1. בתאריך 27/3/98 נחתם הסכם בין שולדר חברה לבנייה בע"מ וסלע-שולדר חברה להשקעות בע"מ (להלן: "החברות"), שתיהן חברות שהיו אותה עת בשליטתו של דב שולדר (להלן: "שולדר") ובין בילו השקעות בע"מ (להלן: "בילו"), ושאלת מהותו של הסכם זה היא נשוא בקשה זו (ההסכם יכונה להלן: "הסכם בילו").

2. החברות עסקו אז בהקמת פרוייקטים של בנייני דירות למגורים בנהריה ובקריית מוצקין ולצורך ביצוע הפרוייקטים התקשרו הן עם הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"), כבנק מלווה, אשר העמיד להן אשראי לצורך מימון הבנייה.

3. שולדר לא היה בעלים יחידי של מניות החברות, אלא היה לו שותף עיקרי נוסף – אמנון סלע (להלן: "סלע"), אשר החזיק בין בעצמו ובין ע"י תאגיד בשליטתו, כ-49% מהון המניות של החברות, ובמסגרת היחסים שבין שולדר לסלע, הייתה לשולדר אופציה לרכישת כל מניותיו של סלע בחברות.

4. סלע העמיד לבנק בטוחות להבטחת החזר האשראי שהעמיד הבנק במסגרת הליווי הבנקאי של הפרוייקטים, בסך של כ-14.5 מיליון ₪, ומשביקש שולדר לממש את האופציה שהייתה לו לרכישת מניות סלע, נדרש הוא להעמיד לבנק כספים ובטוחות חלף הבטוחות שהעמיד סלע.

5. משכך, התקשר שולדר עם בילו בהסכם בילו, ומכוחו של הסכם זה העמידה בילו אצל הבנק בטוחות בסכום דומה לסכום שהופקד על ידי סלע, כך שהבנק יכול היה לשחרר את סלע מהתחייבויותיו ולהחזיר לו את הבטוחות שהעמיד.

6. לימים, נקלעו החברות למצוקה כספית, והבנק הגיש בקשה למימוש השעבודים שעשו החברות לטובתו, ולבקשת הבנק מונה עו"ד ישי בית און, ככונס נכסים (להלן: "כונס הנכסים"). כונס הנכסים פעל, במשך שנים אחדות להשלמת בנייתן של הדירות בפרוייקטים וכן עסק במכירתן של הדירות.

7. בשנת 2004 הגיעו הבנק ובילו להסכם, על פיו הסכים הבנק להחזיר לבילו את יתרת הפיקדון שהפקידה אצלו, להבטחת התחייבויות החברות על פי הסכם בילו, ואשר עמד על סך של 6,576,721 ₪.

8. על רקע האמור לעיל, יש להבין את הבקשה בה אנו עוסקים, אשר בה מתבקש בית המשפט לקבוע כי מהותו של הסכם בילו הייתה, למעשה, הסכם שותפות שבין החברות לבין בילו, ולא הסכם מימון גרידא, ואם כך ייקבע, על כורחך אתה אומר כי הפיקדון שהעמידה בילו לבנק, יש לראותו כנכס של החברות, אשר מן הדין היה להשתמש בו לשם הורדת יתרת החובה של החברות בבנק, והבנק לא היה רשאי להחזיר לבילו את יתרת הפיקדון.

9. טענתו זו של שולדר, בדבר מהות ההסכם שבין החברות לבין בילו, מצאה אוזן קשבת אצל רו"ח בר-לב, אשר מיניתי כמומחה על מנת לבחון את ההתנהלות החשבונאית של כונס הנכסים, ואת הפעולות שנעשו בחשבונות הכינוס ובחשבון החברות ממועד תחילתו של הכינוס, וזאת על רקע טענות שעלו כנגד התנהלותו של הכונס.

