לפניי בקשה לאישור הסדר נושים של אור מבואות ירושלים בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה"). העומד על הפרק הוא התנגדות עמותת תושבי שכונת ההרחבה במושב מבוא בית"ר להסדר, בגדרה נטען כי יש להורות על ביצוע עבודות פיתוח בהיקף רחב יותר מזה שנקבע בהסדר.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 9.9.14 הוגשה בקשה לפירוק החברה. הבקשה הוגשה על ידי נושה – חברת י.ש.ר. חברה לפיתוח בחבצלת השרון בע"מ (להלן: "חברת י.ש.ר.). עילת בקשת הפירוק הייתה נעוצה בפסק דין שניתן בבית משפט זה בת.א. 27925-03-13 בהסכמת הצדדים, שחייב את החברה בתשלום סך של 2.5 מיליון ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום 19.9.12.

2. ביום 11.12.14 ניתן צו לפירוק החברה, תוך שהוסכם כי במידה והחוב לחברת י.ש.ר. ישולם עד ליום 5.1.15, יבוטל צו הפירוק. החוב לא שולם וביום 8.2.15 נקבע כי עקב אי תשלום החוב, צו הפירוק עומד בתוקפו. ביום 19.3.15 מונה עו"ד יהודה מרציאנו, ב"כ חברת י.ש.ר, למנהל מיוחד של החברה. ביום 6.11.17 מונו עו"ד דורון לנגה ועו"ד יהודה מרציאנו למפרקים קבועים של החברה.

3. עתה נחזור בזמן, כדי להסביר את הרקע למחלוקת בין עמותת תושבים למען מבוא בית"ר (להלן: "העמותה") ובין מפרקי החברה ובעלי מניותיה. ביום 10.11.94 נחתם הסכם בין המושב מבוא בית"ר לבין החברה, לפיו תפרע החברה את חובות המושב לצדדים שלישיים ובתמורה תקבל זכויות על קרקעות במושב, לרבות זכויות במגרשים אשר ישווקו לרוכשים פוטנציאליים ואם תיווצר אפשרות להרחיב את קרקעות המושב, אזי החברה תפתח את הקרקעות ותנהל אותם עבור המושב.

4. רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") ביקשה להקצות 170 חלקות לבניה עצמית לצורך הרחבת שטח המושב ועל כן פורסמה בשנת 1996 תוכנית מתאר מקומית. ביום 25.10.01 הורתה רמ"י על ביטול ההסכם בין המושב לבין החברה משנת 1994 וביום 11.11.01 נחתם הסכם חדש בין המושב ובין החברה, על פיו בוטלו ההסכמים הקודמים והוסכם כי החברה תקבל כתמורה עבור התשלומים ששילמה לנושי המושב, את תמורת 28 מגרשים בהרחבה, שהזכויות בהם יוקנו לה וכי החברה תמשיך לבצע את עבודות הפיתוח במגרשי ההרחבה. הרחבת המושב כללה 170 מגרשים. עד לאותה נקודת זמן שווקו 13 מגרשים על ידי החברה ו-55 מגרשים נמסרו למושב עבור בנים ממשיכים. לפי ההסכם החדש נמסרו 28 מגרשים לשיווק על ידי החברה ונותרו 74 מגרשים לשיווק דרך מכרז על ידי רמ"י.

5. ביום 14.11.02 חתמו רמ"י והמושב על הסכם לפיצוי בקרקע, שלפיו ויתר המושב על זכויותיו במקרקעי ההרחבה בתמורה להקצאת 28 מגרשים שיועדו לחברה. באותו יום חתמו רמ"י והחברה על הסכם שלפיו רמ"י החכירה לחברה 28 מגרשים במושב, בתנאי שהחברה תפתח אותם ותבנה עליהם את המבנים בתקופת הפיתוח. בשנת 2004 נכרת בין רמ"י ובין החברה הסכם לביצוע עבודות התשתית והפיתוח שנועד להיחתם בין רוכשי המגרשים לבין החברה ואישר לחברה לגבות הוצאות פיתוח מהמשתכנים שירכשו את מגרשי הרשות, בסך של 183,046 ₪ לכל מגרש (לפי מדד בסיס מרץ 2004) ואילו החברה נטלה על עצמה לבצע את עבודות התשתית והפיתוח בפרויקט, לרבות מגרשי הרשות, בתיאום עם המושב והמועצה האיזורית.

6. ביום 30.11.06 נחתם הסכם משולש בין המועצה האיזורית מצד חד, ובין המושב מצד שני ובין החברה מצד שלישי. בהסכם נאמר כי החברה תבצע את כל עבודות הפיתוח במתחם כנגד קבלת תשלום מהחוכרים להם תשווק רמ"י את 74 היחידות במתחם. בשנים 2008-2010 שיווקה רמ"י 74 מגרשים בהרחבה של המושב וכל רוכש שילם דמי פיתוח בסכומים שבין 208,000 ₪ ובין 221,000 ₪, תלוי במועד החתימה על הסכמי הרכישה.

