עורך דין ישי בית און (להלן: "הכונס"), מונה, בשנת 2001, לבקשת הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"), ככונס נכסים למימוש שעבודים שעשו המשיבות 2 ו 3 (להלן: "שולדר" ו/או "החברות") לטובת הבנק בגין שני פרויקטים של בנייה, האחד - פרויקט "וילאן" בקרית מוצקין, והשני - פרויקט "שער העיר" נהרייה(להלן : "הפרויקטים")

במשך השנים שחלפו מאז מינויו פעל כונס הנכסים במסגרת שני הפרויקטים הללו, ובכלל זה השלים את בנייתן של כ 144 דירות, ועסק במכירתן.

במשך תקופה ארוכה נמנע הכונס מליתן דו"ח כספי מבוקר של כינוס הנכסים על ידו, וכן לחשוף את דפי חשבונות הבנק של הכינוס, וכל המעיין בפרוטוקול הדיונים שנתקיימו בתאריכים 28/2/10, 6/7/10, 26/10/10, ייווכח על נקלה כי החלטותיי בעניין זה לא מולאו על ידי הכונס, ובוודאי שלא מולאו בשלמותן, ועל רקע זה החלטתי, ביום 26/10/10, למנות את רו"ח בר לב כרו"ח בודק מטעם בית המשפט.

על פי החלטתי ההיא, נתבקש רו"ח בר לב לבחון את התנהלות החשבונאית של כונס הנכסים, ובכלל זה את כל הפעולות שנעשו בחשבונות הכינוס ובחשבון החברות, מתחילתו של הכינוס ועד למועד ההחלטה. בכלל זה, נתבקש רו"ח בר לב לבדוק את הדוחות הכספיים שהוגשו, וככל שלא הוגשו נתבקש להכינם, לאחר שיקבל לידיו את החומר החשבונאי המצוי בידי הכונס, וכן בידי החברות ובידי מר שולדר, שהיה בעל השליטה בחברות, לפני היותן חדלות פירעון.

רו"ח בר לב הגיש את חוות דעתו ביום 21/2/12,והצדדים כולם נדרשו למסקנותיו, הן בתגובותיהם בכתב, והן בדיון בעל פה שנתקיים בעניין זה.

עוד טרם נתקבלה חוות דעתו של רו"ח בר לב הגיש הבנק בקשה להחלפתו של הכונס, על רקע העובדה כי איבד כל אמון בו, לאחר שלטענתו הסתבר לו, כי הכונס נטל לכיסו, שלא כדין, סך של 1.065,000 ₪ מקופת כינוס נכסים אחר, שנתקבלו בידו כתוצאה ממכירת נכסים בתיקי הוצל"פ, עניין שבעטיו קיימים, ככל הנראה, הליכים משפטיים בין הבנק ובין הכונס.

עניין נוסף אשר בשלו נתערער אמון הבנק בכונס, היה החלטתו של הכונס להגיש, בשם הבנק, תביעה בגין תרמית מנהלים כנגד מנהלי החברות, וזאת ללא שקיבל את הסכמת הבנק לכך, תביעה אשר נמחקה בסופו של דבר, כך הטענה, בשל רשלנותו של הכונס, ואי קיום צווי בית משפט ואשר תוצאתם הייתה חיוב הבנק בהוצאות ושכ"ט עורך דין בסכום של כ 479,000 ₪ בתוספת מע"מ. אם בכך לא סגי הוסיף וטען הבנק כי הכונס, אף שיפוי הכוח שניתן לו מטעם הבנק בוטל, אף מחק על דעת עצמו את הערעור שהגיש לבית המשפט העליון, מטעם הבנק, על חיוב ההוצאות הנכבד, אשר בעקבות כך אף עלה סכום ההוצאות בו חויב הבנק והגיע כדי סך כולל של כ 692,000 ₪.

בקשה דומה להעברת הכונס מתפקידו הגישה אף בילו השקעות בע"מ ( להלן:"בילו") אשר הינה נושה מובטחת של החברות, בדרגה שנייה, לאחר הבנק.

בשנת 1998בילו התקשרה עם החברות בחוזה מימון (להלן:"חוזה המימון") על פיו התחייבה להעמיד לרשות הפרויקטים בטחונות בסכום של 14,565,000 ₪ באמצעות ערבויות שהיוו 71.7% מנפח הביטחונות שנדרשו על ידי הבנק, ובתנאי שהחברות יעמידו את יתרת הביטחונות.

על פי חוזה המימון הוקנתה לבילו זכות חזרה לנכסי הפרוייקטים בדרגה שנייה אחרי הבנק, וכן הוקנתה לה זכות חזרה כלפי החברות, אשר גובתה באיגרת חוב.

