1. ביום 6/2/14 הגישה המבקשת כתב תביעה על סך של 15,612,064 ₪ כנגד המשיבים 1 ו-2, ביחד עם בקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד (בקשה מס' 2). עוד באותו היום החליטה כב' השופטת קרת-מאיר ליתן צו עיקול כמבוקש.

2. ביום 19/2/14 הגישה המבקשת בקשה להרחבת העיקולים הזמניים במעמד צד אחד (בקשה מס' 4) כנגד חברת טלית אופנה בע"מ. עוד באותו היום החליטה כב' השופטת נחליאלי-חיאט ליתן צו עיקול כמבוקש.

3. מהודעות המחזיקים בבקשה מס' 2 ובבקשה מס' 4 עלה כי אין ברשותם כספים של מי מהמשיבים 1 ו-2. יודגש, כי המשיבים 1 ו-2 נמנעו מלהגיש בקשות לביטול העיקולים שהוטלו.

4. ביום 10/4/14 הגישה המבקשת בקשה לצירוף המשיבה 3 (להלן: "החברה" ו/או "המשיבה 3") כנתבעת נוספת ו/או לתיקון כתב התביעה (בקשה מס' 9, להלן: "בקשת הצירוף"). במסגרת בקשת הצירוף ציינה המבקשת, בין היתר (בסעיף 25), כי: "החברה פעלה כזרוע הארוכה של FTV ומר ליסובסקי בישראל וכנציגתם המוסמכת. במסגרת זאת, ניהלה החברה קשר עסקי ישיר עם המבקשת, בשם FTV ומר ליסובסקי, אשר נועד להסדיר את השירותים שתספק המבקשת ל-FTV ומר ליסובסקי, לפי הסכם המסגרת כאמור, שירותים, אשר הלכה למעשה, אף סופקו על ידי המבקשת לחברה עצמה".

5. בד בבד, הגישה המבקשת בקשה נוספת להרחבת העיקולים הזמניים במעמד צד אחד, באופן שצו העיקול שניתן על-ידי כב' השופטת קרת-מאיר (והורחב, כאמור, על-ידי כב' השופטת נחליאלי-חיאט) יורחב שוב ויחול אף על נכסי החברה (בקשה מס' 10). עוד באותו היום החליטה כב' השופטת ברון כי מכיוון שהחברה אינה בעלת דין בתובענה, אין מקום להרחבת צו העיקול בשלב זה שבו עוד טרם הוכרעה בקשת הצירוף.

6. ביום 21/7/14 החלטה כב' השופטת אברהמי כי: "על הנתבעים (המשיבים בבקשה מס' 9) להגיש תחילה הבהרה האם הם עומדים מאחורי כל מסמך ופעולה שבוצעו, ככל שבוצעו, על ידי החברה שצירופה מתבקש ונכונים לאשר כי לא תעלה מטעמם בהליך טענה אשר תסתמך על היותה של אותה חברה משום אישיות משפטית נפרדת שאינה צד להליך".

7. ואמנם, בהתאם לאמור, ביום 13/8/14 מסרו המשיבים 1 ו-2 הבהרה בנוסח זהה כדלקמן: "הנתבעים עומדים מאחורי כל מסמך ופעולה שבוצעו, ככל שבוצעו, על ידי החברה שצירופה מתבקש ונכונים לאשר כי לא תעלה מטעמם בהליך טענה אשר תסתמך על היותה של אותה חברה משום אישיות משפטית נפרדת שאינה צד להליך".

8. לאור זאת, ביום 14/8/14 החליטה כב' השופטת אברהמי כי לאור ההבהרה האמורה, הרי שככל שלא יוגש טרם לסתור, חזקה שבקשת הצירוף מתייתרת.

9. ביום 19/8/14, בשים לב להבהרת המשיבים 1 ו-2, הגישה המבקשת בקשה חוזרת להרחבת העיקולים על החברה (בקשה מס' 14) כאשר בהחלטתה מאותו היום קבעה כב' השופטת אברהמי, כי קודם כל על המבקשת לבאר האם בקשת הצירוף (בקשה מס' 9) התייתרה בשים לב להבהרת המשיבים 1 ו-2.

