נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אביב דמרי

הנאשם 1 וב"כ עו"ד שי ברגר

הנאשם 2 וב"כ עו"ד פאולה ברוש

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

התייצבה קצינת המבחן אשר מבקשת לומר דבר לפני מתן גזר הדין.

הגב' מורן הולנדר:

אני קצינת המבחן, אני תורנית היום, אני לא טיפלתי בעניינו של הנאשם 2. אני מבקשת לומר דברים לפני מתן גזר הדין.

ב"כ המאשימה:

כפי שהובהר ביום 17.9.14 שם ביקשה חברתי שבית המשפט יורה על קבלת תסקיר משלים, אני סבור שבשלב הזה שהדיון קבוע היום למתן גזר דין, יהיה נכון שפשוט יינתן גזר דין.

ב"כ הנאשם 2:

היום בבוקר הבנתי משירות המבחן שהם רצו לבוא לדיון, אמרתי לקצינת המבחן שהיום הדיון קבוע למתן גזר דין, אבל ברשות בית המשפט אולי תוכל לומר כמה דברים, אני חושבת שאף פעם לא מאוחר לומר דברים.

ככל הנראה שירות המבחן ראו את הפרוטוקול של הדיון הקודם והחליטו לבוא ולומר דברים לגבי הנאשם, מדוע זה העיתוי לבוא דברים. הסברתי לקצינת המבחן שטיעונים לעונש נשמעו, אני לא אתנגד שתאמר דברים.

<#3#>

החלטה

לא ברורה בקשת שירות המבחן, לא נמסרה על כך כל הודעה עובר לדיון, מה גם שמועד מתן גזר הדין נדחה לבקשת הנאשם 1 מיום 20.10.14 להיום, וגם לישיבת 20.10.14 לא הוגשה כל בקשה או הודעה.

לטעמי, ככל שביקש שירות המבחן להוסיף דברים, היה עליו לעשות כן עוד לפני שנקבע המועד למתן גזר דין.

למרות כל האמור לעיל, יישמעו כעת דברי קצינת המבחן, בתמצית.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' חשוון תשע"ה, 26/10/2014 במעמד הנוכחים.

הגב' מורן הולנדר:

יש לנו תורנות של קצינות מבחן מופיעות. התבקשתי ע"י קצינת המבחן שטיפלה בתיק להגיע לכאן היום, מכיוון שלא ניתנה הזדמנות לתסקיר משלים, וזה אחד המקרים אנו חושבים שמאוד חשוב לנו את קולו של השיקום הטיפולי בגלל הדרך המשמעותית שהוא עשה, שיתוף פעולה בטיפול, מתמיד מגיע מידי שבוע, עושה שינוי בדפוסי חשיבה.

אני ממלא הוראות במסגרת התורנות שלי.

<#2#>

גזר דין

האישום

1. הנאשמים הורשעו על פי הודייתם בכתב אישום מתוקן, הנאשם 1 בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335+333(א)(1) לחוק העונשין, והחזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין; הנאשם 2 בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335+334(א)(1) לחוק העונשין, והחזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

על פי כתב האישום המתוקן, בין הנאשמים התגלה סכסוך אשר מהותו וסיבותיו אינן ידועות בבירור, ובתאריך 14.9.2012, עמדו שני הנאשמים מחוץ למועדון, התווכחו, והנאשם 1 אחז סכין ודקר את הנאשם 2 בפלג גופו העליון מספר פעמים תוך שהוא אוחז את הנאשם 2 בידו השמאלית, עד אשר הנאשם 2 הצליח להשתחרר מהאחיזה, והנאשם 1 החל להימלט. הנאשם 2 רדף אחר הנאשם 1 כשהוא אוחז בסכין, ופצעו בגבו סמוך לצוואר.

כתוצאה ממעשי הנאשם 1, נגרמו לנאשם 2 שני פצעי דקירה בחזה שמאלי תחתון שחדרו את דופן בטן שמאל באזור הטחול, ופצע חודר באזור כתף שמאל, והנאשם 2 נותח ואושפז.

