1. בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים], התשנ"ו – 1996, על רקע כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה – עבירה בניגוד לסעיף 329(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן:"החוק"), ועבירה של החזקת סכין – עבירה בניגוד לסעיף 186 לחוק.
   
2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 14/9/12 בסמוך לפני השעה 04:45, הגיע המשיב 2 למועדון ה"בלאק" בדימונה (להלן: "המועדון"), ובאותה העת היה שם המשיב 1, כאשר בינו לבין המשיב התגלע סכסוך עובר לאירוע שיתואר להלן.
   המשיבים עמדו בסמוך למועדון והחלו להתווכח, כאשר במהלך הוויכוח, אחז המשיב 1 סכין ודקר באמצעותו את המשיב 2 בפלג גופו העליון, מספר פעמים. המשיב 2 השתחרר מאחיזתו של המשיב 1, והמשיב 1 החל להימלט לכיוון המועדון. בשלב זה, החל המשיב 2 לרדוף אחרי המשיב 1 כשהוא אוחז בידו סכין, תפס אותו בסמוך למועדון, הניף את הסכין פעמיים לכיוון גבו של המשיב 1 ודקר את המשיב 1 בגבו, סמוך לצוואר. המשיב 1 הצליח להשתחרר מאחיזתו של המשיב 2 ונמלט למועדון, כאשר במקביל המשיב 2 נמלט מהמקום.
   כתוצאה ממעשי המשיב 1 נגרמו למשיב 2 שני פצעי דקירה בחזה שחדרו את דופן בטן שמאל באזור הטחול ופצע חודר באזור כתף שמאל, והוא נותח ואושפז.
   כתוצאה ממעשי המשיב 2, נגרם למשיב 1 פצע דקירה בגבו, סמוך לצוואר.
   

טיעוני ב"כ המבקשת

1. ב"כ המבקשת עתרה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. לטענתה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיבים, הנשענת בעיקרה על הקלטות של מצלמות האבטחה שתיעדו את האירוע, עדותו של מנהל המועדון, ניסים בוחבוט, אשר זיהה את המשיבים מתוך הצילומים וכן מזכרו של השוטר, משה שריקר, המכיר את המשיבים וזיהה אותם מהקלטות מצלמות האבטחה. עוד קיימת עדותו של מאבטח המועדון שמסר, כי המשיבים אחזו בסכינים. עוד ישנה תעודה רפואית לפיה הפצעים שנגרמו למשיב 2 תואמים דקירות ולא נפילה.
   באשר לעילת המעצר נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם המשיבים ישוחררו הם יסכנו את ביטחון הציבור בשים לב לטיב ונסיבות ביצוע העבירות לכאורה. עוד נטען, ביחס למסוכנותם של המשיבים כי המסוכנות מתעצמת על רקע עברם הפלילי: למשיב 1 הרשעות בעבירות אלימות, תקיפת שוטרים, סמים, הפרת הוראות חוקיות, למשיב 2 הרשעות בעבירות אלימות, רכוש, סמים והפרות הוראות חוקיות.
   

טיעוני ב"כ המשיבים

1. ב"כ המשיב 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר, יחד עם זאת עתר לקבלת תסקיר מעצר שיבחן חלופת מעצר, בשים לב לכך כי על אף שלמשיב עבר פלילי, רובו ככולו לא בעבירות אלימות ולא באמצעות סכין.
   
