1. לפני בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מתאריך 26.12.2013 (להלן: "ההחלטה"). הבקשה הוגשה על ידי מדינת ישראל – משרד הבריאות ושירותי בריאות כללית – מרכז רפואי רבין (להלן: "המבקשים" או "הנתבעת והצד השלישי") כנגד סופר יוסף (להלן: "המשיב" או "התובע").

העובדות הצריכות לעניין

1. התובענה הוגשה בתאריך 05.12.2013, על ידי התובע, יליד 16.11.1953, בגין נזקים, אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מטיפול רשלני שניתן לו על ידי הנתבעת.

מכתב התביעה עולה, כי בחודש 2/12 החל התובע לחוש כאבי גב חזקים וטופל בשל כך בזריקות וולטרן. חרף קבלת הזריקות, ולאחר קבלתן, החל התובע לגרור את רגלו השמאלית וסבל מסחרחורות, תחושת זרמים ברגל וחולשה הולכת וגוברת בשרירים, וכאשר הוחמר מצבו פנה, בתאריך 12.02.2012, לחדר המיון בבית החולים ברזילי, שם אושפז במחלקה האורתופדית ונבדק על ידי אורטופד ונוירולוגית.

במהלך האשפוז נצפתה חולשה ביד ובאצבעות יד שמאל, אולם למרות זאת הוא שוחרר למחרת היום מבית החולים, ומשנצפתה החמרה רצינית במצבו, הוא הובהל, בתאריך 14/2/12, לבית החולים "בילינסון" באמבולנס. בבדיקת CT ע"ש צווארי שבוצעה לו אובחן גוש בגודל 4.4 ס"מ x 2.7 ס"מ פריאטלי באזור הקורטקס מוטורי מימין עם סימני בצקת.

בתאריך 21.12.2012 נותח התובע להסרת הנגע המוחי, שאובחן כאבצס, ובתום האשפוז הוא הועבר לשיקום לבית החולים לוינשטיין.

בהמשך סבל התובע מאפיזודות נוספות ואף אושפז בבית חולים לצורך קבלת טיפולים, ומאז אותם האירועים המתוארים לעיל ועד היום סובל התובע ,לטענתו, מחולשה קשה ברגל שמאל, חולשה בינונית ביד שמאל, הוא מתנייד באמצעות כיסא גלגלים, ואינו מסוגל לבצע פעולות בסיסיות אותן ביצע בעבר ונדרש לעזרה בהלבשה, רחצה, הכנת אוכל וכיו"ב.

1. התובענה הוגשה ללא צירוף חוות דעת רפואית לאימות הטענות הכלולות בה, ובמסגרת סעיף 35 לכתב התביעה עתר התובע למינוי מומחים מטעם בית המשפט, זאת, לטענתו, בשל מצבו הכלכלי הקשה, כתוצאה מנכותו שהינה פועל יוצא של התרשלותה הנטענת של הנתבעת.

בהחלטתי מתאריך 12.12.2013 הוריתי לנתבעת להגיב על הבקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט בתוך 14 ימים, והיות והיא לא הגיבה במועד, או בכלל, מונו מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגי והשיקומי, בהתאם להחלטתי מתאריך 26.12.2013 (להלן: "ההחלטה").

לאחר מינוי המומחים, הגישה הנתבעת בקשה לביטול ההחלטה, אלא שבקשה זו נדחתה במסגרת החלטתי מתאריך 13.01.2014, אולם נקבע, כי התובע ייבדק על ידי המומחים שמונו על ידי בית המשפט רק לאחר הגשת כתב הגנה בצירוף חוות דעת נגדיות שיוגשו מטעם הנתבעת, וזאת בתוך 60 ימים ממועד מתן ההחלטה.

1. בתאריך 27.05.2015, לאחר קבלת חוות דעתה של פרופ' קורן – לובצקי, שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, הגישו המבקשים בקשה לעיון מחדש בהחלטה – היא הבקשה אשר לפני.

טענות הצדדים

1. המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט בדבר מינוי המומחים ניתנה על יסוד טענות התובע בכתב התביעה לפיהן הוא נכה בשיעור של 100% ונזקק לעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היומיום, אולם מחוות דעתה של פרופ' קורן – לובצקי, המומחית שמונתה מטעם בית המשפט, עולה, כי התובע סובל מחולשה מינימלית של יד שמאל וחולשה דיסטלית של רגל שמאל, נכויות המקנות לו נכות בשיעור של 40%, ולא בשיעור של 100% כנטען על ידו.

לאור קביעתה של המומחית בתחום הנוירולוגי בהתייחס לנכותו של התובע, טוענים המבקשים, כי מתייתר הצורך בהגשת חוות דעת של מומחה בתחום השיקומי, וזאת בהיעדר תשתית עובדתית, או רפואית לצורך במינוי מומחה זה, ועל כן יש לבטל את ההחלטה בדבר מינויו.

לחילופין, מבקשים המבקשים להאריך את המועד להגשת חוות דעת שיקומית מטעמם, ולקבוע כי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום השיקומי תוגש רק לאחר הגשת חוות דעת המבקשים.

