1. בפני בקשה מטעמה של המבקשת (הנתבעת) להורות על מחיקת התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בבאר שבע.
2. המשיב הגיש תגובה לבקשה, ומטעם המבקשת הוגשה תשובה.
3. ביום 7.5.2014 נערך בפני דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם, בסוגיית הסמכות המקומית, ובמעמד זה נחקרו מנהל המבקשת, וכן מר ליאוניד יעקובובסקי, שהינו נציג המשיב בפראג, ואשר היה בקשר עם נציגי המבקשת לצורך קשירת ההסכם בין הצדדים.
4. המשיב טען בכתב התביעה, בתמצית, כי בינו לבין המבקשת נקשר הסכם לצורך מתן חבילת שירותי תיירות בצ'כיה, עבור קבוצת עובדים של חברת "רייקול". העסקה נקשרה באמצעות סניפי המשיב בדרום הארץ, והמבקשת ביצעה את התשלום באמצעות כרטיס אשראי. כן נטען כי השירותים סופקו, אלא שהמבקשת לא פרעה את יתרת החוב הנטענת בגין ההזמנה, ואף ביטלה שלא דין את חיובה בתשלום באמצעות חברת האשראי, בטענה שהעסקה כלל לא בוצעה, ומכאן התביעה לחיובה של המבקשת בתשלום יתרת החוב.
5. המבקשת טענה בכתב ההגנה, בתמצית, כי הכירה את המשיב כסוכנות תיירות מצ'כיה, וההתקשרות נערכה מול נציג המשיב בצ'כיה בלבד, ולא עם סניף של המשיב בדרום הארץ. לא נערכה כל עסקת אשראי בין הצדדים, והתשלומים ששולמו לא הועברו באמצעות כרטיס אשראי. הוסכם בין הצדדים כי התשלומים יעברו למשיב "גב אל גב" עם קבלתם מחברת "רייקול", ואלה הועברו למשיב. כן נטען כי חברת "רייקול" העלתה טענות רבות לגבי טיב השירות שניתן לה.

עוד נטען כי הסמכות המקומית לדון בתביעה מוקנית לבית משפט השלום במחוז המרכז, לאור מקום עסקה של המבקשת ברעננה, ובהעדר זיקה אחרת הקושרת את בירור התביעה לבית משפט השלום בבאר שבע.

1. מנהל המבקשת טען בפניי, בשים לב לחלופות שנקבעו בתקנה 3.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), כי הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט השלום במחוז מרכז מהטעמים שלהלן- מקום עסקה ומושבה של המבקשת הינו ברעננה. ההתקשרות בין הצדדים נערכה באמצעות התכתבויות בדואר אלקטרוני בין משרד המבקשת ברעננה לבין נציג המשיב בפראג, ולכן מקום יצירת ההתחייבות הינו ברעננה או בפראג. המקום שנועד לקיום ההתחייבות הינו פראג, מכיוון שחבילת שירותי התיירות ניתנה לקבוצת עובדי חברת "רייקול" בפראג. מכיוון שהמחדל הנטען בכתב התביעה הינו אי תשלום יתרת החוב הנטענת, הרי שמקום המחדל הינו משרדי המבקשת ברעננה, שלה מיוחס המחדל.
2. ב"כ המשיב טען, בתמצית, כי הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט זה, מהטעמים שלהלן- המבקשת, לפי טענת מנהלה, ערכה עסקאות קודמות עם המשיב, ולכן ידעה שיש לו נציג בפראג. המשיב הוא שהפנה את נציגי המבקשת לנציגו בפראג. הוסכם בין הצדדים כי ההתחשבנות תיעשה מול משרדו של המשיב בבאר שבע. ביטול התשלום נעשה על ידי המבקשת מול המשיב בבאר שבע. התשלומים בוצעו למשיב בבאר שבע, והחשבונית הוצאו על ידו בהתאם לכך.
3. לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון לדחות את הבקשה הנדונה, מהטעמים שלהלן.
4. במקרה הנדון הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט השלום במחוז מרכז, אך גם לבית משפט השלום במחוז הדרום.

הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט השלום במחוז מרכז ולו רק בשל כך שמקום עסקה של המבקשת הינו ברעננה.

עם זאת, הסמכות המקומית מוקנית גם לבית המשפט במחוז הדרום מכיוון שהמקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות, הינו בבאר שבע, ומן הראוי להבהיר בעניין זה.