בילו טענה אף היא,בין היתר, כי התנהלותו של הכונס בעניין התביעה כנגד המנהלים, רשלנותו בניהולה, הימנעותו מקיום צווי בית המשפט, והחלטתו למוחקה, הייתה ראויה לכל גנאי, נבעה משיקולים זרים, והסבה נזקים בסכום של כ800,000 ₪ .

ייאמר כבר כאן כי לא בכדי איבד הבנק את האמון בכונס, ואף אני הגעתי לכלל דעה שאין הוא יכול להמשיך בתפקידו, ויש להפסיק מינויו ללא שיהוי נוסף.

מתוך הדוח שהכין רו"ח בר לב, (להלן: "דו"ח בר-לב"), עולה לכאורה כי התנהלותו החשבונאית של הכונס הייתה בעייתית עד מאד. רו"ח בר-לב מצא כי הכונס נהג להשאיר מיליוני שקלים בחשבון הבנק של הכינוס במשך חודשים רבים מבלי להעבירם לחשבון הבנק של החברה, ובכך להקטין את ההלוואות שנטלו החברות, ואשר נשאו ריבית נכבדת, ועל פי תחשיבו, הנזק המשוערך לחשבון

הכינוס בגין עניין זה, עולה כדי 365,000 ₪ בערך.

עוד מצא המומחה כי הכונס נמנע מלגבות בחזרה מס ערך מוסף בגין ביטול עסקת מכירת דירה בסך של כ 124,000 ₪.

עוד מעלה הדו"ח אי התאמות וחריגות בקשר לשכר טרחתו של הכונס, ובכלל זה משיכת שכר טרחה ללא קבלת אישורו מראש של בית משפט, גביית שכר טרחה ללא הוצאת חשבונית על סך של כ 546,000 ₪, והגשת בקשה לבית המשפט לאישור שכ"ט, ללא הצגת הסכם שכר הטרחה שבין הכונס לבין הבנק.

עוד, על פי הדו"ח, פעל הכונס בניגוד להחלטת בית המשפט בעניין התביעה שהגיש בגין תרמית המנהלים, בעת ששילם מקופת הכינוס תשלומי הוצאות, שנפסקו לטובת הנתבעים, בסכום העולה על 700,000 ₪, וזאת בשעה שבית המשפט הורה כי הכספים הללו ישולמו על ידי הבנק ובילו, ולא מחשבון הכינוס.

עוד מצוין בדו"ח כי קיים חשד שהכונס פטר חייב שהיה אמור להעביר סך של 150,000 ₪ לקופת

הכינוס, מן החובה לשלם סכום זה, ואפשר ועשה כן תמורת הסכמתו של החייב להעיד באותה תביעת תרמית מנהלים, שנכשלה כאמור, עוד באיבה.

חלק נכבד מן הדו"ח של רו"ח בר לב (להלן: "דוח בר-לב") מתייחס לחוזה המימון וכן להסכם שנחתם בשנת 2004 בין הבנק ובין בילו(להלן : "הסכם בנק- בילו" ) על פיו, בין היתר, הסכים הבנק להחזיר לבילו את יתרת הפיקדון שהפקידה אצלו, להבטחת התחייבויות החברות על פי הסכם המימון, ואשר עמד על סך של 6,576,721 ₪ .

באשר להסכם המימון הציע המומחה פרשנות משלו על פיה אין המדובר בהסכם מימון גרידא, אלא עסקינן, למעשה, בהסכם שותפות בין שותפים לפרוייקטים, אשר הסדיר חלוקת רווחים, או חלוקת הפסדים, במקרה של מימוש הבטחונות על ידי הבנק. על פי פרשנותו של המומחה, לא הייתה זכאית בילו לדרוש מנכסי הפרוייקט את מלוא הסכומים שהעמידה לחברות, העומד על 13,537,000 ₪ אלא רק חלק ממנו העומד על סך של כ 3,837,600 ₪ בלבד, בגין חלקה בהשקעה בשותפות הנטענת.

באשר להסכם בנק- בילו, סבר המומחה כי הבנק לא רשאי היה לשחרר לבילו את הפיקדון הכספי שהפקידה בבנק להבטחת התחייבויות החברות, באשר יש לראות פיקדון זה כנכס מנכסי החברות, ולפיכך סבר כי יש להורות על החזרתו לחשבון הכינוס, כשהוא נושא ריבית בשיעור שחויבו בו בבנק חשבונות החברות, ואף חישב ומצא כי סכום ההחזר מגיע כדי 9,260,524 ₪ .

