על ידי ב"כ עוה"ד סיום טדלה

1. התובעת הינה חברה העוסקת בניהול ואחזקת נכסי דיור ציבורי מטעם מדינת ישראל והינה הבעלים של דירה בדיור הציבורי המצויה ברחוב סרנגה 133 ברחובות (פרטי הדירה: דירה בת כ-97 מ"ר בקומה א', דירה מספר 2, רחוב משולם סרנגה 133, קרית משה, רחובות. להלן: "הדירה").

2. הדירה הושכרה החל מיום 01.01.82, בשכירות בלתי מוגנת להורי הנתבעים מספר 1 ו-2 , גאזי וסוזן יאיר ז"ל .

3. הורי הנתבעים מס' 1 ו-2 נפטרו לבית עולמם (בתחילה נפטר האב ולאחריו האם) ומכאן התביעה לסילוק יד כנגד הנתבעים 1, 2 ו-3 אשר הינה אשתו של הנתבע מס' 1, לאור טענת התובעת כי הינם מחזיקים בדירה שלא כדין.

הואיל והנתבעים לא שילמו שכר דירה לתובעת, לפיכך הם נתבעים גם לתשלום חוב שכר הדירה, נכון ליום 24.07.12, העומד על סך של 28,285 ₪ .

4. מלכתחילה ניתן בתובענה פסק-דין בהעדר הגנה. לימים, במהלך הליכי הוצל"פ, הנתבעים מס' 1 ו-3 , המתגוררים בדירה, הגישו בקשה לביטולו והרשם הנכבד נעתר לבקשה.

הואיל והנתבע מס' 2 לא ביקש ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, יתייחס פסק-דין זה לנתבעים מס' 1 ו-3 בלבד.

5. בכתב התביעה (ראה: סיפת סע' 4 לכתב התביעה) ציינה התובעת שבקשת הנתבעים לאשר לגאליזציה של מעמדם בדירה נדחתה.

6. בשלב הראיות הוגש מטעם התובעת תצהיר עדותו הראשית של מר עודד שאער, מנהל בסניף השפלה של התובעת, והוא מציין, בהתאם לנטען בסעיף 4 לכתב התביעה, כי ביום 27.06.12 ועדת האכלוס העליונה של התובעת (להלן: "הרשות") דחתה את בקשת התובעים להקניית זכויות חוזיות בדירה כ-"דייר ממשיך" ואת זכאותם לדיור ציבורי, ומכתב מפורט בנושא זה, מיום 01.07.12, הועבר לתובעים באמצעות התובע מס' 1 (המכתב מצורף כנספח לתצהירו של העד).

משהדירה לא פונתה, למרות החלטת הרשות, הוגשה התובענה שבפניי חודשיים לאחר מכן, בחודש ספטמבר 2012.

כמו כן, מציין מר שאער כי שכר הדירה בה חוייבו הנתבעים ממועד פטירת האם המנוחה עמד על סך 1,415 ₪ לחודש, כאשר על פי חוות דעת מומחה, השמאי שמעון רז, שהוגשה עוד בשנת 2015, שכר הדירה החודשי הראוי עומד על סך של 4,500 ₪ וחובם של הנתבעים לתובעת עומד על סך של 28,285 ₪ נכון ליום 24.07.12.

7. בישיבת ההוכחות לא נחקר נגדית מר שאער על תצהיר עדותו הראשית וכל האמור בו מקובל.

8. ידי בית משפט זה כבולות ואין בידיו, לצערו, לסייע לנתבעים, ועליו לקבל את התובענה כנגדם, כפי שיבואר להלן.

9. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, ופרט 13 לתוספת הראשונה לחוק הנ"ל קובעים, כי החלטה של הרשות בעניין דיור ציבורי ניתן להשיג עליה אך ורק בדרך של הגשת עתירה מנהלית לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי-דין), התשס"א-2000, קוצבת פרק זמן של 45 ימים להגשת העתירה המנהלית ממועד ההחלטה או המצאתה, לפי המוקדם.

10. בנדון דידן, התובעים השלימו עם החלטת הרשות שצוינה לעיל, שניתנה עוד ביום 27.06.12 והודעה להם במכתב מפורט שמוען אליהם ביום 01.07.12, ולא השיגו עליה בדרך של הגשת עתירה מנהלית כפי שקובע חוק בתי משפט לעניינים מנהליים.

חלפו להם כבר 5 שנים (!) מאז תום המועד שבו ניתן היה להגיש העתירה המנהלית כנגד החלטת הרשות על פי תקנות סדרי הדין של בתי המשפט לעניינים מנהליים וכזו לא הוגשה מעולם.

המדובר כיום בהחלטה חלוטה של הרשות, לפיה אין לתובעים זכויות חוזיות של "דייר ממשיך" בדירה הציבורית שבה התגוררו הוריהם או זכות לדיור ציבורי ולבית משפט זה אין את הסמכות, שניתנה לבית-המשפט לעניינים מנהליים, להרהר אחריה או לשנותה ולפיכך אין מנוס מקבלת התביעה של התובעת כנגדם.

11. סוף דבר

התביעה מתקבלת.

הנני מחייבת את הנתבעים לסלק ידם מהדירה, שפרטיה צויינו בסעיף 1 לפסק דין זה, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, עד ולא יאוחר מיום 31.12.17.

הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 28,235 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.07.12 ועד למועד התשלום בפועל וגם זאת עד ולא יאוחר מיום 31.12.17.

כמו כן, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של
8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל וגם זאת לא יאוחר מיום 31.12.17.

אם לא תפונה הדירה ו/או לא ישולמו הסכומים שנפסקו לעיל עד ליום 31.12.17, תהא התובעת רשאית לממש פסק-דין זה בהליכי הוצל"פ החל מיום 01.01.18.

המזכירות תשגר פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.