לפני: כב' השופט יוסף יוספי

פסק דין

1. עסקינן בתובענה במסגרתה מבקש התובע להכיר בליקויים הבאים: הפרעות נשימה, הפרעות שינה, עייפות כרונית, סחרחורת, חוסר שיווי משקל, שיעול, קוצר נשימה, והכל כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

2. התובע יליד 1961, עבד משנת 1988 ועד שנת 2018 בחברת החשמל, ולאורך כל תקופת עבודתו עבד במשמרות בוקר, ערב ולילה, וכן נחשף לחומרים שונים.

3. לצורך הכרעה בסוגיה, מונה ד"ר יבגני לייקין (מומחה לרפואה תעסוקתית) כמומחה מטעם בית הדין (להלן: "המומחה") והוא נתבקש לחוות את דעתו בשאלות הבאות:

"א. מהם ליקוייו של התובע בכל הנוגע לנושאים הבאים:

• הפרעות שינה
• הפרעות נשימה
• עייפות כרונית
• סחרחורות
• חוסר שיווי משקל
• שיעול
• קוצר נשימה

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים מהם הוא סובל? דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקויים או החמרתם, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקויים, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקויים, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקוייו של התובע עקב עבודתו נגרמו על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוייו? (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקויים ביחס לגורמים האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקוייו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)"

4. במסגרת ההחלטה על מינויו התבקש המומחה להתבסס על התשתית העובדתית עליה סיכמו הצדדים ושאותה הגישו ביום 14.1.19.

5. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 6.5.20, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין בין היתר בזו הלשון:

"למיטב הבנתי ועל סמך המחקרים רחבי היקף קיים קשר סיבתי בסבירות הנדרשת בין הפרעות שינה לבין עבודה ארוכת שנים במשמרות משתנות. על כן, תשובתי חיובית לגבי הפרעות שינה אצל התובע. לגבי שאר המחלות ותלונות, התשובה שלילית, בעיקר כיוון שהאסמכתא המוצגת בתיק מוגבלת כפי שפירטתי בפרק הדיון ולא ניתן להגיע למסקנה על קיום הקשר בסבירות הנדרשת. באשר לברונכיטיס כרונית, אני סבור שמקורו בעישון כבד של התובע".

6. בהחלטה מיום 7.5.20 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור, יסכמו הצדדים בכתב.

7. לאחר מכן, ביום 11.6.20 הגיש התובע בקשתו לתיקון כתב תביעה על דרך הוספת ליקויים נוספים, כגון סכרת מסוג 2, תסמונת מטאבולית, עודף שומנים בדם, השמנה ואנמיה קשה מחוסר ברזל, חוסר ב-ויטמין B12.

בהחלטה מיום 29.6.20 דחה בית הדין את בקשת התובע.

8. ביום 12.7.20 נקבע כי למומחה יועבר החומר הרפואי שהוגש בימים 29.6.19, 15.6.20, 24.6.20, ועל המומחה יהיה לענות האם יש בו כדי לשנות את חוות דעתו.

9. ביום 10.8.20 השיב המומחה כי אין בחומר שהוצג בפניו כדי לשנות את מסקנתו, תוך שהוסיף כי כל ליקויי התובע נובעים מאורח חייו ומתחלואה כללית, ואינם קשורים לתנאי עבודתו.

10. ביום 27.10.20 ענה המומחה על השאלות עליהן נשאל, תוך שהוא נותר איתן במסקנתו בדבר היעדרו של קשר סיבתי, למעט ביחס להפרעות השינה אשר לדידו נבעו מהמשמרות אותן ביצע התובע לאורך השנים.

11. ביום 9.11.20 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הריאות, וכן ביקש לזמן את המומחה לחקירה בבית הדין. בדיון מיום 19.11.20 טענו הצדדים טענות נוספות בעניין, ונקבע שתינתן החלטה.

