30 יוני 2018

1. התובע, שהועסק כפועל שיפוצים באתרים של חברת החשמל ובסיסי חיל הים והצפון הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעים וסיומה ובכלל זה פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, חלף הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר ערוכים כדין. לאחר הדיון המוקדם התובע ויתר על רכיב החזר הוצאות נסיעה ועל כן לא נדרש לרכיב זה^[1].

המחלוקת העיקרית בתיק נסובה על שאלת מיהות המעסיקים של התובע במשך כל תקופת ההעסקה, כשלטענת התובע יש לראות בנתבעת 1 (להלן – ביטוליט), הקבלן הראשי באתרים, כמעסיק במשותף עם יתר הנתבעים, ששמשו, בתקופות שונות, כקבלני משנה שלה וכן עם הנתבע 9 (להלן – אבישי או מר כץ) אשר שמש כמנהל והמעסיק בפועל של התובע במשך כל תקופת ההעסקה.

2. מלכתחילה, התביעה הוגשה גם כנגד, מר אבי מסס, הבעלים והמנהל של הנתבעת 3 וכנגד מר אבי שושני הבעלים והמנהל של הנתבעת 1. בהחלטה מיום 3.3.2015 נמחקו התביעות האישיות כנגד מר מסס ומר שושני בהעדר תשתית עובדתית ו/או עילה להרמת מסך.

עוד יצוין כבר עתה, כי הנתבעים 3, 5, 6, 10 ו – 11 לא הגישו כתב הגנה מטעמם.

ואלה העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו:

3. התובע הועסק כפועל שיפוצים ובנייה באתרים שונים בתקופה שמחודש 7/2003 ועד לחודש 3/2012 (להלן- התקופה הרלוונטית לתביעה). בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי רציפות תקופת ההעסקה וזאת לנוכח העדר תלושי שכר ו/או דיווח למוסד לביטוח לאומי על ידי מי מהנתבעים בגין החודשים יולי 2007-דצמבר 2007 ובחודשים נובמבר 2008 –מאי 2010. נציין כבר עתה, כי התובע עמד על כך שלאורך כל התקופה הוא הועסק ברציפות על ידי הנתבע 9, מר אבישי כץ ועל ידי מר גריגורי איצקוביץ (שכונה על ידו גם בשם גרישה)^[2]. כפי שיפורט בהמשך, אין מחלוקת כי הנתבעת 4 נכנסה להליכי פירוק וניתן כנגדה צו כינוס נכסים כבר בשנת 2004. בעקבות קריסת הנתבעת 4 מר כץ הסתבך כלכלית והוכרז כפושט רגל בשנת 2006^[3] ועל כן בתקופה הרלוונטית לא הייתה חברה בבעלותו והוא לא ניהל עסק או העסיק עובדים באופן פורמלי. מר איצקוביץ (להלן – מר איצקויץ או גריגורי), שלא נתבע בהליך, שמש כמהנדס בנין וכאחראי ביצוע אצל חלק מהנתבעים במעמד של עובד שכיר. לאורך כל תקופת העסקתו של התובע אצל הנתבעים השונים, גריגורי היה אחראי על התובע מבחינה מקצועית ומבחינה ניהולית. כך למשל, אין מחלוקת כי גריגורי היה מוסר לפועלים ובכללם לתובע את משכורתו החודשית, בין באמצעות המחאה ובין במזומן וכן את תלושי השכר^[4]. כך גם, אין מחלוקת כי גריגורי היה חותם על כרטיסי העבודה^[5] (ביחד עם מרק פורטנוי) וכן שהוא מסר לתובע את מכתב הפיטורים^[6].

גריגורי העיד בחקירתו הנגדית שהתובע עבד ברציפות^[7]. לא נעלם מעינינו שזכרונו של גריגורי ביחס לשנות העבודה של התובע לא היה מדויק, שכן גריגורי העיד בחקירתו הנגדית שהתובע החל לעבוד בחברת החשמל בשנת 1999, בעוד שלגרסת התובע עצמו, הוא החל לעבוד אצל מי מהנתבעים רק בשנת 2003^[8]. עם זאת, אנו סבורים כי עדותו של גריגורי מבססת את עצם טענת התובע לעבודה רצופה וממושכת, גם אם נפל בה אי דיוק בנוגע לתאריכים ו/או למועד תחילת העבודה.

יתר על כן, מעיון בכרטיסי הנוכחות שצורפו לתצהיר התובע עולה כי ישנם כרטיסים בגין חלק מהחודשים (בשנת 2007, בשנת 2008 לאחר סיום עבודתו אצל מר פורמן ואף כרטיס אחד משנת 2009) שבהם אין לתובע תלושי שכר והוא לא דווח למוסד לביטוח לאומי. כך גם, לתובע הונפקה תעודה של עובד קבלן לצורך כניסה לאתרים של חברת החשמל בתוקף עד ליום 29.12.2008 ובהמשך בתקופה בה נטען כי התובע לא עבד אצל מי מהנתבעים הונפקה לתובע תעודת קבלן נוספת עבור שנת 2009 בתוקף עד ליום 30.12.2009. התובע הציג גם אישור על הדרכה שעבר בחודש נובמבר 2008 ובחודש נובמבר 2010 בנוגע לעבודה בגובה^[9].

על יסוד כל האמור לעיל, שוכנענו כי התובע עבד אצל הנתבעים גם בתקופות בהן לא ניתנו לו תלושי שכר והוא לא דווח למוסד לביטוח לאומי. עוד שוכנענו כי התובע עבד ברציפות אצל הנתבעים החל מחודש יולי 2003 ועד לתום חודש פברואר 2012.

4. התובע עבד באתר של חברת החשמל, הטכניון ובבסיסי חיל הים באזור חיפה והצפון (להלן – האתרים).

5. עבודות הבנייה באתרים השונים התבצעו על ידי מספר רב של קבלנים ראשיים שזכו במכרזים לביצוע העבודות/הפרויקט^[10]. לצורך ביצוע העבודות נשוא המכרז, הקבלנים הראשיים העסיקו קבלני משנה, אשר התחלפו מעת לעת, ולעיתים עבדו במקביל עם מספר רב של קבלני משנה. יתר על כן, בשל היקף העבודות נשוא המכרז, בחלק מהעבודות, גם קבלני המשנה העסיקו בעצמם קבלני משנה אחרים ולעיתים קבלן ראשי שמש כקבלן משנה של קבלן ראשי אחר^[11].

6. בתקופה הרלוונטית לתביעה שימשו חברת ביטוליט (1986) בניין והנדסה בע"מ (להלן- ביטוליט), בראשה עמד מר אבי שושני (להלן- מר שושני), וכן מר יעקב כהן כקבלנים ראשיים של עבודות אחזקה ושיפוצים, מסוג העבודות שבצע התובע באתרים מושא דיוננו^[12]. מר יעקב כהן אינו צד להליך זה.

יצוין כבר עתה כי לא הוכח בפנינו שהתובע בצע עבודות עבור מר יעקב כהן או עבור קבלנים ראשיים אחרים שעבדו באתרים^[13]. כך גם, לא הוכח בפנינו כי הנתבעים 2-11 ששמשו כקבלני משנה של הנתבעת 1 הועסקו בתקופה הרלוונטית גם כקבלני משנה של קבלן ראשי אחר באתרים. המקרה שהוצג בפנינו במסגרתו בוצעה עבודה עבור מר יעקב כהן התייחס להתקשרות של ביטוליט עם מר יעקב כהן במסגרתה ביטוליט שמשה כקבלן משנה של מר יעקב כהן והנתבעת 3 שמשה כקבלן משנה של ביטוליט^[14].

לא נעלם מעינינו כי בחקירתו הנגדית של מר כץ הוא העיד כי חברת ש. צור וא. מ. כחול עבדו עם מספר קבלנים ראשיים ואולם הוא לא הצליח להיזכר בשמם, למעט בשמו של יעקב כהן^[15]. עדות זו של מר כץ סתרה את עדותו הקודמת בתחילת חקירתו הנגדית ולפיה העיד כי יעקב כהן לא היה מעורב בפרויקטים נשוא התביעה^[16].

7. בין ביטוליט לבין הנתבעים לא נחתמו הסכמי התקשרות בכתב לביצוע עבודות אחזקה ושיפוצים באתרים ^[17]. עיקר התמורה שביטוליט קיבלה מהמזמין (חברת החשמל, חיל הים או הטכניון) הועברה לקבלני המשנה שביצעו את העבודה, כאשר ביטוליט הפחיתה מהתמורה 5-10% שנותרו אצלה. התמורה שולמה כנגד חשבונית^[18].

התמורה לקבלני המשנה שולמה באופן משתנה, לעיתים לפי שעות עבודה או ימי עבודה של הפועלים שנדרשו לביצוע העבודה ולעיתים כתמורה כוללת בגין ביצוע העבודה או לפי כמות, הכול תלוי בסוג העבודה שהוזמן על-ידי מזמין העבודה ואופן ההתקשרות בין מזמין העבודה לבין ביטוליט^[19].

8. העבודה באתרים הייתה כפופה לקבלת אישורי כניסה מהמזמין. אישורי הכניסה נרשמו על שם הקבלן הראשי^[20]. רבים מהעובדים "נדדו" בין קבלני המשנה שעבדו באתרים בשל היותם "מאושרים" על ידי המזמין^[21].

9. עבודתו של התובע כפועל שיפוצים ובנייה באתרים החלה בחודש יולי 2003 אצל ולדימיר גרינברג שהיה רצף בצוות שעבד עם מר כץ^[22]. מספר חודשים לאחר מכן התובע עבר לעבוד בחברת "אבישי וענת ניהול וביצוע פרויקטים בע"מ" (להלן- חברת אבישי וענת), אשר הייתה מצויה בבעלותו של מר כץ, ששמש גם כמנכ"ל החברה, עד לקריסתה הכלכלית. בחברה של מר כץ עבדו גם שני המהנדסים גריגורי ומרק.

לאחר שחברת אבישי וענת הפסיקה את הפעילות עקב קשיים כלכליים שבסופו של יום גרמו לפירוקה, הפעילות של מר כץ בתחום עבודות בניה ושיפוצים באתרים וכקבלן משנה של ביטוליט המשיכה באמצעות חברת ש. צור בע"מ שהייתה בבעלות של גיסו, מר רפאל שאול. מר שאול העיד בפנינו בחקירה ראשית כי חברת ש. צור הוקמה על מנת לסייע למר כץ וכלשונו: "הקשר שלי לחברת ש. צור שהקמתי חברה שנקראה ש. צור עבודות בנייה, אחרי שאבישי כץ נפל בעסקיו החלטתי לעזור לו, הקמתי חברה כדי שיוכל לתפקד בה ולפרנס את משפחתו". מר שאול הוסיף והבהיר בעדותו כי לו עצמו לא היה כל רקע או ידע בתחום הבניין והוא התעסק בתחום אחר לגמרי – ייבוא ושיווק של תכשיטים ומוצרי אריזה. מר שאול לא היה מעורב כלל בחברה ומי שניהל את החברה בפועל והיה "הרוח החיה "מאחוריה היה מר כץ שהביא את העבודות, דאג לגביית הכספים בגין ביצוע העבודות, הוציא חשבוניות, ניהל את העובדים, ודאג להכנת כל התשלומים ובכלל זה משכורות העובדים. התשלומים הועברו למר שאול שדאג לביצועם^[23]. חברת ש. צור נמכרה לאחר כשנה – שנה וחצי לאחר שמר שאול לא היה מעונין להמשיך ולהחזיק בה לנוכח הסיכונים שהיו גלומים בהמשך החזקתה^[24]. חברת ש. צור הועברה לבעלות של גורם אחר על ידי העברת מניות ללא תמורה. מר כץ היה הגורם הדומיננטי גם בהעברת הבעלות של החברה והוא זה שמצא את הבעלים החדשים^[25]. גם התובע, גריגורי ומרק הועסקו בחברת ש.צור והכל תחת פיקוחו של מר כץ^[26].

לאחר שחברת ש. צור החליפה בעלות, מר כץ המשיך לפעול באמצעות חברת ש. צור ולאחר מכן ניהל פרויקטים בתחום האחזקה והשיפוצים באתרים באמצעות קבלני משנה, שהתחלפו מעת לעת^[27]. כך למשל, מר כץ פעל גם באמצעות חברת א. מ. כחול פרויקטים ואחזקה בע"מ (להלן – הנתבעת 3 או א.מ. כחול) והיה הגורם הדומיננטי גם בחברה זו. באופן דומה, לאופן הפעילות של מר כץ בחברת ש. צור, גם בחברת א. מ. כחול, שמענה הרשום היה זהה למענה של חברת ש. צור, הבעלים של החברה, מר אבי מסס, לא היה בעל ידע, ניסיון או מעורבות בתחום הבניה והשיפוצים אלא בתחום אחר לחלוטין – בתחום הצלילה^[28].