כתוצאה ממעשי הנאשם 2 נגרם לנאשם 1 פצע בגבו, סמוך לצוואר.

טיעוני הצדדים

2. ב"כ המאשימה טענה כי בנסיבות ביצוע העבירות, הנאשמים פגעו בערכים המוגנים שהם שלומו, בטחונו, בריאותו שלמות הגוף וכבודו של כל אחד מהנאשמים, כאשר מדובר בערכים בעלי מעמד חוקתי, והפגיעה בערכים אלו היא קשה וממשית.

נטען כי יש מקום לענישה מחמירה, להרחקת הנאשמים מהחברה בה פגעו, הרתעה לנאשמים ולאחרים המבקשים לעשות שימוש בסכין ודקירה לשם פתירת סכסוכים, ולבטא את הסלידה ממי שפוגע בערכי החברה החשובים.

נטען כי מדובר בנסיבות מחמירות הכוללות שימוש בסכין, וכי העבירות בוצעו באכזריות ובתעוזה רבה תוך דקירת אחד את השני במקומות רבים ובאיברים חיוניים וזאת בפומבי [תעודות רפואיות ותמונות מהחבלות הוגשו וסומנו ת/3-ת/4], כאשר נטען כי נסיבותיו של הנאשם 1 חמורות יותר נוכח הנזק החמור שגרם לנאשם 2 וכן לאור העובדה כי היה הראשון להשתמש בסכין בתקיפה.

ב"כ המאשימה עתרה לקביעת מתחם עונש בעניינו של הנאשם 1, ככולל מאסר בפועל הנע בין 3-7 שנים ובעניינו של הנאשם 2 ככולל מאסר בפועל הנע בין 24-42 חודשים.

נטען כי לנאשמים עבר פלילי רב בעבירות סמים, אלימות ורכוש, נתון שיש בו כדי להוות שיקול לחומרה לענישה במסגרת המתחמים המוצעים.

עוד נטען כי בעניינו של הנאשם 1 תסקיר שירות המבחן אינו חיובי ונמנע מהמלצה, ואילו בעניינו של הנאשם 2 אין מדובר בנסיבות שיש בהן כדי לחרוג ממתחם העונש ההולם וכי ביהמ"ש לא חייב לקבל את המלצת שירות המבחן.

ב"כ המאשימה עתר להטלת עונש של 6 שנות מאסר על הנאשם 1, וזאת במצטבר לעונש אותו הוא מרצה כיום בתיק אחר [גזר הדין בתיק האחר הוגש וסומן ת/5], ועל הנאשם 2 - 3 שנות מאסר.

3. ב"כ הנאשם 1 טען כי נחסך זמן שיפוטי, נאשם 1 הביע חרטה רבה, הנאשמים ביניהם הגיעו להסדר וסיימו את התקרית המצערת בין שניהם כאשר כיום שניהם בריאים ושלמים, וכי אין ביניהם סכסוך, ועל בית המשפט לעודד זאת ולהביא זאת בחשבון.

עוד נטען כי הנאשם 1 היה עצור במסגרת ההליך פרק זמן ממושך, ולאחר מכן שוחרר למסגרת טיפולית ממנה הפיק רבות וחווה שינוי של ממש ואף הוגשה מטעמו אסופת תרשומות שניהל הנאשם 1 בשהותו בקהילה, המצביעה על השינוי שנערך בו [הוגש וסומן נ/1].

נטען כי הגם שלנאשם 1 עבר פלילי , אין מדובר בעבירות אלימות חמורות וזו הפעם הראשונה בה הוא עומד לדין על עבירת אלימות עם שימוש בסכין.

ב"כ הנאשם 1 טען כי הפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה חורגת לחומרה ואינה רלוונטית בענייננו, הפנה לפסיקה מטעמו, טען כי הפסיקה מצביעה על מתחמים נמוכים משנטען ע"י ב"כ המאשימה, כי הנאשם 1 מבקש לחזור לחייו ולגדל את ילדו, ועתר כי יוטל עונש שלא יעלה על 18 חודשי מאסר.

