בקשות (מס' 31 ו- 32) למתן סעד הצהרתי ולהשבת תפוס.

רקע

1. ביום 11.12.13 הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים. בדיון שקיימתי ביום 15.12.13 קיבלה החברה את המלצתי וחזרה בה מן הבקשה. החלטתי אפוא לדחות את הבקשה, ובד בבד הוריתי על מינוי מפרקים זמניים והגשת בקשה לפירוק החברה תוך 3 ימים. עיסוקה של החברה היה בהשכרה של כלי רכב, ובאותו מעמד הוריתי למפרקים הזמניים לאסוף את כלי הרכב של החברה.
2. ביום 19.12.13 הגישו המפרקים הזמניים, במעמד צד אחד, בקשה לתפוס 86 כלי רכב שבבעלות החברה ואשר משועבדים לנושים מובטחים אחדים. בבקשה נטען כי התברר למפרקים הזמניים שטרם קריסתה מכרה החברה לצדדים שלישיים כלי רכב משועבדים, וזאת מבלי לקבל את אישורם של הנושים המובטחים, ותוך הפרת תנאים באגרות החוב שעשתה החברה. עוד ביקשו המפרקים הזמניים להצהיר, במעמד שני הצדדים, כי כלי הרכב נשארו בבעלות החברה.
3. ביום 22.12.13 נתתי צו לתפיסת כלי הרכב כמבוקש. הוריתי למפרקים הזמניים להמציא את הבקשה למשיבים ("רוכשי כלי הרכב") תוך 10 ימים מתפיסת כלי הרכב, כדי לקבל את עמדתם. בעקבות כך תפסו המפרקים הזמניים כ-15 כלי רכב, ובד בבד הגישו רוכשי כלי הרכב בקשות בעניין כלי הרכב שנתפסו או שהיו צפויים להיתפס בידי המפרקים הזמניים ("בקשות רוכשי כלי הרכב").
4. אחת מבקשות אלו היא הבקשה שלפניי שבה מדובר בכלי רכב מסוג מזדה, מ"ר 48-620-71 ("הרכב"), שנתפס כשהיה בידי המבקשת. המבקשת עותרת לסעד זמני של השבת התפוס, ולמתן סעד הצהרתי כי הרכב בבעלותה.
5. הרכב רשום במשרד הרישוי בבעלות קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ שהיא חברת בת של קל אוטו תחבורה (1994) בע"מ ("קל אוטו תחבורה") והוא משועבד לה. כן נרשם שעבוד נוסף לטובת בנק הפועלים.
6. ביום 15.12.13 הגישה קלאוטו תחבורה בקשה לאכיפת שעבודים בבית המשפט המחוזי בת"א (פר"ק 27145-12-13). ביום 17.12.13 הועברה הבקשה לבית משפט זה והתיק אוחד עם תיק הפירוק (פר"ק 23676-12-13). בבקשה מס' 12 עתרה קל אוטו להתיר לה לממש בעצמה את כלי הרכב המשועבדים לה, או הרשומים על שמה, תוך שציינה כי חוב החברה כלפיה עולה על שווי הנכסים המשועבדים לטובת החוב. קל אוטו תחבורה והמפרקים הזמניים קיימו משא ומתן, בחסות כנ"ר, ובסיומו הוסכם כי 145 כלי רכב (ובתוכם הרכב נושא בקשה זו) אכן שועבדו כדין לקל אוטו תחבורה, וזו תהיה רשאית לתופסם. עוד הוסכם כי כלי רכב משועבדים לקל אוטו תחבורה, שכבר נתפסו בידי המפרקים הזמניים, יועברו לידיה, והיא תישא בעלויות האחסון, התפיסה והגרירה של כלי הרכב. הסכמות אלו אושרו בהחלטות מיום 10.2.2014 ומיום 25.3.2014.
7. ביום 16.2.2014 ניתן צו פירוק לחברה, והמפרקים הזמניים מונו מנהלים מיוחדים.