7. עתה אתייחס לפן נוסף בהשתלשלות העניינים, שתוצאתו הייתה כי קופת הפירוק זכתה בסכום נכבד של כ-37 מיליון ₪. ביום 15.9.13 נחתם הסכם בין החברה לבין אלה אנרגיות כוח בע"מ (להלן: "אלה"), על פיו ניתנה לאלה זכות לקדם הקמת פרויקט לבניית תחנת כוח במקרקעין, לגביהם נחתמה בעבר מערכת הסכמים בין החברה ובין המושב. על פי ההסכם, כאשר אלה תבקש להתקשר בהסכם עם רמ"י ביחס למקרקעין, יהיה עליה לשלם לחברה סכום של 12.5 מיליון דולר בניכוי המקדמות שישולמו עד המועד הנ"ל, בתוספת מע"מ. יתרת התשלום עמדה בסוף שנת 2019 על 10.8 מיליון דולר. בהחלטה מיום 3.12.19 אישרתי את בקשת המפרקים לחתום על נספח להסכם עם אלה ועל הסכם ישיר עם אור אנרגיות כוח (דליה) בע"מ (להלן: "אור אנרגיה"). כאשר הבשילו התנאים על פי אותם מסמכים, קיבלה החברה את הסכום המצוי בקופתה.

8. באותה החלטה מיום 3.12.19 הוריתי למפרקים לנסות ולהסדיר בהקדם את חובות החברה מול מס הכנסה ומע"מ. כמו כן, בכול הנוגע לתביעות חוב של 80 רוכשי המגרשים בישוב, קבעתי כי יש מקום לעכב את ההכרעה בתביעות החוב לאור האפשרות העתידית של ביצוע עבודות הפיתוח בפועל, דבר שייתר תשלום לאותם תובעים. נקבע בהחלטה כי על המפרקים לקבל הצעות מחיר לביצוע עבודות הפיתוח עד לסוף חודש ינואר 2020. ביום 26.1.20 אישרתי את תשלום שכר טרחת המהנדס אחי קליין עבור הכנת אומדן עבודות ההשלמה והארכתי את המועד להגשת האומדן עד ליום 21.2.20.

9. ביום 9.2.20 הוגשה חוות דעתו של המהנדס קליין כצרופה להודעת עדכון מטעם המפרקים, בגדרה נמסר כי עת יבשילו התנאים לשחרור הכספים שהופקדו על ידי אור אנרגיה, תוגש הצעת הסדר על ידי המפרקים.

10. ביום 22.6.20 הגישו העמותה והועד המקומי בקשה למתן אישור לפיתוח בהליך נגד החברה, שלא על דרך של תביעת חוב המוגשת למפרקים. נטען בבקשה כי בחודש פברואר 2019 הוגשה לבית משפט זה נגד המועצה האזורית מטה יהודה, מבואות בית"ר מושב שיתופי וחקלאי בע"מ, רמ"י ועוד שלושה גורמים, תביעה כספית בסך של כ- 27.8 מיליון ₪ (ת.א. 46825-02-19). בכתב התביעה נטען לליקויים בעבודות הפיתוח שבוצעו וכן נטען כי עבודות פיתוח מסוימות כלל לא בוצעו וכי הסכום הכולל הדרוש לביצוע כלל העבודות שלא בוצעו ותיקון הליקויים עומד על 27.8 מיליון ₪, בהתאם לחוות דעת של אינג' ולדימיר קורן מיום 3.9.17. בבקשה נטען כי בעת הגשת התביעה כבר ניתן צו פירוק לחברה ולמבקשים "נמסר כי אין כל אפשרות להיפרע ממנה, שכן קופת הפירוק ריקה". נכתב בבקשה כי המבקשים הבינו "כי במצב דברים זה לא ניתן לתבוע את החברה, ולכן תביעתם הוגשה ללא צירופה לשאר הנתבעים". עוד נטען בבקשה כי לפני זמן קצר "הובא לידיעת המבקשים כי בחשבון הנאמנות של מפרקי החברה הופקד סכום כסף משמעותי המשנה את מצבה, באופן שבו היא תוכל לשאת באחריותה באשר למחדליה בקשר עם עבודות הפיתוח".

11. ביום 9.8.20 דחיתי את הבקשה לאישור פתיחת הליך של תביעה כנגד החברה, שלא על דרך של הגשת תביעות חוב למפרקים. באותה החלטה קבעתי כי מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי משמעותי ביותר וכי על המבקשים לשאת בתוצאות בחירתם שלא לכלול את החברה בין הנתבעים בת.א. 46825-02-19 וכי העובדה כי עלה בידי המפרקים לפעול למימוש זכויות החברה ולגרום למילוי קופת הפירוק, אינה מקנה למבקשים זכות "לחישוב מסלול מחדש" ולבקש את צירוף החברה לקבוצת הנתבעים. נקבע בהחלטה כי עת יבשילו התנאים לשחרור הכספים שהופקדו בקופת הפירוק, יהיו בקופה כספים שיאפשרו את ביצוע העבודות בפועל בהתאם לחוות דעת המהנדס אחי קליין וזאת תחת פיקוחו. על החלטה זו הוגשה ביום 15.10.20 בקשת רשות ערעור וביום 11.11.20 נדחתה הבקשה (רע"א 7033/20). בפסקה 16 של החלטת כב' השופט נ' סולברג נקבע כך:

