(בקשה 89)

לאחר עיון בבקשה, בתגובת המנהלים המיוחדים, בתשובה ובעמדת כנ"ר, אני סבור שיש לדחות הבקשה. אלו טעמיי:

1. המבקשת התחייבה בהסכם מפורש שבית משפט זה אישרו (בקשה 12) לשלם למנהלים המיוחדים את כל ההוצאות שיוציאו לשם מימון עלויות תפיסת כלי רכב המשועבדים לה, גרירתם ואחסונם ("העלויות").

על פי הוראת סעיף 2.7 בהסכם התחייבה המבקשת לשאת ולשלם עלויות אלו תוך 3 ימים ממועד משלוח מכתב דרישה. המנהלים המיוחדים שלחו מכתב דרישה ביום 5.8.14 (נספח 3 לתגובה), ולמכתב נוסף מיום 7.8.14 (נספח 5 לתגובה) אף צורפו האסמכתאות לעלויות שבהן נשאו בסכום כולל של 263,848 ₪. טענות המבקשת נגד עלויות אלו אינן ממין העניין ומקובל עליי טעמם של המנהלים המיוחדים לשכירת שירותיה של חברת בלו סקאיי לשם תפסית כלי הרכב, שעלותה הייתה נמוכה יחסית לדרישות של חברות אחרות (ס' 23 בתגובה), וראו גם עמדת כנ"ר (בסעיף 8).

לאחר הפחתת 100,000 ₪ שהפקידה המבקשת למימון העלויות, דרשו המנהלים המיוחדים את השלמת היתרה בסכום של 163,848 ₪ ("יתרת העלויות"). המבקשת לא שילמה דרישה זו במועד המוסכם, שעל כן שלחו אליה המנהלים המיוחדים מכתב נוסף, ביום 14.8.14, שבו כתבו, בין השאר, כי יתרת העלויות תקוזז מהדיוידנד שקל אוטו זכאית לו (בסכום של 374,034 ₪ (בקשה 80)).

לא מצאתי טעם שלא להרשות קיזוז זה.

2. כפי שקבעתי בהחלטות קודמות (בקשה 52 ובקשה 80), חלוקת דיוידנד כפופה להמצאת כתב שיפוי. בסעיף 6 במכתב המנהלים המיוחדים, מיום 14.8.14, צוין כי לאחר קיזוז יתרת העלויות מהדיוידנד שקל אוטו זכאית לו, בסכום של 374,034 ₪ (בקשה 80), נותר סכום של 201,186 ₪ ("יתרת הדיוידנד") שיחולק לקל אוטו כדיוידנד ראשון כנגד המצאת כתבי שיפוי. כמובן שאין בכך שחלק מסכום הדיוידנד קוזז, כדי להפחית מסכום הדיוידנד שעומד לזכותה של המבקשת, שעל כן על המבקשת להמציא כתב שיפוי במלוא סכום הדיוידנד, כדי לקבל את היתרה.

לפיכך הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בשכ"ט עו"ד של קופת הפירוק בסכום של 4,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד של כנ"ר בסכום של 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ה, 02 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.