1. בקשה לעיכוב פסק הדין שניתן על ידי בתיק זה ב- 31.3.15, עד להכרעה בערעור שמתכוון ב"כ המבקשים להגיש לבית המשפט העליון. הבקשה שלפניי הוגשה ב- 3.5.15.

בפסק הדין, דחיתי את תביעתם של המבקשים (התובעים) בגדרה ביקשו, בין היתר, כי בית המשפט יצהיר כי הדירות נשוא התביעה (שתיים במספר) מצויות בבעלותם וכפועל יוצא מכך יורה למשיבים 1, 2 ו-4 לעשות לרישום הזכויות על שמם במינהל מקרקעי ישראל.

2. בבקשה טוענים המבקשים כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך בפינוי שתי הדירות, שהן דירות מגורים, "המשמשות מזה 18-17 שנים למגורי התובעים הטוענים להיות בעלי הזכויות בהם או מי מבני משפחתם הקרובים". בכל הנוגע לדירה המכונה "דירה 54" נטען, כי בדירה זו מתגורר מבקש 2, גדי דיין, עם בני משפחתו ב- 17 השנים האחרונות, וגם אמו המנוחה, מזל דיין ז"ל (תובעת 1), התגוררה בה עד שנפטרה בשנת 2014. בנוסף נטען כי הדירה משועבדת במשכנתא לטובת בנק טפחות בשל משכנתא שנטלו המבקשים למימון הדירה. משכך, ייגרם להם נזק בלתי הפיך היה וייאלצו לפנותה. בכל הנוגע לדירה המכונה "דירה 94" נטען, כי במשך 18 השנים האחרונות מתגורר בה יהודה דיין, אחיו של משיב 3 הטוען לבעלות בדירה ביחד עם גיסו, משיב 4. עוד נטען, כי בשנת 2012 עבר יהודה דיין לדירה אחרת, אולם בנו הנשוי מתגורר בה עתה ביחד עם אשתו וילדיהם, אשר שניים מהם סובלים מאוטיזם קשה. פינוי הדירה עתה ואילוצם למצוא מקום מגורים חלופי יגרום להם להוצאות כספיות ניכרות, כך נטען, בעוד שככל שקיימת אפשרות שהערעור יתקבל יחסכו מהם הוצאות אלה. לבסוף נטען, כי למשיב 3 זכות קיזוז של פסק הדין מול משיבה 2, על יסוד פסק דין בהליך אחר, בו נקבע כי על אותה משיבה לשלם לחברה שבבעלותו סכומי כסף בגין עבודות חשמל שבוצעו על ידה בפרויקט המגורים בו מצויות הדירות נשוא התביעה.

3. כלל הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). חריג לכלל, שסיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע. תנאים אלה, שהם תנאים מצטברים, מקיימים ביניהם יחסי גומלין: ככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך תפחת הדרישה למאזן נוחות הנוטה לטובת המערער, ומנגד - ככל שסיכויי הערעור נמוכים, כך יידרש המערער להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו (רע"א 7682/05 לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל (2.11.06)). והנה, כשהמדובר בפינוי של אדם מנכס המשמש כדירת מגוריו היחידה, "נוטה בית המשפט להורות על עיכוב ביצועם של ההליכים עד אשר תוכרע הסוגיה באופן סופי על ידי ערכאת הערעור גם כאשר סיכויי הערעור הלכאוריים אינם ברורים או אף נמוכים, וזאת בכדי למנוע את התוצאה הקשה והבלתי הפיכה אשר בפועל מייתרת את הדיון בערעור" (רע"א 11880/04 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (16.11.09)).

עם זאת, אינני סבורה כי מן ההחלטות דוגמת זו שהובאה לעיל יש ללמוד, כי הדרישה להצביע על סיכויי ערעור, ולו נמוכים, אינה קיימת כלל מקום שהמדובר בפינוי אדם מנכס המשמש דירת מגוריו היחידה. מן המובא לעיל נלמד, כי במקרים כאלה נוטה מאזן הנוחות באופן קיצוני לטובת המערער, עד שניתן להסתפק בהצבעה על סיכויים בלתי ברורים וגם נמוכים, על מנת שיעוכב הביצוע.