10. במסגרת הדו"ח שהגיש המומחה, הוא פירט את הכשלים שמצא בהתנהלותו של כונס הנכסים, אך בכך לא הסתפק והוא מצא לנכון, משום מה, להתייחס למשמעותו של הסכם בילו, וכן להסכם שבין הבנק לבילו בעניין החזר הפיקדון. המומחה חיווה את דעתו, על פיה הסכם בילו אינו הסכם מימון גרידא, אלא הסכם שותפות בין שותפים לפרוייקטים, ובאשר להסכם שבין הבנק לבין בילו, הוא חיווה את דעתו, כי הבנק לא היה רשאי להחזיר את יתרת הפיקדון לבילו, באשר הפיקדון הינו נכס מנכסי החברות.

11. בהחלטתי מיום 19/9/2012, אשר ניתנה לאחר שנתקיים דיון במסקנות המומחה, החלטתי על העברתו של כונס הנכסים מתפקידו, ואף התייחסתי להידרשותו של המומחה לשאלת פרשנות ההסכמים. בעניין אחרון זה קבעתי כי המומחה לא היה אמור כלל וכלל ליתן פרשנויות משפטיות להסכמים הללו, באשר לא לשם כך נתמנה, שכן עניין זה הינו עניין לבית המשפט לענות בו, ואף הוספתי, כי גם לגופו של עניין נראה לכאורה, כי הסכם בילו הינו הסכם מימון ולא הסכם שותפות, אך הוספתי כי עניין זה יוכרע, ככל שיעמוד שולדר על בירורה של הבקשה שבה אנו עוסקים כעת.

משהודיע שולדר כי הוא עומד על בירורה של הבקשה, התקיים בה דיון, נחקרו בה עדים, הצדדים טענו טענותיהם, ועתה העת להחליט בה.

12. על מהותו של ההסכם למדים אנו כבר במבוא להסכם (ב"והואיל" האחרון), וכך נאמר שם:

"והואיל ועל סמך הצהרות שולדר והצהרות החברה להשקעות שלעיל ולהלן, בילו נענתה לבקשת שולדר והחברה להשקעות והסכימה להעמיד לחברה להשקעות באופן ובתנאים כאמור בחוזה זה ולהן, לרבות בכפוף לתנאי המתלה שבסעיף 8 לחוזה זה להלן, ערבויות ו/או בטחונות ו/או הלוואות בגובה של עד 14,565,000 ₪ (במונחי ה-1.3.98) בהתאם לדרישות ההון העצמי של הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "הבנק המלווה") שנתן לפרוייקט ליווי בנקאי במתכונת Construction Loan על פי הסכמים לליווי פיננסי של הפרוייקטים בין החברה להשקעות והבנק המלווה (להלן: "הסכם הליווי הפיננסי") (נספח ח') ובאופן שישוחררו הבטחונות שהעמידה מסילות ו/או אמנון סלע לטובת הפרוייקטים, והכל בהתאם להוראות חוזה זה ולהלן".

סעיף 4 להסכם אשר כותרתו "מהות חוזה זה", כך אומר:

"4.1 הקבלן מבקש בזאת מבילו ובילו מסכימה להמציא, בכפוף לאמור בסעיף 8 להלן, תוך 7 ימים ממועד קבלת הודעת דרישה משולדר, ערבויות ו/או בטחונות ו/או הלוואות בסכום של עד 14,565,000 ₪ (במונחי 1.3.98) לפי דרישות הבנק העדכניות מכח הסכם הליווי הפיננסי (הכל להלן ולעיל: "הבטחונות" ו/או "הערבויות" ו/או "ההלוואות") לטובת הבנק המלווה להבטחת חובות החברה להשקעות לבנק המלווה בקשר עם מימון, תכנון והקמת הפרוייקטים. מובהר כי בכל מקרה הערבויות שתיתן בילו לטובת הבנק המלווה כאמור, תהיינה מוגבלות בסכום והבנק המלווה לא יוכל לחזור לבילו בדרישה לתשלום סכום העולה על הסכום אותו התחייבה בילו להבטיח באמצעות הערבויות".

13. באשר לתמורה שתקבל בילו מן החברות בגין הביטחונות שהעמידה לבנק המלווה עבור הפרוייקטים, נקבע בהסכם בילו, כי בילו תהיה זכאית לעמלה שנתית בשיעור של 1% מסכום הביטחונות שתעמיד לטובת החברות, בתוספת מע"מ, ועמלה זו כונתה ע"י הצדדים בסעיף 5 להסכם כ"עמלה בסיסית". נקבע כי העמלה הבסיסית תצטבר מדי שנה לזכות בילו, ותשולם לבילו עם גמר הפרוייקט. יחד עם זאת נקבע, כי החברות ישלמו לבילו את העמלה הבסיסית שהצטברה או עמלה בשיעור השווה ל-50% מכל הרווחים בפרוייקטים, על פי הגבוה ביניהם.

