לפני בקשה מטעם המבקשים - נתבעים 1 ,2, ו-5 – להורות למשיבה-התובעת להמשיך ולהשיב על שאלון ובקשה לגילוי ספציפי של מסמכים.

1. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך 30 מיליון ₪, המייחסת התנהגות רשלנית לכל אחד מן הנתבעים בקשר למגבלות סביבתיות שהוטלו על מקרקעין שחכרה התובעת מרמ"י.

התביעה נסבה על שני מגרשים שרכשה התובעת מרשות מקרקעי ישראל, (להלן "רמ"י"). המגרשים נמצאים במבואה המזרחית של באר שבע, בסמיכות לחוות הגז של באר שבע.

מגרש 50, המצוי במרחק של כ- 650 מטר מחוות הגז, נרכש ע"י התובעת לפי מכרז מאוקטובר 2009 תמורת 11 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. מגרש 80, שקרוב יותר לחוות הגז, נרכש ע"י התובעת לפי מכרז מיולי 2011, תמורת 3.05 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. יצוין כי רכישה קודמת של מגרש 80, תמורת 8.1 מיליון ₪ בוטלה משהתברר כי הוא נתון למגבלות בשל הקרבה לחוות הגז.

בתביעה נטען כי למרות שעל פי נספח סביבתי המגדיר מרחקי סיכון ותנאי אכלוס, ואשר צורף למכרז מיולי 2011, מתאפשרים שימושים מושכי קהל במגרש 50 ובחלק ממגרש 80, המשרד להגנת הסביבה סירב לאשר את התכנית המפורטת שהגישה המבקשת, בנימוק כי הקרקע נמצאת בתוך טווח הסיכון של חוות הגז. בכך נגרמו לתובעת, לטענתה, נזקים כספיים בגינם היא מבקשת להיפרע.

2. התובעת טוענת בכתב התביעה המתוקן (מיום 14.7.2016) כי השקיעה עד עתה במגרשים ובתכנון הפיתוח סך של כ- 28.5 מיליון ₪. נטען גם לאבדן הכנסות מהמגרשים בהיקף של כ- 100 מיליון ₪. לחלופין נטען לנזקים מימוניים בסך של כ- 11 מיליון ₪ ולחלופין לפיצוי בגין פגיעה בשווי המגרשים בסך של כ- 6.5 מיליון ₪. התובעת טוענת גם לעלויות נוספות של תכנון מחודש של הבקשות שהגישה לוועדה המקומית, בהיקף של 1.1 מיליון ₪. משיקולי אגרה, הועמדה התביעה על סכום של 30 מיליון ₪.

3. הבקשה מטעם המבקשים להשלמת ההליכים המקדמיים הוגשה בהמשך לדרישה למענה על שאלון, גילוי מסמכים כללי וגילוי מסמכים ספציפי שהמבקשות הפנו לתובעת (ביום 19.9.2019) עליה נתנה התובעת מענה ביום 26.12.2019. המבקשות טוענות כי התובעת מתחמקת ממתן מענה מלא על הבקשות.

לטענת המבקשות, השאלות והדרישה לגילוי מסמכים נועדו להביא אל האור את המידע והמסמכים המצויים בשליטת התובעת ובמיוחד את השיקולים, הטעמים והנסיבות בגינן רכשה התובעת את המגרשים נשוא התביעה. המבקשות סבורות כי התובעת רכשה את המגרשים תחת המגבלות הסביבתיות בידיעה כי אלו קיימות, ועשתה זאת באופן מחושב ומושכל. המבקשות דורשות מהתובעת מסמכים הכרוכים בהליכים נוספים בהם הייתה מעורבת התובעת, כחלק מפעילותה העסקית, כדי להוכיח שהתובעת יודעת לזהות עסקאות בעלות פוטנציאל השבחה ושינוי יעוד, באמצעות הליכים תכנוניים ובאמצעות הליכים משפטיים.

4. הנתבעת מתנגדת לכל רכיבי הבקשה. היא טוענת כי המבקשות המציאו לה שאלון ארוך ומתיש בן 58 סעיפים, הכולל שאלות ותתי שאלות ובסך הכל למעלה מ- 100 שאלות, והכנת המענה לו ארכה מספר ימי עבודה ארוכים. התובעת טוענת כי ענתה כמיטב יכולתה לשאלות אותן נשאלה, למעט אלו אשר דבר וחצי דבר אין להן עם חזית המחלוקת, קרי, שאלות בנוגע לקרקעות אחרות שבידיה והליכים שהתקיימו לגביהן.