10. לאור זאת, ביום 20/8/14 מסרה המבקשת הודעה דחופה לפיה בקשת הצירוף אכן מתייתרת לאור הבהרת המשיבים 1 ו-2 ובית המשפט הנכבד מתבקש להורות על הרחבת צו העיקול אף כלפי החברה.

11. בעקבות זאת, ביום 22/8/14 החליטה כב' השופטת אברהמי כך: "בקשה 9 נסגרה. אשר לבקשת ההרחבה, שאלה היא האם ניתן לגשר על פער לכאורי בין הצהרת המשיבים אשר על בסיסה נמחקה בקשה 9 לבין הנטען בבקשה הנוכחית. "החברה" (כהגדרתה בכותרת) לא צורפה כבעלת דין. כמו-כן, לא ברור האם אין אפשרות לעתירה לעיקולים במתווה אחר שישקף את מעמדה של החברה כאישיות משפטית נפרדת לכאורה מחד גיסא ותוך שימת לב להצהרת המשיבים בעניין החברה מאידך גיסא. לא מצאתי אפוא להידרש לבקשה במתכונתה וזו תעבור לבחינת המותב הרלוונטי בשאלת עיקולים (או לשופט תורן, לפי העניין)".

12. בעקבות החלטת כב' השופטת אברהמי מיום 22/8/14 הגישה המבקשת הבהרה, ראו מסמך מיום 9/9/14. בהבהרה לבקשה מס' 14, מבקשת המבקשת לבסס את זכאותה לקבלת צו העיקול כנגד החברה, המשיבה 3, על שני אדנים:

12.1. האדן הראשון הינו הצהרת המשיבים 1 ו-2 עצמם לפיה הם מתחייבים שלא להעלות טענה כלשהי בדבר היות החברה אישיות משפטית נפרדת שאינה צד להליך. מרגע שניתנה הצהרה זאת, הרי שאין צורך, לגישת המבקשת, לדון באפשרות האם החברה הינה אישיות משפטית נפרדת או לאו. המשיבים 1 ו-2 ויתרו, כאמור, על טענה כאילו מדובר באישיות נפרדת ויש לראות את המסך כאילו הורם.

12.2. האדן השני נסמך על פסק הדין שניתן ברע"א 8472/96 – ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' נ' מושב שיתופי מולדת ואח', פד"י נא(1)161 (2/4/1997) (להלן: "הלכת מולדת"). המבקשת טוענת כי בהלכת מולדת נקבע שניתן לעקל נכס אפילו שאינו רשום על שם הנתבע אלא על צד זר להליך, כאשר קיימת אפשרות להרים את המסך שבין הנתבע לבין החברה שבבעלותה נמצא הנכס. לשם כך יש לבחון בעת הגשת הבקשה לעיקול את מצב הזכויות בתאגידים הרלוונטיים. אם הוכח כי החברה במבנה פעילותה מקיימת בפועל יחסים של יחידה כלכלית, אחת עם הנתבע, העיקול אפשרי (א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה אחת עשרה, 2013, עמ' 970 (להלן: "גורן"). עוד מפנה המבקשת לת"א (תל אביב-יפו) 1549/09 – יוסי וילי ניהול והשקעות בע"מ נ' אריה בר לב ואח', תק-מח 2010(1)13082, בעמ' 13083.

המבקשת טוענת כי בענייננו הוכח, ולו לכאורה (והמבקשת מפנה לתצהיר התומך בבקשה מס' 10, אשר לטענתה לא נסתר ואף לא הוגש תצהיר סותר מטעם המשיבים 1 ו-2), כי המשיבים 1 ו-2 והחברה מקיימים בפועל יחסים של יחידה כלכלית אחת וכי החברה מהווה מכשיר או צינור לפעולות המשיבים 1 ו-2 (הלכת מולדת, סעיף 3 לפסק הדין).