14. על פי ההסכם, הביטחונות שקיבלה בילו בגין הערבויות והאשראי שהעמידה לחברות, היו שעבוד שני על מקרקעי הפרוייקטים וכן שעבוד הון כל המניות בחברות ובסעיף 6.1 להסכם, כך נאמר בעניין זה:

"להבטחת קיום כל התחייבויות הקבלן על פי חוזה זה ולהבטחת כל סכום שיגיע לבילו על פי הערבות ו/או על פי הבטחונות ו/או על פי ההלוואות ו/או על פי חוזה זה (לעיל ולהלן: "הסכומים המובטחים") בין בגין קרן, ריבית פיגורים, מיסים, מע"מ, הוצאות שכ"ט עו"ד או בגין כל דבר אחר, מתחייב הקבלן למשכן ולשעבד לטובת בילו בשעבוד קבוע ושוטף בדרגה שנייה לאחר הבנק המלווה, וללא הגבלה בסכום את כל זכויותיו על פי חוזה הפיתוח עם המנהל בגין הקרקע בקרית מוצקין... ... ... וכן למשכן לטובת בילו בדרגה שנייה לאחר הבנק המלווה וללא הגבלה בסכום את כל זכויותיו בקרקע בנהריה... כמו כן מתחייב שולדר לשעבד לטובת בילו בשעבוד בדרגה ראשונה, את כל הון המניות המוצע בחברה להשקעות...".

15. באשר להיקף הסיכון שנטלה על עצמה בילו בהסכם, קבעו הצדדים כי בכל מקרה של פירעון הביטחונות או הערבויות או ההלוואות שניתנו על ידי בילו על פי הסכם בילו, תהיה לבילו זכות חזרה לחברות בגין מחצית הסכום שנפרע מערבויותיה.

16. שולדר טוען, כאמור, כי הסכם בילו איננו הסכם מימון או הסכם הלוואה, אלא הוא, למעשה, הסכם שותפות שבין החברות לבין בילו, וטעמים אחדים בפיו לביסוס טענתו זו.

16.1. בראש ובראשונה טוען שולדר, כי דרך כלל, הסכמי הלוואה מוכתרים בכותרת "הסכם הלוואה", ואילו הסכם בילו הוכתר על ידי הצדדים כ"חוזה", ומכך מבקש הוא ללמוד כי לא בחוזה הלוואה עסקינן.

עוד טוען שולדר, כי בסעיף 4 להסכם בילו, כאשר מדובר בהסכמת בילו להעמיד לחברות "ערבויות ו/או ביטחונות ו/או הלוואות בסכום של עד 14,565,000 ₪..." אף אחת מן החלופות הללו לא הודגשה או נמחקה, על מנת להגדיר באופן מפורש את ההסכם שבין הצדדים, ואף בכך מוצא שולדר סימן לכך שלא בהסכם מימון או הלוואה עסקינן.

16.2. שולדר טוען אף, כי הוראות אחדות בהסכם בילו מעידות על כך, כי המדובר אכן בהסכם שותפות. כך למשל, קיימת בהסכם, בסעיף 4.3 בו, התחייבות של בילו להגדיל את סכום הערבויות או הביטחונות מעבר להתחייבויותיה על פי ההסכם, במקרה והבנק המלווה ידרוש הגדלת ההון העצמי, שאז יעמידו החברות 28.6% מההון הנוסף הנדרש ואילו בילו יעמיד 71.4% ממנו. תנייה זו, טוען שולדר, על פיה מתחייב המממן להגדיל את שיעור השתתפותו במימון, על פי דרישת צד שלישי, איננה תנייה המצוייה בהסכמי הלוואה, והיא מעידה על כך כי המדובר ב"התחשבנות" שבין שותפים ולא ביחסים רגילים שבין מלווה ולווה.

