1. לפני בקשה "לחידוש בקשה מס' 9 ולמתן החלטה בה".

2. בקשה מס' 9 - שהיא בקשה לצירוף נתבעת נוספת (וטיעון ביחס אליה) על דרך תיקון כתב תביעה - היא בקשה שנמחקה (ונסגרה) בהחלטה מיום 22.8.14 בעקבות ובהתאם להחלטות קודמות והבהרות שניתנו. דומה כי דבר מתן ההחלטה מיום 22.8.14 (אשר הורתה בין השאר כי "בקשה 9 נמחקת" וכי "הבקשה סגורה") נשמטו מתיאור הענינים שפרטה התובעת במסגרת בקשת 'חידוש' הבקשה, ועל כך יש להצטער.

3. לאור האמור לא ניתן "לחדש" את בקשה 9 ולעתור למתן החלטה בה. יחד עם זאת, אין הדבר משום סוף פסוק בכל הנוגע לבקשה הנוכחית, באשר יש מקום להדרש למהות העתירה הגלומה בה ולראותה למעשה כבקשה חדשה (אף אם מחודשת) לצירופה של נתבעת, בקשה אשר תוכנה הינו כתוכן הבקשה המקורית בצירוף הבקשה לחידושה של אותה בקשה. המשיבים הגישו תשובה לבקשה והוגשה תשובה לתגובה. משכך, יש לדון בבקשה לגופה.

התובענה

4. טענות הצדדים בתובענה הובאו באופן מפורט במסגרת החלטה שניתנה ביום 22.7.14 בענין בקשה להפקדת ערובה להוצאות (בקשה מס' 12 בתיק הממוחשב) וכן במסגרת החלטה שניתנה בדיון מיום 18.11.14. אין אפוא להרחיב בדברים פעם נוספת ובמידת הצורך, מופנה הקורא להחלטות הנ"ל. למען הסדר הטוב יובאו להלן עיקרים מתוך הדברים וזאת מבלי למצות את הטענות שהועלו.

5. התובענה דנן הינה תביעה כספית (בהיקף העולה על 15.5 מליון ₪) שהוגשה על ידי חברה ישראלית הנסחרת ב"נאסד"ק" בניו יורק ועוסקת בניהול והפצה של תוכן דיגיטלי ליצרני תוכן. התובענה הוגשה כנגד חברה המפעילה ערוץ המשדר תכני אופנה תחת השם המסחרי "Fashion TV" וכנגד בעל מניות ומנהל באותה חברה.

6. לשיטת התובעת, הנתבעים לא עמדו בתשלומים המתחייבים לפי הסכם מסגרת שנחתם בשנת 2011 (להלן: "הסכם המסגרת") ולפי חלק מהזמנות שירות שהוצאו, יצרו חוב כספי תוך הפרה יסודית של מחוייבויות וכן חזרו לסורם ולהפרת התחייבויות אף לאחר שנחתם הסכם פשרה (מיום 3.5.12, להלן: "הסכם הפשרה") אשר כלל הודאה בחוב (דאז) (סך של כ- 1.85 מ' $), פריסת תשלומי אותו חוב, ויתור על ריבית והתחייבות לאי יצירת חובות חדשים. לשיטת התובעת, הנתבעים אמנם שילמו את החוב נשוא הסכם הפשרה אך שבו ליצור חובות ובנוסף, ביצעו נסיונות פסולים לבטל שלא כדין חלק מהזמנות השירות (כדי לקבל שירות ממתחרים) תוך העלאת תואנות שוא כנגד השירות של התובעת. התובעת שלחה הודעה על ביטול הסכם, וזו נכנסה לתוקף לאחר שפגישה שהתקיימה בוינה (אוסטריה) ביום 30.1.14 נכשלה (לשיטתה). מתן השירותים על ידי התובעת הופסק.