עיקר טענות המבקשת

1. המבקשת התקשרה ביום 18.8.2013 בהסכם מכר עם החברה, באמצעות מנכ"ל החברה עידן זוהר, ורכשה את הרכב בעסקת המרה ("טרייד-אין"). על פי הסכם המכר ותמורת הרכב שרכשה, מסרה המבקשת כלי רכב שהיה בידיה לחברה, והוסיפה סכום של 48,000 ₪, שמתוכו 30,000 ₪ במעמד החתימה והיתרה בתשלומים באמצעות כרטיס אשראי ("העסקה"). המבקשת הכירה אישית את מנכ"ל החברה, וגם את כלי הרכב הקודם שהיה בידיה רכשה באמצעותו. בינה לבין המנכ"ל שררו יחסי חברות ואמון.
2. התשלום השני שולם באמצעות כרטיס אשראי ביום 20.9.2013, ומיד לאחר מכן פנתה המבקשת למנכ"ל כדי לברר מתי תועבר הבעלות ברכב לשמה. המנכ"ל השיב שעליה להמתין עד שייפרעו מספר תשלומים בכרטיס האשראי.
3. בדצמבר 2013 שבה המבקשת וביררה עם המנכ"ל מתי תועבר הבעלות, וזה השיב לה שהחברה נמצאת ב"כינוס נכסים" (כך במקור – אש"ש). המבקשת הזדרזה להגיע למשרדי החברה בבני ברק, כדי לקבל את רישיונות הרכב, ואז גילתה כי הרכב אינו בבעלות החברה, אלא בבעלות קל-אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ, ומשועבד לטובת בנק הפועלים.
4. לטענת המבקשת, חלה על העסקה תקנת שוק, ומתקיימים ששת התנאים הקבועים בחוק. המבקשת פעלה בתום לב, לא ידעה כי הרכב משועבד לאחר, והסתמכה על מוניטין החברה ועל המנכ"ל אותו הכירה אישית, שהצהיר כי הרכב שייך לחברה ונקי מכל זכות או שעבוד. על כן, עותרת המבקשת להורות על רישום הבעלות ברכב על שמה, נקי מכל שעבוד.
5. בעניין הסעד הזמני של השבת התפוס טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, וכי סיכויי הצלחת הבקשה העיקרית טובים.

עיקר טענות המנהלים המיוחדים ועמדת כנ"ר

1. המנהלים המיוחדים טוענים כי הרכב בבעלות החברה ומשועבד לטובת קל אוטו. השעבוד הוכר על ידי המנהלים המיוחדים כתקף, והוכרה זכותה של קל אוטו לאכוף בעצמה את השעבודים שהטילה על 145 כלי רכב, לרבות הרכב נושא הבקשה. על כן, המחלוקת צריכה להתברר בין המבקשת לקל אוטו.
2. במסגרת בקשה 51 מסרו המנהלים המיוחדים עמדה עקרונית בעניין כל בקשות רוכשי כלי הרכב, לרבות בקשה זו, לפיה לא יכולה לעמוד לרוכשים הגנת תקנת השוק, באשר השעבוד נרשם הן ברשם החברות הן במשרד הרישוי, ודבר השעבוד מתנוסס על גבי רישיון הרכב. על רוכש כלי רכב מוטלת החובה לעיין, למצער, ברישיון הרכב על מנת להיחשב כמי שרכש בתום לב.
3. כנ"ר מצטרף לעמדת המנהלים המיוחדים, וסובר כי בנסיבות אלו, שבהן השעבודים נרשמו והופיעו ברישיונות הרכב, ולא ניתנה הסכמת הנושים המובטחים למכירה, נסוגות זכויות רוכשי כלי הרכב מפני זכויות הנושים המובטחים.

עיקר טענות קל אוטו

1. קל אוטו רשמה שעבוד כדין על הרכב ברשם החברות, ואף שעבדה את הרכב לטובת בנק הפועלים, והשעבוד שנרשם הן ברשם החברות הן במשרד הרישוי. אגרת החוב שיצרה החברה מגבילה אותה מלעשות כל דיספוזיציה ברכב המשועבד ללא קבלת הסכמת קל אוטו ובנק הפועלים מראש ובכתב. הסכמות שכאלה לא ניתנו.
2. ברישיון הרכב רשום כי הרכב שייך לקל אוטו ומשועבד לבנק הפועלים. המבקשת רכשה את הרכב מבלי לעיין ברישיון, שעל כן לא תיחשב כמי שרכשה את הרכב בתום לב, ולא תזכה בהגנת תקנת השוק.

דיון והכרעה

18. סעיף 34 בחוק המכר, תשכ"ח-1968, קובע:

"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב."

סעיף זה, המכונה בפי כל "תקנת השוק", מעניק הגנה לרוכשי מיטלטלין, באופן שהבעלות בממכר מועברת לידי הקונה, נקיה מכל שעבוד, גם כאשר המוכר לא היה רשאי להעבירה. לתקנת השוק שישה תנאים מצטברים: היות הממכר נכס נד, המוכר עוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, המכירה נעשתה במהלך העסקים הרגיל, שולמה תמורה ראויה , הקונה קיבל חזקה בממכר והוא פעל בתום לב.