לגבי הדרישה לגילוי מסמכים, טוענת התובעת כי בשעה שבית המשפט קבע כי בד בבד עם הגשת התצהירים יגישו הצדדים תיק מוצגים בו יכללו את המסמכים שבדעתם להסתמך עליהם, אזי אין מקום לדרישה להציג אסמכתאות במסגרת ההליכים המקדמיים.

לטענת התובעת, המבקשות מציגות טענות בלתי רלוונטיות, ומטיחות האשמות בתובעת במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים, טענות שאינן חלק מכתב הגנה ולא נתמכו בתצהיר, ודינן להידחות.

5. בהתאם להלכה הפסוקה, נקודת המוצא בהתדיינות אזרחית היא עקרון הגילוי המלא, מתוך תפיסה של הגינות דיונית וחתירה לחקר האמת (ראו רע"א 6553/14 דן ישראל פלדמן נ' Deutsche Apotheker und Arztebank Eg,  (ניתן ביום 16.3.2015).

ערך גילוי האמת ועקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלוונטי הם אפוא הכלל במשפט, ומניעת הגילוי היא החריג (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (ניתן ביום 27.6.2006)). על-פי גישה זו, מבקש הגילוי אינו צריך להוכיח רלוונטיות ודאית של המסמך, אלא די בכך שיצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות להליך (רע"א 6033/13 GLAXO SMITHKLINE P.L.C נ' אוניפארם בע"מ (ניתן ביום 27.11.2014); רע"א 7802/10 עמירם גרופ יזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ (ניתן ביום 15.8.2012)). ברוח זו, נקבע בתקנה 60 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כי "הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן". אי מילוי חובת הגילוי היא עניין חמור, שעלול להביא אף למחיקת כתב טענות.

6. לצד זאת, יש להביא בחשבון שיקולים נוספים וביניהם הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה (ראו, רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ (ניתן ביום 28.6.2020)). אחד הפרמטרים אותם יש לשקול בעת החלטה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים הוא מידת ההכבדה של הגילוי על הצד שכנגד. ככל שמידת ההכבדה צפויה להיות גדולה יותר, כך יש להקפיד בבחינת הרלוונטיות של המסמכים (רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך (ניתן ביום 24.1.2016). בבחינת מידת ההכבדה, יש להביא בחשבון גם את היקף ההתדיינות והסעדים המבוקשים, בהתאם לעקרון לפניו ניהול ההליך צריך להיות מידתי ויעיל (על הזיקה בין היקף התביעה להיקף הגילוי המוקדם ראו והשוו תקנה 56(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018)

7. יישום אמות מידה אלה על המקרה שלפני, מוביל למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על השלמת המענה לשאלון ולבקשה לגילוי מסמכים. אין בידי לקבל את עמדתה העקרונית של התובעת, לפיה הגשת תיק מוצגים בשלב ההוכחות פוטרת אותה מגילוי מסמכים בשלב המקדמי. כידוע, ההליכים המקדמיים של שאלונים וגילוי מסמכים מתנהלים בין הצדדים לפני שלב הבאת הראיות בפני בית המשפט. תיק המוצגים מוגש לבית המשפט במסגרת שלב הגשת הראיות. מדובר בשני דברים שונים ונפרדים. הזיקה היחידה בין השניים מצויה בתקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה בעל דין שהוצא נגדו צו לגילוי מסמכים, בין אם כללי בין אם ספציפי והוא אינו ממלא אחריו, "לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו" (ראו גם תקנה 60(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

8. יש לזכור כי במרבית הנושאים שבהם עוסקת הבקשה שלפני, נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות הוא על התובעת. כדי לעמוד בו, יהא על התובעת לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מפורטת, וכל חסר בעניין זה יפעל לחובתה. התובעת לא תוכל כמובן להשתמש במסמכים אותם היא לא תציג למבקשים בהליכי הגילוי המוקדם, והכל כאמור בתקנה 114א.