13. לאחר שניתנה ההבהרה מיום 9/9/14, ניתנה החלטתי ביום 14/9/14 כדלקמן: "בהמשך להחלטת כב' השופטת קרת-מאיר מיום 6/2/14 וכב' השופטת נחליאלי-חיאט מיום 19/2/14, ובהמשך להצהרה שניתנה על-ידי המשיבים 1 ו-2 מיום 13/8/14, מכוחה התייתר צירוף המשיבה 3 כנתבעת נוספת, אני מורה על הרחבת העיקול כמבוקש". החלטתי זו מיום 14/9/14 עומדת במרכזה של הבקשה שבפניי, היא בקשה מס' 16 אשר הוגשה על-ידי המשיבה 3, ובה היא עותרת לביטול הרחבת העיקול שניתן כנגדה. לחלופין, מבקשת היא לצמצם את העיקול כך שלא יחול על חשבונות עו"ש, מט"ח וכו', וחילופי חלופין להורות על הגדלת הבטוחות שהופקדו על-ידי המבקשת.

14. בבקשה לביטול עיקולים (בקשה מס' 16, היא הבקשה נשוא ההחלטה שלפניי) טוענת המשיבה 3 כי הבקשה להרחבת עיקולים זמניים לא נועדה אלא על מנת לבצע הרמת מסך בניגוד לדין ובניגוד להחלטות קודמות של בית המשפט. המשיבה 3 מפנה להחלטה מיום 10/4/14 ולהחלטות של כב' השופטת אברהמי מיום 21/7/14 ו-14/8/14. לשיטת המשיבה 3, כפי שגם חזרה עליה בעת הטיעון בעל פה בפניי, אשר התקיים ביום 10/11/14, הודעתה לבית המשפט ביום 13/8/14 ניתנה אך ורק בגדר בקשה מס' 9, היא הבקשה לצירופה כבעלת דין. לשיטתה, הודעתה זו ייתרה את הצורך במתן הכרעה אך לא הביאה לתוצאה של צירופה כבעלת דין לכל דבר ועניין בהליך זה. בנוסף לחלופין, בוודאי שלא ניתן להטיל כנגדה עיקול במעמד צד אחד מבלי לשמוע את עמדתה, ומבלי לבדוק את יכולתה הכלכלית על מנת לבחון את יסוד ההכבדה. מוסיפה המשיבה 3 וטוענת שלמעשה מעמדה היום הוא כמי שאינו נתבע בכתב התביעה.

15. המשיבה 3 טוענת כי גם אם נבחן את הטענה החלופית של המבקשת, דהיינו שניתן להטיל עיקול גם על גורם שאינו צד בהליך, אזי ניווכח לדעת כי לא מתקיימים היסודות הנזכרים בפסק דין מולדת אליו מפנה המבקשת. לטענת המשיבה 3, אין המדובר ביחסים בין חברת אם לחברת בת ולא הוצגה כל תשתית עובדתית כנ"ל בפני בית המשפט. המשיבה 3 צירפה לבקשתה את תצהירו של רו"ח דוב ויינשטיין, בו הוא מצהיר, בין היתר, כי מדובר בחברה נפרדת ועצמאית. בנוסף ולחלופין, טוענת המשיבה 3 כי מדובר בצו גורף שאינו מידתי ופוגע בזכויותיה הקנייניות.

16. המבקשת הגישה את תגובתה לבקשה לביטול עיקולים וטענה כי מדובר בבקשה מקוממת ותמוהה. לטענתה, מרגע שניתנה ההודעה ביום 13/8/14 אזי המשיבה 3 מנועה מלהעלות כל טענה בדבר היותה חברה בעלת אישיות משפטית נפרדת. המבקשת מציינת כי בהסתמך על הצהרה זו, אזי הדבר גרם למחיקתה של בקשה מס' 9 ובית המשפט לא נדרש להכריע בשאלת הצירוף. המבקשת טוענת כי אם היה ידוע לה שזו עמדתה של המשיבה 3 והדבר יגרור טענות כגון אלו שמועלות כעת, אזי הייתה עומדת היא על הכרעה בבקשה מס' 9, או אז לא ניתן היה להעלות טענות כי המשיבה 3 אינה צד להליך וניתן היה בנקל להגיש כנגדה בקשה להטלת עיקולים, כצד אינטגרלי להליך.

