23 אוגוסט 2015

פתח דבר

1. עניינה של תביעה זו בטענות התובעת (להלן – האשה) כי הועסקה על-ידי הנתבע (להלן – הבעל), לו היתה נשואה בזמנים הרלוונטים לתביעה, בעסק בתחום הביטוח. האשה טענה כי בסיום תקופת עבודתה היא זכאית לתשלום בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר דמי נסיעה והפרשות פנסיוניות.

2. בהליך זה על בית הדין להכריע ראשית אם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק, מהי תקופת העבודה, מהו היקף העבודה והשכר המוסכם, מה הן נסיבות סיום העבודה, והאם בסיום תקופת העבודה נותר הבעל ביתרת חובה כלפי האישה בגין הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, ודמי נסיעות.

רקע והליכים קודמים

3. הצדדים להליך זה היו נשואים זה לזו משנת 1988, והם הורים לארבעה ילדים משותפים.

4. הבעל הוא סוכן ביטוח מורשה ובעלים של סוכנות לביטוח, ובנוסף עבד כמורה.

במהלך חלק מתקופת הנישואין עבדה האשה בסוכנות הביטוח (להלן- העסק). הצדדים חלוקים בשאלה מה אורכה של תקופה זו, מהי מתכונת והיקף העבודה והאם פעילותה של האשה בעסק מהווה תרומה קבועה להפעלת העסק, וכן האם תרומתה של האשה להפעלת אותו עסק היא חלק מיחסי השותפות שלה באותו עסק או חלק מעזרה משפחתית או שמא מדובר ביחסי עבודה. לעניין זה נשוב בהמשך.

5. יחסי הנישואין נמשכו כ- 20 שנים, ובחלק מתקופת הנישואין ובמיוחד לקראת סיומה היו יחסי הצדדים עכורים, כך שהסכסוך בין הצדדים הוליד תלונות הדדיות במשטרה, טענות בדבר בגידות ובדבר אלימות במשפחה. אין מחלוקת כי האשה אף הופנתה למעון לנשים מוכות שם שהתה תקופה מסוימת שהסתיימה במהלך שנת 2007.

6. מהראיות עולה כי בתקופה 8/08 עד 6/10 הופקו עבור האשה תלושי שכר בגין עבודה בעסק. האישה קיבלה לידיה מכתב פיטורים נושא תאריך 25.7.10.

7. ההר שגבה בין בני הזוג הובילו לפרידתם ובסופו של דבר לגירושיהם.

עם פרידתם ניהלו הבעל והאישה הליך לאיזון משאבים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 25284-08-10) (להלן - התביעה הרכושית).

מסמכים שונים מאותו הליך הוגשו בהליך כאן על-ידי הצדדים במסגרת הדיון בבקשת הבעל לסילוק התביעה שבכותרת על הסף מטעמים של מעשה בית דין, שיהוי, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט (בקשה מיום 22.6.14).

במסגרת התביעה הרכושית הגיעו האשה והבעל להסכמה (פרו' מיום 22.3.11, נספח ב' לבקשה לסילוק על הסף) לפיה "לעניין הרכוש – הנכסים והזכויות הכספיות כמו גם הסוציאליות, כמו גם עסק הביטוח ושוויו, יוערכו על-ידי שמאי ואקטואר מטעם ביהמ"ש....", ובהסתמך על הסכמה זו מינה בית המשפט לענייני משפחה את רו"ח נתן שטרנפלד כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – המומחה) להערכת הזכויות והחובות שצברו הבעל והאשה מיום נישואיהם ביום 7.11.88 ועד למועד איזון המשאבים שנקבע ליום 16.8.10. בית המשפט הגדיר באותה החלטה את "זכויות וחובות הצדדים" כ"כוללים גם את שווי העסק של הבעל – ביטוח, מוניטין ונכסי קריירה, ככל שקיימים".

8. ביום 27.3.12 נתן המומחה חוות-דעת (נספח ב' לתגובת האשה לבקשת הבעל לסילוק התביעה על הסף בהליך שבכותרת). בין היתר, במסגרת חוות-דעת המומחה, בוצעה הערכת שווי תיק הביטוח, היוון גמלאות, קופות גמל, מענקי פרישה, קופות גמל וקרן השתלמות, שווי רכב ויתרות בבנקים. מסיכום חוות-דעתו של המומחה עולה כי סך זכויות הבעל המהוונות הוערכו בסך 941,933 ₪ ושל האשה – בסך 4,597 ₪.