כך למשל, כדי לבסס את הטענה בדבר הוצאות בקשר למגרשים, צריכה התובעת לפרוש תשתית ראייתית בדבר ההוצאות. התובעת לא תוכל להביא בפני בית המשפט, במסגרת ראיותיה, מסמכים שלא תגלה למבקשים בגילוי המוקדם. ככל שהתובעת גילתה רק את הכרטסת, היא לא תוכל להציג ראיות נוספות. יוער כי הכרטסת שהמציאה התובעת למבקשים אינה מצויה בשלב זה בפני בית המשפט וממילא אין זה הזמן להביע עמדה בשאלה אם היא מהווה ראיה בדבר הוצאות, ומה הנפקות שבאי הצגת ראיות ישירות אודות ההוצאות.

מכל מקום, השאלה המרכזית אינה אם הכרטסת מהווה ראיה של ממש, אלא האם יש בידי התובעת מסמכים נוספים בקשר להוצאות ביחס לכל אחד מהמגרשים. ככל שיש בידה מסמכים נוספים, היא מחויבת לגלותם.

9. הליך גילוי המסמכים אינו הליך חופף להליך הבאת הראיות, שם נתונה בידי התובעת החירות לבחור אילו ראיות להביא בפני בית המשפט. בהליך גילוי המסמכים עליה להעביר לצד שכנגד את כל המסמכים הנוגעים לעניין, גם מסמכים שהתובעת סבורה כי אינם נחוצים לה להוכחת טענותיה. ההליך נועד לאפשר לבעל הדין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבות, לרבות מסמכים שאין יריבו מתכוון להגיש כהוכחה במשפט.

תכלית גילוי המסמכים אינה רק לאפשר לצדדים להכין עצמם למשפט כראוי, אלא לקבל את כל החומר הרלוונטי המצוי באמתחתו של הצד שכנגד, בין אם מדובר במסמכים שבכוונת הצד שכנגד להשתמש בהם ובין אם אין בכוונתו להשתמש בהם להוכחת טיעוניו. על כן תיק המוצגים אינו תחליף לגילוי מסמכים, שהרי הדעת נותנת שלא יכללו בו המסמכים שאינם תומכים בעמדת הצד שהגיש את המוצגים, ואולי תומכים דווקא בעמדת הצד שכנגד.

10. בחנתי כל אחת מהשאלות לגביהן מבקשים המבקשים השלמת המענה והשלמת גילוי המסמכים. לא מצאתי כי ניתן לשלול על הסף את הרלוונטיות של השאלות והמסמכים שהתבקשו, ובשים לב ליריעה הרחבה של המחלוקת ולהיקף הכספי הניכר שלה, איני סבורה כי מידת הטרחה הנדרשת מהתובעת היא מוגזמת. מלבד טענה כללית להכבדה, התובעת לא הסבירה ולא פירטה ביחס לאף אחד מהנושאים, באיזה אופן ועד כמה מתן מענה וגילוי המסמכים מכביד עליה.

אתייחס בקצרה לכל אחת מהשאלות עליהן חלוקים הצדדים:

שאלה 2 – הליכים משפטיים/מנהליים בהם הייתה התובעת צד, בנוגע למקרקעין בקרבת מפעל "מכתשים" בבאר שבע.

אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה אין להליכים שנוהלו ביחס למקרקעין אחרים כל רלוונטיות להליך זה. לא ניתן לשלול על הסף את הרלוונטיות של השאלה מה היו הציפיות של התובעת בעת רכישת המגרשים, ולהיעזר לשם כך בפועלה של התובעת בקשר למקרקעין אחרים. הטענה כי כל המסמכים שנתקבלו בשאלה זו ממילא מצויים בידי המדינה לאו טענה היא, נוכח כלל הגילוי הרחב עליו עמדתי לעיל.

שאלה 3 – ההליכים המשפטיים שהתובעת או מי מבעלי מניותיה היו צד להם החל משנת 2009.

אין בידי לקבל את טענת התובעת כי מדובר בשאלה מכבידה שאין לה דבר עם ההליכים בתיק זה, ואינה אלא ניסיון לבצע מסע דייג תוך הטרדת התובעת שלא לצורך.

נוכח סברת המבקשים כי עליהם להתגונן מפני טענת התובעת כי היפרדות השותפים ושיתוקה העסקי נגרם כתוצאה מהעניינים סביב המקרקעין הנדונים, יש מקום להיעתר לבקשה. המבקשים, שסבורים כי עליהם להתגונן מפני גרסה זו, זכאים למידע אודות ההליך המשפטי שליווה את היפרדות השותפים.

שאלה 8 – כל נכסי המקרקעין שיש והיו לתובעת החל משנת 2009, ממי נרכשו ובאיזה מחיר ואסמכתאות והסכמי רכישה.