התובעת טוענת להתקיימות עילות מתחום דיני החוזים, הנזיקין ועשיית עושר שלא במשפט ועותרת לחיובם הכספי של הנתבעים בענין הסוגיות הבאות: תשלומים שלא בוצעו חרף הסכם המסגרת והזמנות השירות (כולל ריבית הסכמית); חיוב לפי סע' 5.2 להסכם המסגרת; שירותים מזדמנים שתמורתם לא שולמה; וכן- תשלומי ריבית בענין התשלומים נשוא הסכם הפשרה (שכן לשיטת התובעת, הויתור על הריבית היה שלוב בקיום חיובי הנתבעים שלא לצבור חובות חדשים).

7. אשר לעמדת הנתבעים, הרי שאלֶה, בנוסף לטענת העדר יריבות כלפי הנתבע 2 (ר' החלטה מיום 22.7.14 בבקשה מס' 11 בתיק הממוחשב), גורסים כי הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה וטוענים כי כל פעולה שנעשתה, לרבות עיכוב בביצוע תשלום זה או אחר, היתה בתיאום, בידיעה ובהסכמה בין הצדדים. כמו כן, הנתבעים טוענים כי בפגישה שהתקיימה ביום 30.1.14 הגיעו הצדדים להסכם מחייב בעל פה בדבר סילוק החוב ולמחרת היום הופר אותו הסכם ברגל גסה על ידי התובעת, בין היתר ע"י כך ששידורי הנתבעת הופסקו באופן מיידי, חד צדדי ובריוני, ללא הודעה מוקדמת עליה סוכם בפגישה ותוך גרימת נזק רב. הנתבעים דוחים את עמדת התובעת לפיה הפגישה נחלה כשלון חרוץ.

בנוסף טוענים הנתבעים, כי התובעת לא שדרה את שידורי הנתבעת באיכויות הנדרשות, חרף התראות רבות, וכי למרות דרישות, לא המציאה התובעת לנתבעת דו"חות ביצוע. לשיטת הנתבעים, התובעת הפרה בחוסר תום לב הן את הסכם המסגרת והן את ההסכם שנכרת בוינה וזאת על מנת לפנות את אפיק השידורים למתחרה של הנתבעת. לדידם, התובעת היא שמנסה להתעשר על גבה של הנתבעת. הנתבעים מכחישים את טענת התובעת לקשר בין ההתחייבות (בהסכם הפשרה) שלא ליצור חובות חדשים לבין שאלת הריבית. לשיטתם, ויתור התובעת בהסכם הפשרה על הריבית, עמד רק למול פרעון ההמחאות שניתנו בענין החוב אותה עת (ואלה נפרעו).

הבקשה

8. במסגרת הבקשה "לצירוף נתבעת ו/או לתיקון כתב תביעה" עותרת התובעת להורות על צירופה של חברת אי.בי.סי. גלובל מדיה סרביס בע"מ (המשיבה 3) כנתבעת נוספת לכתב התביעה ולהוספת טיעון לגביה.

9. לפי הנטען בבקשה, משיבה 3, אשר צירופה מתבקש, היא חברה המאוגדת בישראל; בעלת המניות במשיבה 3 היא חברה אשר מאוגדת באיי הבתולה הבריטיים; מנהליה הרשומים של המשיבה 3 הם מר אורן גבעוני ומר גבריאל ליסובסקי.

במסגרת הבקשה טוענת התובעת, כי מבדיקה מעמיקה שערכה לאחר הגשת התביעה עלה כי הלכה למעשה, הנתבעים (המשיבים 1-2) פועלים בישראל באמצעות המשיבה 3 וכי זו אף היתה מעורבת במישרין בענינים הנזכרים בכתב התביעה.