9. ביום 2.4.12 ניתן תוקף של פסק-דין להסכמות הצדדים במסגרת התביעה הרכושית. הסכמות אלה פורטו בפרוטוקול הדיון בתביעה הרכושית מיום 2.4.12 (נספח ג' לבקשת הבעל לסילוק התביעה שבכותרת על הסף) ועיקרן הוא כי "כל צד נשאר עם זכויותיו הרכושיות שלו, לרבות הסוציאליות, לרבות עסקי הביטוח, ולאף צד אין טענה ו/או תביעה כלפי הצד שכנגד לתשלומי איזון ו/או תשלומים אחרים." עוד נקבע כי תתבצע חלוקת דירות והעברת זכויות בדירות השייכות לבני הזוג וזאת אגב גירושין כך שעל שם האישה יעברו שתי דירות מגורים והבעל יהיה רשאי לרכוש את זכויות האישה בדירת מגורים שלישית השייכת לבני הזוג, כי חנות השייכת לבני הזוג תישאר על שם הבעל, וכי רכב הרשום על שם הבעל יירשם על שם האשה.

10. לאחר פרידת בני הזוג וסיום מעורבותה של האשה בפעילות העסק, הגישה האישה טופס תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לתשלום דמי אבטלה. תביעתה זו נדחתה על-ידי המוסד מהנימוק כי אין מדובר ביחסי עבודה אלא לכל היותר בעזרה משפחתית.

בשל כך, הגישה האשה תביעה בעניין זה לבית הדין האזורי בחיפה (בל 350-05-11) (להלן – תביעת האבטלה), שהתבררה בפני כב' השופטת א' שומרוני-ברנשטיין.

לבקשת המוסד, צורף הבעל כצד ג' לאותו הליך, על יסוד טענת המוסד לפיה העובדת לא צברה תקופת אכשרה מספקת לצורך תשלום דמי אבטלה ולכן ככל שיקבע בית הדין כי העובדת זכאית לדמי אבטלה, יהיה על הבעל לשפות את המוסד בגובה הגמלה שתשולם שכן לא דיווח על האישה כעובדת של העסק בכל תקופת עבודתה הנטענת.

11. בכתב ההגנה בתביעת האבטלה ובתצהירו של הבעל מאותו הליך (נספח כ"ג לתצהיר האשה) הצהיר הבעל כי עד לשנת 2009 עבדה האשה בעסק "בהתאם לרצונה, יכולתה, ובהתנדבות ותו לא", וכי בשנים 2009-2010 "שולם לה שכר כדין מאחר והחלה לעבוד בצורה רצינית ובהתאם לשעות עבודתה" (סעיפים 3-4 לתצהיר הבעל בתביעת האבטלה).

במסגרת דיון שהתקיים בתביעת האבטלה ביום 26.12.12, הסכים המוסד כי הודעת צד ג' כנגד הבעל תימחק, ואישר כי הבעל דיווח על האשה כעובדת של העסק בגין תקופה המספיקה כתקופת אכשרה לקבלת דמי אבטלה. לאור האמור נמחקה התביעה כנגד הבעל בתביעת האבטלה.

12. כעולה מחקירתו הנגדית של הבעל בתביעת האבטלה (פרו' מיום 26.12.12, נספח כ"ג לתצהיר האשה), העיד זה בין השאר כי בתקופה בה הופקו תלושי שכר האישה "באה בצורה קבועה" (עמ' 17 לפרו'), כי חתם בשם העסק כמעסיק על טופס התביעה לדמי אבטלה (עמ' 15 לפרו'), כי דיווח על עבודתה למוסד כעובדת, כי מסר בידיה מכתב פיטורים, כי לא שילם לאשה דמי הבראה וחופשה, כי לאחר שסיימה עבודתה העסיק במקומה עובד אחר במשך כחודשיים וכי "אם היא לא היתה, הייתי צריך באופן וודאי להביא מישהי אחרת במקומה" (עמ' 17 לפרו').

הבעל תאר עוד בחקירתו הנגדית כי האשה ביצעה עבודה בעסק כפקידה וכשליחה ועסקה בשיווק, בניקיון העסק, כי "עשתה קפה כשצריך. היא עשתה המון דברים" (עמ' 18 לפרו') וכי הוא פיקח על עבודתה (עמ' 22 לפרו'), שבוצעה בעיקר מהמשרד בו נוהל העסק (עמ' 23 לפרו').