"16. זאת ועוד. המבקשים לא ביקשו לערער על החלטת בית משפט קמא מיום 3.12.2019, בגדרה עוכבו תביעות החוב שהוגשו בקשר עם עבודות הפיתוח וניתנה בה הוראה למפרקים לקבל הצעת מחיר להשלמת ביצוען. תחת זאת, העדיפו המבקשים 'לשבת על הגדר' ולהמתין לחוות הדעת מטעם המפרקים, אולי מתוך מחשבה שחוות דעת זו עשויה להיות לטובתם; אך לא כך היה. למעשה, החליטו המבקשים להגיש את הבקשה להתיר לנקוט בהליך נפרד רק לאחר שנתקבלה חוות דעתו של קליין מטעם המפרקים, אשר אמדה את עלות העבודות בסכום נמוך במידה משמעותית מכפי שצוין בחוות דעתו של קורן, ולאחר שהוברר להם כי עבודות אלו עתידות להתבצע כאשר יופקדו הכספים בקופת החברה, דבר שעשוי להשפיע אף על התובענה שהוגשה. בנסיבות אלו, נדמה כי ניסיונם של המבקשים לעתור כעת בבקשה לנקיטת הליך נפרד – לאחר ש"נפל דבר", כלשון בית משפט קמא, ולאחר שנתברר כי תוצאתו של הליך הפירוק אינה לרוחם – עולה כדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים ועל כן ראוי להידחות מטעם זה בלבד".

12. בעקבות דחיית בקשת רשות הערעור הגישו המפרקים ביום 3.12.20 בקשה להורות על כינוס אספות לצורך אישור הסדר נושים, בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). על פי הבקשה, סך התביעות שאושרו על ידי המפרקים מגיע ל- 16,890,182 ₪. על פי הסדר הנושים שהוצע, יפרעו המפרקים את החובות שאושרו במלואם ובאשר לתביעות החוב של תושבי המושב, הוצע כי יוקפא סך של 6 מיליון ₪ בצירוף מע"מ; העבודות על פי חוות הדעת של המהנדס אחי קליין יבוצעו על ידי מי מטעם בעלי המניות; וימונה מפקח על ידי המפרקים לצורך מעקב על ביצוע העבודות על פי חוות הדעת האמורה. על פי ההסדר, יתרת הכספים שיוותרו בקופת הפירוק תועבר לחברה לאחר החייאתה והעברת השליטה בה לבעלים.

13. ביום 28.12.20 הוגשה מטעם העמותה והועד בקשה להבהרת ההחלטה מיום 3.12.20 בה אישרתי את הבקשה לכינוס אספות לצורך אישור ההסדר. בבקשה התבקשתי להבהיר אם התקבלה עמדת המפרקים לפיה נדחו למעשה תביעות החוב של יחידי בעלי המגרשים, או שמא אין לראות בהחלטה משום אישור עמדת המפרקים, שאז יבקשו המבקשים לערער על הכרעת המפרקים. ביום 6.1.21 הבהירו המפרקים כי הם לא הכריעו ב-86 תביעות החוב של בעלי המגרשים וביום 10.1.21 הבהרתי בהחלטתי כי יש לראות בהחלטה מיום 3.12.20 משום אישור לעמדת המפרקים בסוגיית תביעות החוב של יחידי המבקשים.

14. ביום 30.12.20 הגישו המפרקים בקשה לאישור הסדר נושים, לאחר שביום 3.12.20 אושר הסדר הנושים על ידי הנושים. הובהר כי מעל 90% מנשיית החברה המאושרת בהליך אישרו את הסדר הנושים והשאר לא הגיבו. לא הייתה התנגדות להסדר. המפרקים ביקשו כי בית המשפט יורה כי הסדר הנושים אושר כדין.

15. ביום 7.1.21 הוגשה מטעם העמותה והועד בקשה לקביעת דיון. נטען בבקשה כי עמדת תושבי ההרחבה והמשתכנים ששילמו דמי פיתוח לא נשמעה ולא נדונה כלל. עוד נטען כי לפני אישור הסדר הנושים, יש לקיים דיון ענייני בבית המשפט, על מנת לברר את היקף מלוא העבודות אותן יש לבצע ואת העלות המשוערת שאותה יש להבטיח בכספים שיישמרו בקופה ואופן הפיקוח הרצוי. עוד נטען כי תביעות החוב של המבקשים היו צריכים להיות "גולת הכותרת של פעולות המפרקים ושל פירוק החברה" וכי השארת תושבי ההרחבה ללא עבודות פיתוח "היא העניין הראשון והמרכזי שצריך לעמוד לטיפול בתיק זה".

16. בעקבות הגשת הבקשה הוריתי על קיום דיון ואפשרתי למבקשים להגיש "תצהיר קצר" מטעמם. ביום 14.3.21 הוגש תצהיר של מר משה לולו שהינו תושב שכונת ההרחבה ושימש כיו"ר העמותה. לתצהיר צורפו 12 נספחים המחזיקים 143 עמודים, לרבות חוות דעת הנדסית משנת 2017 בת 80 עמודים וכן חוות דעת חדשה מחודש מרץ 2021. אף שהתבקשתי על ידי המפרקים להורות על הוצאת שתי חוות דעת אלה מתיק בית המשפט, לא נעתרתי לבקשה. ביום 24.3.21 התקיים דיון במעמד הצדדים ולאחר מכן הוגשו השלמות טיעון בכתב עד ליום 26.5.21.

17. ביום 8.6.21 הגישו העמותה והועד את עמדת המועצה האזורית מטה יהודה ביחס להסדר להשלמת עבודות הפיתוח והוריתי לצדדים להגיש תגובות בכתב לעמדת המועצה. התגובות בכתב הוגשו עד ליום 20.6.21.