2. ב"כ המשיב 2 טענה, כי אין מחלוקת שביום 14/9/12 המשיב נפצע, אושפז ונותח. עם זאת נטען, כי רק לאחר שמערכת הבריאות דיווחה למשטרה על כך שהמשיב קיבל טיפול רפואי, החלה המשטרה לחפש אירוע של דקירה בדימונה, ובהמשך הגיעו לבית החולים לגבות עדות מהמשיב, שהיה לאחר ניתוח, והוא מסר כי הוא לא היה במועדון אלא נפל ולא נדקר. עוד נטען, כי הראיות בתיק מתבססות על סרטון האבטחה שמתעד שתי דמויות שלכאורה האחד דוקר את האחר ולאחר מכן אותו אחר רודף אחרי השני ולכאורה פוגע בו. לטעמה של ב"כ המשיב, הרי שהזיהוי שנעשה על ידי המשטרה הוא זיהוי הפוך ומזוהם, שכן המשטרה יצאה מנקודת הנחה מאחר שיש פצוע, המשיב, לכן הוא הדמות שנראית בסרטון. כמו כן, מהסרטון לא ניתן לזהות את הפנים או את גובהו של הדמות המצולמת, וזאת בניגוד למזכרו של השוטר משה שריקר, לפיו זיהה את הדמות כמשיב. באשר לזיהוי הנוסף שנעשה על ידי מנהל המועדון, ניסים בוחבוט, נטען כי המדובר בזיהוי מזוהם, שכן בטרם שהוצג לו הסרטון, נאמר לו שהיה אירוע דקירות בין המשיב 1 למשיב 2, ועל כן משקלו של הזיהוי הוא אפסי. עוד נטען, כי המאבטח לא זיהה את המשיב בשום שלב, בהודעתו תיאר אירוע בו שני אנשים התקוטטו, והוא זיהה רק את המשיב 1 מתוך מסדר זיהוי תמונות, כאשר לא נעשה מסדר זיהוי תמונות ביחס למשיב. עוד נטען, כי המשיב 1 לא נבדק, לא ידוע ממה פציעתו נגרמה, לא הוגשה חוות דעת רפואית ולא ניתן לקבוע שהפצע שנגרם למשיב 1 הוא כתוצאה מהדקירה.
   באשר לעילת המעצר נטען, כי למשיב עבר פלילי אולם אינו מכביד, בשנת 2005 בהיותו בן 17 במסגרת צירוף תיקים בבית משפט לנוער נידון ל 11 חודשי מאסר, וישנם עוד שני תיקים כאשר אחד מהם עניינו הפרת הוראה חוקית. כיום המשיב נשוי ואב לילדים, הרחיק עצמו מעולם הפשע, ועל כן עתרה להורת על שחרורו לחלופת מעצר בעיר אילת.
   

ראיות לכאורה

חומר החקירה כפי שיובא להלן בתמצית:

1. הודעת ניסים בוחבוט – מנהל המועדון מיום 16/9/12 - מסר בהודעתו כי הוא לא ידע על קיומה של הקטטה וכי הוא שמע משמועות בעיר על כך שהייתה קטטה מחוץ למועדון בין המשיב 1 למשיב 2. עוד ציין, כי ראה את המשיבים ביום האירוע במועדון.
   בהודעתו מיום 19/9/12 שעה 18.31, חזר על גרסתו, ותיאר את שראה בסרטון: "ראיתי את בני אסור מגיע למועדון, ניגש לארז סבג ושניים הולכים הצידה, אחרי זה חוזרים ועומדים ליד המועדון ואז היו דקירות, ארז דוקר ואחרי זה הם רצים לכיוון המועדון ושם ארז נדקר חזרה ונכנס לתוך המועדון, אני לא ראיתי את ארז...". בהמשך לאחר שהוצג בפניו שוב הסרטון, זיהה שוב את המשיב 1 והמשיב 2 כמי שהתקוטטו (עמ' 3 ש' 68-80).
   גם בהודעתו מיום 24/9/12 חזר על כך כי ראה באותו היום את המשיבים במועדון.
   
2. הודעת דוד סולומנוב, מאבטח במועדון, מיום 19/9/12 – העד מסר בהודעתו, כי ביום האירוע בסביבות השעה 04.30 שני אנשים התקוטטו בכניסה למועדון ודקרו אחד את השני עם סכינים (עמ' 1 ש' 6-13). אחד מהאנשים נכנס לתוך המועדון והשני ברח. אחד מהאנשים היה בחור קירח שאותו הוא מכיר בפנים כי הוא מגיע למועדון, והבחור השני כהה עור ושיער קצוץ, כאשר שניהם לא גבוהים. במסדר זיהוי תמונות שנערך לעד ביום 19/9/12 זיהה את המשיב 1, כבחור הקירח שהיה מעורב בקטטה.
   בהודעתו מיום 24/9/12 חזר על גרסתו.
   
