תיק אזרחי 36249.04.14

לפני: כבוד השופט הבכיר גדעון גינת

התובעת: כלי זמר בע"מ

נ ג ד

הנתבע: מועתז גאבר, עו"ד

פרוטוקול

ישיבת יום 23.10.2014

נוכחים: בא-כוח התובעת - עו"ד לִירוֹן סֶגל + סמנכ"ל כספים בתובעת - מר פִּיני מזרחי

הנתבע - הובא על-ידי שוטרי תחנת לב תל-אביב - רס"מ רוני ראובני ורס"מ בנימין נקש

<#1#>

עו"ד גאבר: לשאלת בית-המשפט מדוע לא הפקדתי את ה-10,000 ₪ כפי שהוֹרה, אני משיב שזאת משום שבית-המשפט הורה או על הפקדה או על צו הבאה, ואני הוּבאתי בצו הבאה.

עו"ד סֶגל: אני מבקש מבית-המשפט לתת החלטה בבקשה לביזיון.

אני חוזר על כל האמור בבקשה הנ"ל ובבקשה להחלטה בה.

חברִי לא עשה אף דבר שהתחייב לו עובר למועד מתן פסק-הדין, לרבות, בדיון ב-14.5.2014, במסגרת עמ' 3 לפרוטוקול: "אני אקיים את הצו ואתן תצהיר מאומת כדין, שאלה כל החשבונות והם אמיתיים ותואמים את כל הנתונים שיש לי, וכך אצא ידי חובה..." (מקריא).

בפסק-הדין החלקי יִישׂם את מה שאמר חברִי, ועל-בסיס מה שחברִי התחייב, נתן פסק-דין שמחייב אותו לפעול להמצאת כל המסמכים שנדרשו בכתב-התביעה, וּבפרט את נושא התקבולים. נושא התקבולים הוא למעשה הנושא שאותה מעניין. נושא התקבולים לא בוויכוח שהוא קיים. אני אראה את הדו"חות לבית-המשפט, ואני מפנה שוב לכתב-התביעה, נספח ו', אלה דו"חות התקבולים שהעביר חברִי.

בדו"חות ניתן לראות שיש נתונים שלכאורה הוא הכניס, קרן, הצמדה, שכ"ט, הוצאות, ורישומים לגבי תקבולים שהתקבלו, אך לא כתוב מתי וּמה סכום התקבולים ששׁוּלמוּ. יש מספר קבלה, יש מספר חשבונית, כלומר לא רק שזה מופיע בהנהלת-החשבונות של העו"דכנית, אלא זה מופיע גם בהנהלת-החשבונות האישית שלו, שהוא מחויב לנהל.

אני מבקש להורות לנתבע לקיים את פסק-הדין החלקִי כאמור בו, ביחס להוראות סעיף 65 לכתב‑התביעה, וּבפרט, ביחס לסעיף 65ב. לכתב-התביעה, המתייחס לתקבולים.

אני מבקש שאדוני יכוף עליו, בהתאם לפקודת בזיון בית-המשפט, ויקבע, שממועד מתן ההחלטה בבקשה לביזיון, בכל יום שלא מתבצע פסק-הדין החלקי, יוּשׁת על חברִי קנס של 1,000 ₪, עד לביצוע.

אם בית-המשפט שואל אותי אם אין דרך אחרת, אני עונה: שחברִי היה צריך לעשות מה שבית‑המשפט המליץ מספר רב של פעמים, להרים לי טלפון, לקיים איתי פגישה, ולהראות לי מדוע לטעמו הוא איננו חייב או איננו צריך לשלם.

לשאלת בית-המשפט אם יש דרך משפטית אחרת, למעט מה שהצעתי לעיל, אני משיב כי אפשר להורות על מאסרו, אבל לזה אני לא עותר.

