1. תביעתו של התובע להכיר בו כנפגע עבודה בגין "מחלת מקצוע" ו/או כנפגע עבודה לפי תורת המיקרוטראומה בשל מחלת הקיימבוק (שלעיתים מכונה גם קיימבוך) ממנה הוא סובל, נדחתה, על ידי הנתבע, במסגרת מכתב הדחיה מיום 21/7/13.

כנגד דחיה זו הגיש התובע את התביעה לפנינו.

2. רקע ומהלך הדיון

א. בתאריך 11/3/15, התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית ובסיומה הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין תוך שהם מסכימים שהמסכת העובדתית המוסכמת תהיה זו שפורטה בתצהירו של התובע.

ב. בתאריך 15/3/15, מינינו את ד"ר דוד אנג'ל, כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלת הקיימבוק.

ג. בתאריך 12/4/15, התקבלה חוות דעתו של המומחה והיא הועברה לצדדים.

ד. בתאריך 30/4/15 הגיש התובע את בקשתו הראשונה להפנות שאלות הבהרה אל המומחה (להלן:"הבקשה הראשונה") ובתאריך 10/5/15, לאחר שהנתבע הודיע כי הוא אינו מתנגד להפניית שאלות ההבהרה, נעתר בית הדין לבקשה זו.

ה. בתאריך 16/6/15 התקבלו, בבית הדין, תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו במסגרת הבקשה, תוך שהוא מבהיר כי האטילוגיה של המחלה שאובחנה בתובע אינה ידועה ואינה ברורה וכי קיימים מספר גורמי סיכון שמוזכרים כהשערות בספרות, כאשר גם ויברציה היא אחת מהן.

המומחה הוסיף והשיב כי קיימות עבודות רציניות שמציינות שאין להכיר בויברציה כגורם למחלה זו (המומחה הפנה למאמר בנושא).

עוד ציין המומחה כי "המחקר בדק שאלה זו על עשרות מקרים של מחלת קיינבוך מול קבוצת בקרה והגיע למסקנה שויברציה ועבודה פיסית קשה אינם קשורים בקשר סיבתי למחלת קיינבוך".

המומחה הפנה למאמר נוסף אשר גם בו:"בדקו וסקרו 250 מאמרים שעוסקים בוויברציה ובעיות כף יד והגיעו למסקנה שאין קשר סיבתי בין וויברציה למחלת קיינבוך" וכן הפנה למאמר נוסף אשר גם בו "סקרו 220 מאמרים והגיעו למסקנה שאין קשר סיבתי בין מחלת קיינבוך לחשיפה לויברציה"

בהתייחס לשאלות עליהן התבקש המומחה להשיב, בהתייחס לחוות דעתו של פרופ' שטהל, הוא השיב כך:"איני מסכים לדעתו של פרופ' שטהל. מאמרים שמוצאים קשר סיבתי בין מחלות לעבודות שונות ניתן למצוא להמון

מחלות והמון עבודות. הבאתי למעלה מספר עבודות שטוענות הפוך, שתים מתוכן הן סקירת ספרות של מאות עבודות" ובהתייחס לשאלה:"האם נכון כי קיימת דעה בקרב חוקרים כי ניתן להגדיר את מחלת הקינבוק כ"שבר מאמץ בעצם הלוונטוס"? אם לא הסבר מדוע לא". השיב המומחה:"יש דעה כזו. עם זאת, הדעה המקובלת יותר הינה שהשברים קורים משנית לפגיעה הראשונית באספקת הדם".

ובהתייחס לשאלה -"האם נכון שהנזק בכפות ידיו של התובע נוצר על ידי הצטברות של אינספור פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות, שנגרמו על ידי אינספור לחיצות על המזמרה ו/או על ידי הרטט כתוצאה מנסיעה בדרכי עפר לא סלולות על גבי טרקטור שגרם לזעזועים בלתי פוסקים בהגה? אם לא נא הסבר מדוע לא", השיב המומחה:" לא. לחיצות על המזמרה וגם החזקת הגה הטרקטור לא גורמים נזקים בלתי הפיכים שיגרמו להפרעה באספקת הדם של עצם הלונט

ו. בתאריך 28/7/15, (לאחר שהנתבע הגיש כבר את סיכומיו) הגיש התובע "בקשה להפניית שאלות נוספות למומחה בית הדין" (להלן:"הבקשה השניה").