10. לענין הקשר בין המשיבה 3 לבין הנתבעים מפנה התובעת לכך שתחום העיסוק של המשיבה 3 לפי אתר "BDI" הוא "עריכה, ניהול והפקה של ערוץ טלויזיה ''Fashion TV", לכך שכתובת הדוא"ל המופיעה בפרטי המשיבה 3 באותו אתר היא בעלת סיומת "@ftv.com" שהיא אותה סיומת כמו דוא"ל הנתבעת 1 ולכך שאתר האינטרנט הנזכר בפרטי המשיבה 3 הינו אתר האינטרנט הרשמי של ערוץ האופנה. עוד מציינת התובעת כי המשיבה 3 יוסדה על ידי עורך דין (עו"ד כרמל נפתלי) שהוא אף בא כוחם של הנתבעים וכי עו"ד זה המשיך לטפל בעניני המשיבה 3 גם לאחר מכן.

עוד מפנה התובעת לדרך בה תיאר מר גבעוני, בקורות חיים שפורסמו על ידו באתר אינטרנט, את תפקידיו בשנים 2011-2014. בנוסף טוענת התובעת כי "מר גבעוני עצמו הודה, בשיחה שנערכה עימו ביום 8.4.14" כי הנתבע 2 הוא הבעלים של המשיבה 3 בישראל ומתפקד כמנהל, כי העובדה ששמה של המשיבה 3 הינו כפי שהוא (ואינו "FTV Israel") נובע בין השאר מקיום עסקים גם במדינות ערב וכי מדובר בחברת בת שתשרת את "כל האינטרסים, או האופרציה העולמית".

11. התובעת ממשיכה וטוענת בבקשה, כי המשיבה 3 פעלה כזרועם הארוכה של הנתבעים בישראל וכנציגתם המוסמכת. התובעת טוענת בהדגשה כי במסגרת זאת ניהלה המשיבה 3 קשר עסקי ישיר עם התובעת בשם הנתבעים, שנועד להסדיר את השירותים שתספק התובעת לנתבעים לפי הסכם המסגרת וכי השירותים סופקו הלכה למעשה גם למשיבה 3 עצמה. בגדר כך (כך ממשיכה התובעת וטוענת) העבירה המשיבה 3 לתובעת מפעם לפעם הזמנות שירות החתומות על ידי בעלי תפקידים במשיבה 3, בשם הנתבעים, לשם הענקת שירותים שונים לנתבעים. הזמנות השירות האמורות הועברו לתובעת בהתאם לנוסח הזמנת שירות שצורף כנספח להסכם המסגרת. על חלק מהזמנות השירות חתמו נציגי המשיבה 3 באופן ישיר. התובעת גם נהגה לשלוח למשיבה 3 את החשבוניות נשוא ההזמנות. מר גבעוני עצמו נהג לאשר חשבוניות של הנתבעת 1 (כפי שהוצאו ע"י התובעת) או לבקש הבהרות לגביהן.

בהמשך הבקשה טוענת התובעת כי היא התריאה פעמים רבות בפני הנתבעים וכן המשיבה כי התשלומים אינן מבוצעים במועד וכי נצברים חובות, כי הללו התחייבו לתקן את ההפרות והציגו מצגים כוזבים כי בכוונתם לעשות כן, אך לא עמדו בכך.

12. לשיטת התובעת, לאור הדברים שנטענו בבקשה "עולה באופן חד וברור, שעילות התביעה העומדות ל[תובעת] כנגד [הנתבעים] כמפורט בכתב התביעה, עומדת [כך במקור-ת.א.] אף כנגד [המשיבה 3], בין אם במישרין, כמי שהיתה צד להתקשרות המפורטת בכתב התביעה ובין אם בעקיפין כשלוחתם של [הנתבעים]". התובעת טוענת כי לפי המבחנים הקבועים בדין לצרופו של נתבע ועת מדובר בגישה ליברלית, צירופה של המשיבה 3 דרוש וכי יש להעתר לבקשה.