אם בית-המשפט שואל מדוע אי אפשר למנות כונס נכסים בהליכי הוצל"פ, לאכיפת פסק-הדין, אני אומר: שבנסיבות העניין אני לא סבור שניתן לבצע את פסק-הדין הזה במסגרת כינוס נכסים, משום שזו לא מסגרת של כינוס נכסים. אנחנו לא מבקשים להתמנות ככונסי נכסים על נכסיו של חברִי.

אני מבקש שחברִי ייתן תצהיר. אני רוצה שהוא יצהיר, מה יש לו מה אין לו.

אני מזכירה שתביעה למתן חשבונות הוא הליך דו-שׁלבּי.

יש גם למתן תצהיר או אי-מתן תצהיר, משמעות רבה. ואנחנו לא רוצים לדלג על השלב הזה.

הליך מתן החשבונות הוא כלי קיים, שפועל לפי שלבים, וּמשנה את נִטלי ההוכחה. אין שום סיבה למנוע מהתובעת להשתמש בו, בגלל שחברִי לא קיים את מה שהצהיר שאין בעיה לקיים.

אין חולק שהוא יכול לעשות את זה.

אני צמצמתי טיעון למשהו שהוא ברור.

עו"ד גאבר: במשך כל הדיונים שהיו ובפרוטוקולים שהתקיימו, מעולם לא הבּעתי סירוב להמציא מסמכים. חברִי לפני שהוא מציג אותי כסרבן להציג את המסמכים, יציג לי בבקשה איפה סירבתי לתת אותם. להיפך. חברִי נותן ציטוט שלי, שדווקא שם אני לא רק לא מסרב, אלא גם אומר לו שאני מתכוון לקיים את זה.

ב-14.5.2014 אדוני נתן פסק-דין חלקי. ב-10.9.2014 אדוני נתן פסק-דין משלים, וּבכך למעשה, הסתיימה התובענה למתן חשבונות. הליך ביזיון איננו משיק להליך של מתן חשבונות וכפיית מתן חשבונות. הליך של ביזיון בית-משפט אינו הליך אכיפתי, ולא בא להחליף סעדים אחרים או השגת המטרה בדרכים אחרות.

מעבר לכך: מרגע שניתן פסק-הדין, סיים אדוני את מלאכתו בכך שנתן פסק-דין מלא, לפי התובענה. פסק-הדין ניתן במעמד צד אחד, אך הואיל והוא עדיין קיים, אתייחס אליו כאל פסק-דין לכל דבר ועניין.

כמו שחברִי אמר, תביעה למתן חשבונות היא דו-שלבּית, אבל השלב הראשון הוא השלב של מתן חשבונות. במידה ולא ניתנים חשבונות, אפילו לשיטתו של חברִי, אפילו אם יש סירוב למתן חשבונות, הסנקציה לכך היא ברורה, והיא הגשת תביעה לפי מספרים שמעריכה אותם התובעת, מגישה אותם לבית-משפט, וכך היא למעשה יצאה ידי חובתה, שהיא לא תצטרך מחר להוכיח את התביעה כספית כמו שמוכיחים תביעה כספית, כשלכל מרכיב צריך שתהיינה אסמכתאות. במקרה הזה הוא לא יידרש, כֵּיוון שיש פסק-דין שקבע שיש להמציא מסמכים והמסמכים בסופו של דבר לא הומצאו. זה לא מה שאני חושב אלא לשיטתו של חברִי. הסעד נמצא בדיוק במסגרת החוקית שנקבעה לכך, שיכול ולא מוגשים מסמכים, אז מוגשת תביעה שמוערכת במספרים. להשליך הליכי ביזיון בית-משפט על הליכים של המצאת מסמכים - לא קיים דבר כזה.

אגיד יותר מזה: הבקשה של חברִי לביזיון, היא הוגשה לביזיון פסק-הדין החלקי, ולא לפסק-הדין הסופי. כֵּיוון שהיא הוגשה לפני שניתן פסק-הדין הסופי. באותו יום שאני לא התייצבתי לדיון, ניתן פסק-דין סופי בתובענה. הסתיים ההליך. ולמעשה, לא היה כבר מקום לדון בביזיון בית-משפט, על אי-המצאת מסמכים לפי פסק-דין חלקי, מסיבה מאוד פשוטה: כי ניתן פסק-דין, שחִייב לעשות א', ב', ג'.