10. ממכלול העדויות עולה כי הצוות שעבד עם מר כץ ובכלל זה התובע, גריגורי ומרק עברו עמו מקבלן משנה אחד למשנהו במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה^[29]. לאור ניסיונו העשיר של מר כץ בתחום הבניה והשיפוצים, מר כץ היה מקבל את העבודות מהקבלן הראשי (ביטוליט) ומביא עמו לקבלני המשנה השונים את העבודה ואת צוות העבודה המסוגל לבצע את העבודה^[30].

מר כץ היה הממונה על מר איצקוביץ ועל מר פורטנוי שפעלו על פי הנחיותיו. מר איצקוביץ היה אחראי על ביצוע הפרויקט מבחינה מקצועית ועל העובדים בהיבט היומיומי. מר איצקוביץ שמש כמנהל של העובדים בשטח, הוא קיבל אותם לעבודה,קבע את שכרם, נתן להם הוראות עבודה ופיקח שהעבודות מתבצעות כמתוכנן^[31].

כך גם, מר איצקוביץ היה, הממונה הישיר על התובע, הוא אשר קיבל אותו לעבודה^[32], שילם לו את המשכורת, העביר לידיו את תלושי השכר ונתן לו את הוראות העבודה^[33]. בפועל, שימש מר איצקוביץ, מהנדס במקצועו, מנהל עבודה באתרי העבודה ותפקידו היה לוודא שהעבודות מתבצעות בהתאם לתכנון^[34].

11. אם נסכם את העובדות עד כה, הרי שמר כץ שימש כמתווך בין העובדים ובכללם התובע, לבין קבלני המשנה^[35], בעוד שמר איצקוביץ פעל ישירות מול העובדים והיה הממונה הישיר עליהם. לצדו של מר איצקוביץ, עבד מנהל עבודה נוסף, גם הוא מהנדס במקצועו, מר פורטנוי אשר ביצע את אותה העבודה^[36]. מר פורטנוי לא העיד בפנינו.

יצוין כי בכרטסת הנהלת חשבונות של ביטוליט המתייחסת לא. מ. כחול מופיעה, בין היתר, בחודש 10/2010 העברה על סך 40,000 ₪ בגין המהנדס פורטנוי^[37]. מר שושני העיד בחקירתו הנגדית כי מדובר בהערה שלו על כך שמסר את התשלום והשיק עבור א. מ. כחול למר פורטנוי ששמש כשליח^[38]. אין בידינו לקבל את טענתו של מר שושני. ראשית, מעיון בכרטסת החשבונות אין התייחסות דומה לרישום של מי שקיבל את התשלום עבור א. מ. כחול, כך שאין הסבר מניח את הדעת מדוע דווקא במקרה זה נרשמה ההערה בדבר זהות הגורם שקיבל את הכסף עבור א. מ. כחול. שנית, מהרישום עולה כי מדובר בהעברה ולא בהמחאה ועל כן הדעת נותנת כי מדובר בהעברה בנקאית ולא בתשלום מזומן שנמסר למר פורטנוי. שלישית, בחודש 3/2011 מופיע תשלום עבור שכר עבודה של מנהלי עבודה ומהנדסים על סך של 68,440 ₪^[39]. מר שושני טען בחקירתו הנגדית כי תשלום זה שולם באופן חריג, כאשר הוא שהה בתאונת עבודה וא.מ. כחול ניהלה עבורו את העבודה^[40], מעבר לעובדה שבשגרה מר שושני לא ניהל את העבודה באתר ועל כן לא ברור מדוע נזקק לשירותי ניהול של מנהלי עבודה ומהנדסים כששהה בתאונת עבודה, מר שושני העיד כי שלם כסף עבור נוכחות באתר תחנת הכח בחדרה, בעוד שהרישומים בכרטסת הנהלת החשבונות מלמדים כי תשלום שכר העבודה קשור לעבודות שבוצעו בחיל הים.

12. במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה, הונפקו לתובע תלושי שכר על ידי חברות שונות^[41], וכדלקמן:

א. בגין חודשים 7/2003-9/2003 הונפקו תלושי שכר מטעם המעסיק "גרינברג ולדימיר".

ב. בגין חודשים 11/2003-2/2004 הונפקו תלושי שכר מטעם חברת "אבישי וענת ניהול וביצוע פרויקטים בע"מ". כאמור לעיל, אין חולק כי חברת אבישי וענת נכנסה לפירוק וניתן כנגדה צו כינוס נכסים בשנת 2004. כך גם, אין חולק כי מר כץ, בעלי החברה הסתבך כלכלית והוכרז כפושט רגל בשנת 2006. ביום 21.11.2012 ניתן למר כץ צו הפטר חלוט בגין החובות שצבר עובר למועד צו הכינוס.

ג. בגין חודשים 6/2004-12/2005, 7-8/2006 הונפקו תלושי שכר מטעם הנתבעת 10, חברת ש. צור בע"מ.

ד. בגין חודשים 1-6/2006 הונפקו תלושי שכר מטעם הנתבעת 11, חברת "עוז הכוכב השקעות בע"מ". כאמור, נתבעת זו לא התגוננה.

ה. בגין חודשים 9-12/2006 הונפקו תלושי שכר מטעם הנתבע 6, "פינסקו אלכסנדר". כאמור, גם נתבע זה לא התגונן.

ו. בגין חודשים 1-6/2007 הונפקו תלושי שכר מטעם הנתבעת 5, חברת "פ.א סלקט בע"מ". בהתאם לדיווח ממאגר רשם החברות אשר הונפק ביום 4.03.2013, הנתבע 6 מר פינסקו אלכסנדר^[42]. נתבעת זו לא התגוננה.

ז. בגין חודשים 1-10/2008 הונפקו תלושי שכר מטעם המעסיק "פורמן יורי", הוא הנתבע 7. מר פורמן יורי (להלן- מר פורמן), העיד בתצהירו כי נדרש להעסיק את התובע על ידי הנתבעת 1 והנתבע 9 וכן כי נדרש על ידי הנתבעת 1 להעסיק עובד נוסף. בחקירתו הנגדית מר פורמן עמד על כך כי התבקש להעסיק את התובע ואולם הוא לא זכר במדויק מי ביקש ממנו להעסיק את התובע וסבר כי המדובר בגריגורי^[43].

ח. בגין חודשים 6/2010-4/2011 הונפקו תלושי שכר מטעם חברת "א.מ. כחול ניהול פרויקטים ואחזקה בע"מ", היא הנתבעת 3. הנתבע 8, אשר שימש מנכ"ל החברה, מר אבי מסס (להלן- מר מסס) הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, במסגרתם לא הכחיש את עבודתו של התובע אצלו בתקופה הנטענת, אלא רק טען כי משך תקופת ההעסקה של התובע בחברת א. מ. כחול, כ-10 חודשים, אינה מקנה לתובע זכאות לסעדים המבוקשים בכתב התביעה.

לעדותו של מר כץ, אשר לא נסתרה, חברת א.מ. כחול אינה פעילה כבר למן שנת 2012^[44].

ט. בגין חודשים 5/2011-2/2012 הונפקו תלושי שכר מטעם השותפות "טיפ טופ", אשר הנתבע 2, מר פבל גודס (להלן- מר גודס) הינו אחד השותפים בה. מר גודס הודה, בתצהירו, כי התובע הועסק בשותפות "טיפ טופ" במהלך 9 החודשים הנ"ל, ועד לפיטוריו^[45].

הנתבע 2 טען כי יש לדחות את התביעה כלפיו מאחר וטיפ טופ היא שותפות רשומה. אין בידינו לקבל את הטענה של מר גודס. ראשית, לתצהיר התובע צורפה תעודה של עוסק מורשה ולפיה טיפ טופ נרשמה כעסק עצמאי של מר גודס בחודש ספטמבר 2008^[46]. הנתבע 2 לא צרף נסח של השותפות או כל אישור המעיד על קיומה של השותפות ושמות השותפים ואף לא ביקש לצרף כנתבע נוסף את השותף האחר. שנית, מר גודס טוען כי הוא שותף בשותפות ועל כן אין מניעה לחייבו בחיובי השותפות בהתאם לפי סעיף 20 (א) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה – 1975 ולפיה כל שותף חב יחד עם השותפים ביחד ולחוד בכל חיוב של השותפות. לפיכך, אין בעובדה שהתובע לא תבע את השותפות או את שני השותפים הצדקה לדחיית התביעה כנגד מר גודס.

13. הנה כי כן, מתלושי השכר עולה, לכאורה, כי התובע הועסק על ידי מעסיקים שונים במשך התקופה הרלוונטית לתביעה, כאשר אצל כל אחד מהם, למעט בחברת ש. צור, הוא הועסק לפרק זמן קצר, שאינם מאפשרים צבירת וותק לצורך תשלום זכויות סוציאליות. בעת חילופי המעסיקים אופס הוותק של התובע וצבירת הזכויות החל ממועד תחילת עבודתו אצל המעסיק החדש.

נציין כי לא הוצגה בפנינו הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה שנמסרה לתובע על ידי מי מהנתבעים.

14. לפי דו"ח פירוט מעסיקים ותקופות העסקה של המוסד לביטוח לאומי אין התאמה מלאה בין תלושי השכר שהונפקו לתובע לבין הדיווח למוסד לביטוח לאומי ובפרט בתקופה שקדמה לשנת 2008^[47] וכדלקמן:

א. בחודשים 7-9/2003 הועסק התובע אצל גרינברג ולדימיר.

ב. בחודשים 11/2003-2/2004 הועסק התובע בחברת אבישי וענת.

ג. בהתאם לדיווח הנ"ל בחודשים 6-9/2004 וכן 11/2004-5/2005 וכן 8/2005-12/2006 הועסק התובע בחברת ש.צור. בשונה מכך, בחודשים 1-6/2006 הונפקו לתובע במקביל גם תלושי שכר על-ידי חברת עוז הכוכב השקעות בע"מ, ובחודשים 9-12/2006 הונפקו תלושי שכר על-ידי המעסיק פינסקו אלכסנדר בכלל ולא חברת צור.

ד. בחודשים 1-6/2007 הועסק התובע בחברת סלקט.

ה. בחודשים 1-10/2008 הועסק התובע אצל מר פורמן.

ו. בחודשים 6/2010-4/2011 הועסק התובע בחברת א.מ. כחול.

ז. בחודשים 5-12/2011 וכן 1-2/2012 הועסק התובע בחברת טיפ טופ.

15. מכרטיסי הנוכחות שצורפו לתצהיר התובע ומרישום ימי העבודה של התובע בחברת טיפטופ עולה כי התובע עבד במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע, בימים א' – ה' בין השעות 7:00-16:00 וביום ו' בין השעות 7:00-13:00.

אנו ערים לחקירתם הנגדית של מר פורמן ושל מר גודס ולפיה הם לא עבדו בימי שישי^[48] ואולם קביעתנו מסתמכת על העובדה שהנתבעים עבדו גם באתר של הטכניון, כמו גם על כרטיסי הנוכחות המעידים על עבודה בימי שישי ומאידך העדר רישומי נוכחות לאחר כניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקף וכן על רישום מספר ימי העבודה בתלושים של טיפטופ התואם שבוע עבודה בן 6 ימים.

16. לתובע שולם שכר על בסיס יומי, בהתאם לכרטיס עבודה שמילא התובע ואשר הועבר, בסוף החודש, למחלקת הנהלת חשבונות^[49]. השכר שולם לו בהמחאות או במזומן ולעיתים במשולב^[50]. עובדה זו עולה גם מפירוט תנועות בחשבון הבנק של התובע^[51] (להלן- פירוט התנועות) אשר הוצג בפנינו לגבי חלק מהתקופה הרלבנטית לתביעה [1/2010-8/2012].

לטענת התובע, שכרו היומי, עמד בתחילה, על 200 ₪ ליום, ובשנת 2010 הועלה לסך של 250 ₪^[52]. התובע הוסיף כי הסכומים המצוינים בתלושים אינם הסכומים ששולמו לו הלכה למעשה, ובפועל שולמו לו סכומים גבוהים יותר^[53]. עדותו של מר פורמן תומכת בגרסה זו^[54]. לעומת זאת, על-פי עדותו של מר גודס בתקופת עבודתו של התובע אצלו שולם לו שכר חודשי בכלל אשר שיעורו כשיעור שכר המינימום^[55].

