1. לפני בקשת התובעת להוסיף את "החברה מפראג" – מרגלית ד.נ.ל. טורס בע"מ, כתובעת נוספת ובקשת הנתבעת בדבר מחיקת התביעה עקב העדר יריבות בינה לבין התובע.
2. מדובר בתיק שמתנהל זה מספר שנים כאשר כל ההתנהלות סובבת סביב שאלות מקדמיות - ושוב ושוב נדחה הדיון במחלוקת, נושא התיק, גופה.
3. תובענה זו הוגשה מלכתחילה כתביעה בשמו של התובע 1 שהוסיף שם מסחרי שנחזה להיות שם חברה, בסוגריים.
4. לאחר הגשת התביעה טענה הנתבעת בדבר העדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בבאר שבע ובקשתה נדחתה ע"י כב' השופט משה הולצמן - בהחלטה מיום 8.5.14. גם בעיון חוזר, בהחלטה מיום 22.8.14 (בבקשה לעיון חוזר ובקשה לעניין העדר יריבות) - נדחתה הבקשה.
5. בהחלטה שניה זו קבע כב' השופט הולצמן כי לצורך החלטה בבקשה בעניין העדר היריבות יש צורך לקיים דיון ראיות מסודר. כן התיר כב' השופט הולצמן לתובעת לצרף בעלי דין נדרשים נוספים.
6. באיחור רב (שלא נכנס לפרטיו כעת אך הם פורטו בהחלטותי הקודמות) הגיש התובע בקשה לצרף את Margalit DNL Tours LTD, חברה שמתברר עתה כי היא רשומה בפראג, כתובעת נוספת.
7. המבקש טען כי בארץ הוא מתנהל כעוסק מורשה, העוסק בתיירות ונופש תחת השם המסחרי "מרגלית ד.נ.ל. טורס" וכי לסוכנותו הממוקמת בבאר שבע ישנם מספר סניפים בדרום הארץ וסניף נוסף בפראג המתנהל כחברה בע"מ, שהוא הסניף נושא הבקשה.
8. כן טען כי את העסקה יזמה הנתבעת עם התובע באמצעות סניפיו בדרום הארץ אך מי שהתאימה את חבילת התיור עבור הנתבע היתה החברה בפראג ששם הופקדו כרטיסי אשראי שונים, כפקדון.
9. הנתבעת אמנם הגיבה לבקשה אך תוכן תגובתה כלל התרעמות על מועד הגשת הבקשה ולא התנגדות לגופה. על כן בהחלטתי מיום 12.8.15 התרתי את התיקון והתובעת 2 – החברה מפראג - צורפה.
10. בתאריך 18.10.15 הגישה הנתבעת בקשה נוספת בדבר העדר יריבות בה טענה כי מעולם לא יצרה קשר עם סניפי התובע 1 בישראל ורק כשהוגש כתב התביעה גילתה כי יש לו סניפים בישראל.
11. בבקשה זו חוזרת הנתבעת על בקשתה בדבר העדר סמכות מקומית, משל לא ניתנו לפחות שתי החלטות קודמות בעניין חוץ מהחלטת הח"מ.
12. הנתבעת טוענת כי מאז מתן ההחלטה בה נדחתה בקשתה למחוק את התביעה על הסף עקב העדר סמכות מקומית, ע"י כב' השופט הולצמן, תוקן כתב התביעה וצורפה החברה מפראג. לטענת הנתבעת דבר זה נעשה "לא סתם" אלא מכיוון שהתובע הבין - מה שנעלה מהבנת בית המשפט - והוא שאין קשר בין החברה בבאר שבע לעסקה. הקשר היחיד הוא שלשתי החברות, בפראג ובבאר שבע, יש את אותו בעלים.
13. לטענת הנתבעת לא הציג התובע כל מסמך הקושר את הנתבעת לחברה בבאר שבע (לאור האמור בהסבר התובע כי בארץ הוא פועל כעוסק מורשה - צריך להיות – לא לחברה בבאר שבע אלא - "לתובע, שלו סניף בבאר שבע" – ל.ו.).
14. הבקשה נדחתה בתאריך 3.1.16 בנימוק כי כי כב' השופט הולצמן השתית החלטתו לדחיית הבקשה על כך שהסמכות המקומית נקבעה על פי מקום ביצוע העסקה, דהיינו פרעון התשלומים דרך סניף הבנק בבאר שבע – ולא על כתובות הצדדים. על כן הבקשה נדחתה שוב אף כי נאמר בה כי טרם נדון עניין העדר היריבות.
