1. לפני בקשתם של הנתבעים לחייב את החברה התובעת (המשיבה) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

2. לצורך רקע, תובא תחילה תמצית טענות הצדדים כפי שהועלו במסגרת כתבי הטענות בתובענה.

התובענה (כתבי הטענות)

3. התובעת הינה (לפי כתב התביעה) חברה ישראלית שנוסדה ב- 1981, נסחרת ב"נאסד"ק" (NASDAQ) בניו יורק ועוסקת בניהול והפצה של תוכן דיגיטלי ליצרני תוכן.

4. הנתבעת 1 ("הנתבעת") היא חברה המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים ומפעילה ערוץ המשדר תכני אופנה תחת השם המסחרי "Fation TV". הנתבע 2 ("הנתבע") הוא בעל מניות ומנהל בנתבעת.

5. לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 11.1.11 נערך הסכם מסגרת בין הצדדים שנועד להסדיר את השירותים שיסופקו לנתבעים על ידי התובעת בהתאם להזמנות שירות שיוצאו לתובעת מעת לעת (להלן: "הסכם המסגרת" או "ההסכם"). ההסכם, כך נטען, נחתם על ידי הנתבעת וכן ע"י הנתבע באופן אישי.

התובעת טוענת בכתב התביעה, כי בהתאם לאמור בהסכם הוצאו הזמנות שירות שונות מעת לעת (התובעת מפרטת 17 הזמנות שירות קונקרטיות, אשר המוקדמת בהן מיום 12.1.11 והמאוחרת בהן מיום 22.8.13).

6. ממשיכה התובעת וטוענת בכתב התביעה, כי הנתבעים לא עמדו בתשלומים המתחייבים לפי הסכם המסגרת וחלק מהזמנות השירות במלואם ובמועדם, יצרו חוב כספי ניכר תוך הפרה יסודית של ההסכם וההזמנות, וכי בעקבות כך ובהמשך למגעים שנערכו בין הצדדים, נאותה התובעת, לפנים משורת הדין, להסכים לפריסת החוב הכספי שהיה אותה עת. האמור בא לידי ביטוי בהסכם פשרה מיום 3.5.12, עליו חתמו הנתבעים ובו הודו בחוב (דאז) של 1,850,120 דולר ארה"ב ("$") והתחייבו למסור 18 שיקים חודשיים על סך 102,784 דולר כל אחד, תוך שנקבע כי ככל שהשיקים יפרעו כסדרם, תוותר התובעת על הריבית. התובעת מדגישה כי ויתורה על הריבית היה שלוב בחיוב הנזכר בסע' 3 להסכם הפשרה ולפיו התשלומים ישולמו כסדרם והנתבעים לא יצברו חוב חדש.

7. התובעת טוענת, כי החוב נשוא הסכם הפשרה (1,850,120 $) אמנם שולם לפי הסכם הפשרה אולם למרבה הצער, למרות הסכם המסגרת, הזמנות השירות וסע' 3 להסכם הפשרה, המשיכו הנתבעים להמנע מביצוע תשלומים במועדם והחלו ביצירה מחודשת של חובות הולכים וגדלים. התובעת טוענת, כי התריעה פעמים רבות בפני הנתבעים ואלה התחייבו כי יפעלו לתיקון ההפרות ולביצוע התשלומים כנדרש והציגו מצגי שווא כי בכוונתם לעשות כן, אך לא עמדו בכך.

8. לשיטת התובעת, בנוסף להפרת ההתחייבויות בהסכם המסגרת ובהזמנות השירות על ידי אי ביצוע תשלומים כנדרש, הנתבעים הוסיפו הפרות על דרך של נסיונות פסולים לבטל שלא כדין חלק מהזמנות השירות וזאת כדי לקבל (במקום שירות מהתובעת) שירות ממתחרים עסקיים של התובעת עימם ניהלו הנתבעים מו"מ "מאחורי גבה של התובעת ושלא בידיעתה". לטענת התובעת, הנתבעים תלו את ביטול הזמנות השירות בתואנות שוא שנועדו להטיל דופי בשירותים שסופקו ע"י התובעת אך דובר באמתלא והתובעת דוחה את הטענות וגורסת שמדובר בהפרה של ההסכם ושל הזמנות השירות.