ז. בתאריך 12/8/15, לאחר שהנתבע הגיב לבקשה הנ"ל ולאחר שלתובע ניתנה הזדמנות לשקול האם הוא עומד על בקשתו, ניתנה החלטה, במסגרתה נדרש המומחה להשיב על השאלות הבאות:

א. בהתייחס למאמר הראשון שאיזכרת בתגובה ב' לשאלות ההבהרה הראשונות:

1. האם נכון הוא כי במאמר הושוותה מחלת קינבוק לקבוצת בקרה הלוקה בגנגליון בלבד אך לא לקבוצת עובדים בריאים?

2. האם נכון הוא כי בקבוצת הלוקים במחלת קינבוק נמצא כי 23% היו חשופים למכשירים רוטטים?

3. אם התשובות לשתי השאלות הנ"ל נכונות - האם יש מקום לשינוי במסקנתך?

ב. בהתייחס למאמר השני שאיזכרת בתגובה ב' לשאלות ההבהרה הראשונות:

1. האם נכון כי המאמר לא שלל אפשרות של קשר אלא שבמועד כתיבתו, בשנת 1987, דהיינו, לפני 28 שנים, לא היה מספיק עובדות בסס או לשלול באופן סטטיסטי, קשר בין מחלות העצם לבין תנאי העבודה?

2. אם התשובה לשאלה הנ"ל חיובית - האם יש בכך כדי לשנות את מסקנתך?

ג. בהתייחס למאמר השלישי שאיזכרת בתגובה ב' לשאלות ההבהרה הראשונות:

1. האם נכון הוא כי מסקנת המחברים, היא כי אין עובדות מדעיות מספיקות על מנת לאשר או לשלול קשר בין מחלת קיינבוק לשימוש במכשירים רוטטים?

2. אם התשובה לשאלה הנ"ל חיובית - האינך סבור שהיות ומדובר בביטחון סוציאלי, יש מקום שענין זה יפעל לטובת התובע?

ח. בתאריך 16/9/15, השיב המומחה על שאלות ההבהרה שהופנו אליו, בעקבות הבקשה השניה.

ואלו היו תשובותיו:

א. כן. בעבודה זו השוו חולים עם מחלת קיינבוך עם גנטליון. הוסברו במאמר השיקולים לבחירה זו והם שגיל הנבדקים בקבוצות דומות וכן שאין לצפות לפתולוגית אטיולוגיות משותפות. אפשר לראות זאת כחיסרון של המחקר אולם לא חיסרון שיפסול את מסקנותיו.

23% מהחולים עם מחלת קיינבוך היו חשופים לויברציה ו - 24% מקבוצת הבקרה היו חשופים לויברציה. אין במאמר סיבה לשינוי בתשובתי וגם החוקרים הגיעו למסקנה שאין קשר סיבתי בין ויברציה למחלת קיינבוך.

ב. המאמר אכן פורסם ב - 1987 והוא מסכם מאות מאמרים שדנו בנושא השפעות ויברציה על מחלות כף היד. לא קרה שום דבר מהותי ביכולת לערוך עיבוד סטטיסטי או אפידמיולוגי משנת 1987 לעכשיו. מסקנת המאמר היא שלטענה לקשר סיבתי בין ויברציה למחלת קיינבוך אין גיבוי סטטיסטי. גם המאמר השלישי שהתפרסם ב- 2012 וסוקר גם כן מאות מאמרים הגיע למסקנה שאין קשר סיבתי בין ויברציה למחלת קיינבוך.

ג. בתקציר המאמר נכתב שאין במאמרים שנסקרו עדות מדעית לאשר או לשלול קשר סיבתי בין ויברציות למחלת קיינבוך. בפרק הדיון מוסבר שבדיקת המידע במאמרים הרבים הסתמכה על קריטריונים מדעיים של האיגוד הבינלאומי של איגודי העובדים. בניתוח על פי קריטריונים אלה מסקנתם שאין קשר בין ויברציה למחלת קיינבוך. כגורם או אף כגורם סיכון. גם לשאלה של Benefit of the doubt"" יש התייחסות בסוף המאמר ונאמר ששיקול כזה אינו רלוונטי בדיווח מדעי לאיגוד האירופאי למחלת מקצועיות.