4. נחזור לענייננו. יושם אל לב, כי לא נטענה על ידי המבקשים כל טענה באשר לסיכויי הערעור. אין תמה, שהמשיבים מדגישים בתגובתם עובדה זו וטוענים כי די בה כדי לדחות את הבקשה. נראה בעיני כי הצדק עימם. בהיעדר סיכוי לערעור - וכאמור, המבקשים לא הצביעו על טענת ערעור כלשהי, קלה כחמורה - אין די במאזן הנוחות כדי להצדיק היעתרות לבקשתם. עיכוב הביצוע לא נועד "לקנות" עוד פרק זמן עד למימוש תוצאת פסק הדין, מבלי שתעמוד מאחוריו ולו אפשרות קלושה כי תוצאתו תתהפך בערעור.

5. בנוסף ולמעלה מן הצורך, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה במקרה זה לטובת המבקשים. הטענה לפיה נטל המבקש 2 משכנתא וזו רשומה לטובת בנק מזרחי טפחות נדחתה על ידי בפסק הדין (סעיף 57). לא זו אף זו, צירוף א' לבקשה לעיכוב הביצוע, היינו מכתבו של בנק מזרחי טפחות מ-1.3.15, אינו מהווה ראיה לכך שהמדובר במכתב המתייחס לדירה 54 או לכך שקיימות בה זכויות כלשהן למבקשים 1 ו-2.

אשר לדירה 94, מעבר לעובדה כי זו אינה משמשת דירת מגורים למבקשים 3 ו-4, שטענתם לבעלות בה נדחתה על ידי, הרי שכל המשפט התנהל על יסוד טענתם - שגובתה בתצהירים מטעמם - לפיה מי שמתגורר בדירה הוא יהודה דיין, המשלם להם דמי שכירות שנתיים (טענה שלא נתתי בה אמון). והנה עתה נטען, כי בדירה מתגורר, עוד בטרם הוגשה התביעה, בנו של יהודה דיין, שאינו משלם שכר דירה בשל מצבו הכלכלי. אם כך, בלשון המעטה יש לומר כי המצג העובדתי שהוצג בפני בית המשפט במהלך ניהול ההוכחות אינו תואם את המצג העובדתי המוצג עתה. מכל מקום, מצבו המשפחתי והכלכלי של בנו של יהודה, עם כל הצער שבדבר, אינו יכול להיות רלוונטי לדיון שלפנינו, באשר אין הוא בעל דין. ככל שמוצא לנכון מי מבני המשפחה לתמוך באותו בן על ידי תשלום הוצאות שכר דירה, יכול הוא לעשות זאת בכל דירה אחרת ולא בדירה המצויה בבעלותה של משיבה 3. ועוד אוסיף, כי האישורים שצורפו לבקשה בנוגע למצבם של ילדי אותו בן, הרי שאישורים אלה נושאים שם משפחה שאינו דומה כלל לשם משפחתו של הבן או לשם משפחת אשת הבן.

מנגד, משיבה 3 רכשה את הדירות בהליכי מימוש, כשעל פי קביעתי בפסק הדין הליכים אלה בוצעו כדין. משיבה 3 נטלה משכנתא על מנת לממן את הרכישה, היא פורעת את חובה לבנק מדי חודש בחודשו, ומנגד אינה יכולה ליהנות מפירות הנכסים שרכשה. עיכוב הביצוע המתבקש, בהיעדר כל טענה באשר לסיכויי הערעור, משמעותו המשך הפגיעה הכלכלית במשיבה זו, כאשר לנוכח מצבם הכלכלי של המבקשים - כפי שהם עצמם טוענים לו - ספק אם תוכל להיפרע מהם בגין נזקים אלה.

6. אשר לזכות הקיזוז הנטענת, לא מצאתי כי יש מקום להידרש אליה במסגרת בקשה זו. אין בין טענת הקיזוז - שלא בא זכרה בכתב התביעה - לבקשה לעיכוב הביצוע ולא כלום, ואוסיף כי בעל הדין שלפניי בהקשר הנדון הוא מבקש 3 ולא חברה שבבעלותו, שהיא אישיות משפטית נפרדת.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה 2, למשיבה 3 ולמשיבים 4-1 (ביחד) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ (ובסך הכל 15,000 ₪).

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ה, 14 מאי 2015, בהעדר הצדדים.