17. התובע צירף לתצהירו תדפיסים של חשבון העו"ש שלו בגין התקופה שמחודש ינואר 2010 ועד לחודש אוגוסט 2012 על מנת להוכיח את גובה השכר^[56]. מעיון בתדפיס חשבון הבנק של התובע עולה כי ככלל המחאות שהופקדו לחשבון עמדו על סך של כ – 4,000 ₪ והפקדות מזומן נעו בדרך כלל בין 3,000 ₪ במהלך החודש לבין 4,000 ₪. אין דפוס קבוע של הפקדות מזומן ממנו ניתן ללמוד על סכום ששולם לתובע מעבר לסכום הנקוב בתלוש השכר.מאחר שאין מחלוקת כי השכר המופיע בתלושים שולם לתובע במלואו^[57] וטענת התובע כי הוא קיבל תשלום במזומן העולה על השכר הנקוב בתלושי השכר^[58] - לא הוכחה, אנו מעמידים את שכרו של התובע על גובה שכר המינימום בהתאם לעדכונו מעת לעת ושכרו האחרון על סך של 4,100 ₪.

18. ב אישורי כניסה לאתרים של חברת החשמל שהונפקו לתובע עבור השנים 2008 ו – 2009 צוין כי התובע הוא עובד קבלן מטעם חברת ביטוליט. כך גם, בהדרכה שעבר התובע בנושא בטיחות בעבודה בגובה בשנת 2010, צוין תחת שם המעסיק- חברת ביטוליט^[59].

19. ביום 27.03.2018 נמסר לתובע מכתב פיטורין נושא תאריך 5.02.2018 מאת מר גודס, ובו נכתב כדלקמן:

"בהמשך לשימוע מיום 1.02.2012 הריני להודיעך על סיום העסקתך החל מתאריך 29.12.2012, הנני להודות לך על פועלך ועבודתך במהלך תקופת העסקתך"^[60].

מכתב הפיטורים נמסר לתובע על ידי מר איצקוביץ^[61].

התובע צירף לתצהירו מכתב זימון לשימוע מיום 29.01.2012 ומכתב סיכום השימוע וטען כי מסמכים אלו גולו על ידי מר גודס במסגרת הליך גילוי המסמכים ואולם מסמכים אלו לא נמסרו לו בזמן אמת ולא משקפים את המציאות כהוויתה^[62].

נסיבות סיום עבודתו של התובע והסעדים הנובעים מהן ידונו בהרחבה בהמשך במסגרת הכרעת הדין.

20. על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנין.

אין מחלוקת שהנתבעים ביצעו עבודות אחזקה ושיפוצים באתרים השונים ובכלל זה עבודות כגון: שיפוץ מרכזיה^[63], צביעת חדר, שיפוץ חדר, החלפת תקרה אקוסטית, תיקון דלת, החלפת דלת, תיקון חלון, ריצוף, החלפת קרמיקה, צבע, גבס ועבודות בטון^[64].

צו ההרחבה בענף הבניין משנת 2010 מגדיר מעביד – "כל מעביד בתחומי הבינוי ו/או תשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בסעיפים 45 ו -46 לספר הסיווג האחיד לשנת 1993, אשר פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על כל ענפי המשנה שלהם. בנוסף בסעיף 6(ו) לצו ישנה הגדרה המתייחסת למעביד בתחום השיפוצים – "מעביד שעיקר עיסוקו בעבודות שיקום, שימור, ושדרוג מבנים בהתאם לסיווג 131 לרשימת הענפים המפורסמת מטעם רשם הקבלנים".

מעיון בספר הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה לשנת 1993 עולה כי סוג העבודות שבוצעו על ידי הנתבעים נכנסות לענף ראשי – 45 – בנין ולענף משנה - 455 – גימור בניין הכולל תתי ענפים של עבודות איטום ובידוד, עבודות טיח, ריצוף וחיפוי, התקנת מחיצות גבס, צבעות, זגגות ועוד. כך גם, העבודות שביצעו הנתבעים נכנסות לענף משנה 457 העוסק בשיפוצי ותחזוקת מבנים. לפיכך, הנתבעים נכנסים להגדרת המעביד בצו גם דרך סעיף 6(ב) גם ללא ההגדרה המיוחדת של מעביד בתחום השיפוצים כאמור בסעיף 6(ו) בצו.

ההגדרה של מעביד כאמור בסעיף 6 (ב) ו – 6(ו') לצו ההרחבה משנת 2010 מלמדת על הגדרת מעביד בענף הבנין בצווי ההרחבה שקדמו לשנת 2010 בהם לא פורט מיהו מעביד בענף הבניין ועל כן אנו קובעים כי צו ההרחבה בענף הבנין חל על היחסים שבין התובע לבין הנתבעים החל ממועד תחילת עבודתו של התובע באתרים.

יתרה מזאת, גם התובע וגם מר שושני התייחסו לעבודות שבוצעו על ידם גם כעבודת בנייה^[65].

21. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו וכן מטעמה של בתו, גב' מרים גולדנברג.

בנוסף, התובע זימן לעדות מטעמו את מר שאול, הבעלים של הנתבעת 10, חברת ש.צור בע"מ, אשר העיד בפנינו בחקירה ראשית ונגדית.

נתבעת 1, חברת ביטוליט, הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר שושני.

נתבע 2, מר גודס, הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו וכן מטעמו של מר איצקוביץ.

מטעם הנתבעת 3, חברת א. מ. כחול הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר מסס.

נתבעים 4 ו-9, חברת אבישי וענת ומר כץ, הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמו של מר כץ.

נתבע 7, מר פורמן, הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו.

כלל העדים העידו בפנינו בחקירות נגדיות במסגרת הליך ההוכחות, למעט מר מסס אשר התובע ויתר על עדותו^[66].

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

22. שאלת זהות המעסיק במערכת יחסי עבודה מורכבת כגון יחסי עבודה משולשים בהם העובד מועסק על ידי קבלן כח אדם או קבלן שירותים בחצרי המשתמש או המזמין, או יחסי העבודה שבין עובדי קבלן משנה לקבלן הראשי ו/או היותה של התקשרות בין מזמין לבין קבלן שירותים בגדר מיקור חוץ אותנטי נדונה פעמים רבות על ידי הערכאות השונות של בתי הדין לעבודה. כפי שהובהר, בפסיקתו הענפה של בית הדין הארצי לעבודה יש להבחין בין שני סוגים של התקשרות – מיקור חוץ של כוח אדם, בו מספק קבלן משנה כוח אדם הפועל בחצרו של המשתמש, ונועד במקורו למשימות זמניות; מיקור חוץ של פונקציות, בו מעביר המשתמש את האחריות לביצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו, ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו [ראו למשל: ע"ע 478/09 יצחק חסידים – עיריית ירושלים (13.1.2011) (להלן – ענין חסידים); ע"ע 30139-06-12 רחמים פורתי – מודיעין אזרחי (15.7.2014); ע"ע 4995-06-11 מלי בירן ואח' - מדינת ישראל ואח' (14.6.2017) (להלן –עניין בירן)].

23. על פי הפסיקה, מיקור חוץ של פונקציות מתקיים כאשר פונקציה מסוימת בהליך הייצור של מפעל אחד מועברת למפעל אחר, המתמחה בביצועה. קבלן השירותים, המתמחה, באספקת השירותים באותו התחום, כגון: שמירה, ניקיון או הסעדה מספק למזמין את השירות או את המוצר אשר מיוצרים ומבוצעים על ידי עובדיו. לעיתים, אספקת השירותים נעשית על ידי עובדי הקבלן בחצרי המזמין ולעיתים, הקבלן מייצר את המוצר/מספק את השירות. מיקור חוץ של פונקציה הינו לגיטימי והעובדים המספקים את השירותים מטעם הקבלן הינם עובדי קבלן השירותים ולא עובדיו של המזמין. לעומת זאת, במיקור חוץ של כח אדם, הקבלן מספק למזמין כח אדם בדרך כלל בתחומים שונים, כאשר הקבלן אינו אחראי על אספקת המוצר או השירות בו מועסקים העובדים שנשלחו על ידו למזמין. העסקה זו מתאפיינת במערכת יחסים חוזית בין העובד לחברת כוח האדם ובין חברת כוח האדם למשתמש. גם העסקה מסוג זה הינה העסקה לגיטימית למשימות חולפות וזמניות בהתאם להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996, כאשר בדרך כלל, קבלן כח האדם הינו המעסיק הבלעדי של העובדים בתקופת ההעסקה על פי החוק. במיקור חוץ של כח אדם קיימת גם תבנית העסקה נוספת שאינה לגיטימית, כאשר המדובר בהעסקה מלאכותית של עובדים באמצעות חברות כוח אדם ובה חברות כוח האדם משמשות "צינור" להעברת הכסף ותו לא.

24. על ההבחנה בין שני סוגים אלה של מיקור חוץ עמד כב' הנשיא (בדימוס) אדלר, בעניין פאהום [ע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי - פאהום (2.11.2008)], וכדלקמן:

"התבנית הראשונה – מיקור חוץ של פונקציות: יש להבחין בין 'מיקור חוץ' של העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם לבין מיקור חוץ על ידי מסירת פונקציות לחברת חוץ, כגון: מסירת כל עבודת הניקיון במפעל לחברה אחרת.

מיקור חוץ של פונקציות נוגע לאותם מקרים בהם מפעל אחד מעביר ביצוע פונקציה מסוימת בהליך היצור שלו למפעל אחר. במיוחד המדובר ב'החצנה' של פונקציות שאינן כלולות בגרעין העשייה של אותו מפעל, כגון אספקת ארוחות לעובדים, הדאגה לניקיון המפעל או השמירה בו.

כלי זה הינו מקובל ואף מחויב המציאות במשק שנות האלפיים. בתבנית זו מתחייבת החברה החיצונית לספק מוצר או שירות או לבצע חלק מפעולות המפעל על ידי עובדיה שלה, כאשר בדרך כלל אותה חברה מתמחה באספקת השירות או בייצור המוצר אותם העביר המפעל לביצועה. ... במקרים אחרים של מיקור חוץ, החברה 'החיצונית' מספקת שירות או מוצר בתוך מפעלו של המזמין. גם במקרים אלה, החברה מספקת השירות היא הקולטת את העובדים לשורותיה, היא שכורתת עמם חוזי עבודה ומדווחת עליהם לרשויות השונות כעובדיה. חברה כאמור אחראית לביצוע עבודה או למתן שירות ובמסגרת זו היא המכשירה את עובדיה לביצוע התפקיד ש'אצל' לה המפעל והיא האחראית לשיבוץ העובדים ולהחלפתם לפי ראות עיניה. כללם של דברים: החברה החיצונית מספקת למפעלו של הלקוח את השירות או המוצר המוגמר ואינה מספקת עובדים למפעלו. עובד החברה החיצונית אינו עובדו של מפעל הלקוח; אם כי בנסיבות מסוימות יוכל העובד להיפרע מהמפעל הלקוח, מקום שזכויותיו לא ניתנו לו על ידי החברה החיצונית. אין באמור כשלעצמו כדי להפוך את מיקור החוץ להעסקה באמצעות חברות כוח אדם.

....

המחוקק וההלכה הפסוקה לא שללו את תבנית ההעסקה הכרוכה במיקור חוץ. עם זאת, נקבעו הסדרים והלכות למניעת ניצולם של עובדים בתבנית העסקה זאת.

...

התבנית השנייה – העסקה 'אמיתית – אותנטית' של עובדים באמצעות חברות כוח אדם: תבנית זו מרכזה ביחסים משולשים: (1) עובד; (2) חברת כוח אדם; (3) 'משתמש' או 'מקבל עבודה', והיא כוללת שתי מערכות חוזיות: הסכם עבודה בין העובד לבין חברת כוח אדם וחוזה בין חברת כוח האדם לבין המשתמש או מקבל העבודה.

ההבחנה בין מיקור חוץ לבין העסקה באמצעות חברת כוח אדם היא בכך שחברת כוח אדם מספקת למשתמש עובדים ולא מוצר או שירות. ככל שבידי המשתמש נותרת שליטה מכרעת או רבה על בחירת העובדים והפסקת עבודתם, הכשרתם, הפיקוח עליהם וכל כיוצא בזה, תגבר הנטייה לראות בו אחראי במשותף לחבויות חברת כוח אדם או אפילו 'מעסיק במשותף' של העובד. ....

