1. גב' נתניהו, שהיתה עדה בתביעה זו ואינה בעלת דין, הגישה בקשה להכריז על פסלותו של מותב זה, כדי שיימנע מהמשך הדיון בתביעה, ובכלל זה ממתן פסק דין. גב' נתניהו טוענת כי קביעות בית הדין ביחס אליה בפסק הדין שניתן בעניינו של מר מני נפתלי (סע"ש 38335-03-14, להלן – עניין מני נפתלי)) מחייבות את פסילת המותב והימנעותו מהכרעה בתביעתו של מר גיא אליהו. זאת, משום שהסעד המבוקש בתביעה זו, כמו גם חומר הראיות שהוצג לפני בית הדין, זהים לאלו שבתביעתו של מר נפתלי, פרט לעובדה שהנתבעת 3 (חברת קלינור בע"מ) לא היתה נתבעת בעניינו של מר נפתלי. בשל כך קביעת המותב כי מעון ראש הממשלה מנוהל באופן המהווה העסקה פוגענית כלפי כל עובדיו, לרבות מר אליהו, מעידה כי דעת המותב "נעולה", בהיותן קביעות כלליות המחייבות מתן פסק דין זהה בעניין התובע כאן. לפיכך יש להיעתר לבקשה לפסילת מותב בית הדין.
2. התובע, מר אליהו, מתנגד לבקשה וטוען כי איש מבעלי הדין בתיק זה לא העלה טענה נגד לגיטימיות המותב, ואיש מהם לא הביע חשש כי המותב לא יוכל לשפוט את בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. בקשה מצד עד לפסילת מותב הינה חסרת תקדים, אין לה כל בסיס, ודי בטעם זה כדי לדחותה.

דין הבקשה להידחות גם בשל השיהוי בהגשתה. גב' נתניהו, שהיתה מיוצגת במהלכו של הליך זה, ידעה היטב שמדובר במסכת עובדתית דומה במשך זמן רב, ואף על פי כן הגישה את בקשתה רק לאחר שניתן פסק דין שאינו תואם את עמדתה. פסילת המותב בשלב זה של ההליך, לאחר שנשמעו ראיות והוגשו סיכומי הצדדים עלול לגרום נזק רב לצדדים.

לכך יש להוסיף כי מותב בית הדין בתיק זה אינו זהה למותב בעניינו של מר נפתלי, ואף כי המסכת העובדתית דומה, היא אינה זהה. יתר על כן, בשל העובדה שמדובר בשני עובדים שעבדו במעון ראש הממשלה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שפרוטוקולי הדיונים בעניינו של מר נפתלי יצורפו לתיק זה. ההסכמה הדיונית סותרת במהותה כל טענה ל"משוא פנים" ולמעשה מקבעת את ההיפך הגמור.

מכל הטעמים המפורטים לעיל יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאותיה.

1. הנתבעים 2 ו-3, המדינה ומר סיידוף (להלן – המדינה) סבורים אף הם כי אין חשש למשוא פנים, ולפיכך אין עילה לפסילת המותב, וכי על בית הדין להכריע בתיק זה בהתאם לפלוגתאות שנקבעו ועל סמך מכלול החומר שהונח לפניו. מוסיפה המדינה עוד כי בהתאם לבקשות הצדדים הפרוטוקולים בתיק של מר נפתלי ובתיק של מר אליהו הינם חלק מחומר הראיות בשני התיקים.
2. המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 39א. לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה) קובע כי:

"39א. הוראת סעיף 77א לחוק בתי המשפט תחול בשינויים המחוייבים על השופטים, הרשמים ונציגי הציבור של בית הדין; ערעור כאמור בסעיף 77א(ג) יהיה לפני בית הדין הארצי, וידון בו נשיא בית הדין הארצי, או מותב של שופטי בית הדין הארצי, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא".