4. הנאשם 2 העיד בפתח הטיעונים לעונש בעניינו, ואמר כי הוא נמצא כיום בטיפול כל שבוע בשירות המבחן במסגרת קבוצתית ובה גם נותן בדיקת שתן.

ב"כ הנאשם 2 טענה כי כיום שורר שלום בין הנאשמים, הנאשם 2 התחרט מאד על מעשיו, לקח אחריות ומנסה לתקן את חייו ודרכו, ובעקבות האירוע עבר תקופה לא פשוטה בעיקר נוכח פציעותיו הגופניות וההחלמה שעבר במעצר בתקופה ממושכת.

נטען כי הגם שלנאשם 2 רישום פלילי, הרי עיקר עברו מתייחס לביהמ"ש לנוער, והרשעתו האחרונה משנת 2011 הינה על עבירה משנת 2007 שאינה עבירת אלימות, כאשר הנאשם עשה מאמצים רבים בתקופה האחרונה לשיקום חייו, הוא נישא והקים משפחה ולא חזר והסתבך בעבירות נוספות מאז העבירה שהייתה לפני כשנתיים.

נטען כי מתסקיר שירות המבחן עולה שהנאשם 2 משקיע מאמצים רבים בשיקומו, ואף הומלץ על מאסר בעבודות שירות וצו של"צ, כאשר מחודש מרץ ועד היום שולב בקבוצה טיפולית ושירות המבחן מתרשם כי חל שינוי של ממש, ועונש ממשי יפגע בשיקום זה ובמשפחתו.

לעניין מתחם העונש נטען כי ב"כ המאשימה צרפה פסיקה שאינה רלוונטית בחומרתה, הפנתה לפסיקה מטעמה ונטען כי ניתן להסתפק במאסר על דרך של עבודות שירות, ולאפשר לנאשם 2 להמשיך במתווה השיקומי שהחל.

5. הנאשם 1 אמר כי הוא עבר דרך ארוכה, יש לו ילד בן 5 שהוא אינו רואה. נאמר כי הוא מצטער ומתחרט על מעשיו, אינו מקל ראש בחומרת עבירותיו, אולם אינו אדם אלים, וביקש כי יתאפשר לו לסיים את מאסרו כיום ולחזור למשפחתו, וכיום הוא יודע מה הוא הולך לעשות בחייו.

הנאשם 2 אמר כי הוא מצטער על העבירה, כיום בשלום עם הנאשם 1 ומבקש כי בית המשפט ימצא לנכון להטיל עליו עבודות שירות ולסלוח לנאשם 1.

מתחם העונש ההולם

6. הנאשמים ביצעו מעשי אלימות זה כלפי זה תוך שימוש בנשק קר - סכין, בנסיבות חמורות, באירוע אשר כלל תקיפה הדדית וגרימת נזקים גופניים קשים זה לזה.

מדובר בעבירות בהן פוטנציאל של ממש לגרימת נזקים אף גדולים בהרבה, ואין להקל עם מי מהנאשמים בכך שכל אחד היה גם קורבן למעשי האחר. כל אחד מהם בחר לעשות שימוש קשה בסכין, ופגע בשני באופן קשה.

בביצוע העבירות, פגעו הנאשמים פגיעה קשה בערכים המוגנים של כבוד האדם, שלמות הגוף, הזכות לאוטונומיה על הגוף, הביטחון האישי, והביטחון הציבורי.

רבות נפסק לגבי חומרת עבירות האלימות ועבירות השימוש בנשק קר, הצורך למגרן והצורך בהכבדת הענישה בגינן. זכותו של אדם לשלמות הגוף הינה זכות מקודשת אשר אין להתיר פגיעה בה, אין לצמצם את חומרת הפגיעה בה, ויש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה.

"חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם פתרון סכסוכים בנשק קר או חם, במיוחד כאשר תופעות מסוג זה מתרחשות חדשות לבקרים ולא פעם בתחום המשפחה. תרומתו של בית המשפט למאמץ שנועד למגר התופעה צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה. נוכח פסקי הדין שהוצגו בפני הערכאה הדיונית ובפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם. מקובלת עלינו עמדת המדינה כי העונש הראוי במקרים מסוג זה צריך להיות חמור מזה שהושת במקרה שבפנינו וראוי בנסיבות המתאימות שיהיה בן שתי ספרות. אנו מצפים כי רמת הענישה אותה אנו מכתיבים תיושם בפועל על ידי הערכאות קמא".

ע"פ 4697/11 מדינת ישראל נ' סילמאן אלצאנע (24.3.2013)

ר' הדברים שנאמרו בע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (10.11.2009):

"האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד"

ר' ע"פ 8314/03 שיהאד נ' מדינת ישראל (7.6.2005):

"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר."

7. מכלול הנסיבות המתוארות, אופן ביצוע העבירות ותוצאותיהן בדמות פצעי דקירות כמפורט לעיל, מביאים למסקנה כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אשר יכלול מאסר בפועל משמעותי לכל אחד מהנאשמים.

קשת הענישה בעבירות אלימות, לרבות אלו המבוצעות תוך שימוש בנשק קר, הינה רחבה ביותר, ומתחם הענישה נקבע ע"פ נסיבותיו של כל אירוע, האלימות אשר הופגנה במסגרתו, תוצאותיה ומידת חומרתה.

לענין זה ראה ע"פ 5153/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.1.2014), כאמור:

"קשת הענישה בעבירות אלימות, תוך שימוש בנשק קר, רחבה ומגוונת. צודק בא כוח המערער בטענתו כי ישנם מקרים דומים ואף חמורים יותר בהם אישר בית משפט זה עונשים קלים יותר מאלו שהושתו על המערער. בחינת כמה מבין המקרים שנדונו בבית משפט זה, בהם הודו נאשמים באחריותם בגדרי הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, מעלה כי במקרה דנן השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש שאינו קל ואולי הוא אף כזה המצוי בצד הגבוה של מתחם הענישה, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות, היעדר עבר פלילי וסעיפי האישום הספציפיים."

נסיבות ביצוע העבירה מובילות לקביעת מתחם העונש ההולם, וקביעתו אינה קשורה אך בעבירה כפי נוסחה ועונשה בחוק, אלא, ובעיקר, בנסיבות בהן בוצעה, תוצאותיה, ומידת חומרתה. יש בקביעת מתחם העונש ההולם כדי מתן ביטוי לנסיבות הספציפיות של המעשים ותוצאותיהם, ומתחם העונש מבטא את מתחם ההתייחסות העונשית למקרה המסוים, בנסיבותיו המסוימות.

נסיבות ביצוע העבירות על ידי הנאשמים דומות, אך קיימות נסיבות המבחינות ביניהם, ולפיכך מתחמי העונש ההולם שלהם יהיו שונים, לא רק בשל העבירה השונה המיוחסת לכל אחד מהם אלא גם בשל השוני בנסיבות.

אפנה להלן לפסיקה אשר התייחסה לעבירות דומות לאלו בהן הורשע הנאשמים, הן עבירות חבלה חמורה והן עבירות פציעה, אולם הפסיקה ענינה נסיבות שונות, כפי נסיבות כל מקרה, והמתחם ייקבע, כפי המחויב, לאור הנסיבות המסוימות בענייננו.

• ע"פ 6636/09 טיגאב וואסה נ' מדינת ישראל (26.4.2010) – המערער הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שדקר את המתלונן בעת ויכוח שפרץ בין השניים, והמתלונן נזקק להתערבות כירורגית ואושפז במשך ימים. על המערער נגזרו 4 שנות מאסר. ביהמ"ש העליון קבע כי, למרות שהמערער נעדר עבר פלילי, כי אין להקל בעונשו כאשר מעשיו יכולים היו לגרום לתוצאות קשות בהרבה וכי נוכח גל האלימות בחברה הישראלית, העונש אינו ברף חומרה גבוה.
• ע"פ 4631/13 מדינת ישראל נ' מוסא כרים ואח' (25.2.2014) – המערערים הורשעו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לאחר שתקפו את המתלוננים באמצעות מקלות מעץ. על המערער 1 הוטלו 40 חודשי מאסר בפועל, ועל המערער 2 הוטלו 28 חודשי מאשר בפועל. ביהמ"ש העליון אישר את המתחם אשר קבע ביהמ"ש המחוזי בעבירה זו בנסיבותיה כמתחם הנע בין 18 חודשים ל – 5 שנות מאסר, והוסיף כי קשת הענישה בעבירות מסוג זה רחבה ביותר וכי יש להחמיר עם אלו אשר עושים שימוש בכלי נשק קר.