התבנית השלישית - העסקת עובדים באמצעות חברת כוח אדם המשמשת 'צינור לתשלום שכר' גרידא: במקרים הנכללים בתבנית זו, המשתמש – קרי המעסיק בפועל, קולט או מגייס את העובד למפעלו באופן בו מתקבלים עובדיו שלו לעבודה והעובד מבצע עבודה זהה לעובדי המשתמש ולצידם. אלא, ששכרו משולם על ידי חברת כוח האדם ועל פי המבחנים 'הרשמיים' – 'הפורמאליים' הוא נחשב לעובד חברת כוח האדם, המדווחת עליו לרשויות כעובדה שלה.

... מאפייניה של תבנית העסקה זו הינם השליטה הרבה של מקבל העבודה על בחירת העובד, עבודתו ותנאיה והקשר הרופף בינו לבין חברת כוח האדם שהלכה למעשה, מתמצה פעמים רבות בתשלום השכר והנפקת התלושים גרידא.

לתבנית העסקה זו תכליות שונות, וביניהם: 'התחמקות' ממתן תנאי עבודה שווים לאלו של עובדי המפעל מכוח חוקי המגן ובמיוחד מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים במקום העבודה; רצון להפחית ממספר העובדים המאורגנים במפעל; ניסיון למקסם גמישות ניהולית על דרך של הימנעות ממתן מעמד של 'עובד קבוע', מקום שמכוח הסכמים או הסדרים קיבוציים קיימת נפקות למעמד זה".

(ההדגשה במקור).

25. בהתאם למצב המשפטי הנוכחי לא קיימת חזקה ולפיה המשתמש הוא המעסיק או להיפך וזהות המעסיק בכל מקרה נתון תקבע על סמך בדיקה מהותית של כלל נסיבות המקרה, תוך היעזרות במבחני העזר שנקבעו בעניין כפר רות [דב"ע נב/3-142 חסן אלהרינאת - כפר רות , פד"ע כד 535] ובמבחנים הנוספים שנקבעו בעניין חסידים ובשקלולם והכל על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים.

כללו של דבר: זהות המעסיק לא תיקבע בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי אם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו, כאשר בחינת השאלה תיעשה בהתבסס על כלל נסיבות העניין, תוך העמדת התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה. מנקודת המבט של התכלית לא די להבטיח את תשלום השכר וזכויות המגן הבסיסיות אלא השאלה הינה "האם העסקתו של העובד נגועה ב'פיקציה' והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן" [ע"ע (ארצי) 467/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ – הרבנות הראשית לישראל (12.7.2010)]. מנגד, עת מבדיקה מהותית של כלל נסיבות המקרה ושקלולן עולה כי מדובר בהתקשרות אותנטית שעניינה מיקור חוץ, יינתן לה תוקף^[67].

26. בענייננו, נקדים ונאמר כי ככלל העדפנו את גרסת התובע שהייתה אחידה וקוהרנטית, על פני גרסאות הנתבעים בהם היה רב הנסתר על הגלוי. לא נשכח מאיתנו כי בתחילת העדות, התובע לא ידע להשיב לבית הדין בנוגע לנסיבות החתימה על תצהירו ואופן אימותו ואולם התרשמנו כי קשיי השפה וההתרגשות של תחילת העדות השפיעו על חוסר ההבנה ואי הבהירות בתשובותיו לשאלות בית הדין. מכל מקום, איננו מוצאים כי תשובות אלה פוגמות בעדותו של התובע ו/או במהימנותה.

כפי שתואר בפרק העובדתי, התובע חזר ועמד על כך שבמשך כל תקופת העסקתו הוא הועסק ברציפות על ידי גריגורי ומר כץ וזאת לצורך ביצוע עבודות באתרים עבור הקבלן הראשי – ביטוליט. כאמור, הוכח בפנינו כי לאחר קריסתה הכלכלית של חברת אבישי וענת ועקב כניסתו של מר כץ לקשיים כלכליים ולהליכי פש"ר, מר כץ חיפש "אכסניה" לצורך המשך פעילותו בתחום, כאשר "הנדוניה" שלו כוללת את צוות העבודה ובכלל זה שני המהנדסים גריגורי ומרק וצוות פועלים מיומנים ומורשים ובכללם התובע. כך למשל, הוכח בפנינו כי חברת ש. צור בע"מ שהוקמה על ידי מר שאול, גיסו של מר כץ, נועדה לסייע למר כץ להיחלץ מהקשיים הכלכליים שפקדו אותו ולאפשר לו להמשיך את פעילותו בתחום הבנייה והשיפוצים. אכן, מר כץ לא היה הבעלים הרשמיים של חברת ש. צור בע"מ, ברם מר כץ היה הגורם הדומיננטי והרוח החיה בחברת ש. צור שהניעה את פעילותה, כאשר מר שאול שאינו בעל ידע וניסיון בתחום לא היה מעורב בניהול היומיומי של החברה (לא בפן המקצועי ולא בפן הניהולי) ותפקידו הסתכם בחתימה על שיקים ובביצוע התשלומים השונים להם נדרשה החברה עקב פעילותה. גם העברת הפעילות בחברה לגורם אחר על דרך העברת המניות ללא תמורה נעשתה בעיקרה על ידי מר כץ. כך גם, דפוס דומה מצאנו במסגרת הפעילות של א.מ. כחול, כאשר הבעלים הרשמיים של החברה מר מסס עוסק בתחום הצלילה ואינו בעל ידע וניסיון בתחום הבניה והשיפוצים. כפועל יוצא, גם במקרה זה, המושכות לניהול החברה הופקדו בידי מר כץ, אשר דאג להביא את העבודות/הפרויקטים ולדאוג לביצוען באמצעות צוות העבודה שלו בראשותם של גריגורי ומרק.

27. זאת ועוד, מר פורמן העיד כי גריגורי שהיה אחראי עליו בתקופה בה הועסק בעצמו כעובד מן השורה בצוות של מר כץ, הציע לו לפתוח עסק של עוסק מורשה במסגרתו הוא נדרש על ידו ו/או על ידי מר כץ להמשיך ולהעסיק את התובע^[68]. מעדותו של מר פורמן עולה כי גם לאחר שהקים עסק עצמאי הוא המשיך לקבל הוראות מגריגורי, שהיה אחראי עליו במשך כל התקופה ופעל בהנחייתו של מר כץ^[69]. באשר לתקופת עבודתו של התובע בטיפ טופ –אמנם, מר כץ העיד כי באותה תקופה לא עבד באתרים בהם עבד התובע, אלא בבני עטרות ועדותו נתמכה על ידי מר שושני^[70] ואולם לאור מכלול נסיבות העבודה של התובע, כפי שנפרסו בפנינו בתיק זה, נתנו אמון מלא בעדותו של התובע ולפיה בתקופה שבה קיבל תלושי שכר מטיפ טופ הוא המשיך לעבוד באותו צוות בניהולו של גריגורי^[71], שעבד בנפרד מהצוות של טיפ טופ^[72]. לכך נוסיף כי התרשמנו גם מהאופן הדומה בו התייחס מר כץ בעדותו למר פורמן ולמר גודס כעובדים שהיה מעוניינים להתקדם^[73] כסממן נוסף המטה את הכף לכך שהחברות השונות שהוציאו לתובע תלושי שכר שמשו שמעסיקים פיקטיביים לצרכי העברת השכר בלבד וזאת לנוכח מכלול הסממנים המעידים על כך שמר כץ היה המעסיק האמיתי של התובע לאורך כל תקופת ההעסקה.

28. כאמור בפרק העובדתי, התובע התקבל לעבודה אצל המעסיק הראשון באתרים, מר ולדימיר גרינברג, אשר היה חלק מהצוות של מר כץ באותה תקופה וזאת לאחר שנוצר קשר בינו לבין גריגורי, אשר קיבל אותו לעבודה. לאורך כל תקופת העבודה של התובע אצל המעסיקים השונים, התובע קיבל הוראות עבודה יומיומיות מגריגורי ומרק, שני המהנדסים שפעלו בשטח מטעמו של מר כץ והיו אחראים על ביצוע העבודה ועל ניהול העובדים בשטח^[74] ובכלל זה רישום הנוכחות והעברת הרישומים להנהלת החשבונות של החברה שהנפיקה את תלושי השכר^[75]. יצוין כי מכרטיסי העבודה שצורפו לתצהיר התובע ומעדותו של גריגורי עולה כי כרטיסי העבודה על גביהם נרשמה נוכחות התובע הייתה זהה אצל החברות השונות^[76]. לאורך כל תקופת העסקתו, התובע קיבל מגריגורי את שכרו במעטפה, בדר"כ במזומן^[77] לרבות בתקופה בה הועסק על ידי מר פורמן^[78].

גם העברת התובע מחברה לחברה נעשתה על פי הוראתו של גריגורי כאמור בעדותו של מר פורמן^[79].

כך גם, מעיון בדו"ח מעסיקים ותקופות העסקה לבין תלושי השכר שהוצאו לתובע עולה כי אין התאמה מלאה בין תלושי השכר לבין הדיווח על התובע כעובד של מי מהחברות שהנפיקו לו את תלושי השכר.

29. יתר על כן, מר כץ העיד על עצמו כי הוא שמש כ "מעין קבלן כח אדם" וכדלקמן:

"ש. גיסך מקים עבורך ש. צור היא לא פעילה ואז אתה פונה לקבלן ראשי באותה עת בטכניון חיל הים חברת חשמל ואומר לו שאתה רוצה לעבוד עבורו?

ת. כן, אני אמרתי לו שאשיג לו מהנדס מנהל עבודה ועובדים מורשים שיבצעו את העבודות.

ש. אינך זוכר מי זה היה?

ת. אולי ביטוליט לא זוכר, עבדנו מעת לעת אצל חברות שונות באותם אתרים.^[80]"

ובהמשך חקירתו הנגדית הוסיף כי הוא היה החוט המקשר בין כל הגורמים המעורבים בהעסקת התובע^[81]:

"ש. אני מפנה לסעיף 11 ו' לתצהירך שם אתה טוען שהתובע נתקל בך בשטח אחת למספר שנים? האם נכון?

ת. מאוד הגיוני.

ש. כמה פעמים בסה"כ פגש אותך?

ת. אין לי מושג. לעיתים רחוקות הקשר הישיר שלט עם מרק וגרגורי, מעולם לא קיבל ממני הוראות עבודה.

ש. אתה זה שנתת ההוראות למרק וגרגורי?

ת. אני זה שחיברתי כולנו לנותני העבודה.

ש. היית מנהל הפרויקטים והם היו כפופים לך?

ת. נכון אך מי שמנהל העבודה ונותן הוראות זה גרגורי ומרק כי הם פעילים בשטח."

30. על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי למרות שמר כץ לא היה הבעלים של החברות השונות בהן הועסק התובע לאחר פירוקה של הנתבעת 4, יש לראות במר כץ כמעסיק במשותף של התובע ביחד עם החברות השונות בהן הועסק באופן פורמלי.

31. שוכנענו גם כי במקרה שלפנינו יש להכיר בנתבעת 1 כמעסיקה במשותף עם יתר הנתבעים וזאת מהנימוקים הבאים:

כעולה מהפרק העובדתי, לאורך כל תקופת העסקתו אצל הנתבעים השונים, התובע ביצע עבודות עבור הנתבעת 1 ששמשה כקבלן הראשי באתרים. לא הוכח בפנינו כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, הנתבעים שמשו כקבלני משנה של קבלן/קבלנים ראשיים אחרים באתרים.

בין ביטוליט לבין הנתבעים לא נחתמו הסכמי התקשרות בכתב מהם ניתן ללמוד על טיב ההתקשרות בין ביטוליט לבין מי מהנתבעים והאם מדובר בהתקשרות אותנטית אם לאו. יתר על כן, הנתבעת 1 הציגה כרטסת הנהלת חשבונות שלא התייחסה כלל להתקשרות בינה לבין טיפטופ. אמנם, התובע תבע את מר גודס באופן אישי ולא את השותפות ואולם אנו סבורים כי חזקה על מר שושני שידע שמר גודס הינו שותף בשותפות טיפטופ עמה התקשרה ביטוליט ואי הצגת כרטסת הנהלת החשבונות של טיפ טופ מעוררת סימני שאלה.

כך או כך, התמורה לקבלני המשנה שולמה לעיתים עבור ביצוע העבודה ולעיתים לפי ימי או שעות עבודה של העובדים. מעדותו של מר שושני עלה כי הנתבעת 1 לא העסיקה עובדים משל עצמה ולא בצעה חלק מהעבודות בעצמה^[82]. בהתאם לעדותו של מר כץ כמפורט לעיל, מר כץ פנה למר שושני והציע לספק לו עובדים לצורך ביצוע העבודה.