13. בפסק-הדין מיום 11.8.13 בתביעת האבטלה קבע בית הדין (כב' השופטת שומרוני-ברנשטיין, אב"ד) כי עד לשנת 2007 נתנה האשה לבעל עזרה משפחתית בניהול העסק והיתה מגיעה למשרד על-פי רצונה ובהתאם לנוחיותה. עוד נקבע כי בשנת 2007 שהתה האשה במקלט לנשים מוכות והצדדים עברו טיפול משפחתי, ולאחר מכן עבודתה בעסק הפכה ל"רשמית ומאורגנת", ובמסגרתה האשה "הרחיבה את השכלתה בתחום הביטוח, החלה להגיע למשרד בשעות קבועות ומסודרות, לקחה לטיפולה ולאחריותה חלקים גדולים יותר מעסק הביטוח ואף דרשה מצד ג' שיתייחס אליה כאל עובדת רשמית. אשר על כן, החל צד ג' לדווח עליה לרשויות המס כעל עובדת, פתח קרן השתלמות על שמה והפקיד לקרן כספים". עוד נקבע כי האשה לא קיבלה משכורת בהפקדות או במזומן כמקובל ביחסי עבודה, אך קיבלה מהבעל כספים "לצרכי הבית ולצרכיה האישיים".

בפסק-הדין נקבע על יסוד נתונים אלה כי לפי המבחן המשולב התקיימו יחסי עבודה בין האשה לבעל אשר בוצעה בעסק והיוותה חלק אינטגרלי ממנו וכי האשה לא שימשה כבעלים של העסק. עוד נקבע כי אין באי תשלום שכר כדי לאיין את עבודת קיומם של יחסי עבודה בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהועבר תשלום אלא שזה לא הופקד לחשבון בנק נפרד על שמה אך שימש לצרכי הבית, ולכן אין באי העברת תשלום כדי להצביע על פיקציה שכן בפועל התקיימו יחסי עבודה ובוצעה עבודה בפועל. לאור האמור, התביעה התקבלה והמוסד חויב בתשלום גמלת אבטלה.

העדויות בהליך זה

14. בסיום הרקע העובדתי יש לייחד מספר מילים לעדויות הצדדים.

במסגרת ההליך שלפני העידו הבעל והאשה. לצערי, מערכת היחסים העכורה בין הצדדים נחשפה בכיעורה במהלך הדיונים, והצדדים עשו כל מאמץ להלבין צד את פני משנהו. במהלך עדותה אף חשפו הצדדים פרטים אינטימיים אודות הצד השני, על אף שלהערכתי מדובר בפרטים שאינם רלוונטיים למחלוקת שבמוקד הליך זה. מכאן התרשמותי כי הורתו של הליך זה כחלק מסכסוך מתמשך בין בני הזוג והגשתו הונעה בין השאר ממניעים החורגים מהגנה על זכויותיה של האשה כעובדת.

15. כן התרשמתי כי גרסאות הצדדים הוצגו באופן מגמתי, וכל אחד מהצדדים ניסה לגמד מחשיבות הצהרותיו כפי שניתנו בהליכים אחרים, ולהתאים גרסאותיו כך שיתאימו לטענות שהועלו במסגרת ההליך שלפני. כך, לדוגמא, ניסה הבעל להמעיט מחשיבות הצהרתו במסגרת תביעת האבטלה כי האישה הועסקה בעסק כעובדת. האשה, לעומתו, ניסתה להמעיט מחשיבות הצהרת הפרטים שהוגשה על ידה במסגרת תביעה למזונות (ת/1) מחודש 8/10 לפיה אינה עובדת ב- 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה (היינו החל מחודש 8/09), בניגוד לגרסתה בהליך כאן לפיה סיימה העסקתה בשירות הבעל בחודש 7/10 או בסמוך לכך.

16. לאור האמור, בבחינת השאלות השנויות במחלוקת לא היה מקום להסתמך אך על עדותם של הצדדים, שעל מהימנותם הוטל צל, ואף לא על הדרך שבה ראו את יחסיהם במסגרת הפעלת העסק - אלא בהצטרף לראיות השונות שהוצגו.

עוד יצוין בהקשר זה כי באשר לאופי העבודה של האשה בעסק ומהותה מצאתי להסתמך במידה רבה על עדותו של הבעל במסגרת התביעה לאבטלה, שניתנה לאחר שהתביעה כנגדו בהקשר זה נמחקה, וכשהבעל לא חשש כי יועלו טענות כנגדו או טענות העלולות לפגוע בו, וכן ניתנה בעוד הצדדים היו בעיצומו של הליך גירושין, כך שאין להניח כי הבעל יבקש לסייע בעדותו לאשה. מכאן, שיש להניח כי ניכרים בהם במידה רבה יותר סימני האמת.