בית המשפט העליון קבע, תוך התייחסות לעבירות אלימות המבוצעות תוך שימוש בנשק קר כי קיים צורך בענישה משמעותית שתהווה גמול הולם לאינטרסים הנפגעים:

"23. בית משפט זה עמד פעמים רבות על חומרתן של עבירות אלימות המתבצעות על ידי מי שמבקש לפתור סכסוכים בכוח הזרוע ובמיוחד באמצעות נשק קר ועל הצורך בענישה משמעותית שתהווה גמול הולם לאינטרסים החשובים הנפגעים במקרים מסוג זה [ראו למשל: ע"פ 7360/13 טאהא נ' מדינת ישראל (13.1.2014), פסקה 8 והאסמכתאות המופיעות שם]. עמדה עקרונית זו היא שהובילה את בית משפט זה להחמיר בעונשו של מי שתקף אחר באכזריות באמצעות מקל ולהעמידו על 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל במקרה המתאים לכך [ראו: ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני (3.8.2010)]. בענייננו, שקל בית המשפט המחוזי את שיקולי הגמול וההרתעה בבואו לקבוע מתחם ענישה הולם בנסיבות ביצוע העבירה ובשל כך איננו סבורים כי שגה כשקבע כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות המקרה שלפנינו נע בין 18 חודשי מאסר לבין חמש שנות מאסר לריצוי בפועל. מכך נובע גם, מטבע הדברים, כי איננו סבורים שמתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט הינו מקל יתר על המידה. יש להדגיש עוד בהקשר זה כי מתחם הענישה שנקבע הולם לטעמנו בין היתר לאור הנזק שנגרם למתלונן"

• ע"פ 6971/13 אשר עמרן ואח' נ' מדינת ישראל (23.9.2014) – המערערים הורשעו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר, ועל המערער הוטלו 43 חודשי מאסר, על המערער 2 הוטל 40 חודשי מאסר ועל המערער 3 34 חודשי מאסר, כאשר במעשיהם המערערים דקרו בסכין את המתלונן. ביהמ"ש העליון אישר את המתחם אשר קבע ביהמ"ש המחוזי בעבירות אלו הנע בין 18 חודשים ל-4 שנות מאסר, והוסיף אודות הצורך להחמיר בעבירות אשר נעשה בהן שימוש בסכין.
• רע"פ 1507/05 פלוני נ' מדינת ישראל ( 11.10.2005) – המערער הורשע בבימ"ש לנוער בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, והוטל עליו עונש מאסר על תנאי, ובערעור בבית המשפט המחוזי הענישה הוחמרה והוטל עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור על חומרת העונש וציין כי מדובר בענישה ראויה, הגם שמדובר בקטין, וזאת נוכח הצורך המהותי במיגור תופעת "תת תרבות הסכין".
• ת"פ 15/10 (מחוזי נצרת) מדינת ישראל נ' מזאריב ואח' (19.7.2010) – מדובר במקרה דומה מאד למקרה שלנו, כאשר נאשם 1 הורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין (שני מקרים) והנאשם 2 הורשע בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, כאשר הוא לא הורשע בהחזקת סכין אולם פצע מתלונן באמצעות מזמרה. על הנאשם 1 הוטל עונש של מאסר בן 40 חודשים מתוכן 24 לריצוי בפועל, ועל הנאשם 2 הוטל מאסר של 30 חודשים מתוכן 18 חודשים לריצוי בפועל.
• ת"פ 31417-11-12 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' יוסף שמאלי (18.12.2013) – הנאשמים הורשעו בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, ולנאשם 1 יוחסה גם עבירת איומים. ביהמ"ש המחוזי קבע מתחם עונש הולם לנאשם 1 הנע בין 6-24 חודשים, ולנאשם 2 מתחם הנע בין 6-18 חודשים, כאשר הנאשמים תקפו את המתלונן באמצעות מוטות ברזל והצמידו סכין לגופו. בפועל על הנאשמים הוטל ענישה מקלה של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, אולם זאת נוכח גילם הצעיר (בני 18-19), היעדר עבר פלילי ותסקירם החיובי.

