובדות אלה בכדי לשנות את מידת הקשר הסיבתי. מדובר בציר זמן קצר יחסית. חוות דעתי פרטה בצורה נרחבת את דעתי –

אופי עבודתו החמיר מצבו הרפואי בגב תחתון בשיעור 33% ביחס לגורמים אחרים הטבועים בו."

7. באותו יום קבעתי שהצדדים יודיעו עד ליום 20.7.14 האם הם מבקשים לשלוח שאלות הבהרה ומשהצדדים לא ביקשו לשלוח שאלות הבהרה התיק נקבע לסיכומים בעל פה להיום.

8. התובע טוען שיש לקבל את התביעה לאור חוות הדעת, מאחר שהמומחה קבע שתנאי העבודה השפיעו להערכתו ב-33% על מצבו של התובע. ב"כ הנתבע טענה שמאחר שהרופא לא קבע סבירות של 50% לקשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל יש לדחות את התביעה ומסיבה זו אף לא ביקש הנתבע לשלוח שאלות הבהרה נוספות.

9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין התביעה להתקבל. בית הדין הארצי קבע בעב"ל 51152-12-12 המוסד לביטוח לאומי נ' מדר צמח כי ברגע שמומחה מעריך שתנאי העבודה תרמו כשליש לפחות למצבו של המבוטח יש בכך כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקויים.

בסעיף 21 א לפסק הדין מיום 28.7.14 קבע בית הדין הארצי:

"...

א. אין צורך בהעברת שאלות הבהרה למומחה הנוסף שכן במסגרת שאלת ההבהרה השניה נבחנה עם המומחה הנוסף כוונתו באותם ביטויים בהם עשה שימוש "לא ניתן לשלול" ו"תיתכן תרומה". לשאלה זו השיב המומחה הנוסף כי הוא מעריך שתנאי העבודה תרמו "כ- 1/3 לפחות". תשובה זו מניחה את הדעת לצורך קביעת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקויים."

10. אמנם חוות הדעת לא כתובה בצורה בהירה כפי שהיינו מצפים- באשר לשאלות ששאלנו את המומחה, ובעיקר לשאלה האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל. אולם, יש לזכור שיש לקבל את הפרשנות שפועלת לטובת המבוטח, מה עוד שהנתבע לא ביקש למנות מומחה נוסף או לשאול שאלת הבהרה נוספת, כאמור לאור ההלכה שנקבעה בעניין מדר צמח, די בכך שתנאי העבודה תרמו כשליש לפחות להחמרת המצב הרפואי כדי לקבוע קשר סיבתי.

11. לאור האמור התביעה מתקבלת. הפגיעה בגבו של התובע היא פגיעה בעבודה.

12. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ התובע בסך של 2,000 ₪.

13. זכות ערעור תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ה, (10 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.