טענות הצדדים

17. לטענת האשה בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק בתקופה 8/08 עד 6/10, וכי הראיות שהוצגו מצביעות על השתלבותה של האשה בעסק השייך לבעל, כי העסק מדווח עליה כעובדת שלו לשלטונות המס, וכי מתקיימים סממנים רבים המצביעים על העסקתה כעובדת (וביניהם מסירת מכתב פיטורים, הפקת תלושי שכר, חתימת הבעל על טופס דמי אבטלה וממצאי חוקרת המוסד).

האשה טענה כי פוטרה מעבודתה על-ידי הבעל ונמסר לה מכתב פיטורים. ובסיכומים מטעמה הועלתה טענה נוספת לפיה יש לראות בנסיבות סיום העבודה כפי שהעידה עליהן האישה כנסיבות המצדיקות התפטרות בדין פיטורים.

עוד נטען כי בסיום עבודתה זכאית האשה לתשלום הזכויות השונות הנתבעות על-יסוד חישובים המבוססים על הסכומים המצוינים בתלושי השכר ועל היקף המשרה כמצוין בהם.

18. מנגד, טען הבעל כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק, כי האשה היתה משום בעלים בעסק כאמור בהצהרותיה בתביעה הרכושית, וכי יש לראות בהכרעה בתביעה הרכושית משום מעשה בית דין ביחס לטענות האישה בהליך כאן.

הבעל טען כי היחסים העכורים בין בני הזוג, טענות האשה בדבר אלימות מצדו של הבעל ועדויות הצדדים בדבר בגידות הדדיות - אינם מתיישבים עם קיום יחסי עבודה והתייצבות סדירה במשרד, כפי שהאשה מנסה לטעון.

באשר לתלושי השכר, נטען כי אלה הופקו על מנת "להטיב במידת האפשר את מצבם החשבונאי של הצדדים מול רשויות המס" (סעיף 34 לסיכומי הבעל), וכי מכתב הפיטורים נמסר לבקשת האשה "על מנת לרצות אותה ולצמצם את פגיעתו בה" (סעיף 38 לסיכומי הבעל) למרות שהאשה היא שעזבה את העבודה.

באשר לזכויות השונות, נטען כי האשה אינה זכאית לפדיון חופשה, דמי הבראה ונסיעות משום ש"רוב רובו של הזמן כלל לא עבדה" וכן אינה זכאית להפרשות פנסיוניות בהיעדר יחסי עבודה.

משמעות הקביעות בתביעה הרכושית ובתביעת האבטלה במסגרת ההליך כאן

19. הבעל טען, עוד בבקשתו המקדמית לסילוק התביעה על הסף, כי יש לראות בפסק-הדין בתביעה הרכושית משום מעשה בית דין או משום ויתור של האישה על זכויותיה כעובדת.

20. מנגד, טענה האישה כי בתביעה הרכושית ובחוות-הדעת שהוגשה במסגרתה לא נדונה שאלת זכויותיה של האשה כעובדת בעסק וכי שאלה זו לא באה כלל בגדר סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה. לאור האמור, טענה האישה כי אין לראות בקביעות פסק-הדין בתביעה הרכושית משום השתק עילה או השתק פלוגתא ביחס לזכויות הנתבעות בהליך כאן.

באשר לקביעות העובדתיות בפסק-הדין בתביעת האבטלה נטען מטעם האישה כי על אף שבסופו של הליך לא היה הבעל צד לו ולכן אין לראות בקביעות שם משום השתק פלוגתא ביחס אליו, הרי שהבעל מושתק מלהעלות טענות הפוכות וסותרות בהליך כאן.

21. בעניין טענת הבעל לקיומו של מעשה בית דין על יסוד פסק-הדין בתביעה הרכושית, אין אלא לחזור על האמור בהחלטתי מיום 6.10.14, בה נדחתה בקשת הבעל לסילוק התביעה על הסף.

דין טענת הבעל לקיומו של מעשה בית הדין להידחות, שכן הסמכות הייחודית לדון בתביעה שעניינה יחסי עבודה (ועל אף שבין הצדדים התקיים קשר משפחתי) נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. לפיכך, לבית המשפט לענייני משפחה שדן בתביעה לאיזון משאבים לא היתה סמכות לדון בזכויות האשה לפי דיני העבודה (סעיף 25 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 וכן בבע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד ס(3) 176 ובע"ע 391/08 קטלין גוטמן - ג'י.קי.אר אשראי רכב בע"מ (3.12.09), ומכאן שאין לראות בקביעות באותו הליך משום מעשה בית דין לגבי הטענות המועלות בהליך כאן.