ניתן ללמוד כי קיימת קשת ענישה רחבה הן בעבירות של חבלה חמורה והן בעבירות של פציעה. מתחם העונש ההולם נקבע תוך התייחסות לנסיבות המסוימות של כל אירוע.

על הענישה לבטא את חומרת הנסיבות, האלימות ותוצאותיה והפגיעה בערכים המוגנים.

בענייננו מדובר באירוע הכולל שימוש בסכין, בנסיבות חמורות ובתוצאות אשר כלפי נאשם 2 חמורות יותר מאשר כלפי נאשם 1.

תוצאת השימוש בסכין שביצע הנאשם 1 הינה חמורה יותר לאור הפגיעה הקשה בנאשם 2 וחבלתו שהיא חמורה יותר מזו שהנאשם 2 גרם לנאשם 1, עובדה אשר תוצאתה הינה בהרשעה בעבירות שונות כאמור. החומרה הגדולה יותר של הפציעה צריכה לבוא לידי ביטוי במתחם העונש ההולם, ובהמשך בענישה. יש להוסיף כי הדקירות אשר דקר הנאשם 1 את הנאשם 2 כללו שני פצעי דקירה בחזה השמאלי התחתון שחדרו את דופן בטן שמאל ופצע חודר באזור כתף שמאל.

לאור האמור לעיל, ולאור נסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא:

לעבירות אשר ביצע הנאשם 1 בנסיבות ביצוען, מאסר בפועל הנע בין 2-6 שנים.

לעבירות אשר ביצע הנאשם 2 בנסיבות ביצוען מאסר בפועל הנע בין 18-36 חודשים.

נסיבות אישיות

8. הנאשם 1 יליד 1984 ולחובתו עבר פלילי הכולל עבירות של החזקת סכין והפרת הוראה חוקית [2011-2], העלבת עובד ציבור [2010], תיווך סמים מסוכנים [2011], החזקת שטר כסף מזוייף, החזקת סכין [2 עבירות], פריצה לרכב [2 עבירות], גניבה מרכב [2 עבירות], חבלה במזיד ברכב, ניסיון לפריצה ברכב, איומים [4 עבירות], העלבת עובד ציבור, הפרת הוראה חוקית [2 עבירות], תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו [2 עבירות], הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בריחה ממעצר, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ולצריכה עצמית [בין השנים 2003-2005], החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ולצריכה עצמית, תקיפה סתם ואיומים [משנת 2002] ומבית המשפט לנוער בעבירות משנת 2001 ו – 2002 – החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, החזקת נכס חשוד כגנוב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פריצה לרכב, גניבה מרכב והיזק לרכוש במזיד.

תוך כדי הדיונים בתיק זה, ב – 6.7.14 נגזר על הנאשם 1 מאסר בפועל למשך 18 חודשים, הכולל הפעלת מאסר מותנה, וזאת בגין עבירה של סחר בסם מסוכן.

הנאשם 2 יליד 1988 ולחובתו עבר פלילי הכולל החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית [2009], הפרת הוראה חוקית [2007], פציעה כשהעבריין מזויין, בריחה ממעצר, איומים, תקיפה סתם, ניסיון לבריחה ממשמורת חוקית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התחזות לאדם אחר במטרה להונות, החזקת סכין [5 עבירות], הפרת הוראה חוקית [2 עבירות], גניבה, תקיפה כדי לגנוב והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית [2005], החזקת סכין, איומים, תקיפת סתם [2 עבירות], החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הפרת הוראה חוקית, חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים, חטיפת ארנקים [2002], ואי הרשעה בעבירות שוד, גניבת רכב, וחבלה במזיד ברכב [2002].