טענות הצדדים בתמצית

18. לטענת המפרקים, הבקשה הוגשה בהעדר זכות עמידה, בחוסר תום לב ותוך נסיון ליצור הליך שאינו קיים. נטען כי תושבי ההרחבה של מבוא בית"ר לא הגישו תביעות חוב במועד והם גם אינם המבקשים בבקשה. עוד נטען כי גם לאחר שהוגשו תביעות חוב על ידי התושבים באיחור ניכר, הוגשו תביעות החוב באופן סתמי ובלתי מבוסס ולא נתמכו בחוות דעת מומחה. עמדת המפרקים היא כי הגם שניתן היה לכאורה לדחות את כל תביעות החוב של התושבים, סברו המפרקים כי יש מקום להתייחס לביצוע של עבודות הפיתוח ולשם כך שכרו את שירותיו של המהנדס אחי קליין. בחוות דעתו אמד המהנדס קליין את העלות הנדרשת לצורך השלמת העבודות בסך של כ- 4.4 מיליון ₪ בתוספת מע"מ ובמסגרת הסדר הנושים, הוגדל הסכום שיוקפא בקופת הפירוק לסך של 6 מיליון ₪ בתוספת מע"מ.

19. לטענת המפרקים, הבקשה הנוכחית היא סוג של ערעור על ההחלטה מיום 9.8.20 שלא לאשר הגשת תביעה נגד החברה במסגרת ההליך שנפתח נגד נתבעים נוספים ועל ההבהרה כי יש לראות בהחלטה מיום 3.12.20 משום אישור לעמדת המפרקים בסוגיית תביעות החוב של יחידי המבקשים.

20. עוד נטען מטעם המפרקים כי יש לקחת בחשבון את האינטרס הלגיטימי של הנושים האחרים שפעלו כדין וממתינים מזה זמן רב לנשייתם מכוח ההסדר שאושר ביום 22.12.20. המפרקים אף טענו טענות ביחס לחוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשים וביחס לעבודות השונות שפורטו בחוות הדעת (כפי שיפורט בהמשך).

21. לטענת בעלי המניות, ערך העבודות כפי שהוצג מטעם רוכשי המגרשים הוא מוגדל באופן חסר הגיון, מנופח וחסר קשר למציאות ולעבודות הנדרשות בפועל, כפי שנקבעו על ידי המפרקים והמהנדס קליין. נטען כי אכן על החברה להשלים מספר עבודות בפיתוח, אולם התושבים מחשבים את העלות במלוא המחיר החוזי בניכוי סכום ששולם, במקום ניכוי מחיר חלק העבודות שבוצעו וההפרש הוא משמעותי. לטענת בעלי המניות, העבודה שבוצעה מהווה 86% מערך החוזה. נטען כי להשלמת עבודות הפיתוח נדרשו כ- 14.5 מיליון ₪ ולחברה שולם כ-12 מיליון ₪ על בסיס חשבונות מאושרים על ידי המפקח מטעם המועצה. בהתאם לחישוב זה, נותרה יתרה של כ- 2.5 מיליון ₪ המשקפת את יתרת העבודות שיש לבצע ואותה בלבד יש לשערך לערך הנוכחי.

22. לטענת המבקשים, הועד המקומי הגיש תביעת חוב ביום 14.10.15 ושאר התביעות הוגשו על ידי כשמונים תושבי ההרחבה ב- 20.10.15, דהיינו, באיחור של 4 חודשים בלבד. כמו כן, נטען כי לכל תביעות החוב צורפו בקשות הארכת מועד. נטען כי יש הצדקה להיעתר לבקשות להארכת המועד לאור נסיבות המקרה.

23. לטענת המבקשים, המפרקים לא דחו את תביעות החוב ולא הכריעו בבקשות להארכת מועד. נטען כי במקום זאת, בחרו המפרקים בקו פעולה לא שגרתי, לפיו מונה מהנדס שאישר עבודות כלליות לביצוע, תוך קביעת תקרה "נמוכה להפליא" בגובה של 6 מיליון ₪ וכך יצאו המפרקים, כביכול, ידי חובתם.

24. לטענת המבקשים, הם הגישו חוות דעת מקצועית ומפורטת, שבהכנתה טרח המומחה מטעמם במשך כמה חודשים ושב ובדק עצמו שוב ושוב. נטען כי יש להקפיא בקופת החברה 18 מיליון ₪ לכיסוי השלמת העבודות הנדרשות במינימום.

25. עוד נטען כי אין להתיר לחברה לבצע את העבודות בעצמה ויש לקבוע כי ביצוע העבודות יופקד בידי קבלן מקצועי וראוי שאינו קשור לחברה.

26. עמדת הכנ"ר בדיון מיום 24.3.21 הייתה כי בעלי המגרשים בהרחבה מבקשים למעשה אכיפת חיוב כלפי החברה בשל כך שעבודות הפיתוח טרם הושלמו. נטען כי על המפרקים לבצע את העבודות שנותרו באמצעות פרסום מכרז וקבלת הצעות ולמעשה אין צורך בהסדר הנושים. עוד נטען כי אין זה סביר להעביר את היתרה שבקופת הפירוק לבעלי המניות (לאחר תשלום לנושים) בטרם השלמת העבודות.