כפי שהוסבר, לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של מידע ומסמכים הנוגעים לטיב הפעילות העסקית של התובעת כחברה נדל"נית, בשעה שביססה את התביעה על רווחים פוטנציאליים שהיו צריכים לצמוח לה מהמקרקעין. לא ברור מדוע סבורה התובעת כי מדובר ב"מסע דייג" שכן לא ברור איזה "דג" עלול לעלות ברשת. אין בידי לקבל גם את הטענה כי מדובר בדרישה מכבידה. הטענה הועלתה בעלמה, מבלי לפרט באיזה היקף מידע מדובר ומה ההשקעה הדרושה כדי לרכזו.

שאלה 15 – הצעה לשינוי יעוד של המקרקעין למגורים.

גם לגבי סוגיה זו לא ניתן לשלול את הרלוונטיות שלה, בפרט לעניין הנזק וחובת הקטנת הנזק.

שאלה 16 – ההוצאות ביחס לכל אחד מהמגרשים.

הכרטסת שהעבירה התובעת למבקשים לא הוצגה לעיוני, וממילא אין בידי להתייחס לשאלה האם מהכרטסת ניתן להבין מה מהות ההוצאה, מטרתה, והאם נפרעה בפועל. כפי שגם צוין, אין מקום בשלב זה לבחון את המשקל הראייתי של הכרטסת, ואת הנפקות של הימנעות מהגשת אסמכתאות ישירות על ההוצאות.

די בכך שהאסמכתאות על ההוצאות הקשורות למגרשים הם מסמכים רלוונטיים, כך על פני הדברים, ועל כן התובעת מחויבת לגלותם.

אבקש לחזור ולהבהיר כי התובעת לא תורשה להציג מסמכים ביחס להוצאות ונזקים, ישירים או עקיפים, שלא יגולו במסגרת הליך גילוי המסמכים.

שאלה 20 – בעלי המקצוע ונותני השרות באמצעות ערכה תכניות להגשה. המבקשים דורשים להמציא אסמכתאות ולא להסתפק בהפניה לכרטסת החשבונאית.

גם בעניין זה הדין עם המבקשים, שכן מדובר במסמכים רלוונטיים שמצויים בידי התובעת, וגם אם אין לה כוונה לעשות בהם שימוש להוכחת תביעתה, היא מחויבת לגלותם.

שאלה 21 – מילוי התנאים לקבלת ההיתר.

גם לסוגיה זו עשויה להיות רלוונטיות לבחינת השאלה של היקף הנזק וחובת הקטנת הנזק. טענת התובעת כי נטל ההוכחה לכך שהתקיימה מניעות אחרת לקבלת היתר מוטל על המבקשים, אינה מצדיקה אי גילוי מסמכים אלא דווקא מחזקת את חובת גילוי המסמכים של כל מה שמצוי בחזקת התובעת. זו המשמעות של ניהול הליך "בקלפים פתוחים" מתוך חתירה לגילוי האמת.

שאלה 29 – משצורפה הפנייה לגבי מירי אנגלשטייין לתשובה לבקשה (נספח 3") מתייתר הדיון בעניין.

שאלה 33 – אסמכתאות לגבי הפעולות הנטענות בהן נקטה התובעת לאחר החלטת ועדת הערר ביום 17.12.2015.

לטענת התובעת, הדרישה של המבקשות להצגת אסמכתאות לכלל הפעולות בהן נקטה לאחר החלטת ועדת הערר לא נועדה אלא על מנת להכביד על התובעת. לשיטתה, ככל שהתובעת תסבור בשלב הגשת התצהירים לטעון ולהוכיח פעולות אלו, היא תצהיר על כך ואם הנתבעות תחלוקנה על צעדים אלה יהיו רשאיות לחקור נגדית אודות התקיימותם.

אין לקבל עמדה זו. דבריה של התובעת אודות האפשרות כי תתייחס לפעולות לאחר החלטת ועדת הערר במסגרת תצהיריה מצביעה על הרלוונטיות של הדברים. האפשרות לחקור נגדית על התצהיר אינה תחליף לגילוי מסמכים מוקדם. הסתרת המסמכים גם מקשה על חקירה נגדית אפקטיבית. גם בעניין זה לא הסבירה התובעת כיצד גילוי המסמכים מכביד עליה, זאת במיוחד שעה שהדעת נותנת כי לצורך הכנת התצהירים ממילא התיעוד נאסף במלואו.