19. המחלוקת היחידה בבקשה זו מתמקדת בתנאי האחרון, תום ליבו של הקונה. לפיכך אדון בתנאי זה.

"היושר, ההגינות ותום-הלב של הקונה הם נשמת אפה של תקנת השוק שבסעיף 34 לחוק המכר".

(דברי השופט טירקל בדנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז (2) 632, 706 (2003)).

הלכה היא כי את תום ליבו של הקונה יש לבחון מנקודת מבטו בעת הקנייה, באופן סובייקטיבי, ולא באמצעות חוכמה בדיעבד. הקונה אינו נדרש לקיים חקירות ודרישות מחמירות כדי להיחשב תם לב, וזאת כדי שלא לפגוע בתקינות חיי המסחר השוטפים (ע"א 842/79 נס נ' גולדה, פ"ד לו(1) 204, 212-213 (1982)).

עם זאת, אין הקונה רשאי לעצום עיניו מעובדות העשויות לשפוך אור על זהותו של הבעלים האמיתי של הממכר, ועל הקונה לערוך בדיקה ולו מצומצמת. אופי הבדיקה הנדרשת שונה מממכר לממכר. אין להשוות רכישת נכס מקרקעין (שגם לגביו חלה תקנת השוק) לרכישת טלפון נייד, וברי כי היקף הבדיקה הנדרשת מהקונה, כדי שייחשב כמי שלא עצם עיניו תלויה באופי הממכר.

20. ובאשר לבדיקה הנדרשת בעת רכישת כלי רכב:

בעניין רוזנשטרייך (ע"א 716/72 רוזנשטרייך נ' חברת א"י לאוטומובילים בע"מ, פ"ד כז(2) 709 (1973)), קבע בית המשפט העליון, מפי השופט ברנזון, כי על אף שהשעבוד על כלי הרכב נרשם כדין ברשם החברות, והקונָה נמנעה מלבדוק קיומם של שעבודים במרשם זה, עדיין עומדת לה תקנת השוק. נקבע שם כי אין לצפות מקונה נכס מיטלטלין, לרבות כלי רכב, לבדוק, במרשם החברות או במרשם המשכונות, את האפשרות שקיים שעבוד על הנכס, במיוחד כאשר קיימות לשכות רישום רבות בארץ, והרישום באותה עת היה ידני בלבד:

"משמע הקונה חפץ חייב לבדוק בכל הכרטיסים שבכל לשכות רשמי המשכונות בארץ ולעבור כרטיס כרטיס כדי למצוא אם החפץ שהוא הולך לקנות מופיע בכרטסת. האם לתוצאה אבסורדית כזו רצה המחוקק להגיע?"

(עניין רוזנשטרייך, בעמוד 715)

אולם, בהמשך הדברים נקבע כי למשיבה, בעלת השעבוד על כלי הרכב, הייתה אפשרות לרשום הערה בדבר השעבוד במשרד הרישוי, ועל ידי כך להודיע לכל קונה אפשרי את דבר השעבוד:

"דבר מובן מאליו הוא, כי קונה רכב בודק את ניירות הרכב והרישומים במשרד הרישוי ובדרך כלל סומך על הכתובת בהם. ... כאמור, אין חובת רישום שעבודים במשרד הרישוי או ברשיון הרכב. אבל כל מי שעיניו בראשו ורוצה לשמור על אינטרס שלו בעניין זה, ידאג לכך שיהיה זכר לשעבוד הקיים לטובתו במסמכי הרישוי". (שם)

בעקבות פסיקה זו קבעו בתי המשפט המחוזיים כי קונה רכב חייב לבדוק, טרם הרכישה, את הרישום במשרד הרישוי, להבדיל מבדיקה במרשם החברות ומרשם המשכונות, ואם לא יבדוק – לא יזכה להגנת תקנת שוק.

ראו למשל, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בת"א (מחוזי ב"ש) 1095/93 מרכבים מפעלי מתכת בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"מ תשנ"ה(3) 73 (1995), וכן השופט בן דרור בע"א (מחוזי ת"א) 788/77 קון נ' חסון, פ"מ תשל"ט(1) 284, 288 (1979). מנגד, קיימת פסיקה של בית המשפט העליון ממנה עולה כי קונה רכב אינו חייב לבדוק את הרישום במשרד הרישוי כדי לזכות בהגנת תקנת שוק (ע"א 448/74 אוטו בלה שותפות למסחר בכלי רכב נ' לקי דרייב, פ"ד ל(2) 207, 216 (1976), "עניין אוטו בלה").