27. לאחר הגשת השלמות הטיעון בכתב הגישה העמותה את עמדת המועצה האזורית מטה יהודה. אפשרתי לצדדים להגיש את התייחסותם לעמדת המועצה. מטעם המפרקים נטען כי המועצה אינה נושה ואינה צד להליך הפירוק וכי על פי עמדת המועצה היא מוכנה לבצע את העבודות בתנאי שתדחה התביעה הכספית שהוגשה נגדה בת.א. 46825-02-19 שהחברה בפירוק אינה צד לה. מטעם בעלי המניות נטען כי מטרת ההודעה שהוגשה מטעם העמותה הינה קבלת סעדים שאינם מגיעים לבעלי המגרשים וכן צוין כי נכונותה של המועצה לבצע את העבודות מותנית בכך שהתביעה הכספית שהוגשה נגדה תידחה וכן שיוקצה סכום ראוי וסביר לפי תקציב שיאושר מראש על ידי המועצה. נטען כי הצעה זו אין בה "ולא כלום". מטעם העמותה והועד נטען כי בניגוד לרושם שמתקבל מתגובת המפרקים ומתגובת בעלי המניות, מכתב המועצה לא חובר בהזמנת התושבים ולפי רצונם. נטען כי העובדה שהמועצה אינה צד פורמלי בתיק הפירוק אינה מעלה ואינה מורידה שכן קיים גוף מוסמך ורציני המסכים ליטול על עצמו את ביצוע העבודות ויש לברך על כך. עוד נטען כי אם יחולק הכסף המצוי בקופת הפירוק לנושים ולבעלי החברה ויתברר בהמשך כי לא היה די במה שהוחזק לצורך השלמת העבודות יהיה בכך משום העדפת נושים פסולה ולעולם לא ניתן יהיה להיפרע מבעלי החברה את יתרת הסכומים המגיעים מהם.

דיון והכרעה

28. לאחר בחינת טענות הצדדים, הן הטענות שבכתב והן הטענות שנשמעו בדיון מיום 24.3.21, הגעתי למסקנה כי יש מקום לאשר את הסדר הנושים, בכפוף להוראות שיפורטו בהמשך. להלן אמנה את הטעמים למסקנה זו, הן הנוגעים להתנהלות הדיונית מטעם בעלי המגרשים והן לגופן של טענותיהם.

29. ראשית, יש להידרש לאופן ההתנהלות של בעלי המגרשים בהרחבה של המושב. לטענת העמותה והועד, ביום 20.10.15 הוגשו תביעות חוב על ידי כ-80 תושבי ומשתכני ההרחבה במושב, באיחור של 4 חודשים. נטען כי לכל התביעות צורפו בקשות להארכת מועד. כמו כן נטען כי הוועד המקומי הגיש תביעת חוב ביום 14.10.15. לטענת העמותה והוועד, ניתן להאריך את תקופת ששת החודשים הקבועה לשם הגשת תביעות החוב מטעמים מיוחדים שיירשמו ולשם כך יש לבחון את כלל הנסיבות, כגון משך האיחור, מידת הידיעה על צו הפירוק ועוד. נטען כי מגישי תביעות החוב לא קיבלו הודעה על דחיית תביעותיהם וכי מעולם לא ניתנה הכרעה בבקשות להארכת מועד להגשת תביעות החוב, ובכך ביקשו המפרקים "לפסוח על שתי הסעיפים". בהקשר לטענות אלה אציין כי כל מגישי תביעות החוב לא עשו דבר במשך יותר מארבע וחצי שנים עד שהוגשה ביום 22.6.20 הבקשה למתן אישור לפתוח בהליך נגד החברה, שלא על דרך של תביעות חוב. במשך התקופה שמחודש אוקטובר 2015 ועד לחודש יוני 2020 לא הוגשו בקשות למתן הוראות למפרקים להכריע בבקשות להארכת מועד ובתביעות החוב שהוגשו, עד שבחודש יוני 2020 הוגשה הבקשה האמורה. התנהלות זו של העמותה והוועד עולה כדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים, שכן לא ניתן "לישון" על הזכויות במשך תקופה כה ארוכה, להתעורר באיחור ולבקש היתר להגשת תביעה בבית המשפט, חלף הכרעה בתביעות החוב ולאחר מכן, ומשנדחתה הבקשה, להטיל דופי בדרך פעולתם של המפרקים שלא הכריעו בתביעות החוב, באישורו של בית המשפט. בהחלטת כב' השופט נ' סולברג ברע"א 7033/20 מיום 11.11.20 נאמרו הדברים הבאים (פסקה 17), היפים גם לעת הזו:

"17. מעבר לנדרש אציין, כי העובדה שהתברר בדיעבד שהמפרקים עשו עבודתם נאמנה והצליחו לממש את נכסי החברה ולהכניס לקופתה סכום כסף המאפשר לה להיפרע כיום מחובותיה – אין בה כדי לשנות את מצבו של אותו נושה שבחר שלא להגיש תביעת חוב נגד החברה, או בחר להגיש תביעת חוב חלקית. התנהלות שכזו, בגדרה מבקש נושה לפרוע את מלוא חובו ולהשית על קופת הפירוק סך נוסף של מיליוני שקלים לאחר שהתברר כי קופת הפירוק התמלאה, לא עולה בקנה אחד עם שיקולי מדיניות משפטית ראויה, עם זכויותיהם של נושים אחרים, עם מטרות דיני הפירוק ותכליתם, ובוודאי שאינה מצדיקה הארכת מועד להגשת תביעה נפרדת (והשוו: רע"א 8797/08 אי.אס.אי יעוץ והכוונה בע"מ נ' פאוור, פס' 26 (2.10.2013)); לפיכך, בדין נדחתה טענה זו על-ידי בית משפט קמא".