9. בעניינם של הנאשמים הוגשו תסקירי שירות מבחן בהם מפורטות נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות אשר לא יפורטו מפאת צנעת הפרט למעט האמור להלן.

הנאשם 1 פרט לשירות המבחן אודות תחושות אכזבה ובושה שחש כיום לאחר מעצרו ומרגיש שאכזב את קרוביו ואת בת זוגו ובנם המשותף.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם 1 גדל בחוויות ריקניות וחוסר ביטחון, ומגיל צעיר דאג לכלכלת הבית, ונסיבות חיים אלו יצרו אצלו תחושות תסכול ודחייה המאופיינות בהתחברות לחברה שולית, לסמים ועבריינות, וכי החשש מפירוק התא המשפחתי הוביל אותו לבחינת מאפייניו ושילוב בהליך טיפולי, אולם מוערך כי עדיין קיים קושי להיפרד מדפוסי התנהגות בעייתיים.

שירות המבחן בחן את שילובו של הנאשם 1 בקהילה טיפולית במשך זמן מה, אולם לאחר שהנאשם 1 נדון בהליך אחר ומרצה כיום מאסר בפועל, הרי שלא ניתן היה להמשיך בהליך הטיפולי ושירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו.

10. בעניינו של הנאשם 2 עולה מהתסקירים כי הוא נשוי ואב לשלושה עובד ונמצא במעצר בית עם שעות עבודה מוסכמות ליציאה. הנאשם 2 שיתף את שירות המבחן כי מגיל 13 החל לצרוך סמים, להתרועע עם חברה שולית ונגרר, אולם לדבריו כיום כבר אינו משתמש בסמים, בעיקר כדי לשמש מודל חיקוי לילדיו.

הנאשם 2 הועבר בין מספר מסגרות חינוך לאור התנהגותו האלימה והכוחנית, תוך ניסיונות לשלבו בתוכניות טיפול בקהילה, אך המשיך לבצע עבירות ונדון למאסר.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם 1 מנסה לנהל אורח חיים נורמטיבי בשנים האחרונות אולם עדיין קיימים בו דפוסי התנהגות אלימים ואימפולסיביים, והחל לגייס כוחות על מנת לשקם את חייו ושואף לתפקוד נורמטיבי במישורי המשפחה והתעסוקה.

הנאשם 2 השתתף בסדנת הכוון לטיפול במסגרת שירות המבחן, מתסקיר המשלים האחרון עולה כי היה מעורב באופן פעיל בסדנא זו, וכי תוצאות בדיקות הסמים היו נקיות.

שירות המבחן המליץ על הטלת ענישה בדרך של עבודות שירות, צו מבחן לשנה ומאסר מותנה.

הענישה

11. חומרת העבירות אשר ביצעו הנאשמים מחייבת ענישה מוחשית. מדובר בעבירות אלימות חמורות, כאשר רף החומרה של הנאשם 1 הינו גבוה יותר נוכח חומרת הדקירות אשר דקר את הנאשם 2 ותוצאותיהן, והעבירה בה הורשע. עבירות האלימות בוצעו בנסיבות מחמירות, עקב השימוש בסכין, כאשר הנזקים הפוטנציאלים אשר היו עלולים להיגרם הינם גבוהים ומחייבים ענישה מרתיעה, הן לנאשמים עצמם ולהן לאלו המבקשים לפתור סכסוכים על דרך של אלימות תוך שימוש בנשק קר.