1. המשיב דוחה את טענות המבקשים מכל וכל. לדבריו, וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור של 100%, וכן נקבע, כי הוא נזקק לעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום יום. בנוסף, טוען המשיב, כי בחוות דעתה ציינה פרופ' לובצקי, שמאז האירועים ועד היום סובל התובע משיתוק בגפה השמאלית העליונה והתחתונה וכי הוא מרותק לכיסא גלגלים, על כן שאלת נחיצותו של השיקום, כמו גם הטיפולים אשר עשויים לסייע לתובע והעזרה לה הוא נדרש במצבו, הינם עניינים שברפואה ומן הראוי שיוכרעו על ידי המומחה שמונה.

בנוסף, טוען המשיב, כי מאז החלטת בית המשפט בעניין זה ועד היום לא היה כל שינוי נסיבות המצדיק היענות לבקשה.

בתגובתו, מלין המשיב על התנהלות הצד השלישי, אשר הגיש את חוות דעתו לאחר למעלה משבעה חודשים, וגרם בכך להתמשכות ההליכים שלא לצורך. גם בקשה זו, מציין המשיב, כמו קודמותיה, נועדה להמשיך ולסרבל את ההליך ולהאריכו שלא לצורך, תוך גרימת עיוות דין חמור לתובע אשר ממתין למעלה משנה וחצי לחוות הדעת של המומחים שמינה בית המשפט עם הגשת תביעתו.

1. המבקשים טוענים בתשובתם, כי בניגוד לטענותיו של המשיב בכתב התביעה, אשר עליהם התבססה החלטת בית המשפט למינוי מומחים, הוברר, כי כיום מדובר בנסיבות שונות לחלוטין, שהרי בפני בית המשפט קיימת חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט, הקובעת כי התובע סובל מחולשה מינימלית של יד שמאל וחולשה דיסטלית של רגל שמאל, וכי בניגוד לנטען בכתב התביעה, נכותו של התובע אינה בשיעור של 100%, אלא בשיעור של 40%, עובדה שהינה רלבנטית להחלטה בשאלת הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום.

בנוסף, מציינים המבקשים, כי טענת המשיב לפיה המומחית קבעה שהוא מתנייד על כיסא גלגלים היא מטעה, שכן כל שנכתב בעניין זה בחוות הדעת הוא תלונות מפי התובע לפיהן מאז האירוע הוא נזקק לכיסא גלגלים, למרות שלדברי המומחית מסוגל התובע להלך בעזרת מכשיר לייצוב כף הרגל.

דיון והכרעה

1. ראש וראשונה יובהר, כי סעד של עיון חוזר בהחלטה אינו מוכר בתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, בתי המשפט נוהגים לעיתים לדון בבקשות לעיון חוזר, כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת, למשל, כאשר שונו הנסיבות, והנסיבות החדשות מצדיקות שינוי ההחלטה, גם אם שינוי הנסיבות אינו אלא שינוי המסד העובדתי שהביא לתוצאת ההחלטה שמבוקש לעיין בה שנית. יפים לכך דברי בית המשפט העליון ברע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (פורסם בנבו, 14.07.2011), בהבהירו:

"לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד."

עם זאת, כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שנתנה את ההחלטה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 ; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) 774; רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies ,Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (פורסם בנבו, 06.10.2010)).

שינוי החלטת ביניים יכול שייעשה לאורן של נסיבות חדשות, ובמקרים נדירים גם מקום בו נפלה בהחלטה טעות (ראו: ע"א 9396/00 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרגים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537, 540 ; ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 ; עמ"ם 4794/05 נריה אופן נ' שר הביטחון (פורסם בנבו, 12.06.2005)). יש לציין, כי במקרים מהסוג האחרון, על בית המשפט לעשות שימוש זהיר בסמכותו לשנות מהחלטתו, ולא לאפשר שימוש לרעה בהליכי המשפט העומדים לרשותו של בעל דין, המבקש את השינוי (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, נא(3) 789).

יש לזכור, כי שינוי החלטות ביניים אינו עניין של מה בכך. לעולם נדרשת זהירות בהפיכתן של החלטות ביניים ונדרש טעם מיוחד לשינוין, שכן אילו ניתן היה להביא לשינוי החלטות ביניים מטעם של מה בכך, היה מתבזבז זמן שיפוטי יקר סביב הליכי ביניים מבלי שההכרעה המשפטית הייתה מגיעה לסיומה (המ (ת"א) 8654/97 Budejovicky Budvar, Nardoni Podnik נ' Anheuser Busch Incorporated , תשסג (2) 1).

1. אלא מאי? במקרים מסויימים אין מנוס משינויה של החלטת ביניים, וכזה הוא המקרה שלפני, שכן אין ספק, כי לו היו מובאים בפני בית המשפט, טרם מתן ההחלטה על מינוי מומחים, מסמכים רפואיים עדכניים, מלבד קביעתו של המוסד לביטוח לאומי, מהם משתקף, בדומה לקביעתה של פרופ' לובצקי, כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 40%, ולא בשיעור של 100%, כנטען בכתב התביעה, לא היה בית המשפט נעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום השיקום, ואבאר.