30. זאת ועוד. תביעות החוב הוגשו באופן סתמי ובלתי מבוסס. בתביעת החוב שהגיש מר משה לולו שהיה יו"ר העמותה (נספח 11 לתצהירו מיום 10.3.21) נכתב כי החברה "עודנה חייבת לי סך המוערך על ידי במיליוני שקלים בגין התחייבותה להשלים את ביצוע עבודות הפיתוח ביישוב מבוא ביתר". תביעת חוב זו וכן תביעות החוב של בעלי המגרשים האחרים לא נתמכו בחוות דעת מומחה או בכל מסמך אחר. מכאן ברור כי גם אם הייתה מתקבלת החלטת המפרקים להאריך את המועד להגשת תביעות החוב, לא ניתן היה לאשר את התביעות.

31. זאת ואף אחרת. לאחר שגובש הסדר הנושים ניתנה החלטתי מיום 10.1.21 בה הובהר כי בהחלטה מיום 3.12.20 ניתן אישור לעמדת המפרקים בסוגיית תביעות החוב של בעלי המגרשים. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור ולמעשה הבקשה הנוכחית של העמותה והוועד הינה ניסיון להתגבר על ההחלטות שניתנו במסגרת דיון שנועד לברר את היקף עבודות הפיתוח במגרשי ההרחבה במושב. מדובר בדרך עקלקלה בהליך שאינו מוכר בדין. לאחר שהתרתי למבקשים להגיש מטעמם "תצהיר קצר" לפני הדיון במעמד הצדדים, הוגש תצהיר אליו צורפו 143 עמודי נספחים, לרבות חוות דעת הנדסית משנת 2017 בת 80 עמודים התומכת בתביעה שהוגשה לבית משפט זה בשנת 2019 כנגד המועצה האזורית, המושב ורמ"י. כאמור לעיל, חוות דעת זו לא צורפה לתביעות החוב משנת 2015 ולא התבקש צירופה גם בהמשך, לאחר שהכנתה הסתיימה.

32. יחד עם זאת ועל אף כל האמור לעיל, החלטתי שלא להתעלם מהטענות לגופו של עניין מטעם העמותה והוועד. הטעם לכך נעוץ בתפקידו של בית המשפט של חדלות פירעון ויפים לענייננו דבריו של כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט א' אורנשטיין בפר"ק (ת"א) 31337-11-11 עו"ד אביחי ורדי, נאמן נ' מרדכי יהושע קרויזר (5.5.12) בפסקה 10:

"בית המשפט נדרש דרך כלל, לפסוק בסכסוכים בין צדדים, בקשר עם אירועים שהתרחשו בעבר, ולהכריע בין הגרסאות השונות של הצדדים. לעומתו, בית המשפט של חדלות פירעון, אמור להכריע לא אחת בהמשכיות לעתיד לבוא בנוגע לרכוש נשוא הליך חדלות הפירעון, ומשכך שיקוליו שונים. כך עליו להעדיף במכלול האיזונים הדרושים, את אותו פתרון שהוא הרע במיעוטו, לעומת האלטרנטיבות האחרות. בגדר זאת עליו לשקלל את עמדות כל הצדדים, ליתן את הדעת לאינטרסים השונים של בעלי הדין, ובכללם של הנושים המובטחים, נושים בעלי קדימות וכן הנושים הרגילים, תוך יישום הוראות החוק וההלכה. המימוש הוא לעתים מלאכת מחשבת, ומשכך נזקק בית המשפט של חדלות הפירעון לא אחת לפתרונות יצירתיים, מאוזנים, תוך מתן דגש על ניצול מירבי של משאב שאין בו כדי "להשביע" את מלוא הנושים. לרוב אף קיימת דחיפות בהכרעה ועל מנת שלא ייווצר מצב שבעת הינתנה, היא כבר לא תהיה ישימה".

33. בחוות הדעת של המהנדס קורן מטעם בעלי המגרשים בהרחבה נכלל אומדן עלויות של השלמת העבודות. אומדן זה עומד על כ- 23.8 מיליון ₪ ובתוספת מע"מ, על כ- 27.8 מיליון ₪, כאשר הסעיפים העיקריים שבו הם כדלקמן:

א. השלמת אספלט 1.4 מיליון ₪.

ב. השלמת עבודות פיתוח, גינון והשקיה ועבודות גמר כבישים 5.3 מיליון ₪.

ג. עבודות סלילה לצורך התאמת מפלסי כבישים לתכנון 2.2 מיליון ₪.

ד. עלויות רחובות שבהם חסר תכנון או מדידה 2.2 מיליון ₪.

ה. השלמת שצפ"ים 5.8 מיליון ₪.

ו. תוספת ב.נ.מ. (10%) 1.9 מיליון ₪.

ז. תוספת תכנון ניהול ופיקוח (12%) 2.5 מיליון ₪.

ח. מע"מ 4.0 מיליון ₪.