המומחה אף הוסיף שתי הערות:

"חשיפה לויברציה אינה "שחור/לבן". לא דין ויברציה של חציבה בכביש עם פטיש אוויר כדין ויברציה של החזקת הגה בזמן נהיגה בטרקטור, כמו כאן (שהיא חלשה לאין ערוך), גם על השפעת עבודות כמו חציבה בכביש יש ויכוח וציינתי את העובדות ששוללות קשר סיבתי. על אחת כמה וכמה עבודה שהויברציות בה הן רק החזקת הגה של טרקטור. פרופ' שטהל שנתן חוות דעת שמצד התובע, כתב כי אין לשלול אפשרות לקשר סיבתי.

לסיכום אין לדעתי מקום להכיר בקשר סיבתי בין עבודתו של התובע למחלת קיינבוך".

ט. בתאריך 19/11/15, הגיש התובע את סיכומיו.

י. בתאריך 9/12/15 הגיש הנתבע את סיכומיו והתיק הבשיל למתן פסק דין.

3. להלן טענות ב"כ התובע:

א. התובע הוכיח, מבחינה עובדתית, קיומה של תשתית עובדתית המתארת תנאי עבודה הכוללים פעולות חוזרות ונשנות וחשיפה לרטט מזמרה וויברציה של הגה, אשר גורמות לפגיעות זעירות חוזרות ונשנות אשר הובילו להתפתחות מחלתו במנגנון המיקרוטרואמה.

ב. בהתאם להלכה הפסוקה, ספק בקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לבין העבודה פועל לטובת המבוטח כאשר די בספק זה כדי להכריע את הכף לטובתו, כאשר במקרה שלפנינו, הכיר המומחה בכך שקיימים מספר גורמים להתפתחות מחלת הקיינבוך וכי קיימות מספר דעות ברפואה לענין מחלה זו- שבר מאמץ או הפרעה באספקת דם ומכאן שקיים ספק אשר יש להפעילו לטובת התובע.

ג. העובדה שאין אסכולה רפואית מנחה, צריכה, אף היא, לפעול לטובת התובע.

ד. במסגרת הבקשה השניה התבקש ביה"ד להעביר למומחה חמש שאלות אך הוא אישר רק שלוש, כאשר שתי השאלות שלא אושרו, נגעו ללב המחלוקת, היא העובדה שהספרות הרפואית חלוקה בדעתה לעניין הקשר הסיבתי בין מחלת הקיינבוך לשימוש במכשירים רוטטים והשניה לתחום מומחיותו של המומחה שהינה - כירורגיה אורטופדית ולא כירורגיה של כף היד.

ה. בהתייחס לשאלה הראשונה אליה הופנה המומחה בעקבות הבקשה השניה, הוא הסכים כי המאמר אליו הופנה עוסק בהשוואה בין שתי קבוצות עובדים הלוקים בשתי מחלות שונות ואף הסכים כי הדבר מהווה חיסרון אלא שלדעתו לא מדובר בחיסרון שיפסול את מסקנת המאמר - מדובר בקביעה עליה חולק התובע שכן עצם ההשוואה בין שתי מחלות שונות פוגמת באפשרות להגיע למסקנה בנוגע לקיומו או העדרו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין התפתחות המחלות השונות.

המומחה גם לא התמודד עם החשיפה הסטטיסטית אליה התייחס המאמר.

ו. בהתייחס לשאלה השניה אליה הופנה המומחה בעקבות הבקשה השניה - המומחה הופנה למאמר משנת 1987 אשר סורק מחלות עצם שונות שקיים פער ושוני בינן לבין מחלת קיינבוך - המומחה לא התעמת עם עובדה זו הואיל ותתי הסעיפים שביקשו לעמת את המומחה עם עובדות המאמר לא אושרו על ידי בית הדין.

ז. למעשה, סיכום המומחה לפיו:"חשיפה לויברציה אינה שחור/לבן" מחזקת את העובדה כי קיים ספק והרי, כאשר קיים ספק יש להפעילו לטובת המבוטח, כאשר קביעת המומחה שאין די בויברציות הנובעות מההגה כדין ויבריציה של חציבה בכביש, מתעלמת, לחלוטין מהעובדה שמדובר בהגה של טרקטור אשר נסע בדרכי עפר משובשות ולכן הרטט שנוצר היה משמעותי, להבדיל מרטט של הגה רכב הנוסע על כביש.

ח. הפסיקה הכירה, לא אחת, במחלת הקיינבוך כנובעת מתנאי עבודה (התובע איזכר והתייחס לשורה של מקרים מהפסיקה) ביניהם פסק דין משנת 1976, במסגרתו דובר על מקרה של נהג משאית שנהג, משך 4 שנים, בדרכים משובשות.