עוד טוען שולדר, כי אף ההוראה המצוייה בסעיף 3.1.7 בהסכם בילו, העוסקת במצב שבו הביטחונות ו/או הערבויות ו/או ההלוואות שניתנו על ידי בילו, ייפרעו, והיא קובעת את נטל החלוקה בין החברות לבין בילו במקרה זה, איננה מאפיינת הסכמי הלוואה, בהם על הלווה להחזיר את כספי ההלוואה ללא קשר להצלחת העסק שבו הושקעו הכספים.

לטענת שולדר, אף ההסדר המנוי בחוזה, באשר לתמורה שתהא זכאית בילו לקבל בגין הכספים שהעמידה על פי הסכם בילו, ואשר חלקה אף הינו תלוי רווח אשר יניב הפרוייקט, אינו הסדר המצוי בהסכמי הלוואה, ואף הוא מבטא, למעשה, שותפות בין צדדים.

16.3. תנא דמסייע נוסף לטענתו של שולדר, כי בהסכם שותפות עסקינן, מבקש שולדר למצוא בעדותו של עובד הבנק, מר שלמה קורקידי, אשר העיד בהליך אחר בתיק אזרחי 761/05, אשר התנהל בפני כב' השופט קיסרי. על פי טענתו של שולדר, אפשר היה להבין מעדותו של מר קורקידי, כי הבנק עצמו התייחס לבילו כשותפה של החברות.

16.4. שולדר מבסס את טענתו, כי המדובר בהסכם שותפות, אף על תצהירו של עורך הדין רון דיחנו (להלן: "דיחנו"), אשר ייצג את שולדר והחברות בעריכת הסכם אל מול בילו. דיחנו טען בתצהירו, כי למעשה בילו נכנסה בנעלי סלע, היא הייתה מעורבת במו"מ שבין שולדר וסלע, בקשר עם יציאתה של סלע מן הפרוייקט, היא פעלה עם שולדר כשותפה בפרוייקטים לכל עניין ודבר, למעט זכויות בעלות במקרקעין של הפרוייקטים ולמעט מינוי פורמאלי של דירקטור בחברות. דיחנו הטעים בתצהירו, כי בנסיבות בהם הפרוייקטים היו כבר בתהליך בנייה וחלק מהדירות כבר החלו להימכר, ובשעה שעלויות הפרוייקט היו ידועות ומאושרות על ידי הבנק, עיקר מלאכתו של שותף הסתכמה בפיקוח על מניעת חריגות מן התקציב, ומעורבות בקבלת החלטות של הפרוייקט. לטענתנו, בילו אכן פיקחה על הפרוייקט והייתה מעורבת בקבלת החלטות שוטפות. על פי תצהירו של דיחנו, הצדדים ראו עצמם שותפים בעסקה לכל עניין ודבר, ובילו הייתה זכאית ל-50% מן הרווח והתחייבה לשאת ב-50% מההפסדים.

16.5. בעת שנחקר על תצהירו, ומשנשאל דיחנו על שום מה לא נאמר בהסכם בילו, ברחל בתך הקטנה, כי המדובר בהסכם שותפות, ועל שום מה בחרו הצדדים לתאר הסכם שותפות, כהסכם הלוואה ומימון, ונמנעו מלכלול בו תניות המצויות בכל הסכם שותפות, השיב, כי הדבר נעשה משיקולי מס. כך נשאל, וכך השיב בעניין זה, בעמ' 63 שורות 11-15 לפרוט': "ש. למה לא נאמר בכותרת הסכם שותפות, או באחד ה"הואיל" שהצדדים החליטו להקים יחד שותפות? ת. לטעמי חשבתי אז שזה לא קיבל ביטוי סוגיית המיסוי שיכולה להתעורר אם ייכתב אחרת, או עורכי הדין של בילו יכתבו מדובר בעסקת מקרקעין, ניסו לנסח באופן שלא יכנס למסגרת של עסקה משותפת במקרקעין עקב השלכות מיסוי".

