לפניי בקשה מטעם הנתבעת 3 לחייב את התובעת בהפקדת ערובה מתאימה להבטחת הוצאות הליך זה, בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

רקע

המדובר בתביעה כספית, בסך של 2,693,186 ₪, שהוגשה במקורה נגד מינהל מקרקעי ישראל והמשרד להגנת הסביבה. המבקשת צורפה כנתבעת נוספת בהחלטה מיום 11.2.2015 של כב' השופט ש' פרידלנדר.

עפ"י כתב התביעה התנהגות רשלנית של הנתבעת 1, מינהל מקרקעי ישראל, בקביעת המגבלות החלות בנתוני המכרז ושינויי החלטה מינהליים רטרואקטיביים ע"י הנתבעת 2- המשרד לאיכות הסביבה - גרמו לכך שהתובעת, שהינה חברת נדל"ן, אשר השקיעה מיטב כספה וזכתה בשני מכרזים של מנהל מקרקעי ישראל, עומדת בפני שוקת שבורה, היות ואינה יכולה, בשלב זה, ובטרם הוסדר נושא חוות הגז, לממש את השקעתה.

עילת התביעה נגד המבקשת (הנתבעת 3) מתבססת על הטענה כי היה על המבקשת ליזום שינוי בהוראות התב"ע על מנת לאפשר לתובעת לתבוע פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. בכתב ההגנה שהגישה המבקשת היא מכחישה מכל וכל את אחריותה לפיצוי התובעת בגין נזקיה.

טענות הצדדים

בבקשה לפניי טוענת המבקשת כי עפ"י ההלכה הפסוקה יש לחייב חברה להפקיד ערובה להוצאות, לבקשת נתבע, אלא אם הוכיחה כי היא בעלת כושר לשאת בתשלום הוצאות הנתבע.

לטענת המבקשת עיון בתדפיס רשם החברות מעלה כי על נכסי המשיבה רשומים עשרות שיעבודים, דבר המעלה תהייה של ממש בדבר יכולת הפירעון של התובעת וסיכויי המבקשת לגבות את הוצאותיה המשפטיות אם וכאשר תדחה התביעה כנגדה.

לטענת המבקשת, בקשתה אינה נשענת אך על החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות אלא נסמכת על אדנים של ממש בדבר חוסר הסולבנטיות של המשיבה.

עוד טוענת המבקשת כי המדובר בתביעה בסכומים של מיליוני שקלים וכי עיון בכתב ההגנה של המבקשת מלמד עד כמה אין בתביעה כנגד המבקשת ממש, כך שהתנאי בדבר סיכויי הזכייה הגבוהים, אשר נקבע בפסיקה לצורך פטור חברה מהפקדת ערובה, אינו מתקיים במקרה דנן.

המשיבה, מנגד, טוענת כי המבקשת צורפה להליך לבקשת הנתבעות 1 ו-2 ולא עפ"י בקשתה שלה.

כן טוענת המשיבה כי סיכויי ההצלחה בתביעתה גבוהים ביותר עד כי אין צורך בהפקדת ערובה כלל וכי התובענה דנן הוגשה כנגד הנתבעות 1 ו-2, הן בשל רשלנותה של הנתבעת 1 והן בשל התנהלות תזזיתית של הנתבעת 2, אשר משנה מדיניותה חדשות לבקרים בדבר טווחי הסיכון ביחס לחוות הגז. נטען כי מנגד, המבקשת בכתב הגנתה מנסה להתממם כאילו אין לה כל נגיעה לנזקים שנגרמו למשיבה ומטילה את מלוא האשמה על הנתבעות 1 ו-2.

לטענת המשיבה, נקבע בפסיקת בג"ץ כי יש להטיל האחריות על רשויות המדינה, המבקשות לפגוע באינטרס של יזם על מנת להגן על אינטרס ציבורי, והפסיקה הכירה בזכותו החד משמעית של יזם לתבוע פיצוי בגין שינוי לרעה במצבו התכנוני של הנכס שרכש.

לטענת המשיבה, במקרה דנן, משלא ניתן על פי המבקשת לאשר את התכנית, לאור קיומה של חוות הגז, היה עליה לפעול לשינוי התוכנית באזור המצוי בטווחי הסיכון של חוות הגז ולפצות את בעלי המגרשים המצויים בטווחי הסיכון, על הפגיעה ברכושם.

באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, נטען בתגובה כי המשיבה הינה חברה העוסקת בבנייה, שיווק, מכירה והשכרה של פרוייקטים נדל"ניים ענקיים. היקף נכסיה נאמד בלמעלה מ-100 מיליון ₪. המשיבה טוענת כי היא חברה יציבה מבחינה כלכלית, בעלת נכסים רבים והיא נמצאת ביתרת רווח, משלמת את כל התחייבויותיה באופן שוטף ובמועד.

ביחס לשעבודים המופיעים בתדפיס רשם החברות, טוענת המשיבה כי המדובר בשעבודים כלפי בנקים מלווים בפרוייקטים השונים של החברה ו/או שעבודים שנרשמו בגין עסקאות מכר נדל"ן שהמשיבה התקשרה בהם לאורך השנים.