34. בסעיף 87 לכתב התביעה שהוגש לבית משפט זה מטעם העמותה והוועד המקומי, נכתב כדלקמן:

"87. בסופו של דבר, ולאחר ההסכם המשולש מיום 30.11.06, נקבע סכום הפיתוח לכל מגרש על הסך של כ- 100 אלף ₪ (בערכי חודש מרץ 2004) במכפלת 145 מגרשים שטרם בוצעה לגביהם העבודה. זאת אומרת, שסכום הפיתוח הכולל הועמד לכאורה על הסך של כ- 14,500,000 ₪ (בערכי חודש מרץ 2004). אלא, שבשלב זה נותרו לשיווק רק 74 מגרשים של משתכנים משלמים ולפיכך נעשתה מניפולציה פסולה וחמורה שבמסגרתה הוסכם בין הצדדים להסכם המשולש, באישור הרשות, כי מלוא הסכום הדרוש לפיתוח יושת רק על 74 רוכשי המגרשים במכרז הרשות ולפיכך, חויב כל רוכש לשלם סכום כפול (בערך) מן הסכום האמיתי שהיה נדרש לשלם אילולי בוצעה המניפולציה האמורה".

אותה טענה הופיעה גם בבקשת רשות הערעור שהגישו העמותה והוועד לבית משפט העליון, על פיה, תקציב העבודות הועמד על סך של 14.5 מיליון ₪ כולל מע"מ. מדובר בתקציב שקבעה המועצה האזורית מטה יהודה בהסתמך על דוח חברת אב-אל ניהול וייעוץ הנדסי בע"מ, חברת ייעוץ ופיקוח מטעם המועצה, אשר צורף כנספח 7 לתצהירו של מר לולו. לדידי, טענות אלה יוצרות השתק שיפוטי המונע מבעלי המגרשים לטעון טענות סותרות בהליך זה בדבר תקציב עבודות הפיתוח (רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.13) פסקה 13). לפי תגובת בעלי המניות, מתוך סכום זה שולמו לחברה כ-12 מיליון ₪ על בסיס חשבונות מאושרים ע"י המפקח מטעם המועצה, ונותרה יתרה של כ-2.5 מיליון ₪ המשקפת את יתרת העבודות שיש לבצע. בנסיבות אלה, קשה ביותר ולמעשה בלתי אפשרי לקבל את אומדן היקף העבודות של המהנדס ולדימיר קורן מטעם רוכשי המגרשים, שהרי האומדן שנערך על ידו (27.8 מיליון ₪) הינו כפול מתקציב העבודות (14.5 מיליון ₪), אף בהתעלם מן הטענה כי 85% מהעבודות כבר בוצעו בפועל.

35. לתיק בית המשפט הוגשה חוות דעתו של המהנדס אחי קליין שהתבקש ע"י המפרקים לאמוד את עלות השלמת העבודות שהיה על החברה לבצע בפרויקט הרחבת המושב. על פי חוות דעתו, היה על החברה לבצע את העבודות הבאות: חיבור ביוב; חשמל ותקשורת; מים וביוב, לא כולל חיבור; גינון והשקיה; מצעים, תשתיות ועפר; וקירות תומכים וסלעיות. על פי חוות הדעת, העבודות הטעונות השלמה שהוצגו בפניו על ידי מר אלי יששכר (מזכיר המושב) ומר ניסן גלבוע (נציג המועצה האזורית מטה יהודה) הן כדלקמן:

א. השלמת כבישים (אספלט ועבודות נלוות).

ב. השלמת מדרכות ואבני שפה.

ג. השלמת חיבור חשמל לתחנת הסניקה.

ד. השלמת תאורה באזור חניית האוטובוסים.

ה. השלמת שטח ציבורי פתוח (שצ"פ ראשי), ושצפ"ים נוספים בשני מעברים בין האשכולות.

לגבי שניים מסעיפי ההשלמה הנדרשים, הייתה מחלוקת והם – התאורה באזור חניית האוטובוסים והשצ"פ הראשי. המהנדס שם טוב בן גיאת (המהנדס שפיקח על העבודות בעת ביצוען מטעם החברה), סבר שעבודות אלה אינן מהוות חלק מהעבודות אותן הייתה צריכה החברה לבצע. המהנדס קליין קבע בחוות דעתו, כי ביחס להשלמת התאורה באזור חניית האוטובוסים הוא לא שוכנע כי עבודה זו צריכה לחול על החברה, וכי יש לבצע שני עמודי תאורה בלבד בחיבור שבין רחבת החנייה, לכבישים אותם היה על החברה לסלול. באשר להשלמת השצ"פ, נמסר למהנדס קליין כי יש הסכמה מול המועצה כי תיערך תכנית פיתוח לשצ"פ אשר תוגש לאישורה של המועצה האיזורית, וכי מתוך כלל העבודות שיידרשו לביצוע על פי תכנית הפיתוח, תבחר המועצה האיזורית עבודות לביצוע בהיקף של 500 אלף ₪, ועם השלמת אותן עבודות נבחרות, תימסרנה העבודות לנציג המועצה האיזורית ובכך תמלא החברה את חובתה להשלמת עבודות השצפ"ים בפרויקט. על פי חוות הדעת, אומדן העלויות של העבודות הנדרשות הוא כדלקמן:

א. עבודות אספלט ומדרכות 3.3 מיליון ₪.

ב. השלמות כבישים 0.35 מיליון ₪.

ג. תאורה 35,000 ₪.

ד. חשמל, תחנת סניקה 170,000 ₪.

ה. שצפ"ים 0.5 מיליון ₪.