ביום 19.11.20 הגיש התובע בקשה לאחד את התביעות יחד עם הליך נוסף שלו המתנהל בבית הדין.

12. בהחלטה מיום 22.10.20 דחה בית הדין את הבקשה למינוי מומחה נוסף, והורה על הגשת סיכומים. באשר לבקשה לאיחוד תביעות, נשיא בית הדין נתן החלטה ביום 19.11.20, אך התובע לא פעל על פיה.

טענות הצדדים

13. ביום 20.12.20 הגיש התובע את סיכומיו, וטען כי יש להכיר בכל הליקויים להם טען, לרבות ביחס להפרעות השינה בהן הכיר המומחה.

באשר ליתר הליקויים, טען התובע כי המומחה לא השיב לשאלות ההבהרה באופן מלא, לא נימק את תשובותיו, סתר את עצמו מספר פעמים, ומסקנותיו אינן עולות בקנה אחד עם המחקרים הרפואיים אליהם הפנה. המומחה ציין שהתובע סובל מתסמונת מטאבולית אשר מסבירה את תלונותיו, אך המומחה לא ציין מה גרם לה. מסקנתו של המומחה בדבר היעדרו של קשר סיבתי לא היתה מבוססת ומנומקת, וזאת בשים לב כי בעקיפין קשר המומחה בין הליקויים שפורטו לבין עייפות כרונית וסחרחורות הקשורים לתחלואת התובע. בנוסף, באופן מוטעה ובניגוד לספרות הרפואית המקובלת, ציין המומחה כי עייפות כרונית אינה מחלה או הפרעה אלא תלונה סובייקטיבית. המומחה לא בחן ולא השיב אם החלקיקים שנמצאו בבדיקת כיח מגורה יכולים להיות מאותם חומרים מזיקים אליהם נחשף בעבודתו, אלא השיב באופן סתמי ולא מבוסס.

המומחה הביא למעשה דיעה אישית שלא בוססה מדעית, במסגרתה שלל קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוייו של התובע. התובע שב וטען, כי לכל הפחות היה מקום להורות על מינויו של מומחה לריאות, וכן להעדיף את האמור בחוות הדעת של המומחה מטעמו.

14. לטענת הנתבע, לאור ההלכה שנקבעה בעניין בנימין (לאחר מינוי המומחה דנן), הרי שעבודה במשמרות אינה יכולה לבסס תשתית למיקרוטראומה, ולפיכך אין מקום לקבל את התובענה ביחס להפרעות שינה, וזאת למרות מסקנת המומחה.

באשר ליתר העילות, חוות דעתו של המומחה היתה מפורטת, הוא התייחס לכל השאלות עליהן נשאל, ונימק את מסקנותיו היטב. לפיכך, יש לאמץ את חוות דעתו ולדחות את התובענה.

15. יצוין, כי בהחלטה מיום 20.1.21 ניתנה לתובע אפשרות להגיש סיכומי תשובה, אך אלו לא הוגשו.

דיון והכרעה

16. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להדחות, והכל מהנימוקים המפורטים להלן.

17. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת

מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה

מירבית".

ראו:

עב"ל (ארצי) 411/97 בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פיסקה 4 לפסק הדין).

סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212.

יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2016, פרק 12 עמ' 63.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".

ראו: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95,

פיסקה 13 לפסק הדין).

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא:

"ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה".

ראו: עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק

הדין).

לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים.

ראו:

דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82.
ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370.

יצחק לובוצקי, שם.

18. במקרה שלפנינו שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הליקויים להם טען, למעט בנושא הפרעות השינה אליו נתייחס בהמשך.

19. המדובר בקביעה רפואית אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה.

המומחה ערך דיון מקיף ביחס לתנאי העבודה של התובע, לרבות ביחס לחומרים אליהם נחשף; ואחר כך פירט את מצבו הרפואי של התובע בכל הקשור לליקויים להם טען, וזאת תוך פירוט המסמכים הרפואיים עליהם התבסס. בנוסף, התייחס המומחה לדוחות הניטור הסביבתי ולנפקותם.