בנוסף, קבלני המשנה עשו שימוש בציוד הכבד של ביטוליט בהתאם לצורך^[83].

כמתואר לעיל, לאורך כל תקופת עבודתו באתרים, התובע היה כפוף להוראותיו המקצועיות והניהולית של גריגורי. טיב היחסים בין גריגורי לבין הנתבעת 1 ו/או מר שושני לא התברר עד סופו ואולם מחקירתו הנגדית של גריגורי עלה כי למרות שהוא הועסק פורמלית על ידי הנתבעים השונים במעמד של עובד שכיר, בפועל הוא היה אחראי על ביצוע העבודות מטעמו של מר שושני^[84] וכדלקמן:

"ש. לא היו לך קשרי עבודה עם קבלן משנה בשם יורי פורמן?

ת. לא, יורי פורמן כשהוא מבצע עבודה הוא לא מהנדס, זה צריך להיות מדויק ולפי תוכנית, יש דברים סודיים ביותר ושם צריך להיות עד מילימטר, הוא מבצע עבודות לפי תוכניות, הייתי בכל אתר אצל כל קבלן משנה ויכולתי לומר לו אני מצטער תעשה זאת מחדש אך לומר לו איזה פועלים ומה צריך לשלם ואיזה פועלים נותן לאתר זה לא הפונקציה שלי.

ש. כשאתה אומר ליורי מה לעשות כמהנדס אצל מי אתה עובד?

ת. עבדתי אצל חברת טיפטופ אבל אבי שושני הקבלן הראשי ביקש ממני לעזור ולבדוק שהכל יהיה לפי פרוייקט.

ש. טיפטופ קבלן משנה של אבי שושני?

ת. כן.

ש. גם יורי פורמן באותו זמן היה קבלן משנה של אבי שושני?

ת. נכון אך עבדתי בטיפטופ, בגלל זה לפועלים של טיפטופ אני יכול לתת הנחיות כי זו חברה שלי.

ש. אם אתה עובד בטיפטופ מדוע אתה בודק עבודות של יורי כשאתה לא עובד אצלו בכלל?

ת. הדברים שאנחנו עושים יכול להיות אותה עבודה בכמה מיליונים, בגלל זה באותו אתר עובדים כמה קבלנים, אני צריך הכל לערבב, בגלל זה אבי שושני ביקש ממני שאבדוק שאין טעויות בפרוייקט, גם אבי שושני כל הזמן בשטח, הוא לא יכול להיות כל הזמן בשטח אז הוא ביקש ממני לבדוק כי תוכנית אחת עובדים מלא קבלנים גם תקשורת, קבלני חשמל מיזוג אויר כולם עובדים בשטח אחד, לא יכול להיות 4 מהנדסים אז הוא ביקש ממני, לפעמים ביקשתי ממנו כשהוא היה באתר שיעשה את הפונקציה שלי.

ש. אם אני אומר שנתת הוראות ליורי ביומיום זה נכון?

ת. לא נתתי הוראות.

ש. יורי אמר דברים אחרים, יכול להיות שהוא לא זכר, אני מפנה לעמ' 22, ש' 12-15 איך זה מסתדר?

ת. זה מה שאמרתי, אני 3,4 פעמים בשבוע הייתי חייב לעשות ישיבה עם כל קבלני המשנה, כל העבודה שלנו זה פאזל. מלא קבלני משנה, לפעמים יכול להיות 12,15 ונתתי הוראות, לכל אחד היו תוכניות, אנו עובדים רק פי תוכנית, מה שכתוב לביצוע אין שמאל ואין ימין, אם יש שאלה כי אני מהנדס ויש לי ניסיון, העו"ד אמר שהתחלתי לעבוד בשיפוצים בחברת חשל, טכניון, קודם עם אבישי, בגלל זה לפי ניסיוני אמרתי שיותר טוב לא לעשות פעמיים ואם יש שאלות תשאלו זה לא עולה כס (צ"ל כסף –א.ר.), אך לומר ליורי איזה פועלים לאן לשלוח, בכל המקומות איפה שעבדנו אני אחראי על ביצוע, אתם יכולים לשאול בחברת החשמל איך הפרוייקטים וכולם יגידו 10. יורי לא מהנדס".

עדותו של גריגורי בדבר העבודה שבצע עבור מר שושני מתיישבת גם עם כרטסת הנהלת חשבונות של ביטוליט ממנה עלה כי היו תשלומים שהועברו מביטוליט עבור שכר העבודה של מרק ושל גריגורי כמפורט בחלק העובדתי.

כאמור, אין מחלוקת שגריגורי היה הגורם המשמעותי יותר במהלך העסקת התובע ומשעה שגריגורי פעל מטעמו של מר שושני, יש לראות בביטוליט כמעסיקה במשותף של התובע.

32. ההכרה בביטוליט כמעסיקה במשותף של התובע מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שצורת העסקתו של התובע הייתה מקפחת ומנעה ממנו דיווח של כל תקופת ההעסקה למוסד לביטוח לאומי וכן נמנע ממנו לצבור וותק ולקבל את זכויות המגן. לפיכך, גם מטעמים של מדיניות שיפוטית ולשם השגתם התכלית של דיני העבודה יש להכיר בנתבעת 1 כמעסיקה במשותף של התובע עם יתר הנתבעים^[85].

פיצויי פיטורים

33. לטענת התובע, לנוכח נסיבות סיום עבודתו בחודש מרץ 2012 הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת העבודה ובסך כולל של 51,660 ₪.

הנתבעת 1 טענה כי בהעדר יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע, היא אינה חבה לו דבר ובכלל זה פיצויי פיטורים.

יתר הנתבעים, למעט הנתבע 2, טענו כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים לנוכח תקופת עבודתו אצלם. הנתבע 2 לא הכחיש את זכאות התובע לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בטיפ טופ ואולם לטענתו התובע קיבל פיצויי פיטורים מלאים בסך של 3,984 ₪ ששולמו לו במשכורת חודש פברואר 2012.

34. אין מחלוקת כי התובע פוטר מעבודתו בטיפ טופ בתום חודש פברואר 2012. אמנם, התובע העיד כי גריגורי הודיע לו על פיטוריו לאלתר ביום 15.3.2012^[86] ואולם לנוכח העובדה שהתובע העיד בחקירתו הנגדית כי הפסיק לעבוד בפועל כבר בסוף חודש פברואר 2012^[87] וזאת בהעדר עבודה וכן לנוכח העובדה שהתובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה עבור חודש מרץ 2012, אנחנו קובעים כי עבודתו של התובע הסתיימה בתום חודש פברואר 2012. לפיכך ובהתאם לקביעתנו לעיל ולפיה התובע עבד באופן רצוף אצל הנתבעים החל מחודש יולי 2003, יש לחשב את הותק של התובע לצורך פיצויי הפיטורים בגין התקופה שמחודש יולי 2003 ועד לחודש פברואר 2012 כולל (8.75 שנים).

כך גם, בהתאם לקביעתנו לעיל, השכר הקובע של התובע לצורך פיצויי פיטורים עומד על סך של 4,100 ₪.

אשר על כן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 4,100 ₪ X 8.75 =35,875 ₪.

35. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע 2 ולפיה שולם לתובע סך של 3,948 ₪ בגין פיצויי פיטורים בהתאם לתלוש חודש פברואר. התובע טען כי חרף האמור בתלוש חודש פברואר 2012 לא שולמו לו פיצויי הפיטורים ופדיון החופשה המופיעים בתלוש ובגין אותו חודש הוא קיבל את שכר העבודה בלבד ^[88]. מאחר וטענת הנתבע 2 היא טענה מסוג "טענת פרעתי" עליו נטל ההוכחה בדבר תשלום פיצויי הפיטורים כנטען על ידו. הנתבע 2 לא צירף ראיה או ראשית ראיה המעידה על ביצוע התשלום לתובע כגון צילום העתק המחאה, דו"ח הנהלת חשבונות וכיוצא בזה. כך גם, בתצהיר עדות ראשית מטעמו של גריגורי נטען כי הוא מסר לפועלים ובכלל זה לתובע את משכורתותיהם ביחד עם תלושי השכר. עם זאת, גריגורי בחר שלא להתייחס לטענת התובע ולפיה הוא לא קיבל את תלוש שכר חודש פברואר 2012 ואת התשלומים הנקובים בו בקשר לפיצויי הפיטורים ולפדיון החופשה^[89]. יתר על כן, מעיון בדפי החשבון של התובע לחודשים פברואר-מרץ 2012 עולה כי התובע הפקיד מזומן בסך של 4,000 ₪ באופן המתיישב עם טענתו בדבר תשלום שכר עבודה בלבד.

36. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך כולל של 35,875 ₪.

לנוכח המחלוקת בדבר רציפות תקופת העבודה של התובע והוותק הנגזר מכך לצורך תשלום פיצויי הפיטורים איננו פוסקים לתובע פיצויי הלנה.

הנתבעים 1 ו -9 ישאו במלוא התשלום ביחד ולחוד עם כל אחד מהנתבעים לפי חלקו היחסי בתקופת ההעסקה.

תמורת הודעה מוקדמת

37. לטענת התובע הוא פוטר לאלתר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ועל כן הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בת חודש ימים.

הנתבע 2 טוען כי ביום 5.2.2013 נמסר לתובע מכתב פיטורים ולפיו הוא יסיים את עבודתו בתום החודש, ביום 29.02.2013 ^[90].

38. על מכתב הפיטורים מופיעה חתימת התובע בציון תאריך 27.3.2012. לטענת התובע בתחילת חודש מ רץ 2013 הוא שהה בחופש וכאשר התייצב לעבודה ביום 15.3.2013 גריגורי הודיע לו על סיום העבודה ומכתב הפיטורים נמסר לו רק ביום 27.3.2012.

כפי שקבענו לעיל, עבודת התובע הסתיימה בתום חודש פברואר 2012. עם זאת, מעדותו של גריגורי עולה כי הודעת הפיטורים נמסרה לתובע לאלתר, מבלי שניתנה הודעה מוקדמת^[91]. לכך נוסיף כי עדותו של הנתבע 2 ולפיה הדוד שלו מסר לתובע על פיטוריו ונתן לו הודעה מוקדמת בת שבועיים ימים אינה מתיישבת עם המועדים הנקובים במכתב הפיטורים^[92].

39. לפיכך, בהתאם לוותק המצטבר של התובע הוא זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ימים לפי שכרו במועד סיום העבודה, שכר המינימום בתקופה הרלוונטית ובסך של 4,100 ₪.

40. הנתבעים 1, 9 ו – 2 ישאו ביחד ולחוד בתשלום תמורת ההודעה המוקדמת.

פיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה

41. לטענת התובע, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנין היה על הנתבעים להפריש עבורו 6% משכרו לקופת פנסיה. הנתבעים לא מלאו אחר הוראות צו ההרחבה ולכן הוא זכאי לפיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה ובסך של 24,170 ₪.

42. הנתבעים מכחישים את זכאות התובע להפרשות לפנסיה בטענות שונות הנוגעות לתחולת צו ההרחבה בענף הבנין ו/או בטענה כי התובע היה בתקופת ניסיון שאינה מקנה לו זכאות להפרשות הפנסיוניות.

הנתבע 7 טען כי ככל שיקבע שצו ההרחבה בענף הבנין חל על התובע יש להעמיד את זכאות התובע לפיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה על סך של 1,818 ₪ בהתאם לשיעור של 6% מסך השכר שהשתכר התובע במהלך תקופת העבודה אצלו.

43. בהתאם לקביעתנו לעיל בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הבנין על היחסים שבין התובע למי מהנתבעים, בהתאם להוראות הצו, התובע זכאי להפרשות פנסיוניות בשיעור של 6% משכרו החל מחודש העבודה הראשון. בהעדר הפרשות לקופת פנסיה זכאי לפיצוי חלף ההפרשות לפנסיה בכפוף לתקופת ההתיישנות.

44. התובע אינו מבהיר על סמך מה הוא מחשב את השכר ה כולל של התובע בגין כל תקופת העבודה ולפיכך לא ניתן להסתמך על חישוב זה ובפרט לאחר שקבענו כי שכרו של התובע עמד על גובה שכר המינימום. מכאן, שבהתאם לשיעור שכר המינימום כפי שהשתנה מעת לעת במהלך תקופת העבודה של התובע ובכפוף לתקופת ההתיישנות, יש להעמיד את השכר הכולל על סך של 309,104 ₪.

אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה בסך של 18,546 ₪ לפי התחשיב הבא:

309,104 ₪ X 6% =18,546 ₪.