רוצה לומר, לדברי דיחנו, הסוואת הסכם שותפות והצגתו כהסכם הלוואה או מימון, נעשתה מחשש עינא בישא, שמא, חלילה, יתייחסו שלטונות המס לעסקה כעסקה במקרקעין, על כל השלכות המיסוי הנובעות ממנה.

ראוי להוסיף כאן, כי על פי עדותו של דיחנו בחקירתו הנגדית, ההסכם כלל את המתווה המרכזי של העסקה שבין בילו לחברות, אך היו להסכם בילו אף נספחים, אשר מהם ניתן היה ללמוד יותר על מהותו של ההסכם, כהסכם שותפות. נספחים נטענים אלו, ככל שקיימים הם, לא גולו ולא הוצגו במהלך הדיון בבקשה.

17. בילו מכחישה מכל וכל את טענת שולדר, כאילו ההסכם שבינה לבין החברות היה הסכם שותפות.

17.1. באמצעות המצהיר מטעמה, מר אבי לוין, ממנהליה של בילו (להלן: "לוין") ומי שפעל מטעמה של בילו אל מול החברות בפרוייקטים נשוא הסכם בילו, מבהירה בילו כי היא איננה עוסקת בהקמת פרוייקטים לבנייה, אלא היא חברת מימון, שעסקיה מתנהלים בדרך של העמדת מימון ומתן הלוואות לפרוייקטים שונים.

העמדת המימון נעשית בתמורה לעלות המימון, בצירוף עמלה שנתית מינימאלית בשיעור קבוע, בצירוף עמלה נוספת, שהיא נגזרת מרווחי הפרוייקט, לו היא מעמידה את המימון.

17.2. בילו מסבירה, כי מתן המימון בפרוייקטים, כדוגמת הפרוייקט שבו אנו עוסקים, נעשית במתכונת הקרויה "הלוואת מזנין". "הלוואת מזנין" (Mezzanine בלעז), הינה צורה של מימון ביניים, אשר בה המלווה מסתפק בביטחונות מופחתים ביחס לחוב רגיל, אולם מצד שני הוא זכאי יהיה, בנוסף לשיעור הריבית הבסיסי והחזר הקרן, אף להשתתפות ברווחי הפרוייקט.

בילו מוסיפה, כי אף בפרוייקט הנדון נשוא הסכם בילו, הסתפקה היא בביטחון מופחת להלוואה שהעמידה, דהיינו שיעבוד שני לאחר השיעבוד הראשון שנעשה לטובת הבנק, אך היא קיבלה בתמורה ריבית בסיסית על הלוואתה בגובה של 1% לשנה וכן עמלה שנתית כנגזרת מן הרווחים שיופקו מן הפרוייקט.

17.3. לוין דוחה מכל וכל את טענת דיחנו, לפיה השיעבוד השני נרשם לטובת בילו, משום שלא היו לה זכויות בעלות בקרקע, ומטעים שבכל עסקת מימון אשר כזו, השיעבוד שניתן למממן, הינו שיעבוד שני, אחרי השיעבוד הראשון שניתן לטובת הבנק המלווה. לוין טוען שלא הכיר את סלע ולא נפגש עמו מעולם בזמנים הרלוונטיים, הוא לא היה מצוי בהסכם שבין שולדר לסלע, ואף לא ראה מעולם את הסכם הפירוד ביניהם, והיחסים שבין שולדר וסלע, לא עניינו אותו כלל. כל מעיניה של בילו היו נתונים לכך ששולדר יהיה בעל שליטה היחיד בחברות, מאחר והוא לבדו היה אמור לחתום על ההסכם בשם החברות.

17.4. לוין טוען, כי בילו לא הייתה שותפה של שולדר, ולא ראתה עצמה כשותפה, ואף לא התנהגה כשותפה. לוין טוען, כי מעולם לא היה מעורב בהחלטות שוטפות כלשהן ביחס לפרוייקט, וכי כל המעורבות שלו הייתה ברמת הפיקוח בלבד, דהיינו, בדיקת הספרים וקבלת הנתונים משולדר, ואף זאת בדיעבד.