בעניין זה ראוי לציין כי המומחה מצא לנכון להתייחס בחוות דעתו למערכת הקשרים שבין הבנק ובילו, תוך שהוא מפרט את עץ המבנה של החברות שבשליטת מר צדיק בינו, אשר שולט בבנק, ובאמצעות חברת פז בע"מ הינו אף בעל השליטה בבילו. עניין אחרון זה בא, בוודאי, על מנת להדגיש כי מאחר והמדובר בחברות אשר נשלטות על ידי אותו אדם, הרי ההחלטה של הבנק להחזיר הפיקדון לבילו הינה תוצאה של אותה זהות בשליטה, והונעה משיקולים אלו בלבד, ושתי אלו חברו, למעשה, על מנת לפגוע בנכסי החברות.

לבד מן העובדה כי המומחה מצא לנכון ליתן פרשנויות משפטיות להסכמים הללו, ולא לשם כך נתמנה, שהרי זהו עניין לבית המשפט לענות בו , ואינו נתון לחוות דעת של מומחה, אני אף מתקשה לקבל לגופן את קביעותיו של המומחה לגבי שני ההסכמים כאחד.

באשר לפרופוזיציה על פיה הסכם המימון הינו למעשה הסכם שותפות, אינני סבור כי יש בהסכם המימון כדי לאששה. נראה, לכאורה, כי המדובר בהסכם מימון לכל עניין ודבר, הכולל בתוכו תניות אשר פוגשים אנו תדיר בהסכמי מימון אשר כאלו, ובכללן תניות העוסקות בעמלות, בטחונות, העמדת החוב לפירעון מיידי במקרה של הפרה, ריביות פיגורים וכו'.

כבר מקריאת המבוא להסכם המימון ניתן לעמוד על מהותו, וכך נאמר בו (עמ' 2 בפסקת ה"והואיל" האחרון):

"והואיל ועל סמך הצהרות שולדר והצהרות החברה להשקעות שלעיל ולהלן, בילו נענתה לבקשת שולדר והחברה להשקעות והסכימה להעמיד לחברה להשקעות באופן ובתנאים כאמור בחוזה זה להלן: ... ערבויות ו/או ביטחונות ו/או הלוואות בגובה של עד 14,565,000 ₪ (במונחי 1/3/98), בהתאם לדרישות ההון העצמי של הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "הבנק המלווה"), שנתן לפרויקט ליווי בנקאי...".

מקריאת הסכם המימון עולה כי המדובר, אם כן, בעסקת מימון אשר בה העמידה בילו מימון לפרויקטים וזאת כנגד קבלת תמורת עלות המימון, בצירוף עמלה שנתית קבועה, ובצירוף עמלה נוספת הנגזרת מרווחי הפרויקט. עצם העובדה כי עמלת המממן מושפעת מרווחי הפרוייקט, עדיין אין משמעה כי בהסכם שותפות עסקינן.

מאידך, אין בהסכם המימון כל סממן של שותפות, ובכלל זה יכולת השפעה של בילו על הקמת הפרויקטים, ניהולם, מכירת הדירות או שיווקם, זכויות חתימה, קבלת החלטות, וכיוצא באלה עניינים אשר לא ייפקד מקומם בכל הסכם שותפות.

על רקע האמור לעיל "קביעתו" של המומחה כי בהסכם שותפות עסקינן, לא הייתה במקומה אף לגופה, מה גם שבעניין זה תלויה ועומדת בקשה מספר 178 אשר הגיש מר שולדר, אשר בה נתבקשה קביעה כי היחסים שבין החברות לבין בילו היו יחסי שותפות, ומיטיב היה המומחה לעשות לולא נדרש לעניין זה כלל. בעניין בקשה מספר 178 הנ"ל, ככל שמר שולדר עומד על ניהולה, יודיע על כך בתוך 15 יום ואקבע דיון בה.

אף בעניין הסכם בנק- בילו, אני מתקשה לקבל את דעתו של המומחה כי בשעה שהבנק הגיע להסכם עם בילו, במסגרתו שוחרר הפיקדון, שהוחזק בחשבון בילו, במסגרת ערבותה של בילו כלפי הבנק לחובות החברות, הרי הוא שלח ידו בנכס מנכסי החברות. הפיקדון לא היה נכס של החברות, אלא נכס של בילו, אשר הופקד כבטוחה להתחייבויות החברות, הא ותו לא.

ראשית, נראה כי לא הייתה מוטלת על הבנק חובה לממש קודם כל בטוחה זו דווקא, ורשאי היה לנסות ולהיפרע מנכסי החברות, לפני שיידרש לביטחונות החיצוניים שהעמיד לו הערב, והחברות אינן יכולות להישמע בטענה הפוכה, העומדת בסתירה למושכלות ראשונים בדיני ערבות, על פיהן יתכבד הנושה ויפנה לחייב העיקרי בטרם יבוא חשבון עם הערב.