טענת פסלות

(תיקון מס' 21) תשנ"ב-1992

תקנה 112ב. לתקנות בבית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1992 (להלן – התקנות) קובעת כי:

"112ב. בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון אותה טענה בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

כפי שצויין לעיל הבקשה שלפנינו לא הוגשה בידי אחד מבעלי הדין בתביעה זו.

1. שיהוי

הבקשה מושא החלטה זו הוגשה ביום 20.3.2016, אף כי עילת הבקשה נודעה למבקשת לכל המאוחר ביום 10.2.2016, הוא יום מתן פסק הדין בעניינו של מני נפתלי, או לכל המאוחר ימים ספורים לאחר מכן. משמע שבמועד זה נודעה למבקשת עילת הפסלות, והיה עליה להגיש את בקשתה מיד לאחר מכן. למרות זאת הוגשה בקשתה רק למעלה מ-5 שבועות לאחר מכן, וכאשר ההליכים בתיק נמשכו והוגשו סיכומי הנתבעים (ביום 15.2.2016, וביום 14.3.2016).

יתר על כן, העובדה שחלק מחומר הראיות הנוגע לאופן ההעסקה במעון ראש הממשלה זהה בשתי התביעות היה ידוע למבקשת עוד זמן רב קודם לכן, במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2015. אז הסכימו הצדדים כי פרוטוקול הדיון בתביעתו של מר נפתלי יצורף אף לתביעה זו ולהיפך. אף על פי כן לא הוגשה הבקשה אלא לאחר מתן פסק הדין בעניינו של מר נפתלי.

1. שיהוי בהגשת בקשה לפסילת שופט מהווה, כשלעצמו, טעם שלא להיענות לה (אע"ח 1071/00 עדה גרומן – רשת תורה ומלאכה, ניתן ביום 25.12.2000). מטרת ההוראה להגיש את הבקשה מיד לאחר שנודעה למבקש עילת הפסלות, נועדה למנוע מצב שבו מתנהל דיון פגום עקב חשש למשוא פנים, וכדי לא לאפשר לצד להליך לנצור טענת פסלות הידועה לו, ולהעלותה בשלב מאוחר של הדיון שנראה לו מתאים (דב"ע 2/98 המועצה המקומית בית ג'אן – אברהים זוהיר, ניתן ביום 13.7.1999). על כן די באיחור בהגשת הבקשה כדי לדחותה. ואולם דין הבקשה להידחות גם לגופה, כפי שיפורט להלן.
2. טענתה העיקרית של גב' נתניהו הינה כי בעניינו של מני נפתלי קבע בית הדין קביעות נחרצות בעניין ההעסקה הפוגענית במעון, מכאן שלבית הדין עמדה מוקדמת בעניין זה ו"דעתו נעולה". מאחר שבתיק זה אמור בית הדין להכריע על סמך אותן חקירות, טענות ופלוגתאות, הרי שלמעשה הוכרעה כבר התביעה גם בתיק זה.

כבר נפסק לא אחת כי אין להיעתר לבקשה לפסלות שופט, אלא אם קיימות נסיבות מוכחות שעל פיהן יש אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת של השופט. לעניין זה חשד או חשש בלבד אינם מספיקים (דב"ע נה/11-96 מורקוס ואח' - ג'ריס חורי, ניתן ביום 7.8.1995). ועוד נפסק כי החלטה קודמת של שופט או מותב בית הדין, כלפי צד להליך, אין בה כדי להביא לפסילת השופט או המותב אשר נתנו את ההחלטה, שכן פסיקה של בית הדין כנגד צד להליך, אינה מעידה כי לבית הדין דעה קדומה נגדו (דב"ע נד/5-96 המל"ל – זילבר, פד"ע כו 392, 394; דב"ע נג/6-96 דוד נצר ישי – האגודה למען החייל, לא פורסם).נ משמע שהבעת עמדת מוקדמת אינה מעידה בהכרח על קיומן של נסיבות מוכחות שבעקבותיהן קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים או עמדה משוחדת של המותב.