13. הנתבעים בתגובתם טוענים, כי התובעת מנסה לצרף צד שאינו קשור לפלוגתאות שבתובענה. הנתבעים גורסים כי עיקר הפלוגתאות בהליך הן האם הופר הסכם המסגרת (ואם כן – על ידי מי), האם התובעת זכאית לפיצוי הנתבע על ידה, האם קיים החוב הנתבע והאם הנתבע 2 חב בחוב הנתבע. לשיטתם, אין בצירוף המשיבה 3 כבעלת דין כדי לעזור לבית המשפט לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות והענות לבקשה אף תגרום לסרבול ולהטרדת צד שלא לצורך. הנתבעים טוענים כי הבקשה ונוסח כתב התביעה אינם מפרטים כדבעי את העובדות המהוות עילת תביעה כנגד המשיבה 3. בנוסף טוענים הנתבעים, כי העילה המקורית בתובענה היא הפרת הסכם המסגרת ואילו העילה המובאת בענין המשיבה 3 הינה כי זו פעלה כזרוע ארוכה של הנתבעים והיתה שלוחה שלהם. הנתבעים טוענים כי מדובר בעילה שונה וחדשה, כלפי גורם שאינו צד להסכם המסגרת, כי הדבר יצריך ראיות שונות להוכחה ואין להתיר את התוספת.

14. הנתבעים מוסיפים וטוענים, בין השאר, כי גם בכתב התביעה המתוקן לא מבוקש כל סעד ספציפי כלפי המשיבה 3, כי מר גבעוני סיים את עבודתו במשיבה עוד קודם להגשת התביעה וכי האמור בקורות חיים שפורסמו באינטרנט אינו מעיד על אשר התובעת מבקשת ללמוד (והוא אף אינו מהווה ראיה), כי הטענות בבקשה היו ידועות לתובעת זה מכבר ואין הצדקה להגשת הבקשה כיום ותוך טענות כי דברים נתגלו מבדיקה מעמיקה לאחר הגשת התביעה, כי תפקידה של המשיבה 3 היה לשרת את האופרציה של ערוץ האופנה בכל העולם, כי מובאות שהובאו מתוך שיחה עם גורם עלום הן חלקיות ולא גובו בתצהיר אותו גורם או בתמליל והדבר מאפשר הוצאת דברים מהקשרם (ואפילו מתוך הדברים שהובאו ניתן ללמוד כי המשיבה 3 אך משרתת את האופרציה העולמית של ערוץ האופנה), כי אין בהזמנות השירות כדי להצדיק את קבלת הבקשה ובכל מקרה השירותים סופקו לנתבעת 1 ולא לכל גורם אחר (וטענה כי שירותים סופקו למשיבה 3 היא עילה חדשה), כי בבקשה ובנספחיה אין למצוא התראות נטענות למשיבה 3 (ולא בכדי), וכי בכתב התביעה אין כלפי משיבה זו למעשה כל טענה.

15. בתשובה שהגישה התובעת לתגובת הנתבעים נטען, כי טענות הנתבעים "תלושות מהמציאות" וכל מטרתן היא המשך דרכם חסרת תום הלב של הנתבעים והתחמקותם מתשלום כספים להם זכאית התובעת. בין השאר מפנה התובעת לכך שהתגובה לא נסמכה בתצהיר, חרף קיומן של טענות עובדתיות. לשיטת התובעת, צירופה של המשיבה 3 ישפוך אור על השאלות במחלוקת. התובעת דוחה את הטענה כי מדובר בעילת תביעה חדשה וכי נושא המחלוקת נותר כשהיה. כמו כן, התובעת טוענת, בין השאר, כי גם אם היו הדברים נכונים (בכל הנוגע לעילה חדשה), אין בכך כדי "לשלול את זכות התיקון".

הדין

16. הוראת הדין המרכזית הדרושה לענייננו היא הוראת תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, אשר זו לשונה:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה."

17. תקנות נוספות שיש להן זיקה לסוגיה, הגם שהרלוונטיות שלהן היא פחותה, הן תקנה 92 אשר נוגעת באופן כללי לתיקון כתבי טענות ותקנה 22 אשר מתייחסת לשאלת צירוף נתבעים מלכתחילה.

