כללי

1. התביעה הינה תביעת עזבונו ויורשיו/תלוייו של המנוח חוסני ענתר, לפיצוי בגין נזקי גוף אשר אירעו לו, על פי הנטען, עקב תאונת עבודה מיום 21.9.03 עת עבד מטעם הנתבעים 4-5 שהיו אז מעסיקיו, בפרוייקט בניה באתר בניה בשכונת כפר גנים בפתח-תקווה (להלן: "התאונה", "הפרויקט").

ביום 22/8/07 הגיש המנוח לבימ"ש השלום בעכו תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב התאונה כנגד נתבעים שונים, ובהם הנתבעת 2 (להלן: "התביעה הקודמת").

בחודש 9/08 הלך המנוח לעולמו, דהיינו- כחמש שנים לאחר התאונה.

התביעה הקודמת תוקנה והתובעים דכאן נכנסו בנעליו של המנוח.

אותה תביעה קודמת נמחקה ביום 10/5/10 מחמת חוסר מעש של התובעים.

ביום 3/6/13 הוגשה תביעה זו שלפני.

תמצית פרטים נוספים אודות ההליך הקודם והצדדים לו, ניתן למצוא בהחלטה שניתנה על ידי ביום 2/10/14, לצורך הענין שנדון בה והיא תצוין גם בהמשך.

לטענת התובעים- קיים קשר בין התאונה לבין פטירת המנוח. יצוין כי המל"ל קבע למנוח 20% נכות אורתופדית בגין התאונה.

לכתב התביעה לא צורפה חוו"ד בענין הנכות הנובעת מהתאונה ו/או בדבר קשר סיבתי בין התאונה לפטירה. ראו בהקשר זה גם את דברי ב"כ התובעים בישיבה מיום 5/6/14, עמ' 3, ש' 1-4:

"מל"ל נפגעי עבודה קבע לו 20% נכות אורתופדית. הואיל ומרשי לא טיפל כיאות בענייניו, הוא לא קיבל כספים כלל מנפגעי עבודה. הוא עבר לנכות כללית וקיבל כספים במשך כשנתיים עד שהלך לעולמו. אני ער לכך שאין בידי חוות דעת לא לעניין הנכות הרפואית הקשורה בתאונה, לא לעניין קשר סיבתי בין הפטירה לתאונה. אנו נשקול, לאור הערת ביהמ"ש ובדיקת הנתונים, האם אנו עומדים על הטענה בדבר קשר סיבתי בין הפטירה לתאונה.

מרשיי לא משלים את עצמם. הם מבינים שלאור העובדה שמרשי ריצה עונש מאסר במשך כשנתיים אחרי התאונה ונפטר חמש שנים אחרי התאונה, ושכרו לא היה גבוה במיוחד ערב התאונה, הרי שעיקר הנזק הוא כאב וסבל, הפסדי עבר שנצליח להוכיח, הוצאות מעבר למכוסה ועזרת הזולת, עפ"י הנכות הרפואית שתקבע, בעיקר כאשר היה משוחרר".

להשלמת התמונה בענין זה, אוסיף כי ביום 31/10/14- הגישו התובעים בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של המנוח בגין התאונה ולקביעת הקשר הסיבתי בין פטירתו לבין התאונה.

בקשה זו טרם נדונה הואיל ועל הפרק תלויה ועומדת להכרעה בקשה זו שלפני לסילוק התביעה על הסף, שפרטיה להלן. מטעם זה אף טרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2.

2. הנתבעות 1-3 עתרו לדחיית או מחיקת התביעה נגדן מחמת התיישנות ולחילופין מחמת שיהוי ניכר ולחילופי חילופין מחמת אי תשלום הוצאות שנפסקו במסגרת החלטת בימ"ש בתביעה הקודמת למחיקתה. כן נתבקש למחוק את התביעה נגד הנתבעת 2 דכאן- בנימוק שאין אישיות משפטית הרשומה תחת השם הנ"ל.

בהחלטתי מיום 2/10/14, מהטעמים שפורטו באריכות באותה החלטה- הוריתי על דחית התביעה כנגד הנתבעת 1, מחמת התיישנות.

בהחלטה מיום 27/10/14, בבקשת הנתבעת 3 לתיקון טעות חישוב במניין הימים לצורך בחינת טענתה בדבר התיישנות התביעה כלפיה- מצאתי כי אכן נפלה טעות והוריתי על דחית התביעה כנגדה באותה עילה.

הטענה בדבר שיהוי- נדחתה ביחס לכל הנתבעות, בהחלטתי הנ"ל מיום 2/10/14.