1. עילת התביעה הינה אי תשלום יתרת החוב הנטענת על ידי המבקשת, בגין הזמנת חבילת שירותי תיירות מאת המשיב. המשיב טען בתגובה מטעמו כי משרדו נמצא בבאר שבע, ולו סניפים במקומות נוספים במחוז דרום, ולא מצאתי כי טענה זו נסתרה. מנהל המבקשת העיד כי התשלומים שולמו, באמצעות העברות בנקאיות, חלקם לחשבון הבנק של המשיב בפראג, וחלקם לחשבונו בבאר שבע. מר לאוניד יעקובובסקי, נציג המשיב, העיד כי בדרך כלל כל התשלומים נפרעים לידי המשיב בבאר שבע, ורק לאחר מכן מועברים על ידי המשיב לספקים השונים בחו"ל, ולאור הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, חלק מהתשלומים הועברו ישירות על ידי המבקשת לחשבון המשיב בפראג, וחלקם לחשבונו בבאר שבע.
2. מהאמור לעיל עולה, כי המקום שנועד, או שהיה מכוון, לביצוע ההתחייבות הנטענת בכתב התביעה, וזו ההתחייבות הרלבנטית לענייננו- פירעון יתרת החוב בגין הזמנת חבילת שירותי התיירות על ידי המבקשת- הינו במקום עסקו של המשיב בבאר שבע.
3. הלכה פסוקה היא כי על החייב לשלם את החוב הנתבע ממנו במקום מושבו של הנושה, וזאת בשים לב לתחולת הדין המהותי בעניין זה, והכוונה לסעיף 44.(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, שלפיו- "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע", וכן לפי סעיף 61 לחוק זה, שלפיו- "(א) הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון. (ב) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין בשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה".

(ראו- אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא הוצאה לאור בע"מ, תשס"ט- 2009, מהדורה עשירית, בעמוד 38; רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח'; פורסם במאגרים משפטיים).

1. בהלכה הפסוקה נקבע כי במקום שבו הסמכות המקומית מוקנית ליותר מבית משפט במחוז שיפוט אחד, על פי כללי הסמכות המקומית שבתקנה 3.(א) לתקנות, הרי שעומדת לתובע הברירה לבחור את מקום השיפוט המועדף עליו-

"... לא פעם קורה, כידוע, שהסמכות המקומית לדון בהליך אזרחי... נתונה, לפי חלופות שונות של תקנה 3(א), לבתי משפט אחדים, במקביל. במקרים אשר כאלה נתונה ברירת מקום השיפוט לתובע, בעוד שלנתבע אין פתחון-פה לטעון, שסמכותו של בית המשפט הנוח מבחינתו שוללת את סמכותו של בית המשפט שנבחר על-ידי התובע להגשת תובענתו..." (ע"א 759/86 גלמן דב נ' ספריית מעריב בע"מ); "כאשר ישנם כמה בתי משפט בעלי סמכות על פי אחת מהחלופות שבתקנה 3(א), לתובע מסורה הבחירה באיזה בית משפט לברר תביעתו" (רע"א (עליון) 530/12 שמחה יעקובוביץ, אסושיאייטד פרודיוסרס לימיטד נ' יוסף (ג'ו) אדוארד זיאס; פורסמו במאגרים משפטיים).

1. לאור האמור לעיל, ועל פי החלופה שבתקנה 3.(א)(3) לתקנות, ומשכך בחר המשיב, מוקנית לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתובענה.
2. להשלמת התמונה אציין שלא מצאתי לנכון לבחון את כללי ברירת הסמכות המקומית על פי יתר החלופות המנויות בתקנה 3.(א) לתקנות, ככל שהן רלבנטיות למקרה הנדון, מכיוון שאין בכך כדי לשנות מהתוצאה של החלטה זו, שכן ממילא מוקנית למשיב, התובע בענייננו, הזכות לבחור את מקום השיפוט, בשים לב לנסיבות העניין.
3. בשים לב לתוצאה, המבקשת תישא בשכר טרחתו של ב"כ המשיב, בגין בירור הבקשה הנדונה, בסכום כולל של 1,180 ₪.
4. הצדדים יודיעו בתוך 20 יום ממועד מתן החלטה זו לגבי מספר העדים שבכוונתם להעיד, וכן יודיעו האם ניתן לקבוע דיון הוכחות במהלך יולי- אוגוסט 2014, בעת פגרת הקיץ של בתי המשפט.
5. קובע לתזכורת פנימית.
6. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ד, 08 מאי 2014, בהעדר הצדדים.