17. בנוסף ולחלופין, מפנה המבקשת לראיות אותן צירפה ומהן עולה, לטענתה, שקיים קשר הדוק בין המשיבה 3 למשיבים 1 ו-2, ראו התצהיר התומך של המבקשת בבקשה מס' 10, שם נטען, בין היתר, שהמשיבים 1 ו-2 והמשיבה 3 מקיימים בפועל יחסים של יחידה כלכלית אחת וכי המשיבה 3 מהווה מכשיר או צינור לפעולות המשיבים 1 ו-2 בארץ. עוד מפנה המבקשת לתחום העיסוק של המשיבים, לכתובת הדואר האלקטרוני שלהם, לדבריו של מר גבעוני, בין היתר, בתמליל שיחה שנערך איתו, להזמנות השירות שלא הוכחשו, והכל כמפורט בסעיפים 64-69 לתגובת המבקשת.

18. כפי שכבר ציינתי לעיל, התקיים בפניי דיון ביום 10/11/14. באותו דיון הסכימו הצדדים לוותר על חקירות המצהירים בבקשה מס' 16 ולהגיש סיכום טענות תוך התמקדות בשתי שאלות אותן הציב בית המשפט בפתח הדיון:

א. מה תוקף ההודעה שניתנה ביום 13/8/14 במסגרת בקשה מס' 9;

ב. במידה וייקבע כי למרות סגירת בקשה מס' 9 בנוגע לצירוף הצדדים, עדיין לא היה מקום להטיל עיקול על המשיבה 3 במעמד צד אחד, אזי האם יש מקום להטיל עיקול שכזה לאחר שנשמעו עמדות הצדדים בבקשה מס' 16 (כשיש לראות דיון זה כאילו התקיים בבקשת העיקול במעמד שני הצדדים).

19. המבקשת הגישה את סיכומיה והתייחסה לשתי השאלות שבמחלוקת. לטענתה, לא ניתן להבין את הודעת המשיבה 3 מיום 13/8/14 אלא ככזו המצרפת את המשיבה 3 כצד נתבע בהליך לכל דבר ועניין, וכן יש לראות בה הודעה מפורשת כי המשיבה 3 אינה בעלת אישיות משפטית נפרדת מהמשיבים 1 ו-2. לטענת המבקשת, טענת המשיבה 3 לפיה הצהרה זו ניתנה לצורך בקשה מס' 9 בלבד הינה הזויה וחסרת תום לב. עוד מפנה המבקשת לדברי ב"כ המשיבה 3 בדיון בפניי, ראו עמוד 2, שורות 24-26: "היה ברור שאני לא יכול ואני צריך להיות עורך דין רמאי בשביל לטעון לאישיות המשפטית הנפרדת לעניין ההזמנות האלה, מן הטעם שהשירות בגין ההזמנות ניתן וגם התשלום שולם בעבורן. אז מה ההיגיון שאנהל דיוני סרק כשכל העבודות שולמו?". משכך טוענת המבקשת כי המשיבה 3 הינה צד להליך לכל דבר ועניין ועל סמך האמור בבקשה מס' 14 היה מקום להרחיב את העיקול גם על נכסיה.