יחד עם זאת, יש לזכור כי הענישה אינדיבידואלית ובמסגרת קביעת העונש יש להביא את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים אשר פורטו בתסקירי שירות המבחן ובטיעונים לעונש, וזאת לצד הנסיבות המחמירות שהן עברם הפלילי המכביד, ובפרט בעניינו של הנאשם 1, עבר אשר יש בו כדי ללמד על הישנות ביצוע עבירות ובחירה בדרך עבריינית, הגם שעיקרה אינו בעבירות אלימות.

בעניינו של הנאשם 2 נראה שלצד ביצוע עבירות הוא גם מנסה לחזור לניהול חיי משפחה. הגם שעולה ניצוץ של חזרה לנורמטיביות אצל הנאשם 2 נוכח השנים האחרונות שבהן לא הורשע בעבירות, הרי שטיב העבירות וחומרתן אינו מאפשר הטלת ענישה כהמלצת שירות המבחן.

לא מצאתי בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים כדי להביא לענישה החורגת ממתחם העונש ההולם, לא לחומרה ולא לקולא.

בעניינו של הנאשם 1 על הענישה להיות במרכז המתחם לאור עברו ונסיבותיו, ואי חדילתו מביצוע עבירות. אני מוצא לנכון להורות על חפיפה של 6 חודשים עם המאסר אותו הוא מרצה כעת, והשאר במצטבר לו. כמו כן יש להפחית את ימי מעצרו בגין התיק הנוכחי.

בעניינו של הנאשם 2, אני מוצא לנכון להטיל ענישה הקרובה לרף התחתון של מתחם העונש ההולם, לאור האמור בדבר תחילת ניסיון לחזרה לנורמטיביות.

12. לפיכך אני מטיל בזה על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשם 1 :

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים. תקופת מאסרו תחושב מהיום, כאשר 6 חודשים ירוצו בחופף לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת והשאר במצטבר לו.

מתקופת מאסרו של הנאשם 1 ינוכו ימי מעצרו מיום 23.9.2012 עד ליום 14.2.2013. ככל שקיימת מחלוקת לגבי ימי המעצר, יוכל כל צד להגיש בקשה מתאימה.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים. הנאשם 1 יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על עבירה נוספת לפיה הורשע.

על הנאשם 2:

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים. מתקופת מאסרו של הנאשם 2 ינוכו ימי מעצרו מיום 16.9.2012 עד ליום 2.1.2013.

הנאשם 2 יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו ביום 2.11.2014, במתקן דקל או בכל מקום אחר עליו יורה השב"ס במסגרת הליך מיון.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. הנאשם 2 יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על עבירה נוספת לפיה הורשע.

מוצגים – כל המוצגים יושמדו/יחולטו לשיקול דעת המאשימה.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ב' חשוון תשע"ה, 26/10/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם 1:

יש הפקדה במ"ת 50515-09-12, ואבקש שתושב לנאשם באמצעותי בהסכמת הנאשם.

ב"כ הנאשם 2:

אנחנו נבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר לצורך הגשת ערעור. אנחנו מפנים את בית המשפט להלכת שוורץ, הנאשם משוחרר בתנאים מגבילים בחלקם עדיין, הנאשם הגיע לכל הדיונים לא הפר את האמון שניתן לו ע"י בית המשפט, לא נפתחו כנגדו תיקים, אנו מדברים על תקופה של שנתיים. מפנה את בית המשפט למבחנים שנקבעו בהלכת שוורץ. במקרה דנן אין חשש להימלטות מאימת הדין לאור התייצבותו לכל הדיונים שמירה על תנאים.

ב"כ המאשימה:

אנחנו נתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע, נבקש שהנאשם יתחיל לרצות את עונשו כפי שבית המשפט קבע.

<#6#>

החלטה

ביחס לנאשם 1, ככל שקיים לזכותו פיקדון בתיק מ"ת 50515-09-12 הוא יושב לו באמצעות בא כוחו.

ביחס לנאשם 2, אני מוצא לנכון להורות על עיכוב ביצוע רכיב עונש המאסר בפועל, כך שהנאשם 2 יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר ביום 14.12.14, ככל שלא יהיה עיכוב ביצוע נוסף.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ב' חשוון תשע"ה, 26/10/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חנה פלקר