15. בדיון שהתקיים בתאריך 4.7.16 טען נציג הנתבעת כי החברה בפראג היא זו שצריכה לתבוע אותו. הוא טען כי מלבד שני שיקים שביקשו שישלם לא היה לו שום קשר עם החברה הזאת (בבאר שבע – ל.ו.) וכל ההתכתבות היתה עם פראג.
16. ב"כ התובעים ציינה כי אין לה בעיה להוסיף את החברה מפראג כבעלת דין נוספת על מנת להתגבר על טענת העדר היריבות וציינה כי התובע יהיה ערב להוצאות האמורות להשתלם לנתבעת, אם תפסקנה, נגד החברה מפראג.
17. הוחלט כי בכפיפות לתנאי הערבות כאמור לעיל רשאים התובעים להגיש (עד 14.7.16) כתב תביעה מתוקן ובו גם החברה מפראג כתובעת, יחד עם פרטי ההתאגדות שלה. התובעים לא הגישו כתב תביעה מתוקן תוך המועד שנקצב ועל כן הוחלט בתאריך 18.7.16 כי לא יוכלו לעשות כן.
18. לאחר הדיון הגישה הנתבעת בקשה נוספת תחת הכותרת "הערות בקשר לדיון שנערך ב4/7/2016" בטענה כי הפרוטוקול אינו משקף את הדיון. היא טענה כי "ברגע שהוכחתי שאין קשר משפטי בין החברה שבפראג איתה הייתה ההתקשרות... ושאין יריבות בין התובע והנתבעת, הרשם עצמו (מדובר בח"מ, רשמת בכירה – ל.ו.) דאג כהרגלו (! – ל.ו.) לעזור לתובע והציע לו לשנות את כתב התביעה ולצרף את החברה מפראג כתובעת נוספת במקום כצד שלישי". הוסיפה הנתבעת וטענה כי "אם אין יריבות בין הנתבעת והחברה שבבאר שבע, על מה היא תובעת אותי בדיוק?"
19. לטענת התובע, אם אמנם תמנע (באמצעות צירוף החברה מפראג) טענת העדר היריבות, תיפול יחד אתה הסמכות המקומית של בית משפט זה היות ואם אין בין הנתבעת ובין החברה מבאר שבע יריבות, לא תהיה סמכות מקומית לבית המשפט בבאר שבע.
20. הנתבעת קבלה על כך שלאחר שהתביעה נמחקה מחמת חוסר מעש, איפשר ביהמ"ש לנתבעת (שלא הגישה ערעור על ההחלטה למחוק התביעה מפאת העדר מעש) לחדש את הדיון בעניין ולהגיש את בקשתה לתיקון כתב התביעה וכי היתה בכך העדפה בולטת לצד אחד.
21. כעת הוגשה בקשת הנתבעת בעניין העדר היריבות והוגשה התגובה לה.
22. בבקשה טוענת הנתבעת כי התובע הוא חברה בע"מ הממוקמת בבאר שבע וכי לא קיימת יריבות בין הצדדים. היריבות קיימת בין הנתבעת ובין חברה הרשומה בפראג. מדובר בשתי חברות שונות ועצמאיות. במסמכי ההתאגדות של החברה מפראג אין אזכור של החברה מבאר שבע. כן טוענת הנתבעת כי בעת ההתקשרות לא ידעה על קיומה של החברה מבאר שבע. לטענתה לא הציג התובע ולו מסמך אחד הקושר אותו עצמו לתביעה. לטענתה רק לאחר ביצוע העסקה בקשה החברה מפראג כי שני תשלומים ישולמו לחברה בבאר שבע בטענה שמדובר באותה חברה. טענה זו התבררה, לטענת הנתבעת, כלא נכונה.
23. לאחר מספר חדשים ובעקבות קבלת פרסום מהחברה בבאר שבע, נקשרה עסקה אחרת (הזמנת מלון) בין הנתבעת ובין החברה מבאר שבע. לאחר שנמסרו לחברה מבאר שבע פרטי כרטיס אשראי של הנתבעת, שלא היו ידועים לתובע לפני אותה עסקה, חייב התובע את הנתבעת, באמצעות אותו כרטיס, בסכומים גדולים, ללא הרשאה.