3. ביחס לטענת הנתבעת 2 באותה בקשה כי אינה אישיות משפטית הפעילה כיום היות והיא מצויה בהליכי פירוק מרצון, וכי בכל מקרה לא נטלה חלק בפרויקט בו ארעה התאונה: ציינתי, בין היתר, כי לא הובאו בפני בשלב זה ראיות לכך שהנתבעת 2 לא היתה מעורבת בפרויקט הבניה. הוספתי כי הנטל להוכיח מעורבות הינו על התובעים, ואולם- כי יש להבטיח שאין מדובר בהכחשה בעלמא, ולכן- מקום שקיימת אפילו צילה של אפשרות למעורבות כאמור- ראיתי לאפשר בירור ראשוני תוך שהנטל כאמור על הטוען לה, דהיינו- התובעים בענייננו, תחת מחיקה על הסף על בסיס הכחשה שאין לה תימוכין ולו לכאורה. עוד ציינתי, כהערת אגב, כי שמה של הנתבעת 2 כמופיע בתדפיס רשם החברות שצורף לתשובה לתגובה הוא: "גני-בר בניה וייזום בע"מ" ח.פ. 511246589, בעוד ששמה של הנתבעת 2 בתביעה דכאן ובתביעה הקודמת שנמחקה, הוא - "גני בר חברת בנייה וייזום בע"מ" וכן כי הנתבעת 3 דכאן- "מגדל"- ניהלה בתביעה הקודמת את ההליך, כמבטחת של הנתבעת 2 שם, אשר הינה הנתבעת 2 גם בתביעה דכאן. הערתי בהקשר זה כי אף לא אחד מהצדדים התייחס לשוני בשמות הנתבעת 2 שם וכאן, כך שלא מן הנמנע כי מדובר בשיבוש ע"י ב"כ התובעים וכי אף ענין זה טעון הבהרה מידית ע"י בא כוחם, לאחר שיעשה בירור ודרישה. מצאתי כי מהמסמכים שצרפו המבקשים, עולה כי החלטת בדבר פרוק הנתבעת 2 מרצון נתקבלה ע"י האסיפה הכללית של הנתבעת 2 בתאריך 28.9.98 והוגשה לרשם החברות כבר ביום 14.10.98 ומכאן שפירוק הנתבעת 2 החל עוד בזמן התנהלות התביעה הראשונה. בנוסף- ציינתי, לאחר שעיינתי בכתב ההגנה וכן

בהחלטות שניתנו במסגרת התביעה הקודמת הנ"ל, כי לא מצאתי אזכור לכך שהנתבעת 2 טרחה להודיע באותו הליך לביהמ"ש ו/או לצדדים, כי הנתבעת 2 אינה עוד אישיות משפטית או שהיא מצויה בהליכי פרוק, והמשמעות המתבקשת הינה שהמבקשים לא ראו בכך מניעה להימשכות ההליכים כנגד הנתבעת 2 במסגרת אותה תביעה. סברתי כי אי ציון פרט מהותי זה, הנוגע למעמדה המשפטי של הנתבעת 2- בפני יתר הצדדים וביהמ"ש במסגרת התביעה הראשונה, עשוי להחשב כחוסר תום לב מצד המבקשות וכי בהעלאת טענה זו לראשונה בפני בית המשפט במסגרת ההליך דנן, במטרה להבנות ממנו, לאחר שהתובעים הגישו תביעה חדשה- יש טעם לפגם.

מכל האמור- בשלב זה ולמען הסר ספק- אפשרתי לתובעים להניח תשתית ראייתית כלשהי באשר לקשר בין הנתבעת 2 בהליך זה לבין הפרוייקט, וכן להוכיח מהו מעמדה המשפטי כיום, בהתאם למופיע במאגר עדכני של רשם החברות וכל מסמך אחר.

קצבתי לשם כך פרק זמן של עד לא יאוחר מיום 30/10/14.

בנוסף- הוריתי לתובעים לברר, להבהיר ולהסדיר עד לפני המועד הנ"ל את סימני השאלה לכאורה הקשורים בשמה של הנתבעת 2, כמפורט לעיל.

קבעתי כי באם לא יעשו את כל האמור ובמועד- תימחק התביעה כנגד נתבעת 2.

הוספתי כי ככל שתונח תשתית כאמור למעורבות הנתבעת 2 בפרוייקט הנדון- יש לתת את הדעת גם לכך שלכאורה- היא מצויה, לטענתה בפירוק. אם כך הדבר- על ב"כ התובעים לפרט בהודעתו את פרטי התהליך ולהתייחס לשאלת הצורך בקבלת היתר מפרק ככל שמונה כזה ו/או ביהמ"ש ככל שהפירוק מרצון נעשה בהליך שיפוטי.