9. לאחר האמור החליטה התובעת, כך נטען, שלא להבליג עוד וביום 21.1.14 שלחה, בהסכם להוראות סע' 5 להסכם המסגרת, הודעה בדבר ביטול צפוי של ההסכם והזמנות השירות. במקביל נציג התובעת עצמה (מר ליאור ריבל) ניסה למנוע את כניסתה לתוקף של הודעת הביטול על ידי יצירת קשר עם הנתבעת והסדרת התשלומים ונקבעה ישיבה בינו לבין הנתבע ליום 30.1.14 בוינה (אוסטריה). התובעת אף נאותה להאריך, לפנים משורת הדין, את כניסת ביטול ההסכם וההזמנות לתוקף עד לאחר הפגישה מתוך ציפיה, כי במהלך הפגישה יוסר החוב וכן תתקבל הודעה בענין אי העברת השירותים (לגורמים אחרים). בפגישה עצמה אף הציע נציג התובעת לנתבע לפרוס את חובם של הנתבעים לארבעה תשלומים תוך התחייבות שהנתבעים לא יעבירו את השירותים לגורמים אחרים. ברם, הפגישה נחלה כשלון חרוץ משהנתבע לא רק הודיע שאין לנתבעים אפשרות להעביר עתה סכום העולה על 100,000$, אלא גם ציין כי הם חתמו על הסכם להעברת שירותים עם מתחרה של התובעת וכי בכוונתם להעביר שירותים נוספים, חרף הסכם המסגרת וחרף הזמנות השירות.

10. התובעת ממשיכה וטוענת, כי בהמשך להודעת הביטול מיום 21.1.14 ולאור כשלון הפגישה בוינה, נכנסה הודעת הביטול לתוקף. משכך, הפסיקה התובעת ביום 31.1.14 את כלל השירותים שניתנו על ידה לנתבעים. ביום 4.2.14 נתקבל מכתב ממשרד עו"ד מטעם הנתבעים בו נטען, בין השאר (ומבלי שיש הכחשה של החוב כלפי התובעת), כי בפגישה בוינה הושג הסכם בע"פ וכי הפסקת השירותים מהווה הפרה של אותו הסכם וללא הודעת ביטול. טענות אלה היו, לשיטת התובעת, מופרכות לחלוטין.

11. התובעת טוענת להפרות ברורות, בוטות ויסודיות של הסכם המסגרת והזמנות השירות. כן טוענת התובעת, כי בנוסף לשירותים לפי הסכם המסגרת והזמנות השירות, סיפקה לנתבעים שירותים מזדמנים בהיקף מצומצם יחסית בהתאם לבקשתם, וכי הנתבעים הפרו גם את התחייבותם לפרוע באופן מלא את התשלומים בענין שירותים אלה.

עוד טוענת התובעת לקיומה של עוולת התרמית לפי פקודת הנזיקין (בכך שהנתבעים הציגו כוונה לעמוד בהתחייבויותיהם ולפרוע את חובותיהם בכוונה להטעותה, לגרום לה להמשיך לספק את השירותים ולגרום לה נזקים) ולקיומה של עילה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.

12. במסגרת כתב התביעה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בסכומים כדלקמן:

1. 1,150,670$ - בענין תשלומים שלא בוצעו חרף הסכם המסגרת והזמנות השירות (כולל ריבית הסכמית).
2. 63,685$ בענין שירותים מזדמנים שתמורתם לא שולמה.
3. 1,889,944$ - לפי סע' 5.2 להסכם המסגרת הקובע כי הסכומים שנקבעו בהזמנות השירות מותנים בכך שהשירותים יסופקו עד למועדים הנקובים בהן שאם לא כן, ישולם תשלום כפול עד לסיום התקופה ההסכמית.
4. 1,307,134$ - תשלומי ריבית בענין התשלומים נשוא הסכם הפשרה, שכן הויתור על הריבית היה שלוב בקיום חיובי הנתבעים לפי סע' 3 להסכם הפשרה.