24. על כן פנתה הנתבעת לחברת כרטיסי האשראי ובקשה ממנה לבטל את החיובים. הנוהל הוא שחברת האשראי מבקשת מהמחייב מסמכים המצדיקים את העסקה נושא הבקשה לביטול, ובמקרה הנוכחי לא הצליח התובע להציג מסמכים כאלה והעסקה אכן בוטלה. דבר זה מוכיח אף הוא, לטענת הנתבעת, כי אין יריבות בינה לבין החברה בבאר שבע או בינה לבין התובע.
25. כשהבין זאת התובע, בקש לצרף את החברה מפראג כצד ג' אך הוסבר לו, לטענתה של הנתבעת, כי צירופה כצד ג' לא ייצור את היריבות בינו לבין הנתבעת .
26. לאחר מתן החלטתי וטרם הומצאה להם, הגישו התובעים, באיחור (24.7.16) - בקשה למתן ארכה לתיקון כתב התביעה, עקב העובדה כי מסמכי ההתאגדות של החברה מפראג טרם הגיעו לידיהם. בתאריך 28.7.16 הודיעו התובעים כי המסמכים הגיעו ומהם עולה כי התובע הינו הבעלים הרשום של החברה מפראג. יצויין כי בשתי בקשות אלה התעלמו התובעים מכך כי זה מכבר מדובר בשני תובעים והגדירו את התובע 1 כתובע היחיד.
27. לעניין העדר היריבות טען התובע (שוב, כתובע יחיד) – כי הבקשה (בעניין העדר היריבות) לא נתמכה בתצהיר וכי בשל כך יש לדחותה.
28. בנוסף טען התובע כי כל הטענות שנטענו בהליכים קודמים לרבות העובדה כי הנתבעת נתנה שיקים לתובעת, מעידים כי קיימת יריבות בין הצדדים ובכל מקרה נאמר כי התובע רשאי לצרף את החברה מפראג על מנת למנוע טענת העדר יריבות.
29. כן נטען כי אין מחלוקת שהתובע עומד מאחורי חברה זו. לטענתו ל"משיבה" סניפים ושלוחות בדרום הארץ וכן שלוחה בפראג. נטען כי מר לאוניד יעקובובסקי שהינו מורשה חתימה ומנהל את החברה בפראג פירט את השתלשלות העניינים באופן מלא בתצהיר העדות הראשית שלו.
30. כן נטען כי "ישנן תכתובות של המבקש עם המשיבה עם השלוחה שלה בארץ לצורך הנסיעה לפראג". תכתובות אלה, יש לציין, לא צורפו.
31. בתגובה טענה הנתבעת (בקשה מיום 28.8.16) כי התובע לא צרף אפילו התכתבות אחת בינו לנתבעת בקשר לעסקה. לטענתה הקשר היחיד עם התובע נוצר כשהנתבעת התבקשה על ידי החברה מפראג לבצע שני תשלומים לתובע. דבר זה אינו הופך את התובע לצד בהתקשרות.
32. לטענת הנתבעת ניתנה החלטת כב' השופט הולצמן (בעניין הסמכות המקומית) לפני שהוגש כתב התביעה המתוקן והיא מבוססת על "שני שקרים" (ששיקר התובע):
    1. שהחברה בפראג היא חברה בת וסניף של התובע ו- ב. שהיה קשר בין התובע לנתבעת ביצירת הקשר כאשר לא הוגש כל מסמך המאשר קשר זה. כל המסמכים שהוגשו מראים תכתובת בין הנתבעת לחברה בפראג בלבד.

דיון והכרעה:

1. לעתים, מרוב עצים, אין רואים את היער. פירוט ארוך זה של טענות הצדדים כפי שהועלו בבקשות השונות והרבות מאוד שהוגשו, כאשר אף צד אינו מקבל את הדין ביחס להחלטות שניתנו לגביו ומגיש שוב ושוב בקשות, נועד להדגים את מה שנאמר בסעיף 2 לעיל. אולם קיימת התעלמות של שני הצדדים ובעקבותיהם, יש להודות, של בית המשפט - מהעובדה כי בשעתו, בתאריך 12.8.15 – הותר תיקון כתב התביעה והוספה אליו כתובעת החברה מפראג - MARGALIT DNL TOURS LTD.
2. על החלטת בית המשפט מהתאריך הנ"ל לא הוגש ערעור ועל כן הפכה לחלוטה.
3. העובדה שהצדדים התעלמו מההחלטה בחלק מבקשותיהם והוסיפו לציין כי מדובר בתובע בלבד אינה מאיינת החלטה זו.