20. לעניין השאלה השנייה שהוגדרה על-ידי בית המשפט, מפנה המבקשת לראיות הרבות, לטענתה, המבססות את זכאותה להטיל עיקול על נכסי המשיבה 3. המבקשת טוענת כי המשיבים 1 ו-2 פועלים בישראל באמצעות המשיבה 3; שבעלת המניות במשיבה 3 הינה חברה מעוגנת באיי הבתולה, בדומה למשיבה 1, על כל המשתמע מכך; שהמשיבה 3 הינה למעשה חברת בת של המשיבה 1, המצויה בבעלותו של המשיב 2; שבין המשיבים 1 ו-2 לבין החברה מקיימים בפועל יחסים של יחידה כלכלית אחת; שהמשיבים 1 ו-2 פועלים בישראל באמצעות המשיבה 3, ראו למשל הסיומת של הדוא"ל המופיע בפרטי החברה: "@FTV.com"; את דרך הצגתו של מר גבעוני כדירקטור בחברה ואת קורות החיים שלו, ראו נספח 5 לבקשה; וכן תמליל השיחה שנערך עם מר גבעוני ביום 8/4/14, ממנו עולה כביכול כי גבעוני העיד על עצמו כ"הבעלים של החברה בארץ". ראו בעניין זה סעיפים 19-27 לסיכומי המבקשת.

21. המשיבה 3 הגישה את סיכומיה ועמדה על בקשתה לבטל את העיקול שהוטל על נכסיה. בעניין זה טענה המשיבה 3 שבקשה מס' 14, מכוחה הורחב העיקול, הוגשה ללא תצהיר תומך על-פי הדין, ורק מטעם זה יש לדחות את הבקשה. המשיבה 3 טוענת כי רק בתגובה לבקשה לביטול עיקולים (בקשה מס' 16) הואילה המבקשת לצרף את תצהירה של עו"ד אורנה נווה, ובכך ניסתה לכפר על מחדליה. אולם, לטענת המשיבה 3 תצהיר זה רצוף בעדויות שמיעה, בתיאור הליכים משפטיים, בהנחות וסברות, וככלל כי מדובר בתצהיר המתאים לסיכומים ולא בתמיכה לבקשה להטלת עיקול.

22. בכל הנוגע להודעה מיום 13/8/14, שבה המשיבה 3 וטוענת כי מדובר בהצהרה שניתנה נקודתית בתגובה להחלטה של כב' השופטת אברהמי, וכי לא הייתה כל כוונה לאפשר את צירוף המשיבה 3 כצד להליכים כולם. המשיבה 3 מפנה להחלטת כב' השופטת אברהמי מיום 22/8/14, שם נאמר, בין היתר: "החברה (כהגדרתה בכותרת) לא צורפה כבעלת דין. כמו כן, לא ברור האם אין אפשרות לעתירה לעיקולים במתווה אחר שישקף את מעמדה של החברה כאישיות משפטית נפרדת לכאורה מחד גיסא, ותוך שימת לב להצהרת המשיבים בעניין החברה מאידך גיסא...". לטענת המשיבה 3, מהחלטה זו נהיר וברור כי כב' השופטת אברהמי אינה מקבלת את הרמת המסך האוטומטית הגורפת והמוחלטת כפי שטוענת לה המבקשת. המשיבה 3 חוזרת ומדגישה כי היא לא נתנה כל הודעה ולא הסכימה לביטול אישיותה הנפרדת ולקיחת חובות הנתבעת על עצמה. המשיבה 3 טוענת כי האפשרות שתאגיד חוקי ועצמאי ימצא עצמו במצב של הרמת מסך מוחלטת שמיוחסים לו חובות של אחרים ונכסיו מעוקלים, כל זאת מכוח הודעה של צד ג' (המשיבים 1 ו-2) מבלי שהתאגיד עצמו נשאל על כך ועבר הליך משפטי מסודר, הינה בלתי אפשרית.