ט. החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע מהווה טעות עובדתית, משפטית ורפואית ואין לה כל בסיס לאור התיעוד הרפואי של התובע, תנאי עבודתו והפסיקה בנושא.

י. מחלת התובע הינה מחלה תעסוקתית והיא תוצאה של מיקרוטראומה.

4. להלן טענות ב"כ הנתבע:

א. בהתאם להלכה הפסוקה, צורך קביעת קשר סיבתי, צריך התובע להוכיח

במידת וודאות של למעלה מ - 50% קיומו של קשר סיבתי משמעותי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו.

ב. בחוות דעתו של המומחה הוא ציין כי:"התובע סבל ממחלת הקיינבוק בשני שורשי כפות הידיים. במחלה זו יש פגיעת; באספקת הדם של העצם הלונט בראש כף היד. אין בתנאי העבודה כולל מאמצים כגון גיזום או אחזקת הגה של טרקטור , כדי לגרום נזקים לשורשי כף היד. מדובר במחלה שקורית כתהליך תחלואתי טבעי".

בהמשך ובתשובותיו לשאלות הבהרה התייחס המומחה לחוות הדעת של המומחה מטעם התובע וחזר וציין כי אין קשר בין תנאי העבודה לבין המחלה של התובע. המומחה אף ציין את הגורמים האפשריים לגרימת המחלה.

המומחה אף התייחס למאמרים שהוצגו על ידי התובע ואף עשה ניתוח מעמיק למאמרים שהוצגו בפניו וגם הציג מאמרים נגדיים התומכים בקביעתו הוא.

המומחה הסביר כי גם המאמרים אליהם מפנה התובע אינם מלמדים על קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו. המומחה גרס גם ובצדק שאין ללמוד מהמאמרים שהוצגו על ידי התובע על קשר סיבתי רפואי וזאת גם לנוכח העובדה שאין דמיון בין עבודות התובע שהפעיל מזמרה ו/ או החזיק הגה טרקטור לבין עבודה עם פטיש אויר אשר גורם לוויברציה .

לסיכום ציין המומחה כי אין מקום להכיר בקשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו.

ג. בהתאם להלכה הפסוקה, יש ליתן משקל מיוחד לחוות דעת של מומחה אשר מונה על ידי בית הדין ואין לסטות ממנה אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.

ד. חוות דעתו של המומחה ברורה, מנומקת ומעוגנת היטב בחומר הרפואי ובנסיבות המקרה ואין שחר לטענות התובע, בסיכומיו, כאילו המומחה התחמק מליתן תשובות שכן הוא התמודד היטב עם כל השאלות שהופנו אליו ועם כל המאמרים ואף הציג מאמרים משלו.

ה. טענות התובע לגבי ספק בקיומו של קשר סיבתי אינן נכונות שכן המומחה קבע כי אין קשר שכזה וזאת לאחר שעשה ניתוח מעמיק למקרה שלפנינו.

ו. בהתאם להלכה, קביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר סיבתי כאמור, הינה קביעה בעלת פן משפטי המושתת על חומר הראיות, אלא שבקביעה שכזו ניתן משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית הדין.

ז. למעשה, ענין לנו במקרה פשוט בו המומחה מטעם בית הדין נתן חוות דעת בהירה וחד משמעית, אשר אינה מושתת על הנחה משפטית עובדתית שגויה ולכן אין סיבה שלא לאמצה.

ח. בהתייחס למקרים, אחרים, אליהם הפנה התובע בסיכומיו, מדובר במקרים של מבוטחים אשר, בשונה מהתובע, עבדו, באופן אינטנסיבי עם מכשירים רוטטים או מקרה של נהג משאית מקצועי, כאשר ממילא מדובר במקרים ישנים מאוד, שנדונו, בטרם הוחמרה דרישת הפסיקה להוכחת קשר סיבתי בסבירות של מעל 50%, בתביעות שעילתן מיקרוטרואמה.

ט. לנוכח האמור לעיל יש לדחות את התביעה.

5. דיון והכרעה

בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון (פסק דין מיום 15/1/07)

התייחס בית הדין הארצי לעבודה להלכה הנהוגה באשר לאימוץ חוות דעת של

מומחה מטעם בית הדין. מאחר והדברים יפים לענייננו נביאם כלשונם:

בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו/ 244 - 0 המל"ל נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד 377).