4. הלא הנתבעת טוענת כי אין יריבות בינה לבין התובע 1 אולם מנגד טוענת (ניתן לומר – מסכימה) ליריבות בינה לבין התובעת 2. אם כן אין לקבל עתה את טענת העדר היריבות. לכל היותר ניתן לומר כי בין הנתבעת והתובע 1 אין יריבות אולם דבר זה לא ישנה באופן עקרוני את דרך התנהלות התביעה ותוצאותיה.
5. באשר לטענת העדר הסמכות המקומית: הבקשה בדבר העדר היריבות והסמכות לא נתמכה בתצהיר שיתמוך בטענות העובדתיות שהועלו בה ודי בכך כדי לדחותה. בנוסף, מתברר כי גם עתה לא חל שינוי בנסיבות המצדיק דיון מחדש בבקשה ושינויה.
6. כב' השופט הולצמן, בהחלטתו מיום 8.5.14, בסס החלטתו לדחות הבקשה - למחיקת התביעה עקב העדר סמכות מקומית - על כך שבית משפט זה קנה סמכותו בכך שבאר שבע היא המקום שנועד לביצוע התשלום. כב' השופט קבע כי לא נסתרה הטענה שלתובע סניפים בדרום הארץ כולל בבאר שבע וכי חלק מהתשלומים בוצעו לחשבון בבאר שבע. על כן קבע כב' השופט כי ההתחייבות הנטענת היא ביצוע התשלום ומקום ביצועה היה בבאר שבע. כב' השופט הסתמך על ההלכה הפסוקה כי מקום ביצוע התשלום הוא מקום מושבו של הנושה.
7. לאחר מכן הוגשה בקשת הנתבעת מיום 5.6.14 לעיון חוזר לפיה היא טוענת כי היא שילמה לחברה אחת וקבלה קבלה מחברה אחרת. כי התשלום בבאר שבע אינו תשלום לנושה שמקום מושבו בבאר שבע היות ונעשה בערמה. כי למעשה הנושה הוא החברה מפראג שמקום מושבה בפראג. היא טענה את כל מה שהיא טוענת כעת. יצויין כי גם בקשתה דאז לא נתמכה בתצהיר.
8. כב' השופט הולצמן קרא את כל שכתבה הנתבעת בבקשתה ואף על פי כן פסק כי (מעבר לעובדה שהבקשה לא נתמכה בתצהיר) - המסמכים שצרפה לבקשתה לעיון חוזר היו בפניה ובהחזקתה בעת הגשת הבקשה המקורית והיא לא עימתה מסמכים אלה עם נציגי התובע בשעת הדיון שנערך. כב' השופט קבע כי "אין מחלוקת כי המבקשת שילמה חלק מהחוב הנטען באמצעות ביצוע העברות בבנקאיות לחשבון בנק הנמצא בבאר שבע (עדות מנהל המבקשת בדיון מיוןם 7.5.14...) ונציג המשיב העיד כי התשלומים נעשים בדרך כלל בחשבון הבנק בבאר שבע... קבעתי כי הדין הדיוני הולך אחרי הדין המהותי, לצורך קביעת הסמכות המקומית, ולכן יש לראות את המקום לקיום ההתחייבות, פירעון החוב לנושה, בבאר שבע".
9. על החלטה זו, כמו על קודמתה לא הוגש ערעור.
10. יצויין כי גם אם יקבע כי ה"נושה" איננו התובע 1 אלא התובעת 2, אין דבר זה מפחית מהעובדה כי הנתבעת שילמה באופן וולונטרי חלק מהתשלומים המיועדים לתובעת 2 - בבאר שבע. כך אמר נציגה, בדיון שהתקיים לפני כב' השופט הולצמן בתאריך 8.5.14: " אני שילמתי בהעברות בנקאיות חלק לפראג וחלק לבאר שבע". על עניין זה לא הוגש ערעור והוא נעשה חלוט.
11. על כן הבקשה לתיקון כתב התביעה נמחקת היות וכבר ניתנה בה החלטה המאשרת את הוספת החברה מפראג כתובעת נוספת והבקשה למחיקת התביעה עקב העדר יריבות נדחית. כמוה גם הבקשה לעניין העדר סמכות מקומית נדחית, זו הפעם הרביעית – לפי מיטב בדיקתי.
12. בנסיבות העניין אינני פוסקת הוצאות.
13. אוסיף כי מעתה לא יתן בית המשפט החלטות בבקשות הנוגעות לסמכות מקומית או העדר יריבות.
14. בהתאם להחלטתי הקודמת על הנתבעת להגיש תצהירי העדות הראשית עד 10.10.16.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ו, 05 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.