באשר לטענה, כאילו יש ללמוד על קיומם של יחסי שותפות בין בילו לחברות בשל העובדה, כי בילו הייתה זכאית ליהנות מרווחי הפרוייקט, מטעים לוין כי אין המדובר בשותפות או בהשתתפות ברווחים, אלא המדובר בעמלה הניתנת לגורם המממן בגין הערבויות שהעמיד. עמלה זו על פי ההסכם, הייתה בשיעור 1% לשנה או עמלה הנגזרת מרווחי הפרוייקט, על פי הגבוה ביניהם. לוין מדגיש כי אם רווחי הפרוייקט היו נמוכים מסכום העמלה הבסיסית, כי אז בילו הייתה זכאית לעמלה הבסיסית בלבד. עוד מציין לוין, כי על פי ההסכם נקבע כי עד לסכום רווחים מסויים תהיה עמלתה של בילו בשיעור של 50% מרווחי הפרוייקט, ומעל אותו סכום רווח, יהיה חלקה של בילוי נמוך ב-50% מן הרווחים, וירד ל-40%, ואף ל-30%, הכל כנגזרת של שיעור הרווחים.

17.5. באשר לטענה, כי יש לראות בעובדה שבילו הסכימה, כביכול, "להשתתף אף בהפסדים" כסממן לכך כי המדובר בשותפות, בילו מסבירה, כי המדובר בחישוב הסיכון שעשתה בילו בעת שנכנסה לעסקת המימון של הפרוייקטים. כנגד זכאותה לקבל בחזרה את מלוא הקרן של הלוואתה וכן עמלה שנתית, בין בסיסית במקרה שאין רווחים, ובין גבוהה יותר במקום שישנם רווחים, הייתה מוכנה היא ליטול על עצמה סיכון, שבמקרה של הפסד, תוכל היא לחזור לחברות, רק כדי מחצית מסכום המימון אותו העמידה.

18. אף הבנק דוחה את טענתו של שולדר ומצטרף הוא לטענותיה של בילו, וטוען אף הוא, כי הסכם בילו מעיד על עצמו, כי המדובר בהסכם מימון, זו הייתה כוונת הצדדים, וכוונה זו מצאה ביטוי ברור בתניותיו של ההסכם. הבנק טוען כי מקריאת ההסכם ברור כי המדובר בהסכם מימון במסגרתו העמידה בילו מימון לפרוייקטים כנגד תמורת עלות המימון, בתוספת עמלה שנתית קבועה, ועמלה נוספת הנגזרת מרווחי הפרוייקט.

הכרעה

19. לאחר שעיינתי עיין היטב בהסכם בילו ובשאר המסמכים שהוצגו בפניי, ולאחר שנתתי לבי לטענותיהם של הצדדים, הן בדיון שנערך בעל פה, והן בסיכומיהם בכתב, הגעתי לכלל דעה שדין בקשתו של שולדר, להידחות, וכי היחסים שנתכוננו בין הצדדים, לא יחסי שותפות היו, אלא יחסים שבין חברות לבין גורם זר, המממן את פעילותן, הא ותו לא.

בעניין זה, אני מעדיף את עדותו וגרסתו של לוין, על פני זו של דיחנו ושל שולדר ואני סבור, כי הפרופוזיציה, כאילו בהסכם שותפות עסקינן, הינה בבחינת "חוכמה שלאחר מעשה", וכי בזמן אמיתי, בעת שנחתם הסכם בילו, לא לכך התכוונו הצדדים.

20. בראש ובראשונה, הצדדים, שהם אדוני ההסכם, ערכו וחתמו על הסכם אשר מהותו הוגדרה על ידם, בסעיף 4 להסכם, באופן ברור, וכל המעיין בו, כביתר תניותיו של ההסכם, יבין כי המדובר בהסכם אשר בו מתחייבת בילו להעמיד לחברות "ערבויות ו/או ביטחונות ו/או הלוואות בסכום של עד 14,565,000 ₪ לפי דרישות הבנק העדכניות מכח הסכם הליווי הפיננסי ...".

הפכתי והפכתי בהסכם ולא מצאתי כל רמז לכך, כי בהסכם זה, בילו הפכה עצמה שותפה של החברות. עצם העובדה כי עמלתה של בילו, בגין העמדת הערבויות, הייתה אף תלויית רווחי הפרוייקט, ועצם העובדה כי הסכימה לחשוף עצמה, במידה מסויימת, לסיכון של הפסדי הפרוייקט, עדיין אינה הופכת אותה לשותפה בו.