לא למותר לציין כי בישיבה מיום 5/6/14, שקדמה למועד מתן החלטתי הנ"ל מיום 2/10/14, עלה הנושא, וראו להלן את דברי ב"כ הצדדים באותו ענין:

מפי ב"כ הנתבעות 1-3 נאמר כי (שם, בעמ' 2 לפרוטוקול):

"הייצוג בתביעה הקודמת לנתבעת 2 ניתן למעשה בתחילה לחברת ירון ישעיהו וזאת מכוח פוליסת ביטוח שהוצאה לראובן פלד עבודות בניין בע"מ. חברת ירון ישעיהו נקובה בשם במסגרת הפוליסה של ראובן פלד, ובה ניתן ייצוג גם לקבלנים וקבלני משנה. האמור כולל גם את חברת גני בר בנייה וייזום בע"מ, שהיא הנתבעת 2 כאן והיתה צד להליך בעכו. לשאלת ביהמ"ש- גם חברת גני בר חברה לבניין 1997 בע"מ, שהיא הנתבעת 1 בתביעה הנוכחית ולא היתה צד להליך בעכו- מכוסה מכח אותה פוליסה. אבל, אני רוצה להדגיש שלמיטב ידיעתנו יש פוליסה נפרדת לנתבעת 1 כאן גם כן במגדל ויתכן שהייצוג שלה כאן על ידי הוא מכח אותה פוליסה אחרת ולא בהכרח הפוליסה של נתבעת 2 וירון ישעיהו.

למען ההגינות- ולשאלת ביהמ"ש כיצד ומדוע לא הובא בפני ביהמ"ש והתובעים בהליך הקודם בעכו דבר היות גני בר חברת בנייה וייזום בע"מ בהליך של פירוק מרצון עוד משנת 98, כך שלמעשה מציין ביהמ"ש שלו הועלתה עובדה זו בפני הצדדים, היו ההליכים כנגדה מעוכבים והתובעים היו מבינים שלא יכול להיות שעבד בפרויקט ומאתרים את הקבלן הראשי הנכון שהוא הנתבעת 1 כאן.

אני משיבה שנפלה טעות של הנתבעות בהליך הקודם בעקבות דו"ח חקירה שלא ציין את שמה הנכון של הנתבעת 1, התייחס אל הקבלן כאל גני בר באופן סתמי ובשל הדמיון בשם של שתי החברות, לא ידענו שאותה נתבעת בעכו כבר לא פעילה. לכן לא הודענו זאת במסגרת ההליך הקודם".

ומפי ב"כ התובעים:

"אני לא ייצגתי את התובעים בהליך הקודם. התביעה היא תביעת יורשים ותלויה (האלמנה). כשנכנסתי לתמונה וחיפשתי את שמה המלא של גני בר מההליך הקודם לצורך הגשת התביעה החדשה, צצו ברשת כמה שמות והבנתי שנכון לכלול את כולם בתביעה.

אני ער לטענות בדבר התיישנות לפחות ביחס לתביעה כנגד הנתבעת 1, אולם סבור שלנוכח ההתנהלות במסגרת ההליך הקודם, לא ראוי כי הנתבעות תעמודנה על טענת ההתיישנות שהרי ברור כי לו גילו את הנתונים במסגרת ההליך הקודם- היתה מיד מוחלפת החברה שבפירוק מרצון בקבלן הראשי הנכון. המידע היה בידי הנתבעת 2 כאן ומבטחתה- הנתבעת 3 כאן ולכן הן מנועות מלעמוד על טענה זו".

הבקשה דנן

4. לפני בקשת הנתבעת 2 מיום 13/11/14 לסילוק על הסף של התביעה כנגדה, לאחר שהתובעים לא עמדו בהחלטת בית המשפט מיום 2/10/14 ולא הצביעו על קשר בינה לבין הפרויקט הנדון שבו עבד המנוח ונפצע בתאונה ולכן- לשיטתה, אינה רלבנטית להליך זה, ואף לנוכח היותה במעמד של פירוק מרצון משנת 1998, דהיינו- כ- 5 שנים עובר לתאונה ולא פעילה מאז שנת 2000, דהיינו- כ- 3 שנים לפני התאונה.

הכרעה

5. הגם שבהחלטתי מיום 2.10.14 ניתנה לתובעים אפשרות להניח תשתית ראייתית כלשהי להוכחת קשר של הנתבעת 2 לפרויקט נשוא התביעה דנן, קרי להוכחת קיומה יריבות, ולו לכאורה מולה- התובעים לא פעלו לכך. הם אף לא הגישו בקשה למתן ארכה.

במסגרת התגובות שהגישו לבקשה, ביום 13/11/14 וביום 20/11/14, טענו התובעים כי הפנו לנתבעת 2 ביום 13/10/14 דרישה לגמ"ס ושאלון, שלטענתם לא נענו.