3. מזכר ערוך על ידי רס"ר משה שריקר מיום 16/9/12: לאחר צפייה בסרטון מצלמות האבטחה זיהה את המשיב 1 יוצא מהמועדון ובאותה העת מגיע המשיב 2 עם נתי שגב. השנים מדברים והולכים לכיוון הדלת השמאלית של המועדון, ומשם לכיוון הכביש הראשי ולאחר שנייה שתיים חוזרים לכיוון הדלת הצדדית של המועדון. לאחר שניה נראה שארז (המשיב 1) דוקר את בני אסור (המשיב 2) מספר פעמים לכיוון פלג גופו הקדמי, והם רצים לכיוון הכביש הראשי וממשיכים להיאבק אחד בשני שניהם נראים בבירור עם סכינים. לאחר מכן נראה ארז רץ לכיוון שער "הסלקציה" מנסה לפתוח את השרשרת ובני דוקר אותו פעמיים באזור הגב בסמוך לצוואר. לאחר מכן ארז בורח לתוך המועדון ובני הולך לכיוון רכב הנמצא בכביש בסמוך למועדון.
   
4. מזכר ערוך על ידי רס"ר משה שריקר מיום 24/9/12: ציין, כי הוא מכיר את המשיב 2 מפעילות פלילית קודמת, וכי הוא זיהה אותו בברור בסרטון בו מתועד הדקירות, כאשר הוא זיהה אותו על פי מראה פניו, שערו וקומתו. עוד ציין, כי המשיב מתגורר בשכנות אליו והוא מכיר אותו מעבר לעבודתו במשטרה. כמו כן זיהה את המשיב 1 כמי שדוקר את המשיב, תוך שציין כי הוא מכיר את המשיב 1 מגיל צעיר.
   
5. דיסק המתעד את אירוע התקיפה: בדיסק נראה בשעה 04:46:24 שתי דמויות של גברים אחד לבוש במכנס ג'ינס וחולצה כחולה עומד על המדרכה (זוהה על ידי השוטר שריקר כמשיב 1), והשני לבוש במכנס שחור וחולצה כהה עומד לצד רכב אפור מסוג מאזדה (זוהה על ידי השוטר שריקר כמשיב 2). המשיב 1 משוחח עם המשיב 2 בסמוך לרכב, הולך לכיוון המדרכה ובסמוך לכך המשיב 2 מתקרב לעברו, שניהם הולכים לצד ומתחילים להכות אחד את השני, כאשר המשיב 1 מכה את המשיב 2 אל עבר מרכז הגוף, אזור הבטן. בהמשך בשעה 04:46:46 נראים השנים רצים אל עבר הכניסה למועדון, והמשיב 2 מניף את ידו פעמיים ודוקר את הגבר השני באמצעות סכין ועוזב את המקום, כאשר נראה כי המשיב 1 מחזיק אף הוא סכין בידו. סמוך לאחר מכן חוזר המשיב 2 אל עבר כניסת המועדון, נכנס לתוך רכב המאזדה ועוזב את המקום. המשיב 1 נכנס לתוך המועדון.

1. תעודות רפואיות מבית החולים סורוקה לפיהם המשיב 2 התקבל לחדר הטראומה בשל דקירה באזור בטן שמאלית עליונה שבעקבותיה אושפז ונותח.
   
2. לוח צילומים מיום 23/9/12, בהם מתועדת פציעתו של המשיב 1.
   
3. לוח צילומים של זירת האירוע מיום 14/9/12 כאשר בתמונות נראים סימני דם על המדרכה בסמוך לכניסה למועדון.

גרסת המשיב 1
המשיב בהודעתו מיום 20/9/12, הכחיש את המעשה המיוחס לו בכתב האישום. עוד מסר כי אין לו כל סכסוך עם המשיב 2, כמו כן, משהוצג לו קטע מהסרטון המתעד את האירוע, השיב כי הוא אכן מזהה שתי דמויות שמתקוטטות אך לא מזהה אותן. בהודעתו השנייה מיום 23/9/12, משהוצג לו שוב הסרטון וכן הודעות עדים שמוסרים כי ראו אותו דוקר את המשיב 2, השיב "אני ראיתי המולה של בדואים כדי להפריד וקלטתי מה הולך שם וברחתי... אני לא זוכר שהיה שם מלא בדואים... לא רציתי לסבך אף אחד אני לא יודע מי תקף אותי... לא רציתי לסבך אף אחד ובגלל זה לא סיפרתי לך מההתחלה".
עוד יש לציין כי בהודעתו השנייה המשיב מאשר כי מזהה את עצמו במקום.