סך התובענה 4,411,434$ שהוא 15,612,064 ₪ למועד הגשתה (לפי שער של 3.539 ₪ ל- 1 $ ארה"ב).

13. במסגרת כתב הגנה אשר הוגש מטעם הנתבעים נטען בין השאר, בהדגשה ובהרחבה, כי אין יריבות או עילה למול הנתבע (2) וכי צרופו נועד אך ורק ליצירת לחץ בלתי הוגן. טעונים מפורטים בענין זה הועלו גם בנפרד במסגרת בקשת הנתבע לסילוק על הסף של התביעה כנגדו. בהחלטה שניתנת בה היום (במסגרת בקשה 11 בתיק הממוחשב) נקבע כי אין מקום לסילוקה על הסף של התובענה (כמפורט שם).

14. לגופו של ענין, דוחים הנתבעים את טענות התובעת בענין הפרות הסכמים וגורסים כי כל פעולה שנעשתה, לרבות עיכוב בביצוע תשלום זה או אחר, היתה בתיאום, בידיעה ובהסכמה בין הנתבעת לתובעת וכי הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה. לשיטת הנתבעים, התובעת היא שבסופו של יום הפרה התחייבויות תוך ביצוע פעולות שהיו, בין השאר, בניגוד לצו מניעה שניתן בבית משפט בוינה.

15. לשיטת הנתבעים, בפגישה שהתקיימה ביום 30.1.14 הגיעו הצדדים ל"הסכם מחייב בעל פה" בדבר סילוק החוב על ידי הנתבעת ולמחרת היום הופר אותו הסכם ברגל גסה על ידי התובעת, בין היתר ע"י כך ששידורי הנתבעת הופסקו באופן מיידי, חד צדדי ובריוני וללא הודעה מוקדמת עליה סוכם בפגישה, תוך הטעיית הנתבעים שהסתמכו על הסיכום ותוך גרימת נזק רב. הנתבעים דוחים את עמדת התובעת לפיה הפגישה נחלה כשלון חרוץ. לשיטתם, ההיפך הוא הנכון - סוכם כי חובות (ככל שיש) יסולקו על ידי הנתבעת ב- 4 תשלומים, כי התובעת תמשיך לשדר את שידורי הנתבעת וכי הצדדים יעבדו על מיזמים משותפים.

16. עוד טוענים הנתבעים במסגרת כתב ההגנה, כי התובעת היא שלא מילאה בפועל אחר מלוא התחייבויותיה לפי הסכם המסגרת ובכלל האמור לא שדרה את שידורי הנתבעת באיכויות הנדרשות, חרף התראות רבות, וכי למרות דרישות, לא המציאה התובעת לנתבעת דו"חות ביצוע (לרבות דו"חות "Bit Rate" שהתבקשו). כן נטען כי התובעת דורשת בחוסר תום לב כספים בגין שירותים שלא ינתנו מאחר שהיא עצמה ביטלה את ההסכם (לשיטת הנתבעים – שלא כדין) והפסיקה את השירותים.

הנתבעים מכחישים את טענת התובעת לקיום חיובים שלובים בין סע' 3 להסכם הפשרה לבין שאלת הריבית וטוענים כי לפי הסכם הפשרה, ככל שההמחאות יפרעו מוותרת התובעת על הריבית וזהו החיוב השלוב היחיד.