23. בכל הנוגע לשאלה השנייה אשר הוצבה על-ידי בית המשפט, טוענת המשיבה 3 שלא התקיימו הפרמטרים שנקבעו בהלכת מולדת. לטענת המשיבה 3, לא די באמור בתצהירה של עו"ד נווה כדי לבסס את אותה הרמת מסך מבוקשת. המשיבה 3 אינה מכחישה כי היא אכן נותנת שירותים למשיבה 1, אולם לטענתה לא די בכך כדי להביא להרמת מסך. בכל הנוגע לדברי מר גבעוני, מציינת המשיבה 3 כי זה האחרון הפסיק את עבודתו במשיבה 3 עובר להגשת התביעה. המשיבה 3 טוענת כי היא אינה יכולה להיות אחראית על הדברים שמספר מר גבעוני על עצמו או על אחרים, ובכל מקרה דברים אלו לא הובאו על-ידו, הוא לא נחקר עליהם, ואין אלא שמדובר בעדויות שמיעה. המשיבה חוזרת ומדגישה כי אין לה כל חוב לתובעת ואף לא נטען לחוב שכזה, וגם משיקולים של מאזן הנוחות וההכבדה אין אלא לדחות את בקשת העיקול.

24. המבקשת הגישה סיכומי תשובה מטעמה וטענה כי הטענות בדבר אי צירוף תצהיר נטענות לראשונה בסיכומים ואין להתייחס אליהן. המבקשת מפנה לתקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שלפיה בבקשות ביניים רשאי מוסר התצהיר להצהיר גם על-פי מיטב אמונתו. המבקשת טוענת כי תצהירה של עו"ד נווה מבוסס, בין היתר, על מסמכים רשמיים של רשם החברות, דוח פרטי זיהוי של החברה, כתובת דוא"ל, קורות חיים של מר גבעוני, תכתובות בין הצדדים. המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

25. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, קובעת אני כי אין בסיס להרחיב את העיקולים אך ורק בהסתמך על ההודעה שניתנה ביום 13/8/14. סבורני כי אכן את החלטת כב' השופטת אברהמי מיום 22/8/14 ניתן לפרש, כפי שטוענת המשיבה 3, ככזו שאינה מורה על צירוף המשיבה 3 להליך לכל דבר ועניין. בנוסף ולחלופין, וגם אם ניתן היה להבין את ההחלטה אחרת, וגם אם היה מקום לתת את צו ההרחבה ביום 14/9/14, החלטה אשר ניתנה מתוך הבנה שהמשיבה 3 הסכימה להיות צד בהליך גם ללא החלטת צירוף מפורשת, אזי לאחר שהמשיבה 3 פרשה את עמדתה, הבהירה את ההצהרה שניתנה לשיטתה בעניין בקשה מס' 9 ובעניין בקשה מס' 9 בלבד, ומשהבהירה היא כי היא אינה רואה את עצמה כצד להליך, יש לבחון מחדש את הבקשה להטלת עיקול ככזו בה מתבקש בית המשפט להטיל עיקול על גורם שאינו צד ישיר לתיק, וזאת כפי שציינתי בשאלה השנייה אליה היו אמורים הצדדים להידרש.

26. משכך, ולאחר שהתברר כי המשיבה 3 אינה רואה את עצמה צד להליכים, ואם וככל שהמבקשת מבקשת להוביל לצירוף שכזה לכל דבר ועניין, רשאית המבקשת להגיש בקשה מחודשת לצירוף המשיבה 3 כצד להליכים, ותינתן הכרעה לגופו של עניין. לאור קביעה זו, ומאחר והאדן הראשון עליו נסמכה הבקשה של המבקשת נשמט, אזי יש מקום לדון בשאלה השנייה, והיא האם מתקיימים התנאים להטלת עיקול על צד שאינו בעל דין ישיר לסכסוך, ואף לא נטען כי הוא זה שחייב בכספים באופן ישיר אלא מכוח תורת הרמת מסך.

