בעניין: פקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983

ובעניין: סיגל דקל בע"מ - (בהקפאת הליכים)

אוסקר ש.א.ס בע"מ (בהקפאת הליכים)

ע"י משרד עוה"ד חיים צדוק ושות'

החברות

ובעניין: עו"ד דורית לוי-טילר

הנאמנת

ובעניין: בנק דיסקונט לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שלומית ישורון-סוניס

המשיב

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

עניין לנו בנושה מובטח, בנק דיסקונט לישראל בע"מ- סניף המפרץ (להלן: "הבנק"), אשר תפס רכב המשועבד לו, מסוג סיאט איביזה מספר רישוי 60-150-76 (להלן: "הרכב"), וזאת להבטחת חוב של חברת אוסקר ש.א.ס בע"מ (להלן: "החברה"), המצויה בהקפאת הליכים.

ביום 22.10.13 ניתן צו הקפאת הליכים לחברה וכן לחברה נוספת בשם "סיגל דקל בע"מ", העוסקות בתחום האופנה. הצו חל גם על נכסי בעלי השליטה בחברות, ה"ה סיגל דקל ושי שניר. בהמשך, הוארך תוקף הצו, והוא עומד בתוקפו גם לעת מתן החלטה זו. במסגרת צו ההקפאה מונתה עו"ד דורית לוי טילר כנאמנת להקפאת ההליכים (להלן :"הנאמנת").

הנאמנת הגישה את הבקשה דנן, שעניינה חיוב הבנק וב"כ, בתוקף תפקידה כממונה לתפיסת רכב, להשיב את הרכב התפוס לחזקתה של הנאמנת.

לעמדת הנאמנת, בין נכסי החברה נכלל גם הרכב. אמנם, הרכב רשום במשרד הרישוי על שם מר אסף דקל (להלן: "דקל"), אך לטענתה, הרישום נעשה מטעמי נוחות, כאשר הבעלות בו היא של החברה.

לבנק נודע, כי החברה מצויה בהקפאת הליכים, והוא עתר ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה בבקשה למימוש המשכון על הרכב, אשר לשיטת הבנק, שוויו מוערך ב-78,000 ₪. יודגש, כי בבקשה שהגיש הבנק ללשכת ההוצאה לפועל וכן בתצהיר התומך בה, לא ניתן כל הסבר מדוע לשיטת הבנק התגבש החוב נשוא השעבוד, המקנה לבנק את הזכות לממש את הבטוחה, קרי את הרכב. כל שנטען בבקשה בהקשר זה הוא, כי לחברה ניתן צו הקפאת הליכים ומונתה לה נאמנת.

ראש ההוצאה לפועל קיבל את הבקשה באופן חלקי, ובהחלטה מיום 14.11.13 ניתן צו לתפיסת הרכב בלבד. ב"כ הבנק, פעלה לתפיסת הרכב, ומכאן הבקשה שלפניי.

לטענת הנאמנת, הרכב נרכש על ידי החברה, נמצא בבעלותה, ומשמש אותה לצורך עבודתה השוטפת, ובכך גם לסיוע הליך ההבראה של החברה. בתשובתה, עמדה הנאמנת על כך, כי ההלוואה נשוא השעבוד ניטלה על ידי החברה לצורך רכישת הרכב, כי החשבון בבנק מתנהל על שם החברה ולא על שמו של דקל, וכן כי תשלומי ההלוואה משולמים לבנק כסדרם, כך שאין כל עילה לנקיטת הליך שך מימוש הרכב.

כן טוענת הנאמנת, כי רישום הבעלות ברכב על שם דקל נעשה לצורכי נוחות בלבד, וכי לפי ההלכה הפסוקה, מרשם כלי הרכב במשרד הרישוי הנו בעל ערך דקלרטיבי בלבד ולא קונסטיטוטיבי. הנאמנת מצביעה על מספר עובדות המעידות, כי הבעלות ברכב הינה של החברה, ובכלל זה: הרכב רשום בספרי החברה כרכב בבעלותה; החברה התקשרה עם חברת צ'מפיון מוטורס בע"מ בהסכם תחזוקה ישיר של הרכב; החברה היא זו שנטלה את ההלוואה והיא נושאת בתשלומים העיתיים בגיו הרכב, ועוד.

עוד יודגש, כי הנאמנת התחייבה להמשיך לשאת בתשלומי ההלוואה בגין הרכב עד לתום תקופת הקפאת ההליכים או עד לפי פרעון מלוא החוב לבנק, לפי המוקדם ביניהם. לחלופין, ככל שלא יושג הסדר עם הבנק עד לתום תקופת הקפאת ההליכים, מתחייבת הנאמנת להשיב את הרכב לידי הבנק.

לעמדת הבנק, הואיל והבעלות ברכב רשומה במשרד הרישוי על שמו של דקל, אזי הצו לא חל עליו ועל נכסיו, וזאת להבדיל מנכסי החברה ובעלי השליטה, ומכאן שאין לקבל את הבקשה. עוד טוען הבנק, שחלוף הזמן שבו השעבוד אינו ממומש גורם לירידת ערך של הרכב, דבר שמצדיק את תפיסתו, שכן אין לחברה יכולת להבטיח הגנה הולמת לזכויות הבנק ברכב, וכקבוע בסעיף 350(ג) לחוק החברות התשנ"ט-1999.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, סבורני, כי הדין עם הנאמנת, ולמצער לעת עתה, ואפרט נימוקיי:

בפתח הדברים אציין, כי גם אם יש ממש בעמדת הבנק, אזי שעה שניתן צו הקפאת הליכים ולעמדת בעל התפקיד, הצו חל גם על הרכב, מצופה היה, כי הבנק יקדים פנייה לבית משפט זה ויקבל את אישורו לנקיטת הליך למימוש השעבוד, ולמצער יפנה לנאמנת ויקבל את עמדתה קודם להגשת הבקשה ללשכת ההוצאה לפועל. גם לא ראיתי מה החיפזון במימוש הרכב דווקא עתה, לא כל שכן, כאשר שוויו של הרכב עולה על החוב הנטען לבנק. גם לא הבחנתי בפנייה מוקדמת מצד הבנק לדקל, שמא הוא יכול לפרוע את החוב המגיע מהחברה לבנק, בטרם מימוש הבטוחה. זאת ועוד; עמדת הבנק לא נתמכה בתצהיר, הגם שנטענו בה טענות עובדתיות.

לעיצומם של דברים;

כמות שציין ב"כ הנאמנת בבקשתו, אין ברישום הבעלות במרשם משרד התחבורה כדי להוות ראיה קונסטיטוטיבית לבעלות, ומשכך יש לברר מיהו הבעלים של הרכב, וכפי שנקבע בע"א 782/86 חברת אוטוסים מטאר אל-קודס נ' מנהל מס ערך מוסף [10.8.89], בפיסקה 12 לפסק הדין:

"לעמדתה של המערערת, כי הרישום של כלי רכב, המנוהל בידי רשות הרישוי, הוא בעל ערך "דקלראטיווי" גרידא, ניתן למצוא סימוכין בפסיקה".

משכך, יש צורך לברר האם כגרסת הנאמנת הרכב שייך לחברה, ורק מטעמי נוחות נרשמה הבעלות בו על שם דקל, או שמא כעמדת הבנק הוא שייך לדקל. עסקינן במחלוקת עובדתית הדרושה בירור ראייתי. עם זאת, ובהינתן שלפי עמדת הנאמנת, וכאמור בסעיף 2 לבקשה ובסעיף 4 לתשובה, הרכב שייך לחברה, אזי בשלב זה, ועד שלא ייקבע אחרת, יש לקבל את גרסת הנאמנת, הנתמכת באסמכתאות, ובשים לב לנימוקים הבאים, לא כל שכן משקלם המצטבר:

הצורך הדחוף בהשארת הרכב להפעלת עסקי החברה, הנמצאת בהקפאת הליכים, ועל מנת שלא לסכל את ההליך; בהקשר זה יוער, כי חזקה על הנאמנת שערכה בדיקה, ולמצער מקדמית, עם הנוגעים בדבר, ולפיה הרכב אכן משרת את עסקי החברה. לא ראיתי בעמדת הבנק כל טענה מבוססת לפיה המסקנה שונה, ולמצער לפי כתבי הטענות שהוגשו. טענת ב"כ הבנק בסעיף 7 לתגובה, לפיה הבעלות ברכב הינה בהתאם לרישום במשרד הרישום, לא נתמכה בראיות, ואף לא בתצהיר מטעם הבנק, ודוק. אין בעובדה שהרכב נתפס ליד מקום עבודתו של דקל בבת ים כדי לקבוע ממצא מכריע לעניין, ומקל וחומר שעה שמתשובת הנאמנת לתגובה עולה, כי דקל עובד בחברה. עוד אוסיף, כי הדעת נותנת שאם דקל שיעבד את הרכב לבנק להבטחת חובות החברה לבנק, אזי קיימת זיקה בין החברה לבין הרכב, אחרת יש להניח, כי דקל לא היה מסכים לשעבוד.

גם סעיף 17 לצו ההקפאה תומך בעמדת הנאמנת, שכן נאמר בו כהאי לישנא:

"פעולות אחרות שלא נזכרו בהחלטה זו, כפופות להגשת בקשות מתאימות וקבלת הוראות מבית המשפט".

אוסיף שהבנק לא היה רשאי לנקוט פעולה חד צדדית ובמיוחד מקום בו לא הצביע על חשש להברחת הרכב או ביצוע פעולות אחרות בו.

תימוכין למסקנה ניתן למצוא באנלוגיה מסעיף 305 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983 המורה :

"ניתן צו פירוק או נתמנה מפרק או מפרק זמני, יקבל המפרק או המפרק הזמני לידו או לפיקוחו את הנכסים שהחברה זכאית להם או שנראה שהיא זכאית להם"

(ההדגשה אינה במקור – א.א)

הזהות בין מפרק חברה לבין נאמן בהקפאת הליכים עוגנה בפסיקה, וכאמור בע"א 3911/01 זהר כספי ואח' נ' שלמה נס - רו"ח ואח' [17.10.02].

יובהר, שכל האמור הוא לכאורה, ורק לצורך הבקשה שלפניי, שכן קביעה סופית באשר לזכויות ברכב תוכל להינתן רק לאחר שמיעת ראיות והכרעה בין הגרסאות הסותרות.

סוף דבר, על הבנק והממונה לתפיסת הרכב מטעמו להשיב לאלתר ולא יאוחר מ-24 שעות מהמצאת החלטה זו לידי ב"כ הבנק, את המכונית לידי הנאמנת או מי מטעמה.

הבנק יהיה רשאי להגיש בקשה לבית המשפט, לאפשר לו לממש את הרכב, בין היתר על יסוד טענתו, כי הרכב הוא של דקל, וזאת בתוך שבעה ימים מהיום.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשגר את ההחלטה בפקס בדחיפות לצדדים.