הבקשה

1. התביעה הינה תביעת עזבונו ויורשיו/תלוייו של המנוח חוסני ענתר, תובענה זו עניינה בנזקי גוף אשר אירעו לו, על פי הנטען, עקב תאונת עבודה מיום 21.9.03 עת עבד מטעם הנתבעים 4-5 באתר בניה בשכונת כפר גנים בפתח-תקווה (להלן: "התאונה").

2. לפני בקשת הנתבעים 1-3 (להלן : "המבקשים 1-3") לדחיית או מחיקת התביעה נגדם מחמת התיישנות ולחילופין מחמת שיהוי ניכר ולחילופי חילופין מחמת אי תשלום הוצאות, כן נתבקש למחוק את התביעה נגד הנתבעת 2 –"גני בר חברת בנייה וייזום בע"מ" בנימוק שאין אישיות משפטית הרשומה תחת השם הנ"ל ( להלן : "הבקשה"). יצוין כי נתבעים 4,5 שעל פי הנטען היו מעסיקיו של המנוח במועד הרלבנטי, טרם התגוננו מפני התביעה.

גלגוליו של ההליך

3. ביום 22.8.07 הגיש המנוח תביעה לביהמ"ש השלום בעכו, בת.א. 3763/07 (להלן: "התביעה הראשונה"), בין היתר, נגד הנתבעת 2. ביום 18/3/08 ולבקשתו-צורפה הנתבעת 3 ( מגדל חב' לביטוח בע"מ) כנתבעת נוספת בתביעה הראשונה, במקום חברת ביטוח אחרת (כלל חב' לביטוח בע"מ) היות שהוברר שחב' הביטוח כלל לא הייתה מבטחת של הנתבעת 2 במועד הרלבנטי וע"כ נמחקה מהתביעה הראשונה.

לתביעה הראשונה לא צורפה חוו"ד רפואית כדין.

בחודש 9/08 או בסמוך לכך- הלך המנוח לעולמו והתובעים בתביעה הראשונה הוחלפו לתובעים בתביעה הנוכחית.

ביום 11/11/10 ניתנה לתובעים ע"י בית משפט השלום בעכו (בתביעה הראשונה) את המועד להגשת חוו"ד רפואית - עד ליום 25/2/10. משזו לא הוגשה- קבע בית המשפט בעכו ביום 22.4.10 כדלקמן :

" המשיב לא פעל בהתאם להחלטתי מיום 4.3.10. לפיכך, יש להורות על מחיקת התביעה- בהתאם לאמור באותה החלטה. בטרם אורה על מחיקת התביעה, רשאים הצדדים להגיש טיעון קצר לעניין ההוצאות...".

החלטת בית המשפט הנ"ל לא מולאה גם הפעם.

ביום 10.5.10 ניתנה החלטה נוספת ,שזוהי לשונה :

"בהמשך להחלטתי מיום 22.4.10 אני מורה על מחיקת התביעה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ביחס לשאלת ההוצאות – בשלב זה, ולפנים משורת הדין, אינני עושה צו בגין הוצאות. ואולם אם יבחר התובע או מי מטעמו להגיש תביעה חדשה בגין אותה עילה, יותנה הדבר בתשלום הוצאות לנתבעים 2-4 בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מהיום, כתנאי להגשתה מחדש ".

4. תביעה זו שבפני הוגשה ביום 3.6.13, כנגד נתבעים שונים, וביניהם הנתבעות 2,3 שהיו כאמור נתבעות 2,4 בתביעה הראשונה, שנמחקה.

תמצית טענות הצדדים

5. טענות הנתבעות 1-3 ( המבקשות):

* הנתבעת 2 אינה אישיות משפטית

* התיישנות

הנתבעת 1 דכאן לא היתה כלל בעלת דין וחלק מהליך התביעה הראשונה שהתנהל בבימ"ש השלום בעכו. התביעה כנגדה הוגשה לראשונה רק במסגרת תביעה זו, דהיינו ביום 3.6.13, בחלוף כ - 10 שנים (פחות 3.5 ח') ממועד התאונה, ומשכך התיישנה.