1. גרסת המשיב 2
   בהודעותיו מיום 16/9/12 סרב המשיב לענות על השאלות שנשאל, אלא טען כי קשה לו לדבר, ולאחר שהוא יחלים הוא ידבר. בהודעתו מיום 20/9/12 הכחיש את המיוחס לו. כאשר נשאל האם הותקף?, השיב כי הוא לא זוכר וכי "יש לי חשש לחיי יש לי אישה בבית עם שני ילדים". באשר לטיב פציעתו טען, כי הוא קיבל מכה בגב, לא זוכר איפה זה היה ובעקבות זה עשו לו ניתוח. אף לאחר שהוצג בפניו סרטון האבטחה, הכחיש המשיב מעורבות בקטטה.
   

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וזאת כנדרש על פי המבחן שנקבע ב"הלכת זאדה", לפיו בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה.
2. בעניינו של המשיב 1, לא הייתה מחלוקת לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, על כן אבחן את התשתית הראייתית ביחס למשיב 2.
   
3. עיקר התשתית הראייתית מתבססת בין היתר על סרטון מצלמות האבטחה המתעד את האירוע, כאשר הסרטון מצולם בתנאיי תאורה טובים וניתן לזהות את שתי הדמויות המעורבות בקטטה.
   
   בנוסף, קיים מזכר של השוטר משה שריקר אשר זיהה בסרטון האבטחה את המשיב 2, לאור היכרותו מפעילות פלילית קודמת וכן מאחר והמשיב מתגורר בשכנות אליו, ואף זיהה את המשיב 1, אותו הוא מכיר מגיל צעיר.
   
   עוד ישנן הודעותיו של ניסים בוחבוט, מנהל המועדון, אשר מסר כי ראה את המשיבים במועדון בסמוך לשעת האירוע.
   
   עוד ישנה הודעתו של מאבטח המועדון, דוד סולומנוב, שתיאר את הקטטה וזיהה את המשיב 1 כאחד מהמשתתפים בקטטה.
   
   בנוסף, ישנן תעודות רפואיות מבית החולים סורוקה, שם אושפז ונותח המשיב לפיהן הפציעה שנגרמה לו תואמת פצע דקירה.
   
   עוד ישנו לוח צילומים של הכניסה למועדון, היכן שלכאורה נדקר המשיב 1 על ידי המשיב 2, כאשר ניתן לראות בתמונות טיפות דם על המדרכה.
   
4. באשר לטענת הסנגורית, כי הזיהוי של המשיב 2 בסרטון מצלמות האבטחה, הינו זיהוי "הפוך ומזוהם", שכן הזיהוי בוצע על ידי השוטר שריקר, לאחר שנודע כי המשיב 2 אושפז בבית החולים בשל פצע דקירה, וכן גם הזיהוי על ידי ניסים בוחבוט, נעשה לאחר שנאמר לו כי הוא עומד לצפות בסרטון מצלמות האבטחה בו נראים המשיבים מתקוטטים, הרי שסוגיית מהימנות הזיהוי דינה להתלבן במסגרת ההליך העיקרי ולא בשלב בחינת קיומן של ראיות לכאורה (ראה לעניין זה בש"פ 6742/10 עייש אבו רבירה נגד מדינת ישראל).
   יפים לענייניו הדברים שנקבעו בבש"פ 9452/07 מדינת ישראל נגד מיכאל נניקשווילי:
   "עוד בטרם חקיקת "חוק המעצרים" נפסק מפי השופט מ' שמגר (כתוארו דאז) כי: "כמקובל על בית משפט זה, אין הוא מתייחס ואין הוא יכול להתייחס בשלב זה של הדיון למהימנותם של העדים. כל המובא בפני בית המשפט הוא בכתובים. בית המשפט אינו שומע עדויותיהם של הנוגעים בדבר, וממילא גם לא נערכת כל חקירה נגדית אשר יכולה להעביר אמירותיהם של העדים במבחן הביקורת הצולבת, ומכאן הכלל האמור שאיננו מכריעים בשלב זה באמינות הטענות" (ב"ש 322/80 מדינת ישראל נגד אוחנה, פ"ד לה(1) 359, 362)".
   