17. הנתבעים ממשיכים וטוענים בכתב ההגנה, כי בפועל התנהלו התובעת והנתבעת בכל הנוגע לתשלום, באופן בו התשלומים אינם משולמים בהתאם לתנאי ההסכמים. בפועל נוצרו יתרות חוב בגין ביצוע תשלומי הנתבעת שלא על פי ההסכם וזאת, לפי הטענה, בהסכמת התובעת, יתרות שנתמשכו על פני תקופה ארוכה כשגרת עבודה ולבסוף שולמו. הנתבעים חוזרים וטוענים כי ביצוע התשלומים כפי שנעשה בפועל, היה מוסכם על התובעת.

בכל הנוגע לביטול הזמנות, טענו הנתבעים כי הם פעלו כדין לצמצום נזקיהם וזאת לאור רמת שירותים נמוכה ובלתי מספקת שסיפקה התובעת.

18. הנתבעים גורסים, כי התובעת הפרה בחוסר תום לב הן את הסכם המסגרת והן את ההסכם שנכרת בוינה וזאת על מנת לפנות את אפיק השידורים למתחרה של הנתבעת. לדידם, התובעת היא שמנסה להתעשר על גבה של הנתבעת.

19. במסגרת כתב תשובה שהגישה התובעת - פרט לחזרה (שלא לצורך) על טעוני התביעה והכחשה כללית (אף זאת שלא לצורך) של טעוני ההגנה - טוענת התובעת, כי בכתב ההגנה מעלים הנתבעים טענות סותרות, כמו הכחשה של קיום חוב מחד גיסא וטענה לגבי הסכם להסדרת החוב מאידך גיסא, דוחה את טענות הנתבעים בענין העדר יריבות ועילה כלפי הנתבע וטוענת כי - כפי שידוע לנתבעים היטב - התובעת לא היתה צד להליך בוינה וממילא לא ניתן כלפיה צו מניעה שם (ומדובר בטענה חסרת שחר הנטענת ללא בסיס וכדי להסיט את הדיון).

התובעת מדגישה במסגרת כתב התשובה את עמדתה כי היא קיימה את התחייבויותיה כדבעי. לשיטתה, טענות הנתבעים הן "ניסיון שקוף, מלאכותי ומופרך ...לייצר, יש מאין, משקל נגד לתביעה המוצדקת". התובעת דוחה את הטענה לפיה הוסכם על עיכובים בתשלומים ואת הטענות לענין איכויות שידור ואי המצאת דו"חות. לדידה של התובעת, ביטול ההזמנות נעשה על ידי הנתבעים בניגוד להסכמים ובמטרה להתחיל לקבל שירותים ממתחרים. התובעת ממשיכה וטוענת כי רק לאחר שהופרו ההסכמים על ידי הנתבעים ובוטלו על ידי התובעת כדין, פנתה התובעת, על מנת להקטין את נזקיה כמתחייב לפי דין, להתקשר עם גורם אחר.

20. עד כאן לכתבי הטענות בתובענה (ומבלי להתיימר לכלול כל טענה וטענה). ומכאן – לבקשה התלויה ועומדת.

בקשה לחיוב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות - כללי

21. הנתבעים עותרים לחיובה של התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיהם. התובעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. משכך, בענין חיובה של התובעת בהפקדת ערובה להוצאות חל סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן – "חוק החברות" או "החוק") כפי שהוסף בתיקון מס' 3 משנת 2005 לחוק. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, אשר גם אליה הפנו הנתבעים בבקשתם, אינה דרושה כאן.

22. סעיף 353א לחוק קובע –

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

23. התיקון לחוק הוצע כדי להחזיר על כנו את החסר שנוצר בעקבות ביטול סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג – 1983, עם היכנסו לתוקף של חוק החברות (כמתואר ברע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (26.7.05)).

כפי שציין בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כב' השופט עמית עת כיהן בו:

"סעיף 232 פורש בשעתו כיוצר מעין חזקה המטילה על החברה-התובעת לשכנע את בית המשפט כי אין מקום להטיל עליה חיוב בהפקדת ערובה - רע"א 3274/92 סרוסי נ. י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מז(2) 2 (בעקבות ההלכה שנפסקה ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647). עם ביטול סעיף 232 לפקודה, נתגלעה מחלוקת בפסיקה, באשר לתחולת החזקה.... ...כעת, נוכח התיקון לחוק, דומה שהותרו הספקות, וחזרה ההלכה למקומה, כך שבמקרה של תובע שהוא תאגיד, קיימת נטיה חזקה יותר להטיל ערובה להבטחת הוצאות..."