התביעה כנגד הנתבעת 3 אף היא התיישנה, הואיל ורק ביום 18.3.08 עת תוקן כתב התביעה במסגרת התביעה הראשונה, היא צורפה כנתבעת. יוצא- שמקרות התאונה ועד לצירופה כנתבעת לתביעה הראשונה- חלפו כ- 4 שנים ושניים וחצי ח' . ממועד המחיקה ועד למועד פתיחת התביעה דנן חלפו 3 שנים ו- 41 יום, כך שבמצטבר חלפו למעלה מ – 7 שנים מקרות התאונה שהינה עילת התביעה. זו לשיטתה התוצאה המתקבלת- בין אם מניין הימים ביחס למחיקת התביעה הראשונה יחושב ממועד החלטת ביהמ"ש בעכו מיום 22.4.10 ובין אם ממועד החלטתו מיום 10.5.10.

המבקשות מוסיפות כי התביעה הראשונה נמחקה ביום 22.4.10 בשל חוסר מעש מצד התובע. מפנות הן לכך שהפסיקה ובכלל זה פסה"ד שניתן בע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון , פ"ד נז(5)166, סייגה את תחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 (להלן : "חוק ההתיישנות") למצב של מחיקה מחוסר מעש ועל כן, יש לראות את התקופה שבין הגשת התביעה לביהמ"ש בעכו לבין מחיקת התביעה כנכללת במניין הימים בחישוב תקופת ההתיישנות, כך שגם מטעם זה התביעה התיישנה.

*שיהוי

מוסיפות המבקשות 2-3 וטוענות כי ניהול התביעה הראשונה בעצלתיים והשיהוי שננקט בהגשת התביעה החדשה- גרמו להן נזק ראייתי רב לנתבעים אשר עד למועד הגשת התביעה הראשונה לא יודעו על קרות התאונה, במסגרת ההליך הקודם אף לא קוימו הליכים מקדמיים ולא התאפשר לנתבעים להעמיד את המנוח לבדיקת מומחה מטעמן, עוד היה בחיים.

*אי תשלום הוצאות

החלטת ביהמ"ש בעכו מיום 10.5.10 הציבה תשלום הוצאות כתנאי להגשת תביעה חדשה, בין היתר לטובת הנתבעות 2-3. הוצאות אלה לא שולמו עובר להגשת התביעה החדשה.

ענין זה הוסדר ממש לאחרונה, לאחר ארכות רבות שניתנו לפני לפנים משורת הדין ולכן הדיון בטענה זו מתיתר.

6. טענות התובעים-המשיבים :

* אין מענה לטענה כי הנתבעת 2 אינה אישיות משפטית.

*בעניין שיהוי /התיישנות- התביעה הראשונה הוגשה במקור ע"י המנוח עצמו ביום 22.8.07, היא נמחקה ביום 10.5.10, דהיינו כעבור 32 חודשים ו-18 יום. היות ומדובר בתאונה מיום 21.9.03, הרי שבניכוי 32 חודשים ו-18 יום התביעה הייתה מתיישנת רק ביום 8.6.13. ומאחר והתביעה החדשה הוגשה ביום 3.6.13 היא לא התיישנה.

אין לעשות אבחנה בחישוב תקופת ההתיישנות בין המבקשות, הואיל וכאשר מתוקן כתב התביעה מועד התביעה לגבי הנתבע הנוסף מיוחס למועד כתב התביעה המקורי ומפנים בעניין זה לע"א 702/86 איטונג נ' בן הרוש.

התביעה כנגד המבקשת 3 שהינה מבטחת של המבקשים 1 ו -2 אינה מתיישנת מכח הוראות סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 וזו לשונו : "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח".

התביעה נמחקה בביהמ"ש השלום בעכו רק בהחלטה מיום 10.5.10 ולא בהחלטה מיום 22.4.10 כעולה מהאמור בהחלטה מיום 22.4.10.

אין בסיס לטענה לפיה אין תחולה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, שכן המבחן הוא האם התביעה נדחתה או נמחקה. התביעה הראשונה לא נדחתה אלא נמחקה מבלי שהתובעים ביקשו את מחיקתה וההחלטה על חידוש התביעה בכפוף לתשלום הוצאות מלמדת כי ביהמ"ש וגם הצדדים צפו אפשרות של חידוש התביעה.