לאחר שצפיתי בסרטון המתעד את המעשה המתואר בכתב האישום, הנני דוחה בשתי ידיים את טיעוני ב"כ המשיב 2, כי קיים קושי לזהות את פניהם של שני המשיבים. זאת מאחר וניתן לזהות לכאורה בנקל את פני המצולמים, תוך שהם נראים בברור תוקפים ודוקרים אחד את השני באמצעות סכינים, כך שהתיאור המתועד בדו"ח הצפייה של השוטר שריקר, משקף נאמנה את המתועד בסרטון.

יתרה מכך, המשיב 1 בהודעתו השנייה מאשר שנכח במקום בזמן המצוין בכתב האישום ואף מזהה את עצמו בסרטון, בעוד המשיב 2 בהודעותיו ממשיך להכחיש כל קשר למקום ולמעשה. יחד עם זאת, מוסר לחוקר "...יש לי חשש לחיי, יש לי אישה בבית עם שני ילדים ואין לי עוד מה להוסיף". אמירה זו חזרה מספר פעמים כתשובה לשאלת החוקר "הנני מציג בפניך סרטון בו אתה נצפה נדקר על ידי המשיב 1 ובשלב מאוחר אתה דוקר בחזרה".
מהמצוין לעיל ניתן ללמוד, כי גרסתו של המשיב 2 נסתרת לכאורה על ידי מערכת הראיות שפורטה לעיל.

ראיות נסיבתיות – הלכה פסוקה היא כי תשתית ראייתי לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו ובלבד שהראיות לכאורה ככל שהן נסיבתיות תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (ראה לעניין זה בש"פ 2693/10, בש"פ 2071/08, בש"פ 7690/10, ע"פ 351/80 שלמה בן ברוך נגד מדינת ישראל).

1. באשר לעילת המעצר, העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחסד"פ, שכן המשיבים השתמשו לכאורה באלימות וביצעו את העבירות תוך שימוש בנשק קר. עוד קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחסד"פ, לאור העבירות המיוחסות למשיבים ולנסיבות ביצוען – שימוש באלימות ובנשק קר, כאשר האירוע הסלים מוויכוח מילולי לאלימות פיזית, תוך עשיית שימוש בנשק קר.
2. גם לאחר שקבעתי שקיימות ראיות לכאורה, וכן קיומה של עילת מעצר נותר אפוא לבחון בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב לחסד"פ חלופת מעצר בעניינם של המשיבים.
   
3. ב"כ המשיב 1 עתר להורות על קבלת תסקיר מעצר שייבחן מסוגלות החלופה לאיין את מסוכנותו של המשיב.
4. ב"כ המשיב 2 עתרה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בדמות מעצר בית בעיר אילת.
   
5. כבר נפסק לא אחת, כי במקרה בו קיימות כנגד הנאשם ראיות לכאורה, להוכחת ביצוע העבירה תוך שימוש בנשק קר, יש להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, שכן אין בחלופת מעצר לאיין את מסוכנותו, אלא בנסיבות חריגות. כך למשל נקבע בבש"פ 139/10 מדינת ישראל נגד אדיר מנור: "מדיניות בתי המשפט בשנים האחרונות ביחס לתת-תרבות הסכין בכלל, ובהקשר של בילוי במועדונים בפרט, משקפת עמדה מחמירה בעבירות כגון דא. הכלל הוא, כי מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה להוכחת מעשה הדקירה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות (בש"פ 8534/07 איבגי נ' מדינת ישראל; בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל; בש"פ 5443/03 לובאני נ' מדינת ישראל; בש"פ 2008/03 עזאקי נ' מדינת ישראל)".
   
   ראה גם הדברים שנאמרו על ידי השופטת חיות בבש"פ 544/03 חמודה לובאני נגד מדינת ישראל: "אכן כן, מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור וייעשה שימוש כזה פעם נוספת".
   