על פי התרשמותי, בילו, אשר הינה חברה למימון, ואשר איננה עוסקת בהקמת פרוייקטים לבנייה, חישבה ומצאה כי נתגלגלה לידיה עסקת מימון טובה, והיא סברה כי התמורה הנשקפת לה מן הפרוייקטים, מצדיקה את נטילת הסיכון שבהעמדת המימון על פי תנאיו, ולפיכך הסכימה להעמיד המימון, וההסכם שנחתם בין הצדדים, מבטא אל נכון את מהותו.

21. הטענה כאילו ההסכם, הסכם שותפות הוא, אך הצדדים הלבישוהו לבוש של הסכם מימון, אך משום שביקשו להימנע מהשלכות המס הטמונות בו, הרי לבד מהיותה טענה "קשה לעיכול", אין בעובדות שנתבררו כדי לתמוך בטענה זו.

לא הוכח כי בין הצדדים הייתה מסכת של הסכמות, בין בעל פה ובין בכתב, אשר היה בהם כדי לעגן את מעמדה של בילו כשותפה. על פי רוב שותף יש לו השפעה על ניהול העסק, זכויות חתימה בחשבון העסק, שותפות בקבלת החלטות מהותיות בעסק המשותף, וכיוצא באלו עניינים, בהם אנו נתקלים כדבר שבשגרה בהסכמי שותפות. כל אלו לא נתקיימו במקרה בו אנו עוסקים.

לא הוכח אף, כי בפועל התנהלותה של בילו במסגרת ההסכם אל מול החברות, הייתה התנהלות כשל שותף, ולו הייתה פעילותה כזו, בוודאי כאשר המדובר בפרוייקטים גדולים ומורכבים של בנייה, הייתה מותירה פעילות זו עקבות במסמכים או פרוטוקולים, ואלה לא נמצאו ולא הוצגו.

טענת דיחנו כאילו ישנם אף נספחים להסכם, אשר אפשר ומהם ניתן היה ללמוד על קיומה של מערכת של שותפות בין הצדדים, נשארה בחלל האוויר כטענת סרק ללא כל תימוכין. בעניין זה ראוי לציין כי בסעיף 2.1 להסכם אף טרחו הצדדים לציין כי: "חוזה זה ממצה את ההסכמות ההתניות, ההצהרות והיחסים המשפטיים בין הצדדים ולא יהיה תוקף לכל הצעה, סיכום, הבנה, מצג או הבטחה שנעשו או ניתנו קודם לחתימת חוזה זה, בין צד למשנהו, בין בכתב ובין בעל פה, בין במפורש ובין במשתמע, אלא כאמור בחוזה זה".

ובסעיף 2.2. להסכם, כך נאמר: "לא יהיה כל תוקף לשינוי ו/או תוספת ו/או גריעה בחוזה זה לאחר מועד חתימתו, אלא אם כן נעשו בכתב ונחתמו על ידי כל הצדדים".

22. אף טענת שולדר, כאילו מעדותו של מר קורקידי, עובד הבנק, בתיק אזרחי 761/05, ניתן להסיק כי הבנק עצמו ראה בבילו כשותפה של החברות, איננה מבוססת. האמת ניתנת להיאמר, כי ההפך הוא הנכון, ומשנדרש קורקידי בעדותו לשאלה מהי חברת בילו, השיב כי היא "מממן פיננסי" (ראה עדותו בעמ' 112 לפרוט' התיק הנ"ל).

23. סיכומו של דבר, משעומד לפנינו הסכם אשר כל מהותו וכל תניותיו מעידות עליו כי הינו הסכם של מימון פיננסי, וכאשר אין כל ראייה של ממש שאין תוכנו של ההסכם כברו, אין לנו אלא להסיק, כי הצדדים העלו על הכתב את אשר נתכוונו לו, ואין ליתן להסכם משמעות שונה.

24. משאלו הם פני הדברים, אני קובע כי הסכם בילו איננו הסכם שותפות בין בילו ובין החברות.

לא בלי היסוס החלטתי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.