הגישה השיפוטית הרווחת לעניין מינוי מומחה בתחום השיקומי הינה, כי ככלל מינויים מעין אלו יעשו במשורה. כך, לדוגמה, ברע"א 6818/11 גירית שלמה נ. טויטו י. מ בע"מ (פורסם בנבו, 15.01.2012), דחה המשנה לנשיאה כתוארו אז, כב' השופט א. ריבלין, ערעור שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר נמנע ממינוי מומחה בתחום השיקום, הגם, שמדובר היה בנפגע שנכותו המשוקללת הסתכמה בשיעור של 52%. בית משפט קמא סבר כי הנכות כשלעצמה, אינה מצדיקה מינוי מומחה בתחום השיקום וכאמור, ביהמ"ש העליון סמך ידו על קביעה זו.

ובדומה ברע"א 5337/04 כלל חב' לביטוח נ. עומר ועקנין (פורסם בנבו, 02.02.2005) קבע בית המשפט כי מומחה שיקומי יש למנות רק במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה:

"אכן צודקות המבקשות בטענתן כי אין למנות מומחה בתחום השיקום כעניין שבשגרה, וכי הפרקטיקה המקובלת והנהוגה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תוכרע רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל'" (ובדומה - רע"א 5530/13 - פלוני ואח' נ' עזבון המנוח א.ר. ז"ל ואח' . תק-על רע"א 5530/13(3), 9742)

ועוד כתב כב' הש' א. ריבלין בספרו עמ' 679-678 (מהדורה רביעית, 2012) :

"הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום והמועד הרצוי למינויו מחייבים בחינה מיוחדת. ראוי לבחון תמיד אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים האחרים. תכופות די למשל בחוות דעתו של האורטופד או הנוירולוג כדי להצביע על צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של הנפגע. ... במקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. הפרקטיקה המקובלת והראויה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תחתך רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל', אם אומנם נתבקש הוא לחקירה".

(א' ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, 2011, עמ' 678-679 ; וראו גם: רע"א 14938-08-14 סוזן סנטו פוליטי נ' דוד קצב (פורסם בנבו, 12.08.2014)).

1. בעניין זה, ומבלי שהדבר יתפרש כהקלת ראש בחומרת פגיעתו של התובע, הרי שמחוות דעתה של פרופ' לובצקי עולה, כי לא מדובר בפגיעה רב מערכתית המורכבת מנכויות רבות ושונות בתחומים שונים המחייבים מינוי מומחה שיקומי. נראה, כי עיקר פגיעתו של התובע מתבטאת, כדברי פרופ' לובצקי, ב"...חולשה מינימלית של יד שמאל וחולשה דיסטלית של רגל שמאל..", המקנה לתובע נכות בשיעור של 40%, ובאשר לצרכים השיקומיים, ככל שימצא שהוא נזקק להם, הינם ידועים, ונתונים לקביעתו של בית המשפט. ודוק: אם בסופו של יום אסבור, כי יש צורך במינוי מומחה בתחום השיקומי, כי אז לא אהסס למנותו, אולם בשלב זה, ונוכח קביעת הנכות שנעשתה על ידי פרופ' לובצקי, אין מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקומי.
2. באשר לטענה, כי לא השתנו הנסיבות מאז מינוי המומחה בתחום השיקומי ועד מועד מתן החלטה זאת, טענה זו איננה מדוייקת, בלשון המעטה. כפי שציינתי, התובע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת מטעמו, ועתר למינוי מומחים מטעם בית המשפט, בקשה לה נעתר בית המשפט, בהתבססו, בין היתר על טענותיו של התובע בכתב התביעה בדבר מצבו הרפואי, וקביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. כיום מתברר, כי למרבה המזל, נכותו של התובע פחותה מהנטען, עובדה, אשר היא, כשלעצמה, מהווה שינוי נסיבות. ודוק: המומחית מטעם בית המשפט מונתה בהתאם לבקשתו של התובע, ועל כן אין לו להלין על קביעתה.
3. בהחלטתי מתאריך היום התרתי משלוח שאלות הבהרה לפרופ' לובצקי, ומשכך, וחרף הסיפא להחלטתי מתאריך 23/6/15, יואילו הצדדים להבהיר, האם הם מתכוונים לנסות ולסיים את התיק מחוץ לכותלי בית המשפט, לאחר קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, או שברצונם לקבוע את התיק לשמיעת ראיות, ועל כן נדחה לתזכורת פנימית לתאריך 16/9/15.

עד מועד זה יודיעו הצדדים במשותף את החלטתם באשר לאופן המשך ניהול התובענה.

1. סוף דבר, הנני מבטלת את מינויו של פרופ' אבי עורי.

המזכירות תיידע את פרופ' עורי בדבר החלטת בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ה, 20 יולי 2015, בהעדר הצדדים.