בנסיבות העניין הפסיקה שהובאה ע"י המבקשים 1-3 כלל לא מתאימה למקרה הנדון וקיימת הלכה ברורה של ביהמ"ש העליון שנפסקה בע"א 68/89 צור נ' סרסור (הערה: ככל הנראה הכוונה היא לרע"א 68/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד ואח').

במהלך ניהול התביעה הראשונה נפטר הנפגע בשנת 2009 וע"כ בעניינם של המשיבים עילת התביעה קמה רק ביום 8.4.09 – עת ניתן צו הירושה.

דיון והכרעה

7. הטענה כי הנתבעת 2 אינה אישיות משפטית:

כאמור טוענים המבקשים 1-3, כי הנתבעת 2 אינה אישיות משפטית הפעילה כיום היות והיא מצויה בהליכי פרוק מרצון, וכי בכל מקרה לא נטלה חלק בפרויקט בו ארעה התאונה הנטענת.

לא הובאו בפני בשלב זה ראיות לכך שהנתבעת 2 לא היתה מעורבת בפרויקט הבניה ולמעשה- טענתה בהקשר זה נטענה באופן כללי. אמנם- הנטל להוכיח מעורבות הינו על התובעים, ואולם- יש להבטיח שאין מדובר בהכחשה בעלמא, ומקום שקיימת אפילו צילה של אפשרות למעורבות כאמור- ראיתי לאפשר בירור ראשוני תוך שהנטל כאמור על הטוען לה, דהיינו- התובעים בענייננו, תחת מחיקה על הסף על בסיס הכחשה שאין אינדיקציה שתתמוך בה ולו לכאורה.

כהערת אגב ראיתי לציין כי שמה של הנתבעת 2 כמופיע בתדפיס רשם החברות שצורף לתשובה לתגובה הוא – "גני-בר בניה וייזום בע"מ" ח.פ. 511246589, בעוד ששמה של הנתבעת 2 בתביעה דכאן ובתביעה הראשונה הוא - "גני בר חברת בנייה וייזום בע"מ". הנתבעת 3 דכאן- "מגדל"- ניהלה בתביעה הראשונה (בביהמ"ש בעכו) את ההליך, כמבטחת של הנתבעת 2 שם, אשר הינה הנתבעת 2 גם בתביעה דכאן.

אף לא אחד מהצדדים התייחס לשוני בשמות הנתבעת 2 שם וכאן, כך שלא מן הנמנע כי מדובר בשיבוש ע"י ב"כ התובעים. אף ענין זה טעון הבהרה מידית ע"י בא כוחם, לאחר שיעשה בירור ודרישה.

מכל מקום וכאמור- מהמסמכים שצרפו המבקשים, עולה כי החלטת בדבר פרוק הנתבעת 2 מרצון נתקבלה ע"י האסיפה הכללית של הנתבעת 2 בתאריך 28.9.98 והוגשה לרשם החברות כבר ביום 14.10.98. יוצא שפירוק הנתבעת 2 החל עוד בזמן התנהלות התביעה הראשונה.

שבתי ועיינתי בכתב ההגנה וכן בהחלטות שניתנו במסגרת התביעה הראשונה. לא מצאתי במסמכים שבתיק אזכור לכך שהנתבעת 2 טרחה להודיע לביהמ"ש ו/או לצדדים, כי הנתבעת 2 אינה עוד אישיות משפטית או שהיא מצויה בהליכי פרוק, והמשמעות המתבקשת הינה שהמבקשים לא ראו בכך מניעה להימשכות ההליכים כנגד הנתבעת 2 במסרת התביעה הראשונה. אי ציון פרט מהותי זה, הנוגע למעמדה המשפטי של הנתבעת 2- בפני יתר הצדדים וביהמ"ש במסגרת התביעה הראשונה, עשוי להחשב כחוסר תום לב מצד המבקשות. בהעלאת טענה זו לראשונה בפני בית המשפט במסגרת ההליך דכאן, במטרה להבנות ממנו, לאחר שהתובעים הגישו תביעה חדשה- יש טעם לפגם.