הנתבעים 1 ו -9 ישאו במלוא התשלום ביחד ולחוד עם כל אחד מהנתבעים לפי חלקו היחסי בתקופת ההעסקה.

פדיון חופשה

45. לטענת התובע בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין הוא היה זכאי לתשלום של 113 ימי חופשה. מתלושי השכר עולה כי שולמו לתובע דמי חופשה חלקיים ולפיכך בכפוף לדיני ההתיישנות הספציפיים, התובע זכאי לפדיון חופשה בגין 3 שנים אחרונות והשנה השוטפת ובגין 67 ימי חופשה. התובע חישב את פדיון החופשה לפי ערך של 250 ₪ ליום.

הנתבעים מצידם מכחישים בכלליות את זכאות התובע לדמי חופשה מחמת התיישנות ולחילופין טוענים כי התובע קיבל את מלוא דמי החופשה להם היה זכאי במהלך תקופת העבודה אצלם. הנתבע 2 טוען כי בנוסף לתשלום דמי חופשה במהלך תקופת העבודה, התובע קיבל פדיון חופשה עם סיום יחסי עובד ומעביד יחד עם משכורת חודש פברואר 2012.

46. מעיון בצו ההרחבה הענפי ובכפוף לתקופת ההתיישנות בהתאם להלכת אנויה^[93], התובע זכאי ל – 61 ימים (19 ימים עבור השנה השישית – שמינית ו -4 ימים עבור השנה השוטפת^[94]) ובסך כולל של 61 ימים X 164 ₪ ליום בהתאם לשכר המינימום היומי =10,004 ₪. במהלך תקופת עבודתו בטיפ טופ שולמו לתובע דמי חופשה בסך של 1,103 ₪ ועל כן התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 8,901 ₪.

הנתבעים 1, 9 ו – 2 ישאו ביחד ולחוד בתשלום פדיון החופשה.

דמי הבראה

47. לטענת התובע במהלך תקופת עבודתו אצל מי מהנתבעים הוא קיבל דמי הבראה חלקיים. בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנין ובכפוף לתקופת ההתיישנות הספציפית הוא זכאי ל – 18 ימי הבראה לפי תעריף של 371 ₪ ליום ובסך כולל של 6,678 ₪. עוד נטען כי את דמי ההבראה החלקיים שקיבל יש לזקוף לשנות העבודה הקודמות.

48. לטענת הנתבעים, הזכאות של התובע לדמי הבראה התיישנה ובכל מקרה התובע הועסק אצלם במשך תקופה קצרה שאינה מזכה בתשלום דמי הבראה.

מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע לא קיבל דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו ועל כן הוא זכאי לדמי הבראה בהתאם לצו ההרחבה הענפי על פי התחשיב הבא:

18 ימי הבראה X 371 ₪ תעריף ליום הבראה=6,678 ₪.

הנתבעים 1, 9 ו -2 ישאו ביחד ולחוד בתשלום דמי ההבראה.

דמי חגים

49. לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה הענפי, במהלך תקופת עבודתו הוא היה זכאי לתשלום עבור 39 ימי חג (בניכוי שבתות). לפיכך הוא זכאי לתשלום כולל בסך של 8,500 ₪ בהתאם לשכרו היומי במהלך תקופת העבודה. הנתבעים מצידם, למעט הנתבע 2, מכחישים בכלליות את טענת התובע לדמי חגים. הנתבע 2 טוען כי התובע קיבל משכורת חודשית ועל כן הוא אינו זכאי לתשלום נוסף בגין ימים בהם נפל חג.

50. בצו ההרחבה בענף הבנין נקבע כי העובדים זכאים ל – 10 ימי חג בתשלום (9 ימי חג+ יום בחירה), למעט בגין ימי חג שחלים בשבת. הזכאות לימי החג קמה לאחר שלושה חודשי עבודה ובלבד שהעובד לא נעדר מהעבודה ללא רשות יום לפני החג או ליום לאחריו. בהתאם לפסיקה, תכליתם של דמי החגים הינה לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך^[95]. כמו כן בהתייחס להוכחת הזכאות לדמי חגים כבר נקבע כי על המעסיק מוטל הנטל להראות כי העובד לא הגיע יום לפני ויום אחרי החג^[96].

בגין תקופת העבודה בטיפ טופ במסגרתה קיבל התובע משכורת חודשית בהתאם לתלושי השכר, התובע אינו זכאי לקבל תשלום נוסף. בגין התקופה שקדמה להעסקת התובע בטיפ טופ במהלכה הועסק על בסיס יומי, הנתבעים לא הציגו בפנינו רישומים לפיהם התובע נעדר ללא רשות לפני או לאחר החג. על כן, התובע זכאי לתשלום עבור 34 ימים. התשלום עבור ימי החג יחושב לפי תעריף שכר מינימום ליום במועדים הרלוונטיים. לפיכך, התובע זכאי לתשלום דמי חגים בסך של 5,099 ₪.

הנתבעים 1 ו -9 ישאו במלוא התשלום ביחד ולחוד עם כל אחד מהנתבעים, למעט הנתבע 2, לפי חלקו היחסי בתקופת ההעסקה.

גמול שעות נוספות

51. לטענת התובע הוא עבד שעות נוספות רבות במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעים השונים. עוד טוען התובע כי על פי צו ההרחבה הענפי מסגרת שעות העבודה החודשיות עומדת על 182 שעות וכל שעה שמעבר למסגרת החודשית הנ"ל כמו גם מעבר ל -42 שעות שבועיות או 8 שעות ליום מזכה אותו בגמול שעות נוספות על פי החוק.

התובע העמיד את הסעד המבוקש בגין התקופה שלא התיישנה על סך כולל של 60,000 ₪ וזאת על דרך האומדנא בהתבסס על דוחות נוכחות חלקיים (בגין התקופה שמחודש ינואר 2006 ועד לחודש נובמבר 2008).

הנתבעים מכחישים את טענת התובע ולפיה עבד בשעות נוספות. לטענתם, מתכונת העבודה של כל צוות העבודה ובכלל זה של התובע הייתה במשך 5 ימים בשבוע, בין השעות 07:00 -16:00, כאשר התובע לא עבד בימי שישי.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין ליתן משקל לדוחות הנוכחות שצורפו לתצהיר התובע מאחר ולא מופיע על גביהם שם המעסיק ו/או חתימתו.

52. החל מ-1.2.2009 חל תיקון 24 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן -חוק הגנת השכר) אשר קובע בסעיף 26ב':

(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –

"גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" – כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;

"פנקס שעות עבודה" – פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעביד כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות."

שאלת נטל ההוכחה בגין עבודה בשעות נוספות עברה שינוי משמעותי עם חקיקת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) התשס"ח-2008, אשר נכנס לתוקפו בחודש פברואר 2009.

לאחר התיקון לחוק, נטל ההוכחה מוטל על המעסיק להוכיח שהעובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת. התובע החל את עבודתו אצל הנתבעים בחודש יולי 2003 והתקופה שלא התיישנה במועד הגשת התביעה כוללת גם תקופה שחלה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר (מאי 2006 – ינואר 2009). עם זאת, באשר לתביעות, שטרם חל עליהן התיקון לחוק, קבע בית הדין הארצי כי יש מקום להגמיש את הכללים בדבר נטל הראיה בהוכחת השעות הנוספות:

"מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראיה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות: מקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות; מקרים בהם קיימת תופעה של העבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב מהדין; מקרים בהם הדרישה להוכחה מדויקת של שעות העבודה אינה הולמת את נסיבות יחסי העבודה, כבמקרה של עובדים סיעודיים. בכל המקרים האלה, די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, והוא אינו נדרש להוכחה מדויקת של שעות עבודתו...".^[97]

אופן הוכחת השעות הנוספות נקבע גם הוא בפסק דין ימית:

"בשלב הראשון – על העובד להוכיח מתכונת קבועה של עבודתו, ובכך מועבר אל המעסיק נטל ההוכחה; בשלב השני – על המעסיק להוכיח את מספר שעות העבודה של העובד ואת היעדרויותיו של העובד. בהעדר הוכחה מדויקת, המעסיק אינו מרים נטל זה; בשלב השלישי – ככל שהמעסיק לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו, על יסוד מתכונת העבודה הקבועה שהוכחה על ידי העובד והנתונים המוכחים בנוגע לשכרו, בית הדין קובע את שיעור הסכום המגיע לו, כאשר ניתן לעשות זאת על דרך של אומדנא"^[98].

סעיף 25(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע כי על מעסיק חלה חובה לנהל רישום שעות עבודה: "מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות".

מעסיק שמפר את הוראת סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה ואינו מנהל פנקס בדבר שעות עבודה כנדרש – נטל ההוכחה מועבר אליו^[99].

53. התובע צרף לתצהירו כרטיסי עבודה, כשלטענתו מרק פורטנוי, הסגן של גריגורי חתום על הכרטיסים. עוד טען התובע כי בתום כל חודש גריגורי או מרק היו סופרים את ימי העבודה וזורקים את הכרטיסים שחלקם המועט נשמר על ידו^[100].

הנתבעים לא הביאו את מרק לעדות מטעמם על מנת לסתור את טענת התובע בדבר חתימתו על כרטיסי העבודה וזאת חרף העובדה שמרק הועסק אצל הנתבע 2 במקביל לתקופת עבודתו של גריגורי^[101]. כך גם, עדותו של גריגורי, שלטענת הנתבע 2 הוא היה אחראי על רישום שעות העבודה,^[102] תמכה בעדות התובע בנוגע לרישום השעות בכרטיסי העבודה אצל כל הנתבעים^[103]. זאת, בניגוד לעדותו של הנתבע 2 ולפיה רישומי שעות העבודה היו נרשמים במחברת ולא בכרטיסי עבודה^[104] ובניגוד לעדותו של מר פורמן, הנתבע 7, ולפיה הוא ניהל רישומים של שעות העבודה^[105].

הנתבעים טענו כי התובע עבד 5 ימים בשבוע במתכונת קבועה בין השעות 7:00-16:00^[106]. מכל מקום, מעיון בכרטיסי הנוכחות עולה כי ברובם מופיעה מתכונת עבודה קבועה של עבודה בימי א' – ה' בין השעות 07:00 – 16:00 וברוב המקרים ישנו רישום גם עבור עבודה ביום שישי בין השעות 07:00-13:00 או 07:00-12:00.

במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 2 נטען לראשונה כי התובע נטל הפסקה בת חצי שעה –שעה ליום. נטל ההוכחה בדבר ההפסקה מוטל על כתפי הנתבעים. בכרטיסי הנוכחות אין זכר לניכוי זמן הפסקה והתובע כלל לא נחקר בעניין זה. לפיכך, אנו קובעים שהנתבע 2 לא הרים את נטל ההוכחה בנוגע להפסקות שניתנו לתובע במהלך יום העבודה.

54. התובע הציג בפנינו תחשיב מפורט של גמול השעות הנוספות המגיע לו לשיטתו על פי כרטיסי הנוכחות וזאת בגין התקופה שקדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, בעוד שהנתבעים לא הציגו תחשיב נגדי. עם זאת, התחשיב של התובע מבוסס על שכר שעתי גבוה משכר המינימום בניגוד לקביעתנו לעיל לפיה התובע לא הוכיח את גובה השכר המוסכם הנטען על ידו.

על כן, בכפוף לתקופת ההתיישנות, בגין התקופה שקדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, על פי כרטיסי הנוכחות שצורפו לתצהיר התובע ובהתחשב במסגרת שבוע העבודה/חודש עבודה לפי צו ההרחבה הענפי, התובע זכאי לקבל גמול שעות נוספות בסך של 12,008 ₪^[107].

בסכום זה ישאו ביחד ולחוד הנתבעים 1, 9 ביחד עם הנתבעים 5, 6, 7, 10 ו – 11 באופן יחסי לתקופת ההעסקה.

בגין התקופה שלאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר (מחודש 2/2009 ועד לחודש 2/2011 כולל) ובהתאם למתכונת עבודה קבועה של התובע בימים א' – ה' בין השעות 07:00 – 16:00 וביום ו' בין השעות 7:00 -13:00, התובע זכאי לגמול שעות נוספות בסך של 21,012 ₪^[108].

בסכום זה ישאו ביחד ולחוד הנתבעים 1, 9 ביחד עם הנתבעים 2 ו -3 באופן יחסי לתקופת ההעסקה.