כן ראוי לציין, בנקודה זו, כי הכלל, שלפיו בית הדין פוסק על יסוד חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח חל עת מונחות בפני בית הדין שתי חוות דעת של מומחים מטעם בית הדין, אולם אינו רלוונטי כאשר מונחות בפני בית הדין חוות דעת של המומחה מטעם בית הדין וחוות דעת מטעמו של בעל דין או הרופא המטפל בו.

מן הכלל אל הפרט

במקרה שלפנינו, המומחה, כפי שהדבר מצא ביטוי בסעיף 2 דלעיל, נתן את חוות דעתו במסגרתה קבע כי:"אין בעבודתו כחקלאי כולל מאמצים כמו גיזום או החזקת הגה של טרקטור כדי לגרום לנזקים זעירים בשורש כף היד שגרמו לפגיעה באספקת הדם לעצם ובהדרגה למחלתו" וכן קבע כי:"מחלת קיינבוך קורית בהליך תחלואתי טבעי. השפעת עבודתו על התפתחות מחלתו הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים" וכן השיב בצורה מקיפה וממצה על שאלות ההבהרה שהופנו אליו, הן בעקבות הבקשה הראשונה והן בעקבות הבקשה השניה וזאת תוך שהוא נצמד למסכת העובדתית המסוכמת והרלוונטית וכן למסמכיו וכרטיסיו הרפואיים של התובע.

המומחה אף התמודד, בצורה מפורטת עם המאמרים שהפנה אליו ב"כ התובע והסתמך בתשובותיו גם על הידע המקצועי שלו וגם על שורה של מאמרים אחרים מאלו שאליהם הפנה ב"כ התובע, מאמרים אשר תומכים בדעתו של המומחה.

המומחה, בניגוד למה שטען התובע, לא אמר כי קיים ספק בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין עבודתו אלא ציין כי עצם החשיפה לוויברציה אינה שחור לבן וכי יש לאבחן בין חשיפה לוויברציה בכביש עם פטיש אוויר לבין ויברציה של החזקת הגשה של טרקטור ובלשונו:" "חשיפה לויברציה אינה "שחור/לבן". לא דין ויברציה של חציבה בכביש עם פטיש אוויר כדין ויברציה של החזקת הגה בזמן נהיגה בטרקטור, כמו כאן (שהיא חלשה לאין ערוך), גם על השפעת עבודות כמו חציבה בכביש יש ויכוח וציינתי את העובדות ששוללות קשר סיבתי. על אחת כמה וכמה עבודה שהויברציות בה הן רק החזקת הגה של טרקטור".

המומחה התייחס, מספר פעמים, לחוות דעתו של המומחה מטעם התובע - פרופ' שטהל והבהיר, בצורה מנומקת, מדוע הוא אינו מקבל אותה.

המומחה חזר והבהיר, במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו כי: לחיצות על מזמרה וגם החזקת הגה הטרקטור לא גורמים נזקים בלתי הפיכים שיגרמו להפרעה באספקת הדם של עצם הלונט (מחלת קיינבוך)...לסיכום אין לדעתי מקום להכיר בקשר סיבתי בין עבודתו של התובע למחלת קיינבוך".

בכל הקשור למקרים אליהם הפנה התובע בסיכומיו כמקרים בהם הוכר קיומו של קשר סיבתי בין עבודות המבוטחים לבין מחלקת הקיינבוך בה לקו, הרי שמדובר במקרים שאינם דומים לעניינו של התובע וזאת עת דובר בעובד אשר עבד עם מכשירים רוטטים, או במקרה של עובד בניין שעבד עם מכשירים רוטטים, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת שהמכשירים הרוטטים איתם עבדו שני המבוטחים הנ"ל אינם דומים למזמרה איתה עבד התובע או להגה הטרקטור בו החזיק במהלך שנות עבודתו, כנ"ל ביחס לעניינו של נהג המשאית שמעבר לעובדה שמדובר בפסק דין ישן מאוד - משנת 76, הרי שממילא אין מדובר במקרה שדומה למקרה של התובע שלא היה נהג משאית.

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות הנתבע וכן לפסיקה אליה הפנה וחרף טענות התובע, הרינו קובעים כי לא התקיימו נסיבות עובדתיות או משפטיות יוצאות דופן המצדיקות סטיה מחוות דעתו של המומחה ולכן הרינו מאמצים אותה.

6. לסיכום

משאימצנו את חוות דעתו של המומחה, הרינו מורים על דחיית התביעה.

7. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

8. זכות ערעור, על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' בטבת תשע"ו, (15 בדצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.