שאלה 43 – נוכח סעיף 164 לכתב התביעה, בו דרישה לפיצוי בגין אבדן "דמי שכירות סבירים", התבקשה התובעת לפרט בהסתמך על מה הוערכו דמי השכירות הראויים ולצרף אסמכתאות.

התשובה כי דמי השכירות התבססו על הערכה שמאית, ללא המצאת דוח שמאי, אינה מספקת. מהתשובה עולה כי בידי התובעת דוח שמאי אותו היא מסרבת לגלות. מכאן שהתובעת לא תהיה רשאית להציג שמאות במסגרת ניהול התובענה, על כל המשתמע מכך לעמידה בנטלי הראייה.

אציין כי לא ברור מדוע מסרבת התובעת לחשוף את ההערכה השמאית, שעה שמדובר ללא ספק במסמך רלוונטי, ואין גם קושי או הכבדה בהצגתו.

ככל שאין בידי התובעת דוח שמאי בשלב זה, מצופה כי תציג את הדברים כהווייתם. ככל שתצהיר כי אין בידיה הערכה שמאית בשלב זה, תוכל להגיש חוות דעת שמאית בשלב הגשת הראיות.

שאלות 44 ו-45 – המבקשות דורשות כי התובעת תמציא את מלוא האסמכתאות הכרוכות בפעולות התכנון שמנתה התובעת, בקשר לסעיפים 161, 165 ו- 169 לכתב התביעה.

לטענת התובעת, דרישת המבקשות להצגת אסמכתאות לכלל הפעולות לא נועדה אלא על מנת להכביד על התובעת. גם במענה לדרישה זו טוענת התובעת כי ככל שתסבור בשלב הגשת התצהירים לטעון ולהוכיח פעולות אלו שנעשו על ידה, היא תצהיר על כך והמבקשות יהיו רשאיות לחקור נגדית אודות התקיימותם.

כפי שהוסבר לגבי שאלה 33, חקירה נגדית אינה תחליף לגילוי מסמכים. מתשובת התובעת משתמע כי מדובר על פניו במסמכים רלוונטיים, ומכאן שעליה לגלותם.

11. באשר לבקשת המבקשים כי ככל שהתובעת מפנה למענה בתצהיר הקודם (תצהיר מיום 20.1.2016) היא תפנה למספר התשובה הספציפי בתצהיר הקודם, מצאתי להיעתר גם לה.

בסעיף 2 לתצהיר הנוכחי כתבה התובעת:

"ראשית אציין כי במסגרת תצהיר תשובות לשאלות מיום 20.1.16 ניתן מענה לשאלות: 1, 4, 5, 6, 10,11 12, 13, 14, 19, 22, 23, 25, 26, 27, 28, 31, 32, 36, 38, 40, 41, 42, 46, 47, 48, 49, 50, 51, 52, 53, 54, 55, 56, 57, ו- 58".

התובעת לא הפנתה לסעיפים הקונקרטיים בתצהיר משנת 2016, בו ניתן מענה לכל שאלה קונקרטית.

דרך התנהלות זו אינה מובנת. התובעת, בעת שהשיבה לשאלון המאוחר, בדקה בוודאי ביחס לכל אחת מהשאלות האם והיכן ניתן לה מענה בתצהיר הקודם. הדעת נותנת כי היא יודעת היכן בדיוק ניתן, לשיטתה, מענה לכל אחת מהשאלות עליהן היא משיבה כעת על דרך ההפניה.

מנגד, למבקשים קשה לדעת בוודאות איזו תשובה מייחסת התובעת לאיזו שאלה. זאת כאשר ייתכנו חילוקי דעות אם ניתן מענה, או מענה מספק דיו, לשאלה כזו או אחרת.

לאור ההנחה כי התובעת בדקה ביחס לכל שאלה ושאלה האם והיכן ניתן למה מענה בתצהיר התשובות הקודם, לא ברור מדוע היא עומדת על הפנייה כללית בלבד לתשובות ומתנגדת בתוקף להפניה לתשובות הקונקרטיות.

בנסיבות העניין, על התובעת ליתן הפנייה קונקרטית המקשרת כל שאלה לתשובה שניתנה לה.

סוף דבר, אני נעתרת לבקשה להשלמת המענה לשאלון וגילוי המסמכים.

השלמת התשובות וגילוי המסמכים יתבצע עד ליום 15.1.2020.

התובעת תשלם למבקשים הוצאות משפט בגין בקשה זו, בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"א, 19 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.