זה המקום לשוב עוד ולהזכיר את שנקבע בהחלטתי מיום 6.10.14, ולפיה עיון בחוות-דעת המומחה בתביעה הרכושית ובפסק-הדין באותו הליך מעלה כי באלה לא התקיים דיון בפועל בזכויותיה של המשיבה כעובדת, ככל שיש לה זכויות שכאלה, ונראה כי נדונה שם שאלת הזכויות הרכושיות הנוגעות לאותו עסק (במובחן מהזכויות הנוגעות ליחסי עבודה).

22. יחד עם זאת, ועל אף שכמפורט לעיל שאלת זכויותיה של האישה כעובדת לא הוכרעו בתביעה הרכושית, יש בעובדה כי האישה המתינה עד להכרעה באותו הליך ואף הוצהר מטעמה במסגרת אותו ההליך כי חוות-דעת המומחה וההסכמות שהושגו בין הצדדים בעקבותיו מתייחסות לכלל "הנכסים והזכויות הכספיות כמו גם הסוציאליות" כדי להשליך על שאלת תום לב בניהול ההליכים כנגד הבעל.

בסיכומים מטעמה של האישה נטען כי העובדת המתינה עם הגשת התביעה בהליך כאן עד להכרעה של בית הדין בתביעת האבטלה בה נדונה שאלת קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינה לבין הבעל. לטעמי אין מדובר בטעם של ממש שכן התביעות לא היו תלויות זו בזו ולא היתה כל מניעה שיתנהלו במקביל.

23. בדומה, גם בקביעות בית הדין האזורי בתביעת האבטלה אין כדי לחייב בהליך כאן, שעה שהבעל לא היווה צד לאותו הליך לכל אורכו. יחד עם זאת, אין להתעלם משאלת תום לבו של הבעל, שהסכים כי התקיימו יחסי העסקה במסגרת תביעת האבטלה שלא נגעה לו בעוד בהליך כאן הציג גרסה שונה לחלוטין.

האם בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק

24. הלכה היא כי קביעת מעמדו של אדם כ"עובד" היא עניין של סטטוס, שאינו נקבע על-פי הגדרתם של מי מהצדדים, אלא בהתאם למסקנה המשפטית הנובעת מנסיבות המקרה.

25. המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד הוא "המבחן המעורב". ביסוד מבחן זה נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. הפן החיובי הקובע כי תנאי ל"השתלבות" במפעל הוא שקיים מפעל שניתן להשתלב בו ושהפעולה המבוצעת על-ידי הטוען ליחסי העבודה נדרשת לצורך קיום פעילות רגילה ושוטפת של אותו מפעל, כי התובע הוא חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו בגדר "גורם חיצוני".

הפן השלילי של מבחן ההשתלבות בוחן אם התובע אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע (ארצי) לא/3-27 עיריית נתניה – בירגר, פד"ע ג 177).

26. בנוסף למבחן ההשתלבות יש לבחון את התקיימותם של מבחני משנה וביניהם אלה הנוגעים לכפיפות, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר, אופן ניכוי מס הכנסה, תשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד (בג"ץ 6194/97 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(5) 433, 449; בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4)628). כן יש לייחס חשיבות למתכונת ההעסקה ולאופי העבודה ביחסים שבין העובד למקום העבודה.

27. בשאלת התקיימותם של יחסי עבודה בין בני משפחה, התפתחו בפסיקה כללים נוספים הנוגעים בין השאר לשאלת היקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעסיק על עבודת העובד ודרך ביצועה, ונקבע כי ייתכן ומידת השליטה והבקרה תהיה מצומצמת וגמישה יותר שעה שמדובר ביחסים בין קרובי משפחה (דב"ע מח/141-0 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' (1988) 98.

כלל נוסף, כפי שנוסח בעב"ל 59047-10-13, רחל מדלסי - המוסד לביטוח לאומי (20.1.15) מחייב את בית הדין, שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה, לבחון "בקפידה רבה" "עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות;האם התכלית העיקרית של ההתקשרות עניינה ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע "על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה..."

28. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובהתחשב במבחנים כמפורט לעיל, מצאתי כי בין האשה לבעל התקיימו יחסי עובד ומעסיק בתקופה הנטענת בתביעה, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים:

א. מהראיות שהוצגו על-ידי האשה עולה תמונה לפיה במהלך תקופת עיסוקה בפקידה בעסק פעלה זו לקידום העסק ובביצוע פעולות שוטפות עבור לקוחותיו. נספחים ג,ד, ז,ח, ויא' לתצהירה של העובדת מלמדים כי העובדת התכתבה עם לקוחות בנוגע להפעלת או הקפאת תיקי הביטוח שלהם, התקשרה בחתימתה ובשם העסק עם חברות ביטוח, והוצגה ללקוחות ולחברות הביטוח כגורם פעיל בעסק. עבודה זו בוצעה על-ידי האשה באופן אישי ובאופן סדיר.