ת.א. (מחוזי חי') 645/05 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ (15.2.06).

בהמשך צוין בפסיקת בית המשפט העליון, כי המטרה שעמדה ביסוד החזרת הסעיף לספר החוקים היתה (אכן) להבהיר כי לא היתה כוונה לשנות מן הפסיקה הקודמת, אשר לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה להוצאות הנתבע (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)) (להלן: "ענין ל. נ. הנדסה ממוחשבת").

24. הדרך לבחינת בקשה לחיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה להוצאותיו של הצד שכנגד, נדונה על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין המנחה בענין ל. נ. הנדסה ממוחשבת אשר נהוג לצטטו בהרחבה (ור' גם רע"א 6718/13 פלייט מדיקל אינווישנס נ' גור (28.10.13); רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ (27.8.09); רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (2.3.09)).

25. באחד המקרים המאוחרים לענין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, סיכם בית המשפט העליון את המצב כדלקמן:

"סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין)."

רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.05.11).

מן הכלל אל הפרט

26. במסגרת בקשתם לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות, לא נדרשו הנתבעים למצבה הכלכלי של התובעת. עם זאת, הנטל בענין זה מוטל, כמבואר לעיל, על התובעת, משמדובר בחברה.

27. בתגובתה לבקשה טוענת התובעת, כי מצבה איתן, חוסנה הכלכלי מוכח, כי לא יקשה עליה לפרוע את כל הוצאות הנתבעים במקרה שתביעתה תדחה וכי ממילא סיכוייה של התובענה להתקבל גבוהים ביותר והתנהלות הנתבעים, מנגד, היא חסרת תום לב (לשיטתה).

בהיבט הכלכלי טוענת התובעת, כי היא מנהלת עסקים חובקי עולם, זוכה להצלחה בקנה מידה עולמי, מניותיה נסחרות ב- NASDAQ וכמות הנכסים המכובדת שבבעלותה משמשת כלי בידה לעמוד בהתחייבויותיה.

התובעת מציינת, כי יש לה מגוון רב של נכסים כמפורט בדו"חותיה הכספיים וכי סך נכסיה עמד בשנת 2012 על 113,267,000$ ובשנת 2013 על 128,578,000$.

התובעת מפרטת, כי בשנת 2012 עמד מחזור ההכנסות השנתי על 113,400,000$, ההון העצמי על סך של 77,951,000$, והרווח השנתי הנקי על 8,290,000$. המזומנים ושווי המזומנים ביתרות התובעת באותה שנה עמדו על 26,357,000$.

בשנת 2013 עמד מחזור ההכנסות השנתי על 121,798,000$, ההון העצמי על סך של 80,483,000$, והרווח השנתי הנקי על 6,522,000$. המזומנים ושווי המזומנים ביתרות התובעת באותה שנה עמדו על 24,163,000$.

28. התובעת תמכה טענותיה בתצהיר סמנכ"ל, בדו"ח כספי מפורט לשנת 2013 ובאישור עדכני ממשרד רו"ח סומך חייקין המשמש כרו"ח של החברה וביקר את דו"חותיה הכספיים לשנים 2012 ו- 2013. באישור צוין כי חוות הדעת שניתנה לדו"חות המאוחדים לשנים אלה אינה כוללת כל הסתייגות, הפניית תשומת לב או חריגה אחרת מהנוסח האחיד, וכן ניתן אישור פרטני לנתוני המחזורים, ההוצאות, הרווח הנקי, סך הנכסים, סך ההתחייבויות וההון העצמי בדו"חות ל- 2012 ול- 2013.