1. בע"א 461/14 ברק רוזן נ' אליהו ביטון (ניתן ביום 14.1.2015, להלן – עניין רוזן), שעליו מסתמכת המבקשת בטיעוניה, דן הנשיא אשר גרוניס (כתוארו אז) בשאלה האם עמדת מוקדמת שהביע שופט (בענייננו - המותב) הינה עילה לפסילתו, ובאילו נסיבות. כך נאמר שם:

"התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית. דוגמאות מן הפסיקה מלמדות כי לא מתקיימת בהכרח עילת פסלות בכל מקרה בו בית המשפט הביע עמדה מוקדמת ביחס לעניין המונח לפניו "(סעיף 10 לפסק הדין).

עם זאת נקבע בעניין רוזן עוד כי אם קיים קושי ממשי להצביע על הבדל מהותי כלשהו בין הסוגיות הטעונות הכרעה בכל אחד מן ההליכים, או שמדובר באותה תשתית ראייתית, הרי שראוי הוא, ככלל, שבית המשפט אכן יפסול עצמו מלשבת בדין. עמד על כך יגאל מרזל בספרו "דיני פסלות שופט" (התשס"ו-2006), בע' 275:

"... ברוב המקרים לא יהיה בעצם הדיון הקודם בהליך דומה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, שכן כמעט תמיד יימצא הבדל בר משמעות בין ההליכים; יחד עם חזקת המקצועיות של השופט ואי תלותו הוא יאיין את החשש כי השופט לא יוכל להשתחרר מקביעותיו הקודמות... אולם, אם מדובר באותה שאלה בדיוק בהליך דומה או זהה, כאשר נקבעו ממצאים שבעובדה לגופו של עניין, על בסיס אותן טענות, סביר להניח כי השופט ייפסל מלשבת בדין".

להלן נצביע על הבדלים משמעותיים ביותר בין שתי התביעות אשר מאיינות את החשש כי מותב בית הדין לא יוכל להשתחרר מקביעותיו הקודמות, וידון בעניינו של מר גיא אליהו באובייקטיביות המתבקשת, בלא משוא פנים, ומבלי שדעתו תהיה משוחדת.

1. מותב בית הדין

כאמור מבקשת גב' נתניהו להורות על פסלות המותב בתיק זה. סעיף 2 לחוק בית הדין לעבודה קובע כי:

"לבית הדין יתמנו שופטים ונציגי ציבור"

ובסעיף 18 שבו, שכותרתו: "הרכב בית דין אזורי" נקבע כי:

"(א) בית דין אזורי ידון בשלושה, שהם – שופט והוא יהיה אב בית הדין – ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים, והאחד מנציגי המעבידים".

מבנה משולש זה של בית הדין בא לתת ביטוי למעורבות הצדדים ליחסי העבודה (העובדים והמעסיקים) בתהליך השפיטה בנושאי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, מכאן שנציגי הציבור הינם חברים מלאים בהרכב, ובעלי זכויות שוות לאלו של השופט (דב"ע נה/96-10 לילי לוי – מרכז קהילתי בקעה, פד"ע כט 174). כך למדים אנו אף מלשונו של סעיף 2 הנ"ל שממנו משתמע כי נציגי הציבור והשופטים מתמנים כשווים על כס המשפט, לא נאמר בסעיף הנ"ל ששופט ישב בדין עם נציגי ציבור לצדו. יתר על כן, בבג"צ 2601/96 שלמה אבני נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (ניתן ביום 17.8.1999) נקבע כי שילובם של נציגי ציבור במותבי בתי הדין לעבודה, מהווה נדבך מרכזי במבנה בתי הדין, והוא חלק מעצם מהותה וייחודה של מערכת שפיטה זו