במסגרת הדיון אותו ערך, פירט המומחה אף ביחס לליקויים השונים מהם סובל התובע, תוך שהוא מציין כי מדובר בתמונה טיפוסית של תסמונת מטאבולית יחד עם אנמיה קשה (מסיבה לא ברורה) ודום נשימה בשינה. לדעת המומחה, כל אלה מסבירים את תלונות התובע על סחרחורת ועייפות כרונית, תוך שהוא מסביר כי גורם הסיכון העיקרי לתסמונת דום נשימה בשינה הוא השמנה חולנית ולא הפרעת שינה.

גם ביחס לשיעול ערך המומחה דיון מקיף וניתח את הבדיקות הרפואיות בנושא, תוך שהוא מציין בין השאר כי גורם הסיכון המרכזי לשיעול כרוני הינו עישון כבד שהיה אצל התובע. בנקודה זאת אף פירט המומחה מדוע הוא חולק על האמור בחוות דעתם של ד"ר פוליאקוב ושל המומחה מטעם התובע, תוך שהוא מבהיר מדוע אין לקבל את מסקנתם. בין השאר, הסביר המומחה כי לחלקיקי הטיטניום והאדמה שנמצאו אצל התובע אין כל קשר לתעסוקתו של התובע. המומחה הוסיף וקבע, כי הפרעה בתפקודי נשימה ללא ממצאים פתולוגיים בבדיקת הדימות, וללא מחלה אינטרסטיציאלית, ניתן בבטחה לייחס להשמנה חולנית.

הגם שלא היה זה מתפקידו של המומחה, ציין הוא ממה נגרמו הליקויים שאותרו. כך למשל, המומחה מייחס את השיעול לברונכיטיס, בהיותו של התובע מעשן כבד בעברו. את העייפות הכרונית וקוצר הנשימה מייחס המומחה לתסמונת המטאבולית, ואת הסחרחורת והפרעות שיווי משקל מייחס הוא לאנמיה הקשה.

20. גם בתשובתו לשאלת ההבהרה, עליה התבקש לענות לאחר הצגת חומר רפואי נוסף של התובע, השיב המומחה באורח ענייני ומפורט, תוך שהוא מצביע על מסמכים רפואיים ומנתח את האמור בהם. תשובה זו של המומחה אף חיזקה את מסקנתו, לפיה כל ליקוייו של התובע הינם תוצאה של אורח חייו ותחלואה כללית, ואינם קשורים לתנאי עבודתו.

21. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה בסבב השני לא סטה המומחה ממסקנתו, תוך שהוא מתייחס שוב לאמור בחוות דעת המומחה מטעם התובע, ומציין שהתובע לא נחשף בצורה משמעותית לאף גורם מזיק; וזאת בהסתמך על דוחות הניטור הסביבתי בעמדת עבודתו של התובע, וכן לפי בדיקת הכיח המגורה; תוך שהוא מציין שוב כי העישון הכבד והממושך גרם למחלת הריאות. המומחה אף הבהיר כי במסגרת עבודתו לא נחשף התובע לחלקיקים המכילים טיטניום וחלקיקי אדמה, וכי אלה אינם קשורים לחשיפה תעסוקתית של התובע.

22. מכל האמור לעיל, עולה כי עסקינן בקביעות רפואיות גרידא מטעם המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב, על אחת כמה וכמה עת מדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת, שנסמכה על ספרות רפואית, על התשתית העובדתית המוסכמת שהגישו הצדדים ועל נתוניו הרפואיים של התובע.

חוות הדעת היתה מקיפה, מפורטת וממצה, ולא ראיתי סיבה שלא לאמצה.

23. באשר לליקוי בדבר הפרעות שינה, הרי שגם בעילה זו דין התביעה להדחות.