29. כנגד מכלול הנתונים שפורטו בתגובת התובעת ובנספחיה, נטען בתשובת הנתבעים לתגובת התובעת, כי מהחומר עולה שמחזור ההכנסות של התובעת עלה בשנת 2013, רווחיה ירדו והתחייבויותיה עלו וכי "מצב בו מחזור המכירות עולה והרווח הנקי יורד, אינו תקין בלשון המעטה". עוד טענו הנתבעים כי היה על התובעת להגיש למצער דו"חות רווח והפסד "לרבעונים האחרונים לשנת 2014" [תגובת התובעת הוגשה ביום 22.5.14 – ת.א.] וכי הסיבה לכך שהתובעת לא עשתה כן "ברורה עד מאד" שכן בשים לב למגמת הירידה ברווחי החברה, הצגת דו"חות רבעוניים תגלה כי מגמה זו ממשיכה, אם לא מחריפה. לשיטת הנתבעים, די באמור כדי להראות כי "כושרה הפיננסי של המשיבה אינו ברור ומצוי כעת במגמת ירידה ובחולשה". בנוסף נטען כי התצהיר שצרפה התובעת אינו של "האדם הנכון" לצורך הוכחת איתנות כלכלית, באשר היה עליה לצרף תצהיר של רו"ח מבקר או לפחות של סמנכ"ל הכספים.

30. לאחר עיון במכלול החומר אני מוצאת כי התשתית הראייתית שהוצבה על ידי התובעת, תשתית שכוללת נתונים מפורטים ונתמכת בדו"ח כספי המוגש לבורסה בניו יורק, אישורי רו"ח ממשרד מוכר שביקר את דו"חותיה ותצהיר סמנכ"ל בחברה (אף אם מדובר בסמנכ"ל "מסחרי" להבדיל מסמנכ"ל כספים), יש בה כדי להרים את הנטל להראות כי התובעת תוכל לשאת בהוצאות ההליך ככל שתביעתה תדחה. מכל מקום, ודאי שיש בתשתית זו כדי להעביר את הנטל למבקשים (הנתבעים) להראות מדוע למרות כל שהוגש, יש לומר שהמצב הכלכלי של התובעת אינו מאפשר נשיאה בהוצאות ההליך. זאת הנתבעים לא הראו. למעשה דומה כי הנתבעים אפילו לא טענו בפה מלא כי התובעת לא תוכל לשאת בהוצאות ההליך, אלא אך כי קיימת "מגמת ירידה" וכי כושרה הפיננסי של התובעת "אינו ברור". יוער, כי גם בשנה לה מיוחסת ירידה (2013 למול 2012), ההיקפים הכספיים ניכרים ביותר. המבקשים לא ערכו ניתוח להראות מגמת ירידה לאורך שנים רבות יותר ובאורח שיהא בו כדי להעלות חשש לערעור החוסן בכל הנוגע להיקפים כספיים של הוצאות הליך כגון דא. בטעוני הנתבעים גם אין פירוט נוסף או נתונים אחרים שיכולים להעלות ספק של ממש בטענות התובעת ובראיותיה לגבי איתנותה הכלכלית ובכך שיש בחוסנה זה כדי לאפשר לה לשאת בעלויות דוגמת הוצאות ההליך (גם עת מדובר בהוצאות נתבעים שמקום מושבם זר). בטענות כלליות מהסוג שהועלה לא סגי כדי לקעקע את התשתית שהובאה מאת התובעת (עליה היה הנטל בתחילה).

31. עד כאן לשלב הראשון בבחינת בקשה לחיוב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להוצאות נתבע. בכל הנוגע לשלבים הבאים, לגבי קיומן של קיימות נסיבות אחרות אשר בעטין יש מקום לחרוג מהכלל של חיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות ולגבי סיכויי התביעה – לפי הפסיקה, באלה יובאו בחשבון בין השאר, הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים וכמו כן - ככלל לא יבצע בית המשפט בחינה מעמיקה או נרחבת של ניתוח סיכויי ההליך במסגרת דיון בבקשה כגון דא ואין להפוך את הבקשה לדיון מוקדם בהליך עצמו (ור' הפסיקה הנזכרת).