עוד יפים לענייניו דברי כבוד השופטת פרוקצ'ה בבש"פ 5506/09: "גישה זו הננקטת בפסיקה נועדה להגן על הציבור הרחב מפני הסכנה הגדולה הטמונה במעשי בריונות של צעירים, המשתמשים בנשק קל על נקל, תוך התלהטות יצרים ואובדן שליטה על מעשיהם. לא אחת, מביאה תופעה זו לקיפוח חיים ממש או לפציעה אנושה. תופעה זו שפשטה בין בני נוער ומתרחשת לא אחת במתחמי בילוי של צעירים... ויוצרת סיכון כבד לשלום הציבור בכללו ולשלום צעירים השוהים במקומות בילוי בשעות הפנאי בפרט".

על רקע המבחנים שנקבעו בפסיקה, השאלה האם בעניינם של המשיבים קיימות נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות בחינת חלופת מעצר בעניינם.

המשיב 1 יליד 1984, לחובתו 6 הרשעות קודמות בגין עבירות של החזקת סכין שלא כדין, היזק לרכוש במזיד, עבירות רכוש, הפרת הוראה חוקית, איומים, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תיווך בסמים, העלבת עובד ציבור. עוד מעיון בגיליון הרשעותיו עולה, כי ריצה מאסרים בפועל על רקע עבירות בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע (נידון ל 15 חודשים בפועל- גזר דין מיום 8/1/12).

המשיב 2 יליד 1988, לחובתו 6 הרשעות קודמות, הראשונה משנת 2003 בגין עבירת שוד, גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, נידון למבחן, השנייה משנת 2004 בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפרת הוראה חוקית- בית משפט לנוער. השלישית משנת 2004, החזקת סכין למטרה לא כשרה, איומים ותקיפה סתם. הרביעית, משנת 2005 בגין ניסיון בריחה ממשמורת חוקית, התחזות לאדם אחר, פציעה שעבריין מזוין, בריחה ממעצר, איומים – נידון למאסר בפועל בן 11 חודשים. החמישית משנת 2008 בגין הפרת הוראה חוקית, והאחרונה משנת 2011 בגין החזקת סם לצריכה עצמית ונידון למבחן המאסר המותנה הוארך –בית משפט לנוער.

1. מסוכנות המשיבים:
   על רמת המסוכנות של המשיבים ניתן ללמוד מאופי המעשים המיוחסים להם בכתב האישום ונסיבות ביצוען. העובדה שהמשיבים הצטיידו מראש בסכינים ולא בחלו לעשות בהם שימוש במקום הומה אדם, מקום בילוי, רק מעידה על הדפוסים האלימים שמאפיינים את המשיבים. עוד יש לציין את התנהלותם של המשיבים בעת החקירה, שלא שיתפו פעולה עם המשטרה, התנהלות המעידה על האופי של המשיבים לפתור את הסכסוך לא בדרכים המקובלות. עוד יש לתת משקל לעברם הפלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות, רכוש, סמים והפרת הוראות חוקיות. אין נסיבותיהן של המשיבים חריגות המצדיקות שחרורם לחלופת מעצר שיהיה בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם.
2. בחינתה של חלופת מעצר נעשית ככלל בשני שלבים. בשלב הראשון בוחן בית המשפט האם ניתן להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופת מעצר- יהא טיבה אשר יהא. רק אם מגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר, הוא יפנה לבחינתה של חלופת המעצר הקונקרטית הראויה בנסיבות העניין (ראה בש"פ 9198/04).
   
3. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובשים לב לטיבן של העבירות נשוא כתב האישום ונסיבות ביצוען לכאורה, שימוש בנשק קר, ולאחר צפייה בסרטון המתעד את המעשים נשוא כתב האישום, הגעתי לכלל מסקנה כי מהמשיבים נשקפת רמת מסוכנות גבוהה לשלום הציבור וביטחונו, וכי אין בחלופה קונקרטית כדי לאיין את החשש האמור לעיל. במילים פשוטות, המדובר בבריונות מהמדרג הגבוה ובנס שהאירוע לא הסתיים בתוצאות טראגיות יותר. עוד ברצוני לציין, כי בסרטון נצפים מספר אנשים שצופים במתרחש אולם ניכר כי מתוך חשש ופחד לא העזו להתערב בנעשה ואף היו ניסיונות מחומר הראיות לשבש את הליכי החקירה (ראה לעניין הודעת מנהל המועדון לעומת הודעת המאבטח בכניסה למועדון).

אשר על כן, הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.

תיק החקירה הוחזר לב"כ המבקשת

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בנוכחות הצדדים.