מעבר לכך: ב-10.9.2014 לא התייצבתי, והגשתי הודעה, וגם לדיון שהיה ב-21.9.2014, ועד היום אין החלטה על ההודעה בכתב-יד, ובה הודעתי שעקב מצב רפואי דחוף שנקלעתי אליו, לא היה באפשרותי להתייצב. דברים כאלה קורים. עד היום אין החלטה על הבקשה הזאת.

מעבר לכך: אני לא זלזלתי, ולא התעלמתי, ולא עשיתי את עצמי כמי שלא יודע על הדיון, אלא דאגתי לשלוח את ההודעה הזאת בחוֹפזה.

אני מציג לבית-המשפט אישור רפואי לעיניו בלבד, מה-10.9.2014, של רופאת המשפחה ד"ר סופיה ויינשטיין. ומאז אני נמצא בבדיקות, וככל שאדוני מבקש, הוא ירצה לקבל חוות-דעת או סיכום רפואי, לגבי העניין. העניין לא מסובך. זה לא סוד. אני חשוד כמי שיש לו סרטן עור. הבדיקות הגיעו ב-10.9.2014 לכן היא הפנתה אותי דחוף, שכותבת לי שצריך לעשות עוד פעם תרביות מחדש.

אני יודע, שכשאני אפילו צריך לשלוח מכתב התראה, לעו"ד, אני מחוּיב על-פי החוק קודם כל לכתוב לו את זה בלשון מסוימת לפני שאני מגיש תביעה נגדו, ולנסות לעשות את זה בדרכּי שלום. אני לא חושב שבית-המשפט עשה נכון כאשר מדובר בבעל-דין שהוא עו"ד, להוציא נגדו צו הבאה, שצריכים להגיע שוטרים וּלהוביל אותי לדיון כאחרון האסירים. היה אפשר לבקש ממנו הסבר מדוע לא התייצב. ורק לאחר מכן להחליט אם זה נכון לשלוח שוטרים גם לביתו וגם למשרדו, במיוחד כשיש מצב רפואי שאני לא יכול לשבת לכתוב וּלנמק. אם יש דבר שהוא לא בסדר העדיפויות שלי, זה להפיס את דעתו של חברִי מה מצבי הבריאותי.

יש פסק-דין בידי חברִי. בית-המשפט לא אמור לייעץ לחברִי, לא משפטית ולא בדרך אחרת, מהן הדברים להוציא אותו מן הכוח אל הפועל.

הוגשה תביעה למתן חשבונות, ובית-המשפט נתן שני פסקי-דין. בכך בית-משפט קם מכּסאוֹ, וחברִי יכול, יש לו הרבה דרכים, להוציא את פסק-הדין לפועל.

מעבר לכך: אני בעצמי הגשתי הודעה, שבמהלך חודש אוגוסט, שבגלל שהייתי בצום וחברִי גם לא היה בארץ, והדיון גם נדחה, אז אני בעצמי ביקשתי הודעה וביקשתי ארכּה להגשת המסמכים. זה לא סירוב להמציא מסמכים. זה עדיין לא קרוב למינוי כונס נכסים שיגיע למשרדי ויפשפּשׁ במסמכים ויפר את חובת הסודיות שיש לי עם לקוחות ועם תיקים, על-מנת לעשות משהו שעוד לא הגענו לשם. יש עוד הרבה דרכים לפני זה להוציא מן הכוח אל הפועל פסק-דין.

אני מעוניין להמציא את הנתונים. אין לי מה להסתיר. כל מה שקרה זה פשוט שרשור של פעולות ושל מצב ושל נסיבות, שמנעו ממני עד היום להמציא את המרכיב הנוסף אגב. זה לא שאני לא הבאתי שום מסמך. כבר הבאתי את כל הנתונים. נשאר מרכיב חסר אחד: התקבולים.