סה"כ: 4.4 מיליון ש"ח.

על פי חוות הדעת, לאומדן הנ"ל יש להוסיף מע"מ, פיקוח הנדסי והשלמות תכנון ופיקוח עליון של

המתכננים.

36. כזכור, על פי הסדר הנושים, הליך הפירוק יקפיא סך של 6 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, שהינו סכום העולה על האומדן בחוות דעתו של המהנדס קליין.

37. קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לחלק מן העבודות שנכללו בחוות דעתו של המהנדס קורן. כך, למשל, האומדן של המהנדס קורן כולל "חישוב עלויות של רחובות שבהם חסר תכנון ו/או מדידה". נטען מטעם המפרקים, כי מדובר ברחובות שכלל אינן חלק מהעבודות ועל כן, הם לא תוכננו או נמדדו. באשר לעבודות השצ"פ, אין מחלוקת כי עד היום טרם אושרו התוכניות לביצוע השצ"פ. כך נכתב אף בחוות דעת קורן עצמה (בפרק 9, סעיף 9, סעיף קטן 1). בהעדר תכניות מאושרות, יש קושי רב לאמוד את עלות הביצוע, וזאת בנוסף למחלוקת ביחס להיקף השצפ"ים אותם התחייבה החברה לבצע. מטעם בעלי המניות, נטען כי בעלי המגרשים בהרחבה דורשים כי החברה תבצע שצפ"ים בכל שטח ההרחבה, בניגוד להסכם, על פיו חויבה החברה לבצע אך ורק שצפ"ים בתוך המתחמים, על פי מפת השטחים שסומנו בצבע כחול אשר הוגשה לבית המשפט בדיון מיום 24.3.21. כמו כן, קיימת מחלוקת ביחס לסעיף הנוגע לביצוע מחדש של התאורה הפועלת במקום כבר כ-10 שנים, שהינה דרישה החורגת מדרישות המועצה. לדידי, קיים קושי רב לברר בהליך זה ובעיתוי זה את המחלוקות ההנדסיות עד תומן, ללא חקירה נגדית של המומחים, אולם אין לבעלי המגרשים להלין בהקשר זה אלא על עצמם ועל האופן שבו התנהלו, כמתואר לעיל.

38. על פי התרשמותי, חוות הדעת של המהנדס קורן הינה מופרזת ביותר, בהיותה גבוהה (פי שניים) מתקציב הפיתוח (14.5 מיליון ₪) ובהינתן כי חלק משמעותי של העבודות מבחינה תקציבית, לרבות עבודות עפר, תשתיות, כבישים, ביוב ותאורה, כבר בוצע. כך, לדוגמא, עלות הוספת שני עמודי תאורה, כולל חפירות הנחת קווים והתחברות לקו החשמל הקיים (כולל בדק חשמלאי ואישור יועץ חשמל) הינה, על פי חוות דעת המהנדס אחי קליין, 35,000 ₪ לפני מע"מ. החברה התקינה 12 עמודי תאורה. על פי חוות דעתו של המהנדס קורן נדרשו השלמת עבודות תאורה בסך של 791,807 ₪ לפני מע"מ. מדובר, על פני הדברים, בהפרזה משמעותית ביותר, אשר אינה מתקבלת על הדעת.

39. יחד עם זאת, ולאור הטענות כי חלק מן העבודות שבוצעו, בוצעו באופן לקוי, מצאתי שיש מקום להגדיל את הסכום שיוקפא בקופת הפירוק לשם השלמת העבודות, ולהעמיד את הסכום על סך של 7.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. המהנדס אחי קליין יקבע כיצד תנוצל תוספת התקציב לביצוע הטעון השלמה.

40. בכל הנוגע לגורם שיבצע את העבודות, מצאתי לקבל את עמדת התושבים בעלי המגרשים, באופן שלא החברה תופקד על ביצוע העבודות אלא יפורסם מכרז מטעם המפרקים, כאשר הבחירה בקבלן המבצע תיעשה על ידי המפרקים אשר יפקחו על ביצוע השלמת העבודות.

41. בכל הנוגע לעמדת המועצה שהוגשה ביום 8.6.21 השתכנעתי כי מדובר בהצעה בלתי ישימה שכן, בין היתר, היא מותנית בדחיית התביעה הכספית בת.א. 46825-02-19 שאינו נדון בפניי, כאשר החברה שבפירוק איננה צד לאותה תביעה.

סוף דבר

42. לאור כל האמור לעיל, בקשת המפרקים לאישור הסדר הנושים מתקבלת וניתן להסדר הנושים תוקף של פסק דין, בכפוף להגדלת הסכום שיוקפא בקופת הפירוק לטובת השלמת העבודות לסך של 7.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ וכן בכפוף לכך שהשלמת העבודות תבוצע על ידי קבלן שייבחר על ידי המפרקים באמצעות פרסום מכרז, כאמור לעיל. המפרקים יחלקו את הכספים שבקופת הפירוק (בניכוי הסכום שיוקפא כאמור) על פי טבלת הנשייה שצורפה לבקשת האישור מיום 30.12.20. המפרקים ימונו כנאמנים לצורך מימוש הסדר הנושים ויגישו הודעות עדכון מעת לעת באשר לביצוע ההסדר.

43. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לחייב את העמותה ואת הוועד בהוצאות ועניין זה יילקח בחשבון בעת פסיקת שכר טרחתם של המפרקים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.