10. כפי שצויין לעיל בקשתה של גב' נתניהו הינה לפסילת המותב, אלא שאין מדובר במותבים זהים כלל ועיקר. בעניינו של מר נפתלי דן מותב שונה מזה שדן בתביעתו של מר אליהו. אמנם ראשת ההרכב ישבה בשניהם, אולם בעניינו של מר נפתלי השתתפו במותב בית הדין נציג העובדים מר נתן מזרחי, ונציג המעסיקים מר אליעזר יערי. במותב בית הדין בתיק זה השתתפו נציגת העובדים גב' נחמה אנג'ל ונציג המעסיקים מר רמי לוי. מכאן שמדובר בשני מותבים שונים, ואין כל הצדקה לפסול את המותב בתיק זה שלא דן ועל כן גם לא פסק בעניינו של מר נפתלי. נדגיש שוב, נציגי הציבור הינם חברים מלאים ושווי זכויות בהרכב. ההחלטות ופסקי הדין בבתי הדין לעבודה מתקבלים על דעת כל חברי המותב, לאחר שיחות והתייעצויות בין חברי ההרכב, ובהסכמתם. בהעדר הסכמה נתונה לכל אחד מחברי ההרכב הזכות להביע את דעתו במסגרת פסק הדין. על כן אין כל ממש בטענה כי "דעתו של בית הדין נעולה", שהרי הרכב זה של בית הדין כלל לא הביע את עמדתו בשאלות המתעוררות בעניינו של מר אליהו, ובכלל זה בשאלה אם היתה העסקה פוגענית במעון, אם לאו.

11. לכך יש להוסיף כי בין תביעתו של מר נפתלי לבין זו של מר אליהו קיימים הבדלים רבים נוספים. אין זהות בין הצדדים בשני התיקים. הנתבעים בתיקו של מר נפתלי היו משרד ראש הממשלה, מר עזרא סיידוף – סמנכ"ל מבצעים ונכסים במשרד ראש הממשלה, וראש הממשלה מר בנימין נתניהו. בתיק זה ראש הממשלה אינו נתבע, והתביעה הינה גם נגד חברת קלינור בע"מ, שכן מר אליהו הועסק במעון באמצעות חברת זו.

גם התשתית הראייתית אינה זהה בשני התיקים, שכן בקשתו של מר אליהו לצרף לתיק זה את כל המוצגים והנספחים שהוגשו בתיקו של מר נפתלי (ס"ע 38335-03-14) נדחתה (החלטה מיום 18.11.2015). מכאן שהמוצגים, שהינם חלק נכבד מראיות הצדדים בכל תביעה, אינם זהים בשני התיקים.

12. לא זו אף זו. בתביעתו של גיא אליהו נתבעו 4 סעדים. הטענות בדבר העסקה פוגענית במעון ראש הממשלה, ותביעת פיצוי בגינה, הינה רק אחת מתוך הטענות שנטענו, והסעדים שנתבעו בגינן. מר אליהו מוסיף וטוען כי כאיש אחזקה במעון ראש הממשלה התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין המדינה, אף כי הועסק באמצעות חברת קלינור. מר אליהו טוען עוד כי קיבל הבטחה ממר סיידוף כי ייקלט כעובד מדינה, ויש לחייב את המדינה לעמוד בהבטחה שניתנה לו, וכי חברת קלינור לא מילאה את חובתה כמעביד על פי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 וחוקים אחרים. היעלה על הדעת כי המותב ייפסל כאשר בתיק מתעוררות שאלות נוספות שאינן נוגעות למבקשת, והצדדים להליך לא ביקשו כלל את פסילת המותב?

מכל הטעמים המפורטים לעיל נדחית הבקשה, אף מבלי לדון בשאלה האם רשאי עד לבקש פסילת מותב.

הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון עם סיום ההליך ובהתאם לתוצאה.

הצדדים רשאים להגיש ערעור על החלטה זו תוך 10 ימים מיום שתומצא לידיהם, לנשיא בית הדין הארצי לעבודה.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב' תשע"ו, 03 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".