זו לא התנהגות של בן-אדם שלא רוצה לקיים פסקי-דין לגבי המצאת תקבולים.

אני עדיין אומר שאני רוצה להמציא את המסמכים, אבל אין לזה שום קשר להליכי הביזיון, או להבאה על-ידי שוטרים.

בפסק-הדין הסופי אדוני נתן זכוּת לפיצול סעדים. חברִי יכול להגיש תביעה. הדיון כאן הוא מיותר.

הליכי ביזיון בית-משפט לא באים לאכוף פסקי-דין, שאכיפתם היא באמצעות הגשת תביעה כספית. כפי שימצא לנכון. אנחנו לא בהליכים של השׁבת רכוש גנוּב. אני לא מבין את זה! יש פסק-דין, שקבע מה שקבע. זה השלב הראשון, סיים אותו, עובר לשלב השני.

השופט צריך להגיד לו: אני קמתי מכסאי בתביעה הזאת, נתתי לך פיצול סעדים, עכשיו אתה צריך להגיש תביעה כספית לפי הערכה. אבל לא במסגרת הליכי ביזיון.

אני עכשיו מתמודד עם בקשה לביזיון. לא עם התובענה. הדיון היום הוא בקשה לביזיון פסק-הדין החלקי, לא הסופי. אני אמציא את המסמכים תוך 14 יום. נקודה. אבל אני מבקש, שזה לא יהיה במסגרת הבקשה לביזיון בית-משפט, כי שני הדברים האלה לא באים בכפיפה אחת. במידה ולא אמציאם - אני מסכים למינוי של מומחה או של בעל תפקיד על-ידי אדוני, ואני לא אתנגד שאותו אחד יתייצב במשרדי, ויבקש ויקבל את המסמכים, לגבי התקבולים. אני מבקש לדחות את הבקשה לביזיון, ואני מסכים שאם לא אקיים את הוראות פסק-הדין החלקִי וּפסק-הדין המשלים בכל הנוגע לתקבולים, וככל שלא ייעשה כן - אני מסכים שייחשב הדבר כביזיון בית-משפט ואדוני יפסוק לפי שיקול-דעתו.

עו"ד סֶגל: אני שומר לעצמי את כל הזכויות ואת כל הטענות ובית-המשפט מציע לי לשמור את הטענות לעתיד, כדי לאפשר בחינה של קיוּם ההצהרות האחרונות של עו"ד גאבר.

אבקש לציין כי הפּניות שלנו לקבלת המסמכים, לגבי התקבולים לא החלו באפריל 2014, אלא לפני 3 שנים.

<#2#>

החלטה

1. שמעתי בהרחבה את טענות עורכי-הדין בעל-פה. לִפנים משׁוּרת הדין, אני מקבל את הצהרתו של הנתבע, כי יקיים את הוראות פסק-הדין החלקִי וּפסק-הדין המשלים, שניתנו בהליכים הנוכחיים, וזאת בתוך 14 יום מהיום. בנסיבות אלה, אני מוחק את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, מבלי לגרוע מזכוּתה של התובעת לחזור ולעתור בבקשה מתאימה ככל שהנסיבות תצדקנה זאת.

2. חזרתי והצעתי לנתבע לקיים משא וּמתן עניינִי עם התובעת וּבא-כוחה.

3. אם יהיה צורך בהגשת בקשות נוספות במסגרת ההליך הנוכחי, ו/או כהליך נפרד, תהיה התובעת רשאית גם לתבוע פסיקת הוצאות בגין ישיבת היום.

4. למען הסדר אני מציין, כי הנתבע התייצב לדיון היום בלוויית שני שוטרי תחנת לב תל-אביב, ששוחררו על-ידי בתחילת הדיון בעל-פה.

<#3#>

ניתנה והוּדעה בפומבי היום, כ"ט בתשרי התשע"ה, 23/10/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סוניה דוננפלד-לדר-לאופר