תקנה 92 קובעת:

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות.

טענה 22 קובעת:

(א) מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד – בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין – בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עיסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית.

(ב) היה לתובע ספק ממי הוא זכאי לתבוע, רשאי הוא לצרף נתבעים אחדים כדי ששאלת החבות ומידת החבות של כל אחד מהם תוכרע בין כל בעלי הדין.

(ג) אין צורך שכל נתבע יהא לו ענין לגבי כל הסעד שתובעים בתובענה.

18. לפי שמדובר בבקשה לצירוף נתבעת לאחר שכבר הוגשה התובענה (ולא מלכתחילה) ובתיקון תובענה בעיקר על דרך צירוף נתבעת, התקנה הקולעת ביותר לענין הינה, כאמור לעיל, תקנה 24 (ור' ע"א 94/80 ברנר נ' פתוח יהודה בע"מ, פ"ד לח(2) 164 (19.4.84) ("ענין ברנר")).

19. תקנה 24 קובעת שני מבחנים בענין צירופו של בעל דין: "שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע" או "שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

כפי שציין כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס, עיקר הפסיקה שעסקה בפירושה של תקנה 24 התמקדה בחלופה האחרונה המופיעה בתקנה, היינו - בשאלה האם מדובר במי שנוכחותו בהליך דרושה כדי לאפשר לבית המשפט "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד (25.6.07) ("ענין קורלנד")).

20. בכל הנוגע לחלופה הראשונה יצויין כי לשם צירופו של פלוני כבעל דין תוך כדי ניהול ההליך, אין די בכך שניתן היה לצרפו כבעל דין מלכתחילה, אלא ש"צריך" היה לצרפו (כלשון התקנה). דומה כי השימוש בתיבה "צריך" מתיישב גם עם תוכנה של החלופה ולפיה נוכחות אותו אדם "דרושה" להכרעה ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

21. יוער כי דומה כי בבקשה דנן התובעת עושה בשלב מסוים (סיפא סע' 16 לבקשתה) ערוב מה בין החלופות (השווה: א' קלמנט "צירוף צדדים זרים להליך משפטי" ספר שלמה לוין, 171 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאיל קרייני עורכים, 2013) (להלן: "קלמנט"), בעמ' 197), אך בעיקרם של דברים (ומטעם טוב) מדגישה למעשה את החלופה האחרונה בתקנה, היא החלופה של 'נוכחות דרושה' (ר' למשל ההדגשה במסגרת ציטוט תקנה 24 (בסע' 15 לבקשה) וכן ר' סע' 30 לבקשה).

22. עת בוחנים האם נוכחותו של אדם דרושה כדי לאפשר לבית המשפט "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה", הבדיקה נוגעת לפלוגתאות העולות מהתובענה כפי שהוגשה במקור, ולא כפי שניתן היה להגישה (רע"א 4040/11 ד"ר י.שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ (28.8.11) ("ענין שגב"); רע"א 10104/07 מדינת ישראל נ' מהא (21.02.08); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (8.4.90) ("ענין סאן")).

23. בפסיקה ניתן למצוא התייחסות לשיקולים שונים אליהם ניתן להדרש בבחינת עתירה לצירוף נתבע (או משיב) לתובענה ובהם השאלות מדוע לא צורף הנתבע מלכתחילה בכתב התביעה המקורי וכיצד ישפיע הצירוף על היעילות הדיונית של ההליך (ענין שגב הנ"ל; רע"א 10176/09 אוטוורקס בע"מ נ' סוכניות אפק- רקורד בע"מ (7.3.10) ("ענין אוטוורקס"); ענין קורלנד. לתקנה 24 והשיקולים שנזכרו לגביה בפסיקה, ר' גם קלמנט בעמ' 197 – 199).