מכל האמור- בשלב זה ולמען הסר ספק- אאפשר לתובעים להניח תשתית ראייתית כלשהי באשר לקשר בין הנתבעת 2 בהליך זה לבין הפרוייקט, וכן להוכיח מהו מעמדה המשפטי כיום, בהתאם למופיע במאגר עדכני של רשם החברות וכל מסמך אחר, וזאת עד לא יאוחר מיום 30/10/14. בנוסף- עליהם לברר, להבהיר ולהסדיר עד לפני המועד הנ"ל את סימני השאלה לכאורה הקשורים בשמה של הנתבעת 2, כמפורט לעיל.

לא יעשו את כל האמור ובמועד- תימחק התביעה כנגד נתבעת 2.

ככל שתונח תשתית כאמור למעורבות הנתבעת 2 בפרוייקט- יש לתת את הדעת גם לכך שלכאורה- היא מצויה, לטענתה בפירוק. אם כך הדבר- על ב"כ התובעים לפרט בהודעתו את פרטי התהליך ולהתייחס לשאלת הצורך בקבלת היתר מפרק ככל שמונה כזה ו/או ביהמ"ש ככל שהפירוק מרצון נעשה בהליך שיפוטי.

9. התיישנות

על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות - תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

אין בידי לקבל את טענת המשיבים, כי עילת התביעה בעניינם קמה רק ביום 8.4.09 – עת שניתן צו הירושה. צו ירושה איננו קונסטיטוטיבי, אלא דקלרטיבי, ומכריז באופן רשמי על הזכות המטריאלית של היורשים אשר קיימת בידיהם מיום הפטירה (ס' 1 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965). צו הירושה אינו יוצר זכויות או מקנה זכויות אלא מצהיר על זכויות קיימות בלבד.

עילת התביעה נולדה במועד התאונה, הנטענת, דהיינו- ביום 21/9/03 וממועד זה החל מרוץ התיישנות. כמו כן, אין חולק כי תקופת ההתיישנות בענייננו היא 7 שנים.

10. התיישנות והפסקת מרוץ ההתיישנות ביחס לנתבעות 2-3

מתוך תקופת ההתיישנות יש לקזז תקופות שאינן נכללות בה, שהרי בסעיף 15 לחוק ההתיישנות נקבע כהאי לישנא:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

התביעה הראשונה הוגשה לביהמ"ש בעכו בתאריך 22.8.03.

מלשון החלטת ביהמ"ש השלום בעכו מיום 22.4.10, ברור בעיני, שהתביעה הראשונה טרם נמחקה אותה עת ("בטרם אורה על מחיקת התביעה....") ורק בהחלטה מיום 10.5.10 נקבע כי: "בהמשך להחלטתי מיום 22.4.10 אני מורה על מחיקת התביעה".

זהו איפוא המועד הקובע לחישוב מועד מחיקת התביעה הראשונה. כלומר, התביעה הראשונה נמחקה ביום 10.5.10.

יוצא מכך איפוא שהתקופה שממועד הגשת התביעה הראשונה (22.8.03) ועד למחיקתה (10.5.10), אינה נכללת במניין תקופת ההתיישנות ביחס לנתבעת 2.

באשר לנתבעת 3: לא תכלל במניין תקופת ההתיישנות התקופה שמעת הגשת כתב התביעה המתוקן – בו צורפה הנתבעת 3 לתביעה הראשונה ועד למחיקתה.

שכן - תקנה 26 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי :

"הוסף או הוחלף בעל דין, רואים לעניין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן".

רוצה לומר, כי המועד הרלוונטי למניין תקופת ההתיישנות לגבי בעל הדין החדש, אינו מועד הגשת כתב התביעה המקורי, אלא מועד הגשת כתב התביעה המתוקן, כפי שנפסק מפי כבוד הנשיא א. גרוניס ברע"א 6590/10 עזבון אשתייה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (28.5.2012).

