ניתן ביום 10.8.2017

הרשטיק יצחק המערער

המוסד לביטוח לאומי המשיב

לפני: סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר

נציגת ציבור (עובדים) הגב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ

בשם המערער – עו"ד ערן בקר

בשם המשיב – עו"ד איברהים מסארווה

פסק דין

השופט אילן סופר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקובס, ב"ל (נצ') 20687-07-14 מיום 16.1.2017), לפיו, המשיב חוייב בגין קבלת התביעה בהוצאות משפט בסך 1,800 ש"ח ו-1,800 ש"ח בגין השתתפות בשכר טרחת עורך דין.
2. המערער הגיש תביעה למשיב להכיר במחלת הקיימבוק ממנה הוא סובל בשתי כפות ידיו כ"פגיעה בעבודה". המשיב דחה את התביעה ובעקבות כך, הגיש המערער תביעה לבית הדין קמא בצירוף חוות דעת רפואית. בית הדין מינה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי ועל סמך חוות דעתו, דחה את התביעה ביום 15.12.2015.

המערער הגיש ערעור על פסק הדין וביום 7.11.2016, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיו, יוחזר עניינו של המערער לבית הדין על מנת שימונה מומחה רפואי נוסף (עב"ל 11510-01-16).

בית הדין קמא מינה מומחה נוסף, אשר מצא כי קיים קשר סיבתי, ועל יסוד האמור בחוות הדעת, הודיע המשיב כי הוא מסכים לקבל את התביעה.

בית הדין נתן תוקף של פסק דין להודעת המשיב וחייב אותו כאמור בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,600 ש"ח.

טענות הצדדים בערעור

1. המערער טוען כי בית הדין קמא שגה עת לא פסק הוצאות ריאליות שלוקחות בחשבון את שכר טרחת המומחה – שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה, את ההליכים הרבים שהתקיימו בתיק, לרבות שני הליכי ערעור, הכנת תצהירים, ישיבות הוכחות, בקשה להצגת שאלות הבהרה ועוד. המערער מפנה להלכה הפסוקה לפיה, ייקבע שכר טרחה לפי כפל המקובלת בתקנות הסיוע המשפטי תשל"ג – 1973, שלפיהן הוא זכאי לפי מספר הפעולות שבוצעו בתיק לכ-10,000 ש"ח בתוספת הוצאות חוות הדעת הרפואית בסך 5,250 ש"ח.
2. המשיב טוען כי בית הדין קמא ציין כי שקל את טענות הצדדים, ובעניין זה ערכאת הערעור אינה מתערבת. אין לקחת בחשבון את הוצאות חוות הדעת הפרטית, שעה שלא היתה חובה על המערער לצרפה. כמו כן, מדיניות בתי הדין בכל הקשור להוצאות בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, היא פסיקת סכומים נמוכים מאלו הקבועים בתעריף של הסיוע המשפטי.
3. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך טיעוניהם בכתב.

הכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולהליכים שהתקיימו בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי – נחה דעתנו כי פסק הדין ראוי להתאשר בהתאם לתקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

על כך נבקש להוסיף את ההערות הבאות:

ככלל, ערכאת הערעור לא מתערבת בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, כערכאה הדיונית, בקביעת שיעור הוצאות המשפט, אלא במקרים נדירים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נפל פגם בשיקול דעתו של בית הדין האזורי או נמצא כי שיעור ההוצאות שפסק, חורג במידה ניכרת מהסביר ומהמקובל (דב"ע נא/9-6 חברת מייסון בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כג 430, 432; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (16.6.2005ׂ; ע"ע 15070-09-12 ירדנה מרנין – אס.ג'י. די הנדסה בע"מ(28.10.13)).

1. במקרה שלפנינו, פסיקת סכום כולל של 3,600 ש"ח הינה סבירה ומתקבלת על הדעת, ואין מקום להתערב בה. זאת במיוחד כאשר בהליך הראשון שהתקיים, נדחתה התביעה על יסוד חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. בערעור, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה נוסף וביקשו לתת לכך תוקף של פסק דין ללא צו להוצאות. המומחה השני קבע כי קיים קשר סיבתי, ועל יסוד כך, התקבלה התביעה.

הפעולות שביצע המערער, אינן פועל יוצא של מחדלי המשיב; לא ניתן לזקוף לחובתו את תוצאות חוות הדעת הראשונה, ובוודאי שהמשיב לא דרש כי המערער יצטייד בחוות דעת מטעמו. אמנם התקיימו שני הליכים בבית הדין האזורי, אך רק בפעם השניה, ועל יסוד האמור בחוות הדעת של המומחה הנוסף, התקבלה התביעה. על כן, פסיקת ההוצאות של בית הדין קמא, משקפת נכוחה ונאמנה את המכלול, שבו נדחתה התביעה בתחילה וגם התקבלה לבסוף. פסיקה זו גם משקפת את המדיניות של פסיקת הוצאות מתונה בתיקים של ביטחון סוציאלי וגם מבחינה זו היא ראויה.

סוף דבר

1. הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח באב תשע"ז (10 באוגוסט 2017) וישלח לצדדים בדואר.