מן הכלל אל הפרט

24. התובעת טוענת, כנזכר, כי התברר לה לאחר הגשת התביעה שהנתבעים פועלים בישראל הלכה למעשה באמצעות המשיבה 3, כי זו היתה נציגתם המוסמכת וכי היתה "מעורבת במישרין" בעניינים הנזכרים בכתב התביעה. בהמשך נטען, כי המשיבה 3 ניהלה קשר עסקי ישיר מול התובעת, כי הלכה למעשה סופקו שירותים אף לה וחלק מנציגיה חתמו על חשבוניות (ומסמכים נוספים), ועוד טענות (כמפורט לעיל). התובעת גורסת כי מהאמור עולה שעילות התביעה עומדות לה גם כנגד המשיבה 3 כמי שהיתה צד להתקשרות או שלוחה של הנתבעים.

25. טענות התובעת בסוגיה זו מעלות קשיים לא מבוטלים. כך, למשל, יש קושי בענין הטיעון ולפיו מעורבותה של המשיבה 3 התבררה לתובעת אך לאחר הגשת התביעה. הטיעון הוא כוללני, נטול תאריכים או פירוט כיצד לפתע נודע כך ומדוע אותה "בדיקה מעמיקה" נעשתה דווקא לאחר הגשת התביעה ולא קודם לכך (ואז העלתה את שהעלתה). בנוסף, לשיטת התובעת עצמה (בבקשה ובכלל) היא עצמה עבדה במישרין מול אנשי המשיבה 3 בזמן אמת וממילא מידע בענין זה היה בידיה עוד קודם להגשת התביעה. אין מענה הולם בבקשה ובטעוני התובעת לשאלת אי הכללת המשיבה 3 כבעלת דין מלכתחילה (לו סברה התובעת באמת ובתמים כי מדובר בנתבעת רלוונטית) (ור' ענין שגב)^[1]. ברי כי בכל מקרה אפשרות הבדיקה היתה בידי התובעת זה מכבר ואין מדובר בנסיבות שאינן בשליטתה.

26. קושי נוסף הוא בשאלה, המהותית, של תרומת המשיבה 3 לדיון לגופו של ענין. התובענה כפי שהוגשה נסמכת בעיקרה על הסכם המסגרת משנת 2011, הסכם הפשרה משנת 2012 וטענות הפרתם. המשפט הפותח את התובענה הינו: "עניינה של תביעה זו, הינן הפרות יסודיות וחמורות, חוזרות ונשנות של הסכמים שנערכו בין הצדדים, על ידי הנתבעים". אכן, דברים כדורבנות. בהתאמה, הסעדים הכספיים נגזרים בעיקרם מהוראות הסכמים אלה. המשיבה 3 אינה צד לאיזה מההסכמים האמורים. גם בפתח הבקשה לצירופה של המשיבה 3 (בסע' 1) נכתב כי התובעת והנתבעים (1 ו-2) התקשרו בהסכם המסגרת (ובהמשך – כי נערך בין הצדדים הסכם פשרה). עיון בכתב התביעה (במתכונת המתוקנת) גם מעלה כי לא מתבקש כנגד המשיבה 3 סעד קונקרטי. הכנסתה תחת כנפי הביטוי "הנתבעים" (ודרישת כל הסעדים שנתבקשו מלכתחילה מן הנתבעים גם הימנה) אינה רבת משקל לעניננו.

27. טענות התובעת כפי הובאו בבקשה ואף בכתב התביעה המתוקן, לגבי פעולת המשיבה 3 כזרוע ארוכה של הנתבעים (וכדומה), אינן הופכות את המשיבה 3 לצד להתקשרויות החוזיות שפורטו בכתב התביעה כפי שהוגש (שהוא אבן הבוחן) ואינן מעלות, גם אם יוכחו, כי יש לחייב אותה "ביחד ולחוד" בעיקרם של הסעדים הכספיים המבוקשים אשר כוללים ריבית הסכמית, חיוב לפי סע' 5.2 להסכם המסגרת (וכו'). טענה לפיה היו "שירותים" שסופקו אף למשיבה 3, כפי שהועלתה, אינה תשתית לחייב משיבה זו בסעדים כפי שנתבעו (אף אם זו שלוחה של הנתבעים, באשר אלה יכולים אולי להיות מחוייבים בענין פעולות השלוח אך לא ברור על שום מה שלוח יהא חב בכל פעולותיו של שולח).