השלכות הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה ביחס לחישוב תקופת ההתיישנות נדונו גם בע"א 748/89 שפירא נ' חייט, עו"ד, פ" ד מח (2), 365 (1994), שם נקבע, כי יש לראות את מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה כמועד בו הוגש כתב התביעה המתוקן.

כמצוין לעיל- כתב התביעה המתוקן, במסגרתו צורפה הנתבעת 3 דכאן (מגדל חברה לביטוח בע"מ) במקום כלל חברה לביטוח בע"מ, הוגש לביהמ"ש בעכו ביום 18.3.08.

לנוכח האמור- ומאחר ובענייננו לא ציינו הצדדים את המועד בו הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה אתייחס למועד תיקון כתב התביעה ע"י הוספת הנתבעת 3 כאן ("מגדל")- דהיינו: ה- 18.3.08.

11. אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי יש לכלול בתקופת ההתיישנות גם את התקופה בה התנהל ההליך בביהמ"ש בעכו היות והתביעה שם נמחקה מחוסר מעש. תוך שהם מפנים לפסיקה – ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נז (5) 166 ע"מ 178-179 – להבנתי- ניתן ללמוד מאותו פס"ד דווקא את ההפך לענייננו, כפי שיובהר להלן :

"הפסקת מירוץ ההתיישנות על-פי סעיף 15 לחוק ההתיישנות קשורה אפוא קשר אמיץ לדיני ההחלה של עקרון מעשה-בית-דין, ועל רקע קשר זה נבחן את היקף הפריסה של הוראותיו.

בדרך-כלל דחיית תובענה לגופה מהווה מחסום בפני הגשת תובענה חדשה באותה עילה משום עקרון מעשה-בית-דין. תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – תסד"א) קובעת בין עילות הדחייה על הסף של תובענה את עילת מעשה-בית-דין. עיכוב מירוץ ההתיישנות על-פי סעיף 15 עניינו מצב שבו פסק-הדין שניתן אינו מקים מעשה-בית-דין (ע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגור [13], בעמ' 940-939; רע"א 68/89 "צור" חברה לבטוח בע"מ נ' מחמוד [13], בעמ' 627). במקורו הוחל סעיף 15 על מצבים שבהם התביעה הראשונה נדחתה מטעמים טכניים שונים, ולא נתקיים כל דיון לגופה. כזו הייתה התייחסות המחוקק לעניין זה בדברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות, תשי"ז-1957 (ה"ח תשי"ז, בעמ' 285):

"סעיף 16 [כמספרו בהצעת החוק – א' פ'] מוסיף הוראה חדשה, לפיה אם נדחתה תביעה ללא דיון בגופו של ענין אלא על סמך טענות פרלימינריות כגון חוסר סמכות וכדו', לא יובא במנין תקופת ההתיישנות אותו פרק זמן שבין הגשת התביעה ודחייתה כדי לא לקפח את בעל הדין שהפסיד את זמנו בגלל טעות פורמלית בהגשת התביעה".

למסגרת זו ניתן להכניס מצבים שבהם כתב-תביעה נמחק משום שאינו מראה עילת תביעה, או מקום שבו תובע מבקש לחזור בו מתביעתו בתנאים שלא ימנעו את הגשת התביעה מחדש (תקנה 154(א) לתסד"א), או מקום שתביעה נמחקת מחמת חוסר מעש (תקנה 156 לתסד"א)."

(ההדגשה אינה במקור- ר.ש.)

ראו בהקשר זה גם את רע"א 68/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד ואח' פד"י מג (2) 624 ו- ע"א 502/88 אדמונד שמעון נ' עיזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל, פד"י מד(3) 833 - גם שם נקבע שאין לפרש את הדיבור "נדחתה" בסעיף 15 הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא במשמעות רחבה יותר, והוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט.

עוד ראו גם בספרו של יואל זוסמן- סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 208 .

הנה כי כן- מגמת הפסיקה היא לפרש את סעיף 15 לחוק ההתיישנות באופן המרחיב את היקף תחולתו, תוך הכרה במשקל שיש לתן לזכות הגישה לערכאות משפטיות כערך בעל חשיבות מיוחדת (רע"א 5971/07 חסן נ' עזבון המנוח אברהים חסן סעיד ז"ל (11/11/07) והאסמכתאות הנוספות המופיעות שם).