אומנם, המומחה הכיר בקשר הסיבתי בין ליקוי זה לבין העבודה במשמרות; אך בינתיים ניתנה פסיקתו הברורה והחד משמעית של בית הדין הארצי לעבודה, לפיה לא ניתן לראות בעבודה במשמרות כמקימה תשתית למיקרוטראומה, וזאת כדלהלן:

"מהשילוב של הטעמים הנ"ל עולה כי לא ניתן לראות בעבודת משמרות מתחלפות של המערער כמקימה תשתית למיקרוטראומה. יסוד "התאונה" חסר. עצם ביצוע העבודה בשעות עבודתו הרגילות של המערער אינו עונה על יסוד המונח "תאונה" על רכיבי המסוימות והפתאומיות שבו, בדיוק כפי שמתח מתמשך או תנוחה אינם עונים על יסוד ה"תאונה". המערער ביקש ללמוד לעניינו מהפסיקה שעסקה בחשיפה לרטט (אצל נהגים) ולשמש. אלא שמקרים אלה אינם דומים למקרה של המערער. תחילה נפנה לעניין הרטט אצל נהגים – רטט אצל נהגים הוא עילת מיקרוטראומה "קלאסית" משעסקינן בחבלות חוזרות ונִשנות ממקור חיצוני ועל כן עונות על יסוד ה"תאונה". גם ההלכות הנוגעות לחשיפה לשמש, רעש (עד לחקיקת סעיף 84א לחוק), קרינה או חומרים שונים, אינן דומות לעניינו. באותם מקרים המונח "תאונה" פורש בצורה תכליתית כך שכל פגיעתו של מקור חיצוני לגוף - קרן האור, גל הקול, גל הקרינה והחומר - מקימה אין ספור תאונות חוזרות ונִשנות. במקרה של עבודת משמרות לא ניתן להצביע על גורם – בין אם חיצוני ובין אם בגוף המבוטח - "הפוגע" בגוף. מכאן, שגם בהינתן כי עבודת משמרות מתחלפות גורמת לנזק פיזיולוגי לפי המנגנון הקבוע בחוות דעתו של ד"ר מור, לא ניתן לראות בעצם העבודה במשמרות מתחלפות כמקימה את יסוד ה"תאונה". יש להיזהר ממצב שבו עצם הנזק הגופני, גם אם הוא נזק זעיר (מיקרו) המצטבר לכדי נזק ממשי (מקרו), יוביל לתוצאה משפטית שלפיה תנאי העבודה שגרמו לפי הנטען לנזקים הזעירים שהצטברו, ייחשבו לכשעצמם כמקיימים את יסוד ה"תאונה". במקרה שכזה יתהפכו היוצרות ותחת לאתר "תאונות" שגרמו לנזק נהפוך את הנזק הגופני לתאונה ונמצא מניחים את אשר צריך להוכיח. כפועל יוצא, כל מחלת מקצוע, גם אם אינה מנויה ברשימת מחלות המקצוע מכוחו של החוק, תיחשב כבאה בגדרה של עילת המיקרוטראומה. כך למשל, מתח מתמשך אשר יוצר פגיעות זעירות במנגנונים הביולוגיים עשוי להיות מוכר כתשתית עובדתית מתאימה לעילה זו. הוא הדין לגבי "תנוחה". ברי שלא לתוצאה זו כוונה עילת המיקרוטראומה. וכמאמרו של בית דין זה בעניין ושדי: "שאין לרוקן מתוכנו את הדיבור 'תאונה' אשר לו הזדקק המחוקק, אלא למלאותו תוכן, כמתיישב עם שינוי זמנים וגישות לנושא"

(ההדגשות הוספו – י.י.).

ראו: עב"ל (ארצי) 29129-06-18 בנימין – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.5.19, סעיף 29 לפסק

הדין).

לפיכך, יש לדחות את התובענה גם בעילה הנוגעת לעבודה במשמרות.

אחרית דבר

24. לאור האמור לעיל, דין התובענה להדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

25. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

26. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, (11 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.