28. אם ניתן היה להעלות על הדעת חשש לפיו יטען מי מהנתבעים כי אין לחייבו בסכום כלשהוא מאלה הנדרשים בתובענה או כי אין להעמיד לחובתו איזה מהפעולות שנטען כי נעשו, משום ששירות מסוים ניתן למשיבה 3 ולא לנתבעים עצמם או כי פעולה כלשהיא שנעשתה בפועל על ידי המשיבה 3 (לשיטת התובעת עצמה – כזרועם הארוכה של הנתבעים) אינה מחייבת אותם, ענין שאולי יכול היה לבסס צורך גם במשיבה 3 כבעלת דין בהליך, הרי שחשש זה (ככל שהיה קיים) הוסר. הנתבעים הצהירו מפורשות ובכתב (ביום 13.8.14) כי הם "עומדים מאחורי כל מסמך ופעולה שבוצעו, ככל שבוצעו, על ידי [המשיבה 3] ונכונים לאשר כי לא תעלה מטעמם בהליך טענה על היותה של אותה חברה משום אישיות משפטית נפרדת שאינה צד להליך" (והובהר כי הביטוי "הליך" נוגע לתובענה ולא לבקשה לצירוף צד, ר' החלטה מיום 18.11.14). הנתבעים מנועים אפוא ממילא מהעלאת טענה מהסוג הנזכר לעיל ואין צורך לענין זה במשיבה 3 כבעלת דין.

29. פלוגתאות הטעונות הכרעה לפי כתבי הטענות, כמו פרשנות הסכם הפשרה (האם הויתור על הריבית היה כפוף רק לפרעון שיקים שנמסרו או גם להתחייבות שלא ליצור חובות חדשים) ומה ארע בפגישה מיום 30.1.14 בעיר וינה (האם זו נחלה כשלון חרוץ או שמא נכרת במסגרתה הסכם), אינן צפויות – אף לפי בקשת התיקון – להתרם דבר מצרופה של המשיבה 3 ומשאלות כמו האם זו שימשה כזרועם הארוכה של הנתבעים בישראל (וכדומה) (השווה: ע"א 15/67 זלצר נ' עזבון זלצר, פ"ד כא(2) 694 (5.12.67)).

30. לאור המקובץ ולאחר עיון במכלול החומר לא מצאתי כי המשיבה 3 היא מי "שהיה צריך" לצרפה כנתבעת או מי "שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (וזאת אף מבלי להדרש לשאלה האם התיקון המבוקש טומן בחובו גם עילות תביעה חדשות). הצירוף אף יכול ויעורר צורך בהכרעה בשאלות שאינן עומדות על הפרק ולהביא לסרבול והארכת הדיון. למותר לציין כי אם וככל שיהא צורך במידע שבידי המשיבה 3 לשם "שפיכת אור" על שאלות במחלוקת, סוגיה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בשלב הראיות (בקשות לזימון עדים וכו').

31. ניתן לתת את הדעת גם לכך שאמנם אין מדובר בשלב מאד מתקדם בבירור ההליך, אך ההליך אף אינו בחיתוליו. הגשת כתבי הטענות הסתיימה לפני חודשים רבים, התקיימו הליכים מקדמיים ממשיים (לרבות דיון והכרעה בשאלת הפקדת ערובה להוצאות), התקיים קדם משפט והוראות בענין הגשת ראיות צפויות להנתן בדיון הקבוע לעוד פחות מחודש ימים. מתן אפשרות לתיקון כתב התביעה בשלב הנוכחי משמעה הסגת ההליך לאחור. לו היתה למשיבה 3 חשיבות ומרכזיות לצורך הכרעה באופן ממשי בשאלות הכרוכות בתובענה, כי אז ניתן היה לשקול לבצע את הדבר, תוך איזון (חלקי) של אינטרסים על דרך של פסיקת הוצאות, אולם אין כן בענייננו. יצויין כי בסוגיה זו ניתן לשקול לא רק את אינטרס הצדדים אלא גם את האינטרס המערכתי (ענין אוטוורקס).