גרסתו של הבעל באשר לצורך בעבודתה של האשה בעסק לא היתה אחידה וברורה. הבעל טען כי האשה ביצעה עבודה "באופן בלתי קבוע וארעי לחלוטין" (סעיף 4 לתצהירו) וכי לולא שיקולי המס והרצון להוסיף להוצאות התפעוליות של העסק לא היה מפיק תלושי שכר, אך מאידך גיסא טרח ופרט כי כשלא היתה מגיעה באופן קבוע נאלץ להעסיק פקידה אחרת שתבצע את עבודתה בהעדרה (סעיף 9 לתצהיר) וכי "אין להכחיש כי התובעת תרמה מנסיונה לעבודת המשרד (סעיף 11 לתצהיר). מכאן – שגם ממכלל גרסתו החלקית והקטועה של הבעל בשאלת מהות עבודתה של האשה בעסק עולה כי עבודתה זו תרמה לתפעולו השוטף של העסק.

מכאן שהאשה השתלבה בפעילותו השוטפת של העסק, ולא הוכח כי מתקיים הפן השלילי של מבחן ההשתלבות בעניינה.

ב. עבור האשה הופקו תלושי שכר בתקופה 8/08 עד 6/10, היא דווחה כעובדת לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי בתקופה זו, והבעל חתם על טופס התביעה של האשה לתשלום דמי אבטלה ואישר העסקתה בתקופה הנ"ל. בנוסף, לאשה נמסר מכתב פיטורים נושא תאריך 25.7.10. מכאן שהעובדת הוצגה כלפי כולי עלמא כעובדת של העסק.

ג. העבודה בוצעה בעיקרה, על-פי עדותו של הבעל במסגרת התביעה לאבטלה, במשרדי העסק.

ד. על-פי עדותו של הבעל במסגרת תביעת האבטלה פיקח הבעל על עבודת האשה ונתן לה הוראות שוטפות באשר לדרך ביצועה.

ה. אמנם עולה מהראיות כי לא הועברו תשלומים על חשבון השכר לחשבון בנק של האשה או של בני הזוג, ויש בכך כדי לחזק את עמדת הבעל לפיה תלושי השכר הופקו, לפחות בין השאר, לצורך קבלת הטבות מס. אלא שעדותה של האשה לפיה קיבלה מדי חודש ובמזומן מידי בעלה כ- 4,000 ₪ (פרו: עמ' 15-16) וכי אם לא היתה מקבלת כספים אלה, בנוסף לסכומים בגין כלכלת הבית, לא היתה מתייצבת לעבודה – לא נסתרו. עוד העידה העובדת כי טרם התקופה בגינה הופקו תלושי שכר לא ניתן לאישה על ידי הבעל "כסף לעצמה" (פרו: 17; ש: 26-32).

אין גם לנתק בין המועד בו החל העסק להפיק תלושי שכר לאשה לבין התקופה בה החלה לפי עדויות הצדדים לבצע עבודה בצורה שוטפת וסדירה פחות או יותר לרווחת העסק. כאמור, הבעל העיד בתביעת האבטלה כי במהלך שנת 2008 החלה האשה לעבוד בצורה קבועה בעסק, כי לולא הועסקה בו היה צורך להיעזר בעובד אחר וכי השכר שצוין בתלושי השכר תואם לשכר של פקידה בעסק שכזה. מכלל האמור ניתן ללמוד כי השיקולים הנוגעים להטבת המס לא היו השיקולים היחידים בהעסקת העובדת וכי התמורה שצוינה בתלושי השכר נגזרת, בין השאר לפחות, ממהות העבודה שבוצעה ומאופיה בהשוואה לסכום שהיה משולם בגין אותה עבודה לגורם זר למשפחה.

ז. יש ליתן תוקף להצהרות הבעל בדבר קיומם של יחסי עבודה במסגרת טופס התביעה לתשלום דמי אבטלה, כאמור במכתב הפיטורים וכאמור בעדותו בתביעה לדמי אבטלה. אין מקום לשעות לטענתו המאוחרת של הבעל בהליך כאן באשר למשמעותם של מסמכים אלה, וראוי שבית הדין לא יתן את ידו לנסיונות להוליך שולל גורמים כמו המוסד לביטוח לאומי. זאת יש לעשות באמצעות חיוב המעסיק על יסוד הצהרותיו במסמכים כגון אלה.