ואולם- התובעים לא עתרו למתן צו שיורה לנתבעת 2 להשיב על שאלון שנשלח אליה, על פי הנטען, ואף פרטיו לא הובאו בפני. במאמר מוסגר, אציין- למען הסר ספק, כי אין באמור כדי להכשיר סטיה ממחסום דיוני או משפטי, ככל שקיימים, גם לו הוצגו הנ"ל בפני.

לא רק זו אף זו. התובעים, תוך "רתימת העגלה לפני הסוסים", הגדילו ועשו, כשערכו ופירטו בתגובתם מיום 20/11/14 "רשימת עדים" כללית שיבקשו לחקור במסגרת שמיעת הראיות, תוך התעלמות ממחדליהם, מהצורך להכריע תחילה בשאלת היריבות מול הנתבעת 2 , מכך שלא הגישו חוו"ד וענין זה טרם הוכרע, ועוד.

5. הלכה פסוקה היא כי מחיקת כתב טענות הינה צעד קיצוני. ואולם- מנגד, לא סביר בעיני לאפשר קיומו של הליך משפטי, מורכב לכאורה שניהולו יהא ללא ספק כרוך בהוצאות רבות לצדדים, בטרם יתברר כי קיימת יריבות בין הצדדים לו, ולו לכאורה.

6. אין חולק כי נטל ההוכחה להוכיח יריבות בין התובעים לבין הנתבעת 2 מוטל על כתפי הראשונים.

משלא עשו כן- ולו לכאורה, משלא מילאו אחר החלטתי מיום 2/10/14- היה מקום לסלק את התביעה על הסף כבר עתה.

ואולם- בנסיבות הענין, לפנים משורת הדין, ראיתי לאפשר לתובעים ארכה אחרונה להניח את התשתית הראייתית לקיומה של יריבות ולו לכאורה, מול הנתבעת 2.

7. כאמור, לא נעלמה מעיני טענת התובעים כי בהליך קודם הנתבעת 2 לא טענה להעדר יריבות. ואולם- לא שוכנעתי כי יש בכך כדי להקים יריבות עובדתית ומשפטית יש מאין- בכלל, ומקום שההליך הקודם נמחק וכעת הוגש מחדש- בפרט.

ודוק. הנתבעת 2 הינה (או הייתה) חברה בע"מ, שהינה אישיות משפטית נפרדת, כך שברגיל לא ניתן, על פניו ולכאורה, לזקוף לחובתה מעשים ומחדלים של גופים או יחידים אחרים.

אני ערה לכך שהתובעים כיום הינם יורשי המנוח, וכי לא מן נמנע שיש להם קושי באיתור הפרטים הנוגעים לפרוייקט ולמעורבים בו.

ואולם הנסיון מלמד כי אין הם הראשונים או האחרונים שעמדו בפני מצב דומה שברגיל ניתן להתגבר עליו, בשקידה סבירה, ראויה ומתחייבת.

דומה לכאורה שהתנהלות התובעים בהליך זה לוקה בחוסר מעש ומחדלים שאפיינו את התנהלותם בתביעה הקודמת.

לטעמי היה על יהם לברר את הפרטים הנוגעים ליריבות מול הנתבעת 2 עובר להגשת התביעה הנוכחית, לפני כשנה וחצי.

כתב התביעה שהוגש בתיק זה כולל טענה סתמית וכללית בנושא (ראו בסעיף 6 לכתב התביעה).

זאת ועוד. טענת הנתבעת 2 בדבר העדר יריבות הועלתה כבר ביום 8/1/14, לפני כ- 11 חודשים.

אין די בשיגור שאלון (שלא ראיתי) ביום 13/10/14, תשעה חודשים אחרי שהוגשה הבקשה לסילוק על הסף, שבועיים לאחר ההחלטה מיום 2/10/14, ו"ישיבה על הגדר" מאז ועד עתה, ללא פניה לבית המשפט, תוך התעלמות מההוראות שבהחלטה מיום 2/10/14, תוך התעלמות מהעדר מענה לשאלון.

8. חרף האמור, כפי שצוין לעיל ולפנים משורת הדין, ניתנת בזאת לתובעים ארכה אחרונה לפעול ולעשות את שנדרש מהם במסגרת ההחלטה מיום 2/10/14, ובכלל זה- להציג, לכל הפחות, פרטים וראשית ראיה לקיומה של יריבות מול הנתבעת 2, מעבר לטענה בעלמא.

זאת- עד ליום 1/1/15.

החלטתי תשלח לב"כ הצדדים, בפקס עם אישור מסירה. תרשם ת.פ

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ה, 07 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.