אשר על כן, בגין כל תקופת העבודה, התובע זכאי לגמול שעות נוספות בסך של 33,020 ₪.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

55. לטענת התובע, לאורך כל תקופת העסקתו אצל הנתבעים הוא עבד ללא דופי ולשביעות רצונם המלאה והסיבה היחידה לפיטוריו הייתה העדר עבודה. לטענתו, הוא פוטר לאלתר בהעדר שימוע ומבלי שניתנה לו ההזדמנות להעלות הצעות שונות שיאפשרו את המשך עבודתו. התובע העמיד את גובה הפיצוי בגין העדר שימוע על סך של 16,257 ₪ (מבוסס על 3 משכורות).

מנגד, לטענת הנתבע 2 ביום 1.2.2012 נערך לתובע שימוע לאור אי שביעות רצון מעבודתו המקצועית ומהתנהלותו במסגרת העבודה. לטענתו, לאחר השימוע ביום 5.2.2012 נמסר לתובע מכתב הפיטורים ולפיו פיטוריו יכנסו לתוקף ביום 29.2.2012.

56. לעניין זכות השימוע, נפסק לא אחת, כי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן את תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו.

מזכות זו נגזרת חובתו של מעסיק גם במגזר הפרטי לקיים שימוע לעובד טרם שמתקבלת החלטה על פיטוריו לרבות לעובד המצוי בתקופת ניסיון.

מטרת השימוע להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית בהתחשב בכל המידע הרלוונטי לרבות עמדותיו ועניינו של מי שעלול להיפגע מההחלטה. לשם כך נדרש המעסיק לזמן את העובד לשימוע מראש, להציג בפני העובד את כל הטענות המופנות כלפיו ולאפשר לעובד להציג את עמדתו ולנסות לשכנע את מקבל ההחלטה לחזור בו מהחלטתו^[109]. עוד נפסק כי דרכי השימוע רבות ומגוונות ומשתנות בהתאם למכלול הנסיבות ובלבד שלעובד שעשוי להיפגע מההחלטה תינתן הזדמנות ראויה להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל ההחלטה סופית בעניינו^[110].

57. לא שוכנענו כי נערך לתובע שימוע כטענת הנתבע 2. לא הוצגו בפנינו מכתב זימון לשימוע ופרוטוקול של ישיבת השימוע שנערכה לתובע ביום 1.2.2012 כטענת הנתבע 2. כך גם, בחקירתו הנגדית של הנתבע 2 נטען כי מי שערך לתובע שימוע הוא דודו של הנתבע 2, מר ולדימיר גודס, אשר לא הובא לעדות מטעמו. יתר על כן, מעדותו של הנתבע 2 עולה כי גם התובע זומן לשיחה עם מר ולדימיר גודס, דבר שכאמור לא הוכח בפנינו, בשיחה לא ניתנה לתובע הזדמנות לשכנע את הנתבע לשנות את החלטתו, אלא שבאותו מעמד נמסרה לו החלטת השותפות לסיים את העסקתו^[111].

באשר לגובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע בגין העדר שימוע, בהתחשב בתקופת ההעסקה של התובע, בגילו, ובחוסר הבהירות של הטענות כלפיו ונסיבות סיום העבודה (העדר עבודה, אי ביצוע עבודה, חוסר מקצועיות או "פירוק הצוות מבפנים), אנו מעמידים את גובה הפיצוי על סך של 15,000 ₪.

הנתבעים 1, 9 ו – 2 ישאו ביחד ולחוד בתשלום הפיצוי בגין העדר שימוע.

פיצוי בגין אי רישום מלוא הפרטים בתלושי שכר

58. לטענת התובע, על פי הוראות סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958 (להלן – חוק הגנת השכר) חלה על הנתבעים החובה לפרט בתלושי השכר את כל הפרטים שנקבעו בתוספת לחוק ובכלל זה ימי ושעות העבודה בפועל, מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה, מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום ויתרת ימי המחלה, וותק מצטבר במקום העבודה וכיוצא בזה. הנתבעים לא פעלו בהתאם להוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר וניהלו רישום פיקטיבי של תלושי השכר ועל כן יש לחייבם בפיצוי לדוגמא מכח סעיף 26א(ב) לחוק ובסך כולל של 15,000 ₪.

יצוין כי התובע לא עתר לפיצוי בגין הפרת סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר בגין אי קבלת תלושי שכר עבור התקופה שמחודש נובמבר 2008 ועד לחודש מאי 2010. לפיכך, משעה שהתובע לא עתר לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר, איננו פוסקים לתובע סעד בגין הפרת סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר, על אף ששוכנענו כאמור לעיל, כי התובע המשיך לעבוד אצל הנתבעים 1 ו –9 ברציפות לאורך כל תקופת העסקתו מחודש יולי 2003 ועד לתום חודש פברואר 2012 לרבות בתקופה בה לא הומצאו לו תלושי שכר ולא דווח עליו למוסד לביטוח לאומי.

הנתבעים הכחישו את טענות התובע בכלליות.

59. סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר קובע כי על המעסיק לכלול בתלוש בשכר את הפרטים שנקבעו בתוספת לחוק. כפי שנפסק על ידי בית הדין הארצי ^[112] כוונת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שבמסגרתו הוספה התוספת, היתה לדקדק בפירוט זכויותיו של העובד, מעבר לפירוט המקובל טרם התיקון.

בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה. הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר. תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין", כאשר לפי סעיף 26א(ב)(2) לחוק קיימת חזקה ולפיה מעסיק שביצע הפרה של אופן רישום התלושים במשך חודשיים לפחות בתוך תקופה של 24 חודשים, ביצע את ההפרה "ביודעין". בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר.

60. בענייננו, בכפוף למועד כניסת תיקון 24 לתוקף, ההפרה מתייחסת רק לתקופת העסקתו של התובע בטיפ טופ וב-א.מ. כחול בע"מ. מהתלושים החלקיים של א.מ. כחול שצורפו לתצהיר התובע עולה כי אין פירוט של שעות העבודה בפועל והתלושים שהונפקו לתובע בגין תקופת העסקתו בטיפ טופ אינם כוללים פירוט של שעות העבודה בפועל, קיימת אי בהירות לגבי עבודת התובע ב -5 או ב -6 ימים אין ניהול של פנקס ימי המחלה. מקובלת עלינו עמדת התובע ולפיה רישום מדויק של שעות העבודה בפועל של התובע מידי חודש בחודשו היה עשוי לצמצם את המחלוקות בין הצדדים בנוגע לשעות עבודתו ולזכאותו לגמול שעות נוספות.

למותר לציין כי תלושי השכר אינם מתייחסים לוותק המצטבר של התובע במשך כל תקופת העסקתו באופן הפוגע בחישוב הזכויות הסוציאליות שלו. לאור מכלול הנסיבות, אנו מעמידים את סכום הפיצוי לדוגמא על מלוא הסכום הנתבע ובסך של 15,000 ₪.

הנתבעים 1, 9, 2, ו -3 ישאו ביחד ולחוד בתשלום הפיצוי בגין הפרת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר.

סוף דבר

61. התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, לפי הפירוט להלן את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסך 35,875 ₪.

ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 4,100 ₪.

ג. פיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה בסך 18,546 ₪.

ד. פדיון חופשה בסך 8,901 ₪.

ה. דמי הבראה בסך 6,678 ₪.

ו. דמי חגים בסך 5,099 ₪.

ז. גמול שעות נוספות בסך 33,020 ₪.

ח. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 15,000 ₪.

ט. פיצוי בגין הפרת סעיף 24 (ב) לחוק

הגנת השכר בסך 15,000 ₪.

הסכומים שנפסקו לזכות התובע ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים ישולמו כדלקמן:

הנתבעים 1 ו -9 ישאו במלוא תשלום פיצויי הפיטורים (ס"ק א' לעיל) ביחד ולחוד עם כל יתר הנתבעים לפי חלקם היחסי בתקופת ההעסקה.

הנתבעים 1, 9 ו -2 ישאו ביחד ולחוד בתשלום תמורת ההודעה המוקדמת (ס"ק ב' לעיל).

הנתבעים 1 ו -9 ישאו במלוא תשלום הפיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה (ס"ק ג' לעיל) ביחד ולחוד עם כל יתר הנתבעים לפי חלקם היחסי בתקופת ההעסקה.

הנתבעים 1, 9 ן – 2 ישאו ביחד ולחוד בתשלום פדיון החופשה (ס"ק ד' לעיל).

הנתבעים 1, 9 ו – 2 ישאו ביחד ולחוד בתשלום דמי הבראה (ס"ק ה' לעיל).

הנתבעים 1 ו – 9 ישאו במלוא תשלום דמי החגים (ס"ק ו' לעיל) ביחד ולחוד עם כל אחד מהנתבעים, למעט הנתבע 2, לפי חלקם היחסי בתקופת ההעסקה.

התשלום בגין גמול שעות נוספות לפני תיקון 24 לחוק הגנת השכר בסך של 12,008 ₪ ישולם על ידי הנתבעים 1, 9 ביחד ולחוד עם הנתבעים 5, 6, 7, 10 ו – 11 באופן יחסי לתקופת ההעסקה.

התשלום בגין גמול השעות הנוספות בסך 21,012 ₪ בגין התקופה שלאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר (מחודש 2/2009 ועד לחודש 2/2011 כולל) ישולם על ידי הנתבעים 1, 9 ביחד ולחוד עם הנתבעים 2 ו -3 באופן יחסי לתקופת ההעסקה.

התשלום בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין (ס"ק ח' לעיל) ישולם ביחד ולחוד על ידי הנתבעים 1 ו -9 ו – 2.

התשלום בגין פיצוי על הפרת סעיף 24 (ב) לחוק הגנת השכר (ס"ק ט' לעיל) ישולם ביחד ולחוד על ידי הנתבעים 1, 9, 2, ו -3.

62. בנוסף, כל אחד מהנתבעים ישלם לתובע הוצאות בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

63. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ח, (30 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. סעיף 52 לתצהיר התובע. ↑

2. חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 21 ש' 1-2, עמ' 22 ש' 12-21, עמ' 23 ש' 8-20, עמ' 24 ש' 13-16, ש' 29-32, עמ' 25 ש' 15, עמ' 26 ש' 13-17, עמ' 27 ש' 5-7, ש' 29-32, עמ' 28 ש' 4-8, ש' 25-31 לפרוטוקול. ↑

3. סעיפים 3-7, 12-13 לתצהירו של מר כץ; בקשת התובע לעכב הליכים כנגד הנתבעת 4 בעמ' 11 ש' 16 לפרוטוקול. ↑

4. חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 20 ש' 30-32, עמ' 21 ש' 1-2, עמ' 22 ש' 19-23 לפרוטוקול. יצוין כי בחקירתו הנגדית של מר כץ בעמ' 42 ש' 29-32 לפרוטוקול נטען כי גריגורי היה בעל הסמכות לקבוע את גובה השכר של העובדים והוא זה אשר סיכם עם התובע על תנאי עבודתו בש. צור. ↑

5. חקירתו הנגדית של גריגורי בעמ'68 ש' 13-22 לפרוטוקול. ↑

6. עמ' 69 ש' 14-15, ש' 27-30 לפרוטוקול. ↑

7. עמ' 65 ש' 14-15 לפרוטוקול וראו גם חקירתו הגדית של מר כץ בעמ' 46 ש' 20-22 לפרוטוקול. ↑

8. עמ' 66 ש' 6-9 לפרוטוקול. ↑

9. מטעם ביטוליט . ↑

10. סעיף 18 לתצהירו של מר כץ וחקירתו הנגדית בעמ' 48 ש' 5-17 לפרוטוקול, חקירתו הנגדית של מר שושני בעמ' 56 ש' 17-29 לפרוטוקול. ↑

11. עמ' 61 ש' 19-32 לפרוטוקול. ↑

12. עדות מר איצקוביץ, עמ' 73 ש' 12-16 לפרוטוקול; ראו גם עדות מר שושני כולה, בעמ' 54-62 לפרוטוקול; וכן עדות מר כץ, עמ' 48 ש' 5-19 לפרוטוקול. ↑