שנית, סבור אני כי הבנק ובילו רשאים היו, כשני נושים מובטחים, האחד בדרגה ראשונה, והשני בדרגה שנייה אחריו, אשר השקיעו ממון רב בפרויקטים הללו, להגיע לידי הסכם אשר הסדיר, בין היתר, את חלוקת כספי הכינוס של הפרויקטים, הסדרת האשראיים בגין ערבויות חוק המכר, בקשר עם הבטחת כספיהם של רוכשי הדירות בפרויקטים, כיסוי שכרו של הכונס, ובכלל זה רשאים היו אף להסכים כי הפיקדון הכספי, שהעמידה בילו לבנק, להבטחת ערבותה, יושב לה. בעשותם כן לא קופחה כל זכות של החברות, ואין מקום להורות על החזרת הפיקדון לחשבון הכינוס.

בעניין זה של הסכם בנק-בילו ראוי לציין כי על פיו זכאי הבנק, החל מ 30/11/03, למלוא כספי החלוקה הראשונים מחשבון הכינוס, עד לסך של 18,430,000 ₪ בצירוף ריבית, ואילו בילו זכאית למלוא כספי החלוקה מעבר לסך זה ועד לסך של 16,697,674 ₪.

הבנק הבהיר בתגובתו כי מאז חתימת הסכם בנק-בילו הוא טרם קיבל את מלוא הכספים המגיעים לו על פי חלוקה זו, וממילא אף בילו לא זכתה להחזר כלשהו מתמורות הכינוס.

באשר ליתר ממצאיו – מסקנותיו של המומחה, הן כלפי הנושים המובטחים והן כלפי הכונס, אינני רואה לנכון ליתן כעת החלטה אופרטיבית נוספת, מאחר ורצוי, לדעתי, כי אידרש לעניין זה לאחר שכונס הנכסים החדש, שימונה על ידי להלן, יכנס לעובי הקורה ויגבש דעתו לעניין זה לאחר שיקבל את עמדתם של הנוגעים בדבר.

באשר לדוחות הכספיים של הפרויקטים, הוריתי לכונס, בדיון מיום 11/6/12, לחתום על הדוחות הכספיים לשנים 2000, 2006 תוך 10 ימים, ועל פי דיווחו כך עשה. כמו כן, הוריתי לרו"ח בר לב להכין דוחות כספיים של הכינוס עבור השנים 2007 ואילך על פי חומר הנהלת החשבונות אשר מצוי היה בידיו של רוה"ח שמינה הכונס, רו"ח לוי, אך רו"ח בר לב טרם דיווח האם השלים הכנת הדוחות, ואני מורה לו לעשות כן בתוך 10 ימים מהיום.

סיכומו של דבר:

אני מורה על סיום תפקידו של עו"ד ישי בית און ככונס נכסים.

הבנק ובילו הציעו כי במקומו של עו"ד בית און אמנה את עו"ד דן עופר, המוסכם עליהם, ככונס נכסים חליפי.

לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל דעה כי אין זה רצוי, במקרה זה, כי ימונה ככונס, מי שמוצע דווקא על ידי שני הנושים הללו, ורצוי היה שאמנה כונס מתאים אחר.

למסקנה זו הגעתי, בין היתר, מן הטעם, שקיימת אפשרות שכונס הנכסים שימונה, לאחר שיבחן את דוחותיהם הכספיים של הפרויקטים נשוא הכינוס, ולאחר שיבחן את ממצאי חוות דעת המומחה, וכל חומר אחר שיידרש לו, יגיע לכלל מסקנה כי עליו להגיש בקשה כנגד מי מן המשיבים, ומוטב היה כי בעשותו כן יהא משוחרר מזיקה כלשהי למי מן הנושים המובטחים.

הבנתי מדברי הצדדים כי, בין היתר, על הכונס שימונה לדאוג לרישום הבעלויות בכ 144 דירות לשמם של רוכשי הדירות, על כך הכרוך בכך, והכונס שימונה יפעל להשלמת משימה זו בהקדם האפשרי.

אני ממנה את עורך דין חיים סמט מתל-אביב ככונס נכסים, במקומו של הכונס עו"ד ישי בית און.

הבנק יפנה לעו"ד סמט ויעביר אליו החלטתי זו בתוך 21 ימים, וכן יעביר אליו את חוות דעת המומחה וכל חומר אחר שיבקש על מנת לגבש החלטה האם מקבל הוא עליו את המינוי.

עו"ד סמט יודיע בתוך 30 יום נוספים האם מקבל הוא עליו את המינוי, וככל שיחליט שלא לקבלו, אמנה כונס נכסים אחר תחתיו.

ככל שיקבל עליו עו"ד סמט את המינוי, יודיע לבית המשפט ולצדדים, בתוך 45 יום מיום מינויו, האם על בסיס החומר שהועבר לעיונו, לרבות דו"ח המומחה על נספחיו יש, לדעתו, להגיש בקשה כלשהי כנגד מי מן המשיבים.

ניתנה היום, ג' בתשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.