27. מכאן, שיש להידרש לטענות החלופיות שהובאו בפני בית המשפט בכל הנוגע להלכת מולדת. בהלכת מולדת נקבע, בין היתר כי: "המסקנה בדבר התקיימותם של יחסי שליחות בין חברה אם לבין חברה בת באשכול חברות, מעוגנת בנתונים עובדתיים שונים ובהם בשאלה מי מינה את בעלי העסקים של החברה הבת; האם החברה האם היא המוח המפעיל של העסק; האם רווחי העסק של החברה הבת מופקים ממומחיותה ושיקול דעתה של החברה האם; האם החברה האם שולטת בעסקיה של החברה הבת; האם החברה האם היא בעלת יכולת החלטה לגבי הונה של החברה הבת; והאם שליטתה של החברה האם בחברה הבת היא אפקטיבית ומתמדת. באופן דומה, גם הרמת מסך מותנית בקיומם של יסודות עובדתיים מסוימים – קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים, ושליטה מלאה של חברת האם בחברה הבת כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת. המבחן הוא האם החברה הבת מהווה מכשיר או צינור לפעולותיה של החברה האם. גם כאן, נדרשת מעצם טיבם של יסודות אלה הנחה של תשתית עובדתית מפורטת לעניין היחס בין התאגידים העומדים לדיון". אציין כי במקרה הספציפי של הלכת מולדת, לאחר שבית המשפט בוחן את העקרונות הללו, הוא מגיע למסקנה שלא ניתן להטיל עיקול מכוח תורת הרמת מסך.

28. הוא הדין במקרה שלפנינו. ראשית, אציין כי יש ממש בטענות המשיבה 3 לעניין המשקל שיש לתת לתצהירה של עו"ד נווה. בכל הנוגע לאמרות ולציטוטים שיוחסו למר גבעוני, אזי לא ניתן להתעלם מהטענה שמדובר בעובד לשעבר של המשיבה 3. על מנת לבסס ממצאים על אמרות אלה, היה על המבקשת לתמוך את בקשתה בתצהירו של מר גבעוני עצמו ולחשוף אותו לחקירה נגדית. כל עוד הדברים נאמרים מפיה של עו"ד נווה, המשקל שיש לייחס להם הינו בהתאם. בכל הנוגע למסמכים ולעובדות הנוספות לכאורה שנטענו (כתובת הדוא"ל; אישור הזמנות; מיקום רישום של החברה), לא די בכל אלה על מנת לעמוד בתנאים שנקבעו בהלכת מולדת. המשיבה 3 לא הכחישה כי אישרה חלק מההזמנות בשם המשיבים 1 ו-2. דבר זה אינו מבטל את האישיות המשפטית שלה, וגם אם מדובר בחברת בת, וגם אם מדובר בחברה המהווה משום נציגות, עדיין לא די בכך כדי לבטל את האישיות המשפטית שלה. איני יכולה לבסס מסקנה, שהינה מרחיקת לכת בדיני החברות, לפיה נשלל לחלוטין רצונה העצמאי של המשיבה 3. על מנת להגיע למסקנה שכזו, יש לבחון את כל המבחנים שנזכרו ונסקרו לעיל, וביניהם השאלה מי מינה את מנהלי העסקים של החברות; מיהו "המוח המפעיל" של העסק; האם המשיבה 3 נשלטת לחלוטין על-ידי המשיבים 1 ו-2; האם למשיבה 3 יכולת החלטה לגבי הונה. כל אלו הן שאלות קריטיות לצורך מתן הכרעה כמבוקש על-ידי המבקשת, ולא הונחה בפניי תשתית עובדתית המצדיקה מסקנה שכזו.

29. עם זאת, וכפי שכבר ציינתי לעיל, לא הוכחש קשר עסקי בין המשיבה 3 למשיבים 1 ו-2; המשיבה 3 עצמה מודה כי צרכה שירותים מהמשיבים 1 ו-2 ואף שילמה עבורם. אין לשלול, וייתכן שלכך כיוונה כב' השופטת אברהמי, כי המשיבה 3 מחזיקה בכספים שנועדו עבור המשיבים 1 ו-2. משכך, ולנוכח חוסר הבהירות אשר נוצר כתוצאה מההחלטה בבקשה מס' 9, אשר גרמה להחלטה מיום 14/9/14, מורה אני כי העיקול שהוטל יישאר בתוקפו עד ליום 4/1/15. ביום זה יפקע העיקול, אלא אם תינתן החלטה אחרת בבקשה מתאימה אשר תוגש על-ידי המבקשת.

30. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

החלטתי זו ניתנה כרשמת.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.