13. עמ' 56 ש' 23-27 חקירתו הנגדית של מר כץ בעמ' 41 ש' 11-17 לפרוטוקול. ↑

14. עמ' 50 ש' 31-32, עמ' 51 ש' 1-6 לפרוטוקול. ↑

15. עמ' 48 ש' 5-31 לפרוטוקול. ↑

16. עמ' 41 ש' 11-17 לפרוטוקול. ↑

17. עמ' 51 ש' 23-28 , עמ' 60 ש' 12-13 לפרוטוקול. ↑

18. עמ' 51 ש' 25-28 לפרוטוקול; עמ' 59 ש' 13-27 , עמ' 60 ש' 6-11 לפרוטוקול. ↑

19. עמ' 50 ש' 23-28 , עמ' 59 ש' 31-32, עמ' 60 ש' 1-5 לפרוטוקול. ↑

20. אישורי הכניסה צורפו כנספח ז' לתצהיר התובע. ↑

21. עמ' 42 ש' 3-6, עמ' 58 ש' 3-8 לפרוטוקול. ↑

22. עמ' 49 ש' 28-32 לפרוטוקול. ↑

23. עמ' 16 ש' 14-33, עמ' 17 ש' 1-21 לפרוטוקול. ↑

24. עמ' 17 ש' 15-25 לפרוטוקול. ↑

25. עמ' 16 ש' 14-33, עמ' 17 ש' 1-29, עמ' 18 ש' 1-24 , עמ' 40 ש' 24-26 לפרוטוקול. ↑

26. עמ' 45 ש' 25-28 לפרוטוקול. ↑

27. עמ' 40 ש' 27-32, עמ' 41 ש' 1-5 לפרוטוקול. ↑

28. עמ' 44 ש' 4 – 27 לפרוטוקול. ↑

29. ראו עדות מר כץ, לפיה עבד בחברת אבישי וענת, חברת צור, חברת ביטוליט, חברת א. מ כחול וחברות נוספות- עמ' 41 ש' 2-5 לפרוטוקול; וכן עדות מר איצקוביץ, לפיה עבד בחברת אבישי וענת, חברת צור, חברת א. מ. כחול, חברת טיפ טופ- עמ' 64 ש' 10-22 לפרוטוקול. ↑

30. עמ' 42 ש' 7-11 לפרוטוקול. ↑

31. עדות מר כץ בעמ' 42 ש' 2-6 וכן 10-11, עמ' 44 ש' 4-9, עמ' 46 ש' 29-32 לפרוטוקול; וכן עדות מר איצקוביץ בעמ' 64 ש' 10-22, עמ' 73 ש' 17-19 לפרוטוקול. ↑

32. עמ' 65 ש' 31, עמ' 66 ש' 1-4 לפרוטוקול. ↑

33. עדות התובע עמ' 27 ש' 32, עמ' 28 ש' 1 וכן 27-29, עמ' 36 ש' 25-27 לפרוטוקול; עדות מר איצקוביץ עמ' 64 ש' 7-31 לפרוטוקול. ↑

34. עדות מר שושני, עמ' 55 ש' 8-9 לפרוטוקול; עדות מר איצקוביץ, עמ' 66 ש' 23-29 לפרוטוקול. ↑

35. עמ' 46 ש' 20-32 לפרוטוקול. ↑

36. עדות מר שושני עמ' 58 ש' 3-8 לפרוטוקול; עדות מר איצקוביץ עמ' 70 ש' 30-32, עמ' 71 ש' 1-2 לפרוטוקול. ↑

37. נספח א'1 לתצהיר שושני בעמ' 15 מתוך 18. ↑

38. עמ' 58 ש' 3-21 לפרוטוקול. ↑

39. נספח א'1 לתצהירו של מר שושני בעמ' 17. ↑

40. עמ' 58 ש' 25-32, עמ' 59 ש' 1-12 לפרוטוקול. ↑

41. נספחים ב'1-ב'9 לכתב התביעה. ↑

42. נספח א'4 לכתב התביעה. ↑

43. סעיף 10 לתצהיר מר פורמן וחקירתו הנגדית בעמ' 21 ש' 18-31 לפרוטוקול. ↑

44. עמ' 46 ש' 11-14 לפרוטוקול. ↑

45. סעיף 11 לתצהיר מר גודס. ↑

46. נספח ב' לתצהיר התובע. ↑

47. נספח ד' לתצהיר התובע. ↑

48. עמ' 24 ש' 4-10, עמ' 33 ש' 3-7 לפרוטוקול. ↑

49. עמ' 68 ש' 2-6 לפרוטוקול. ↑

50. עמ' 67 ש' 26-29, עמ' 68 ש' 7-8 לפרוטוקול. ↑

51. נספח ה' לתצהיר התובע. ↑

52. סעיף 10 לתצהיר התובע; וכן עמ' 22 ש' 3-4 לפרוטוקול; עמ' 23 ש' 5-12 לפרוטוקול. ↑

53. עמ' 30 ש' 5-10 לפרוטוקול. ↑

54. עמ' 24 ש' 16-24 לפרוטוקול. ↑

55. עמ' 31 ש' 18-29 לפרוטוקול. ↑

56. נספח ה' לתצהיר התובע. ↑

57. חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 23 ש' 30-32, עמ' 30 ש' 1-15 לפרוטוקול. ↑

58. עמ' 22 ש' 1-4, ש' 23-28, עמ' 29 ש' 30-31, עמ' 30 ש' 5-13 לפרוטוקול. ↑

59. נספח ז' לתצהיר התובע. ↑

60. נספח ח' לתצהיר התובע. ↑

61. עמ' 39 ש' 9-10 לפרוטוקול; עמ' 69 ש' 12-15 לפרוטוקול. ↑

62. נספח יד' לתצהיר התובע. ↑

63. נספח ג' לתצהירו של מר שושני. ↑

64. חקירתו הנגדית של מר שושני בעמ' 55 ש' 17-20, עמ' 60 ש'1-8, עמ' 61 ש' 4 לפרוטוקול וכן חקירתו הנגדית של מר פורמן בעמ' 22 ש' 12-13 לפרוטוקול. ↑

65. חקירתו הנגדית של מר שושני בעמ' 56 ש' 27 לפרוטוקול: " אני עסקתי גם בבניייה וגם בשיפוצים" ↑

66. עמ' 19 ש' 12-15 לפרוטוקול. ↑

67. ראו ענין בירן בסעיף 54 לפסק הדין. ↑

68. סעיף 10 לתצהירו של מר פורמן וחקירתו הנגדית בעמ' 20 ש' 2-23, עמ' 21 ש' 18-31, עמ' 18-25 לפרוטוקול. ↑

69. עמ' 22 ש' 21-25 לפרוטוקול. ↑

70. סעיף 17 לתצהירו של מר כץ וחקירתו הנגדית בעמ' 41 ש'6-7, עמ' 47 ש' 30-32 לפרוטוקול כמו גם חקירתו הנגדית של מר שושני בעמ' 56 ש' 11-12, עמ' 63 ש' 13-14 לפרוטוקול. ↑

71. ששמש כזרועו הארוכה של מר כץ. ↑

72. עמ' 27 ש' 15-25 לפרוטוקול. ↑

73. עמ' 49 ש' 11-28, ש' 13-25 לפרוטוקול. ↑

74. ראו חקירתו הנגדית של מר כץ בעמ' 42 ש' 17-22, עמ' 46 ש'27-32 לפרוטוקול וכן חקירתו הנגדית של מר פורמן בעמ' 21 ש' 1-3, עמ' 23 ש' 1-4 לפרוטוקול. ↑

75. עמ' 68 ש' 3-4 לפרוטוקול. ↑

76. נספח יג' לתצהיר התובע ; חקירתו הנגדית של גריגורי בעמ' 68 ש' 3-25 לפרוטוקול. ↑

77. עמ' 27 ש' 32, עמ' 28 ש' 1, ש' 13-16, עמ' 67 ש' 11-29 , עמ' 68 ש' 5-6, ש' 24-25 לפרוטוקול. ↑

78. חקירתו הנגדית של מר פורמן בעמ' 23 ש' 32, עמ' 24 ש' 1 לפרוטוקול. ↑

79. נציין כי טיב היחסים בין גריגורי לטיפ טופ לא התברר במלואו. בעוד שבתקופה הרלוונטית לתביעה נטען כי גריגורי הועסק אצל טיפ טופ במעמד של עובד שכיר מעדותו של מר גודס עלה כי משנת 2014 טיפ טופ משמשת כקבלן משנה של חברת גרימר המצויה בבעלותו של גריגורי. לא הובאו בפנינו נתונים נוספים לגבי חברת גרימר, שנת הקמתה, פעילותה וכו. ↑

80. עמ' 42 ש' 7-11 לפרוטוקול. ↑

81. עמ' 46 ש' 23-32 לפרוטוקול. ↑

82. עמ' 59 ש' 23-27 לפרוטוקול. ↑

83. עמ' 25 ש' 3-4 לפרוטוקול. ↑

84. חקירתו הנגדית של גריגורי בעמ' 66 ש' 10-31, עמ' 67 ש' 1-10 לפרוטוקול. ↑

85. ראו ע"ע 14403-03-16 Rong Gang- סוראל יישום שירותי בניה בע"מ ואח' (ניתן ביום 31.12.2017); ע"ע 1218/02 Xue Bin ואח' – חברת א. דורי, פד"ע לח 650; עב 3054/04 נטליה שמואלוב נ' משה פונס שירותי ניקיון ואחזקה בע"מ (ניתן ביום 10.12.2006); גיא דוידוב, "העסקה עקיפה", עבודה חברה ומשפט, יב (2010) 191. ↑

86. סעיף 7 לתצהיר התובע; חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 29 ש' 8-11 לפרוטוקול. ↑

87. חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 30 ש' 26-31, עמ' 31 ש' 1-3, ש' 14-16 לפרוטוקול. ↑

88. סעיף 40 לתצהיר התובע וחקירתו הנגדית בעמ' 30 ש' 16-17, עמ' 31 ש' 26-28, עמ' 32 ש' 1-3 ,לפרוטוקול וכן בחקירה החוזרת בעמ' 42 ש' 6-8 לפרוטוקול. ↑

89. ראו בהקשר זה את חקירת הנתבע 2 בעמ' 33 ש' 8-32, עמ' 34 ש' 1 -29 לפרוטוקול. ↑

90. מכתב הפיטורים צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע 2. ↑

91. חקירתו הנגדית של גריגורי בעמ' 69 ש' 12-30 לפרוטוקול. ↑

92. חקירתו הנגדית של הנתבע 2 בעמ' 36 ש' 3-5 לפרוטוקול. ↑

93. ע"ע 547/06 משה כהן –ויליאם אנויה (ניתן ביום 8.10.2007). ↑

94. לפי הטבלה עבור 6 ימ י עבודה בשבוע בהסתמך על מספר ימי העבודה החודשיים כמצוין בתלושי השכר של טיפ טופ. ↑

95. ע"ע (ארצי)300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ (ניתן ביום 30.4.2002). ↑

96. ע"ע 665/09 מנרב הנדסה ובנין בע"מ נ' ארפצ'י זאקי ואח' (ניתן ביום 1.11.2011). ↑

97. ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים (ניתן ביום 12.11.2008). ↑

98. סעיף 61 לפסק הדין. ↑

99. סעיף 38 לפסק דין ימית. ↑

100. סעיפים 53-54 לתצהיר התובע ונספח יג' לתצהירו. ↑

101. עמ' 38 ש' 1-20 לפרוטוקול. ↑

102. עמ' 39 ש' 34-35 לפרוטוקול. ↑

103. חקירתו הנגדית של גריגורי בעמ' 68 ש' 2-4, ש' 13-25 לפרוטוקול. ↑

104. עמ' 32 ש' 5-9 לפרוטוקול. ↑

105. עמ' 24 ש' 25-32, עמ' 25 ש' 1-2 לפרוטוקול. למותר לציין כי בתחילת טען מר פורמן כי לא ניהל רישומי נוכחות ולאחר מכן תיקן את גרסתו וטען כי ניהל רישומי שעות בעצמו. ↑

106. עמ' 24 ש' 2-10, עמ' 33 ש' 3-7 לפרוטוקול. ↑

107. התחשיב מבוסס על טבלת השעות הנוספות בסעיף 65 לכתב התביעה בהתאם לשכר המינימום השעתי בתקופה הרלוונטית. ↑

108. התחשיב מבוסס על מסגרת יומית ושבועית בהתאם לצו ההרחבה הענפי ובהתאם לשכר המינימום השעתי בתקופה הרלוונטית. ↑

109. ע"ע (ארצי)1027/01 ד"ר גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, [פורסם בנבו] פד"ע לח 455 (2003); ע"ע (ארצי) 415/06 מלכה - שופרסל בע"מ (ניתן ביום 15.7.2007). ↑

110. ע"ע (ארצי)1381/01 אורפז ואח' נ' עיריית בת ים ואח' (ניתן ביום 26.12.2004). ↑

111. עמ' 35 ש' 25-32, עמ' 36 ש' 1-11 לפרוטוקול.' ↑

112. ע"ע 28228-03-15 איזבלה לוקס - ארז זוסמן (ניתן ביום 31.10.2016). ↑