32. לא נעלמה מעיני התנהלות הצדדים בכל הנוגע לעיקולים זמניים (העובדה כי התובעת הצליחה "לתפוס" כספים רק אצל המשיבה 3 ומכלול ההתנהלות בענין זה, לרבות לגבי בקשות להרחבת עיקולים). אין זה מן הנמנע כי סוגיית העיקולים הזמניים היא אשר עומדת בבסיס רצונה של התובעת לצרף את המשיבה 3 כבעלת דין. דא עקא, רצון, מובן ככל שיהא, להניח יד על כספים הנמצאים ברשותו של גורם פלוני, אינו בסיס משפטי מוכר להפוך את אותו גורם לנתבע בתובענה בהעדר תשתית רלוונטית לכך (וכזו לא הוצבה, כמבואר לעיל). זאת, גם אם קיים (ככל שקיים) קשר כלשהוא (לרבות משפחתי) בין אנשים (פרטיים או תאגידים). למותר לציין כי אם וככל ש'נתפסים' כספים של הנתבעים עצמם אצל גורם פלוני, אותו גורם הוא מחזיק, על החובות המתחייבות מכך בענין עיקולים.

סוף דבר

33. הבקשה נדחית.

לא מצאתי בטעונים האחרים אשר הובאו מטעם הצדדים כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (רע"א 1146/11 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (16.8.11); בע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית (26.5.11); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.10); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.08); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (1983)), ובכלל האמור הטיעון הנוגע לגישה הליברלית לתיקון כתבי טענות, אשר ממילא נוקטת כל עוד יש בתיקון כדי לקדם את בירורן של השאלות "...שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" (ובפרט עת אי צירוף בעל דין אינו מהווה חסימת דרך לערכאות ובהתאמה משום עיוות דין (ר' ענין שגב, ענין סאן))^[2]; הכללתם בבקשה של משפטים אשר לכאורה מצוטטים משיחה כלשהיא מבלי שצורף תמליל שלם של אותה שיחה נטענת, גם לא בשלב התשובה; אי צירוף תצהיר לתשובת הנתבעים; ועוד.

סוגיית ההוצאות תשקל בהמשך.

34. הצדדים מתבקשים להגיש בתוך 7 ימים עדכון בדבר המועד שנקבע לישיבת הגישור (בהינתן המועד בו היו אמורים לפנות אל המגשר המוסכם, ר' החלטת 27.11.14).

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ה, 20 ינואר 2015, בהעדר.

1. צירוף בעל דין מלכתחילה אינו מצריך רשות בית משפט (השווה: רע"א 2459/13 לב נ' צמרות המושבה ייזום והשקעות בע"מ (13.5.13)). יוער כי אין דין שווה בין הכללת גורם מלכתחילה כבעל דין בתובענה, ענין שאינו מצריך רשות (ואי סילוק על הסף של תובענה כנגדו, ענין המושפע ממכלול שיקולים) לבין צירופו או אי צירופו של אותו גורם כבעל דין לאורך חיי ההליך. דומה כי אפשרות הצירוף מלכתחילה הינה תנאי הכרחי אך לא מספיק לצירוף בדיעבד (השווה: ענין ברנר, בסע' 2). ↑

2. תועלתו ונוחותו של בעל דין אינם המבחן לצירוף בעל דין (ע"א 203/77 חברת זמיר, קבלנות כללית בע"מ נ' החברה לבנין ועבודות ציבוריות מיסודו של סולל בונה בע"מ, פ"ד לב(1) 59 (23.10.77)). ↑