32. בכל הנוגע לנתבעת (1), סיכויי ההליך אינם מצדיקים את חיובה של התובעת בהפקדת ערובה להוצאות. הנתבעת חתומה על ההסכמים שבכתב שבבסיס התביעה ומאשרת למעשה כי היו עיכובים בתשלומים, תוך שהיא מעלה, בין השאר, טענות לגבי הסכמים בעל פה השונים מההסכמים הכתובים שנחתמו וטענות בענין פרשנות הסכמים. בנסיבות כגון דא (ובנסיבות הענין בכלל), סיכויי ההליך בעניינה של הנתבעת אינם מהסוג שיש בו כדי להטות את הכף כנגד התובעת בענין הבקשה להפקדת ערובה להוצאות.

בעניינה של הנתבעת, דינה של הבקשה להדחות אפוא.

33. בכל הנוגע לנתבע (2), קיים שוני בהיבט סיכויי ההליך (וזאת באופן לכאורי ומקדמי בלבד). הנתבע אינו חתום כצד על ההסכם מיום 11.1.11. סע' 13.2 להסכם, אשר מתייחס אליו אישית, נוגע לערבות לחובות שנוצרו על בסיס הסכמים קודמים, שאינם התשתית לתובענה. חברה, נוכח מהותה, חותמת על הסכמים בהכרח באמצעות אדם ופעולה זו כשלעצמה (להבדיל מצירוף נתונים אחרים) אינה הופכת את האדם החותם למי שחב בחובות החברה (ככל שיש כאלה). כך גם חתימה על הזמנות בשם חברה (ובמקרה דנן קיימות כנראה גם הזמנות שירות שנחתמו על ידי אנשים אחרים שלא צורפו כנתבעים בתובענה). קיימת תכתובת שצורפה לכתבי הטענות ואינה מתייחסת לנתבע כמי שחב כלפי התובעת באופן אישי.

יחד עם זאת ובמקביל, הנתבע מופיע במפורש בהסכם מיום 3.5.12 ומוגדר בה ביחד עם הנתבעת ("both referred to as FTV"). טענות שהעלו הנתבעים (במסגרת תשובתם לתגובת התובעת בבקשה לסילוק על הסף), לפיהן התובעת בהתנהגותה פעלה שלא לפי אותו הסכם וכי משכך אינה יכולה להיבנות ממנו, אינן יכולות להתברר במסגרת שלב מקדמי כגון דא. כמו כן, הועלו על ידי התובעת כנגד הנתבע גם טענות בעלות היבט נזיקי.

34. העולה מן המקובץ ומכלול החומר הוא, כי אמנם אין מקום לסילוקה של התביעה כנגד הנתבע על הסף (גם בשים לב להלכות בסוגיות כגון דא) וכך נקבע בהחלטה שניתנה היום בבקשה מס' 11 בתיק הממוחשב, אך ראוי להורות על חיובה של התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע. בענין זה ניתן לתת את הדעת גם לכך שמדובר בתושב חוץ.

35. שיעור הערובה שיקבע בעניינו של הנתבע יהיה מתון, בין השאר נוכח העובדה כי למעשה, עיקר ההוצאות הן חופפות להוצאות הנתבעת (אשר אין מקום לחיוב בערובה לגביה), והוא נקבע בזאת על 50,000 ₪. סכום זה יופקד עד ליום 1.9.14 שאם לא כן תדחה התביעה כנגד הנתבע 2.

36. לא מצאתי בראיות ובטעונים האחרים אשר הובאו מטעם מי מהצדדים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (רע"א 1146/11 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (16.8.11); בע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית (26.5.11); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.10); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.08); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (1983)).

37. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות בענין בקשה זו.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ד, 22 יולי 2014, בהעדר.