29. מכלל האמור לעיל יש להסיק כי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעסיק, בתקופה 8/08 עד 6/10 בגינה גם הופקו תלושי שכר.

נסיבות סיום יחסי העבודה וזכאות האשה לפיצויי פיטורים

30. העובדת טענה כי בסיום עבודתה, ובהסתמך על מכתב פיטורים נושא תאריך 25.7.10, היא זכאית לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.

כאמור, בסיכומים מטעמה הועלתה טענה חלופית לפיה יש לראות בנסיבות שתוארו בחקירתה הנגדית של העובדת בדבר גילוי בגידתו של בעלה בקיום יחסי מין עם גבר כמניע לסיום העסקתה – משום נסיבות המצדיקות התפטרות בדין פיטורים.

הבעל טען בכתב ההגנה כי האשה חדלה מלהגיע לעסק ובכך התפטרה מעבודתה.

31. יש לדחות את תביעת האשה ברכיב זה. בתצהירה תארה האשה (סעיף 15) כי "במועד סיום יחסי העבודה ניתן לי לבקשתי מכתב פיטורים". בחקירתה הנגדית תיארה האשה כי "אחרי שגיליתי את הבגידה הפסקתי להגיע למשרד וגם ביקשתי מהנתבע לעזוב את הבית לתקופת מה" (פרו: 12; ש: 5-6). מכאן, שהאשה לא הראתה ולא הוכיחה כי פוטרה מעבודתה. גרסה זו תואמת את עדות הבעל בתביעה לאבטלה (עמ' 19-20 לפרו' מיום 26.12.12).

אין להסתמך על דברי הבעל בעדותו בתביעה לאבטלה באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה לפיהם "היא החליטה כשהיא הבינה שאנחנו מתגרשים. היא לא הגיע למשרד יותר. אבל גם אם הייתה מגיעה – לא הייתי מסכים לזה" (מ' 19-20 לפרו' מיום 26.12.12) כבסיס לזכאותה לתשלום פיצויי פיטורים. בפועל האשה לא טענה ולא הוכיחה כי פוטרה, ואין די בקיומה של אפשרות לפיטורים על-ידי הבעל במקרה בו היתה מתייצבת לעבודה.

טענתה החלופית לזכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה היא טענה מאוחרת שהיא בגדר הרחבת חזית, ואין מקום לדון בה.

32. משנקבע כי העובדת לא הוכיחה כי פוטרה ונדחתה טענת האשה לזכאות לפיצויי פיטורים, הרי שאין בסיס גם לתביעתה להודעה מוקדמת וזו נדחית.

דמי נסיעה

33. האשה טענה כי עבדה בעסק בימי עבודה מפוצלים, כי נסעה מביתה בקרית אתא למשרדי העסק במפרץ חיפה, כי לא שולמו לה דמי נסיעה ולכן היא זכאית לדמי נסיעה בגובה כרטיס חופשי חודשי עבור 23 חודשי ההעסקה.

בתצהירה (סעיף 21.6) פרטה העובדת כי לעבודה שבוצעה בשעות אחר הצהריים היה הבעל מסיע אותה, אך לא היה מסיעה או מעמיד רכב לרשותה לצורך הנסיעה למשרדי העסק בשעות הבוקר.

34. הבעל טען כי האשה לא התייצבה באופן קבוע במשרדים וכי ככל שעשתה כן היתה מגיעה ברכב של הבעל.

35. אין לקבל את תביעתה של האשה ברכיב זה, וזאת בשל סתירות ואי בהירות שנפלו בה. כנשאלה האשה על-ידי בית הדין כיצד שילמה את הוצאות הנסיעה למשרד בתקופה שטרם הפקת תלושי השכר השיבה שמימנה זו מכספים שהבעל היה נותן לה לצורך כך, וכשביקשה להסביר איזה שינוי חל בעניין זה לעומת התקופה בה הופקו תלושי התקשתה העובדת לתת תיאור משכנע והשיבה כי אינה זוכרת אם בנוסף לסכומים ששולמו לה מידי חודש בגין עבודתה ניתן לה כסף נוסף בגין הנסיעות (פרו: 18; ש: 7-15).

בהיעדר גרסה ברורה מצד האשה בשאלת הוצאות הנסיעה, ובהעדר כל אסמכתא שיש בה כדי להעיד על הוצאות בפועל בגין נסיעות לעסק בתקופה הרלוונטית לתביעה – דין התביעה ברכיב זה להידחות.