בית המשפט העליון כבר עמד על קיומה של סתירה מסוימת בין ההלכות בסוגיה זו (ע"א 634/79 קון נ' חסון, פ"ד לה(3) 611, 613 (1981)).

מכל מקום, לצורך הכרעה בבקשה זו, אין לי צורך ליישב את הסתירה, ככל שהיא קיימת, שכן גם בעניין רוזנשטרייך וגם בעניין אוטו בלה בחנו הקונים את רישיון הרכב בטרם רכשו את כלי הרכב, ורישיון הרכב לא תיאר את המצב הקנייני ברכב לאשורו.

כך תוארו שתי הרכישות בעניין אוטו בלה:

" שפיגלר הסכים למכור את המכונית למערערת במחיר של 23,000 ל"י, כהן בדק את הרשיונות וגם את תעודת הזיהוי ששפיגלר הראה להם, הם מצאו שכל הפרטים שהיו רשומים בתעודות התאימו והכל נראה תקין וכשר...

עוד באותו יום הביא אחד מעובדי המערערת את המכונית אל המשיבה מס' 3, קיבל שם שיק על סך27,270 ל"י ומסרה לה מטעם המערערת יחד עם רשיון הרכב הנ"ל ושטר המכר הנ"ל, כשכל הפרטים במסמכים התאימו ונראו תקינים וכשרים".

(עניין אוטו בלה, עמוד 210)

בעניין אוטו בלה, הקונים בדקו את רישיון הרכב, אך זה לא תיאר את המצב הקנייני האמיתי של אותו רכב, ואף צוין בפסק הדין כי הזיוף היה מוצלח במיוחד (שם, בעמוד 215). בית המשפט עמד על כך שאילו היו הקונים בודקים במשרד הרישוי בירושלים היו מגלים את המרמה. אך נקבע כי בנסיבות העניין, כאשר הפרטים ברישיון הרכב נראו תקינים, לא היה מקום לדרוש מהקונים לחקור במשרדי הרישוי השונים, במיוחד כאשר משרד הרישוי הרלוונטי היה בירושלים ואילו העסקה נעשתה בצפון הארץ.

21. כאמור, אלו אינן הנסיבות בענייננו.

רישיון הרכב של הרכב שאותו ביקשה המבקשת לרכוש אכן תיאר את המצב הקנייני לאשורו, ונכתב בו בפירוש כי על הרכב רובץ שעבוד לטובת צד שלישי. יתר על כן הרכב גם לא היה רשום בשם החברה שמכרה לה את הרכב. המבקשת לא בחנה את רישיון הרכב בטרם התקשרה בעסקה, ולכן לא תעמוד לה הגנתה של תקנת שוק. יצוין כי בענייננו די היה בעיון בלבד ברישיון הרכב כדי ללמוד על השעבוד.

הימנעות קונה רכב מבדיקה בסיסית זו מהווה חוסר תום לב השומט את הקרקע תחת הטענה להגנתה של תקנת השוק.

המבקשת אף לא קיבלה לידיה את רישיון הרכב לאחר השלמת העסקה, וזה נשאר במשרדי החברה משך חודשים ארוכים, עד לאחר תחילת הליכי הפירוק. דבר זה תמוה במיוחד לאור הוראות תקנות התעבורה המחייבות כל נהג להחזיק ברכבו את רישיון הרכב, בדומה לרישיון נהיגה ותעודת ביטוח (תקנה 9(א) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961).

ער אני לכך שמדובר בתוצאה קשה עבור המבקשת, אך כל קביעה אחרת תרוקן מתוכן את הוראות חוק המשכון, שהרי אין בידי נושה מובטח דרכים נוספות לפרסם את דבר השעבוד.

סיכומו של דבר, הבקשה למתן סעד הצהרתי נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.

22. בשולי הדברים אעיר, כי במסגרת בקשה 12 הושגה הסכמה בין קל אוטו למנהלים המיוחדים, שעל פיה יוכלו צדדים שלישיים, דוגמת המבקשת, שרכשו מהחברה כלי רכב ששועבדו לנושים מובטחים, לשלם לנושים המובטחים 40% מהמחיר המלא של מחירון חודש פברואר 2014, שאז תועבר הבעלות בכלי הרכב על שמם. אבהיר, כי החלטה זו אינה מונעת מהמבקשת להצטרף למתווה זה, כמתואר בסעיף 2.9 בהודעת המנהלים המיוחדים מיום 12.3.2014.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.