כן טוענת המשיבה כי העסקאות בגין למעלה ממחצית השעבודים המופיעים בתדפיס הן בגין עסקאות שהעברת הזכויות לגביהם הסתיימה ו/או עתידה להסתיים, ולפיכך דינם של שעבודים אלו להמחק ממרשם רשם החברות.

המשיבה מוסיפה כי מגרש 80 - נשוא התביעה - כלל אינו משועבד, דבר המעיד על יציבות החברה, שכן יש לה נכסים לא משועבדים מהם ניתן להיפרע במידת הצורך.

המשיבה מצרפת לתגובתה מכתב מבנק לאומי, בו מתנהל חשבון החברה, ולפיו המשיבה מכבדת בדייקנות אחר התחייבויותיו הבנקאיות כלפי הבנק, וכן את שומות החברה למס הכנסה בגין השנים 2010-2013.

בתגובה מודיעה המשיבה כי ככל שיקבע כי יש לחייבה בהפקדת ערובה, הרי שמנהל החברה ובעל המניות בה - מר אריה כהן - מוכן ליתן ערבות אישית לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת 3, במידה ויידרש לכך.

המבקשת, בתגובה, טוענת כי הדוחות שהציגה המשיבה ישנים ואין להם כל רלוונטיות למצבה ואיתנותה הפיננסית של המשיבה בשנת 2015. היא מוסיפה כי ברשימת המשעבדים את נכסי המשיבה מופעים בנקים רבים, ואין משקל למכתב של בנק אחד (לאומי) שמתייחס לרגע נתון, ללא ראיה של פרספקטיבת ההתחייבויות והשעבודים של המשיבה.

דיון והכרעה

בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, בית משפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

כאשר המדובר בתובעת שהינה חברה בעירבון מוגבל הדבר מוסדר בסעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999, הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

כפי שנפסק לא פעם, כאשר מוגשת תביעה על ידי חברה מוגבלת במניות, גוברת הוראת סעיף 353א לחוק החברות על הוראת תקנה 519 לתקנות (ראו: רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים (ניתן ביום 11.2.2009).

סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; רובד ראשון הוא מצבה הכלכלי של החברה. רובד שני הינו בחינת השאלה אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה. ההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג. במסגרת זו נבחנים סיכויי התביעה. הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. ברובד השלישי נבחן גובה הערובה. בהתאם להלכה הפסוקה, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין).

עמד על הדברים גם כב' הנשיא א' גרוניס, ברע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בים (ניתן ביום 27.8.2009) בציינו:

"סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה לפיה תחויב חברה, בהתאם לבקשה, בתשלום ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בתביעה שהגישה. החברה יכולה לסתור את החזקה בהתקיים שני תנאים: האחד, אם הוכיחה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם תידחה התביעה; השני, אם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה".

במקרה דנן, לא עלה בידי המשיבה לשכנע בקיומן של נסיבות בגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה. לטעמי, לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשת, אם תידחה התביעה. אמנם, המשיבה הצהירה כי הינה חברה יציבה מבחינה כלכלית ובעלת נכסים רבים, אך היא לא הציגה אסמכתאות בכל הנוגע לנכסים מהם ניתן להיפרע, בפרט נוכח השעבודים הרשומים ברשם החברות על נכסי החברה. אין באישור של בנק לאומי ובדוחות מס לשנים עברו כדי להוות הוכחה מניחה את הדעת ליכולתה הכלכלית נכון להיום.

באשר לסיכויי התביעה, בשלב מקדמי זה קשה להעריך בצורה מובהקת את סיכויי התביעה נגד המבקשת (שלא צורפה מלכתחילה לתביעה). מעיון בכתבי הטענות לא מצאתי שסיכויי ההליך גבוהים במיוחד, עד כדי כך שמוצדק לא חייב בערובה, חרף העודה שמדובר בחברה בע"מ שאיתנותה הפיננסית לא הוכחה.

מכאן לגובה הערובה. אציין תחילה כיה מבקשת לא ציינה את גובה הערובה המבוקש. לטעמי, באיזון בין זכות הגישה לערכאות של התובעת, זכויות הקניין והאינטרסים הכספיים של הצדדים, ובהתחשב בסכום התביעה והיקף ההליך המשפטי המשוער, אני מוצאת להעמיד את גובה הערובה על 35,000 ₪.

באשר לעמדה החלופית של המשיבה להסקת בערבות עצמית של מנהלה, משלא הוצגו בפניי נתונים ביחס למצבו הכלכלי של המנהל, לא אוכל להיעתר לבקשה.

התובעת תפקיד הסכום בקופת בית המשפט במזומן, או בדרך של ערבות בנקאית, עד ליום 3.7.2015. בהעדר הפקדה בתוך המועד האמור תידחה התובענה כלפי הנתבעת 3, ללא התראה נוספת.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ה, 02 יוני 2015, בהעדר הצדדים.