פדיון חופשה שנתית

36. האשה טענה כי בתקופת העבודה לא שולמו לה תמורת חופשה או פדיון חופשה, וכי הדבר עולה מטפסי 101 ומתלושי השכר. בתביעתה ובתצהירה הסתמכה האישה על יתרת ימי החופשה הצבורים כאמור בתלוש השכר האחרון לחודש 6/10.

מנגד, טען הבעל כי האישה לא התייצבה באופן קבוע ושוטף וכי בפועל ניצלה את מלוא ימי החופשה הצבורים ומעבר לכך.

37. התביעה בהליך כאן הוגשה בחודש 1/14, בעוד יחסי העבודה הסתיימו לכל המאוחר במהלך חודש 7/10. העילה לתשלום פדיון ימי חופשה נוצרה עם סיום יחסי העבודה, היינו לכל המאוחר בחודש 7/10 או 8/10, והתביעה כאן הוגשה לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים מהמועד בו קמה העילה. משכך, התביעה ברכיב החופשה התיישנה (סעיף 31 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951) והיא נדחית.

דמי הבראה והפרשות פנסיוניות

38. לטענת האישה, עולה מתלושי השכר ומטפסי 101 כי לא שולמו לה דמי הבראה, וכי היא זכאית לדמי הבראה בהתאם לעבודתה בהיקף משרה מלאה כמצוין במסמכים אלה.

עמדת הבעל היא כי אין מדובר בעבודה בהיקף משרה מלאה אלא בהיקף חלקי בלבד.

39. בשאלה זו יש לקבל את עמדת האשה. משנקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, מוטל הנטל על המעסיק להראות מהו היקף המשרה או לסתור את האמור בתלושי השכר שהופקו מטעמו. בנסיבות המקרה כאן, הדבר לא נעשה ולכן יש להסתמך על האמור בתלושי השכר באשר להיקף המשרה והתשלום.

משכך, מתקבלת תביעת העובדת לדמי הבראה ובמלואה על-פי חישוב העובדת בתצהיר מטעמה (סעיף 21.4) ובסך 3,926 ₪.

40. כך האמור גם באשר לתביעת האשה לפיצוי חלף הפרשות המעסיק לפנסיה. הנתבע לא הציג אסמכתאות בדבר פתיחת קופת ביטוח, על-פי תלושי השכר לא בוצעו הפרשות כאמור ולא בוצע ניכוי משכרה של העובדת לצורך זה, ותצהירו של הבעל שותק בעניין זה.

בעניין גובה השכר ממנו יש לגזור את ההפרשות לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק יש להסתמך על האמור בתלושי השכר ובטפסי 101. לאור האמור יש לקבל את התביעה ברכיב זה ובמלואה, בהתאם לחישוב שבוצע מטעם העובדת כעולה מסעיף 21.5 לתצהירה ובהתאם לסכום שפורט בסיכומים מטעמה בסך 1,398 ₪.

טענת קיזוז

41. בכתב ההגנה (סעיפים 20-22) העלה הבעל טענת קיזוז בגובה ההודעה המוקדמת ובסך 3,800 ₪. בתצהיר מטעמו לא חזר הבעל על טענתו זו והטענה אף לא הוזכרה בסיכומים מטעמו. מהאמור יש להסיק כי טענת הקיזוז נזנחה ואין מקום לדון בה.

42. אין גם לקבל את טענת הקיזוז לגופה. כאמור, נקבע לעיל כי האשה חדלה מלהתייצב לעבודתה בעסק על רקע הסכסוך בין הצדדים, וכי לא הוכיחה כי הבעל פיטר אותה. אין מחלוקת כי מכתב הפיטורים נמסר לה לבקשתה.

בנסיבות בהן מכתב הפיטורים נמסר בהסכמה ולבקשת האשה, ולאחר שהבעל לא עמד בנטל להראות מתי נמסרה לו הודעת ההתפטרות, מתי הפסיקה האשה לבצע עבודה בפועל בעסק, וכן לא הסביר מדוע בנסיבות אלה הסכים לתת מכתב פיטורים - יש לדחות את טענת הקיזוז גם לגופה.

סוף דבר

43. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי נסיעה – נדחית.

כן נדחית טענת הקיזוז של הנתבע בגין אי מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות.

44. הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים:

א. סך של 3,926 ₪ בגין דמי הבראה;

ב. סך של 1,398 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות;

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.10, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל.

45. בהתחשב בכך שהתובעת יוצגה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, כמו גם בכך כי מרבית תביעתה נדחתה – אין צו להוצאות.

בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות על אף אי התייצבותו של הנתבע לדיון המוקדם הראשון ועל אף דחיית בקשתו של הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

46. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ה, (23 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.