12. המסקנה המתקבלת מכל האמור הינה שיש לחשב את מניין הימים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות ביחס לנתבעת 3 מיום שקמה עילת התביעה (מועד התאונה: 21.9.03) ועד להגשת התביעה המתוקנת – 18.3.08, בצרוף הימים שמיום מחיקת התביעה – 10.5.10 ועד להגשת התביעה בתיק דנן – 3.6.13. למעשה, משמעות הדבר הינה שאין לכלול במניין תקופת ההתיישנות את התקופה שמועד מהגשת כתב התביעה המתוקן (18.3.08) ועד למועד מחיקת התביעה הראשונה (10.5.10).

מחישוב זה עולה, כי מניין 7 שנים חל בתאריך 9.6.13 בעוד שהתביעה החדשה הוגשה כבר ביום 3.6.13, משמע שהתביעה כנגד הנתבעת 3 לא התיישנה.

לצורך חישוב תקופת ההתיישנות ביחס לנתבעת 2, אין לכלול במניין תקופת ההתיישנות פרק זמן ארוך יותר מהנ"ל, דהיינו- מיום הגשת התביעה הראשונה (22.8.07) ועד למחיקת התביעה הראשונה (10.5.10) - כך שמקל וחומר- גם התביעה נגד הנתבעת 2 לא התיישנה.

13. התיישנות ביחס לנתבעת 1

ביחס לנתבעת 1 אין מחלוקת, כי תביעה כנגדה הוגשה לראשונה רק ביום 3.6.13, קרי למעלה מ-7 שנים מהתגבשות עילת התביעה, ויוזכר שוב, כי הנתבעת 1 לא הייתה צד לתביעה הראשונה שהתנהלה בבית משפט השלום בעכו.

לגבי נתבעת זו- נשאלת השאלה ממתי יש למנות את מניין הימים לעניין תקופת ההתיישנות, והאם זו נעצרה בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות עת התנהל ההליך בתביעה הראשונה ועד שנמחקה.

אין בענין איטונג (ע"א 702/86) אליו מפנה ב"כ התובע כדי לתמוך בגישתו, שכן - בענייננו- אין המדובר בתיקון כתב תביעה, כי אם בהגשת תביעה חדשה כנגד נתבעת זו (הנתבעת 1), שלא היתה בעל דין בתביעה הראשונה.

התוצאה הינה שהתביעה כנגד הנתבעת 1 התיישנה ודינה להדחות.

14. שיהוי

איחור בהגשת תביעה, כשלעצמו, אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה שלו. כבר נקבע לא אחת כי השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין והיא עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך, קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו. הגם שהתביעה דנן הוגשה זמן רב לאחר התאונה, בעבר כבר הוגשה תביעה ראשונה שנמחקה מבלי שהתובעים בקשו את מחיקתה. לא נעלם מעיני שהמחיקה נעשתה על רקע של חוסר מעש מצידם. ואולם- בנסיבות העניין, כשמדובר במנוח שנפגע בתאונה, אשר הביע את רצונו להיפרע בגין פגיעתו, הגיש תביעה ולאחריו נכנסו בנעליו יורשיו/תלויו ואלו הם התובעים בתביעה הנוכחית- לא ניתן לקבוע שגילו את דעתם, חרף מחדליהם, לותר על זכויותיהם או כי נואשו מכך. לכן- דין טענה זו להידחות.

סוף דבר

15. מכל האמור, אני קובעת כדלקמן:

התביעה נגד הנתבעת 1 התיישנה ודין הבקשה לדחית התביעה כנגדה מתקבלת.

הבקשה ביחס לנתבעים 2-3 נדחית בשלב זה בכל הנוגע לעילת ההתיישנות.

הבקשה בעילה של שיהוי נדחית ביחס לכל הנתבעות.

בנסיבות הענין, לפנים משורת הדין, בהתחשב במצבם של התובעים, לא אחייב את מי מהצדדים בהוצאות.

תרשם ת.פ ליום 30/10/14

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ה, 02 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.