27 מרץ 2017

לפנינו תביעה להכרה במחלת הריאות בה לקה התובע כפגיעה בעבודה. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחית החלטנו לאמץ את חוות דעתה של המומחית והמלצתה להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו ולהלן טעמנו:

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. התובע יליד 1958 עבד כמסגר וצבעי בחברת אגד במשך למעלה מ 30 שנים.
2. ביום 2/5/13 התובע הגיש תביעה להכרה במחלת הריאות ממנה הוא סובל (ממחלת ראות אינטרסטיציאלית – pulmonary fibrosis) כפגיעה בעבודה.
3. ביום1/4/14 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה מן הטעם שלא הוכחה תאונת עבודה ולא הוכח קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה.
4. ההליך דנן נפתח ביום 2/10/14, ואולם רק ביום 1/11/15 עלה בידי הצדדים להגיע לתשתית עובדתית מוסכמת לצורך מינוי מומחה רפואי.
5. ביום 12/11/15 מונתה ד"ר קרין ציקל שלום לשמש מומחית רפואית (ר' תעסוקתית) מטעם בית הדין. התשתית העובדתית לגביה הסכימו הצדדים, ואשר הועברה למומחית מטעם בית הדין הייתה כדלקמן:

א. התובע הינו כבן 57 שנים ועבד כמסגר וצבעי בחברת אגד בין השנים 1979 ועד ליום 30.6.12.

ב. התובע עבד באופן יומיומי עבודות מסגרות וצביעה הקשורות למרכב האוטובוסים.

ג. עבודת התובע כללה ריתוך וביצוע פעולות עיבוד שבבי כגון השחזה וחיתוך וכן עבודות צביעה.

ד. בעבודתו, נעזר התובע במכשירים כגון: משחזה, רתכת, פטיש ומפתח פנאומטי, מלטשות, מרססי צבע, מבערי הלחמה במערכת חיתוך.

ה. התובע עשה שימוש בין 2-3 פעמים בשבוע בממוצע ליום עבודה בן 8 שעות בממוצע והיה חשוף לחומרים הבאים: חומרי מילוי לפח, צבעים ומדללים, חומר פיברגלס, חומרי אטימה, דבקים, צבעי עופרת, צבעים מטאלים, צבעים נוגדי חימצון וטינרים.

ו. מובהר כי משנת 1996 ועד לשנת 2012 העבודה בצבע בוצעה תמיד בתא סגור מכל כיווניו למעט החלק העליון שפונה לחלל המוסך ומשותף למחלקת מיזוג אויר. רק בשנת 2012 הותקנו מאווררים.

משנת 1979 ועד לשנת 1996 העבודה בוצעה בחלל חצי סגור שזה אומר שהתא היה פתוח מצד אחד לאפשר כניסה ויציאה של אוטובוס, בנוסף היה חלל בין הסככה לבין הדופן וכן הדפנות החלו מגובה של כחצי מטר.

באשר לאמצעי מיגון:

ז. כאשר התובע עסק בשפשוף האוטובוס הוא השתמש באמצעי מיגון כדלקמן: עד שנת 2000 השתמש התובע במסכה חד פעמית עם פילטר. משנת 2000 השתמש התובע במכשיר השואב את האבק בזמן שפשוף האוטובוס והמסכה החד פעמית עם הפילטר.

ח. כשהתובע עסק בצביעת האוטובוס לאחר השפשוף הוא השתמש באמצעי מיגון כדלקמן: מסכה חד פעמית לאבק, ומשנת 2001 התובע השתמש במסכה עם פילטר שמיועדת לשימוש בעת צביעה.

1. בחוות דעת מיום 18/2/16 ציינה המומחית כי לא קיבלה לעיונה את התשתית העובדתית הרלוונטית (כמפורט לעיל), ועם זאת מצאה להתייחס למחלתו של התובע ולתנאי עבודתו באופן כללי ופירטה כי הוא סובל ממחלת ראות אינטרסטיציאלית – pulmonary fibrosis – וציינה נתונים שונים אודות מחוללי המחלה הידועים ובכלל זה כאלה הקשורים לעיסוקו של התובע.
2. לאחר שהמומחית הופנתה לתשתית העובדתית שפורטה בהחלטה שנשלחה אליה, והתבקשה להשיב באופן מפורט לשאלות שבה, ניתנה חוות דעתה (נסרקה לתיק ביום 19/4/16), לפי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו כדלקמן:

"מבחינת הקשר הסיבתי

1. מתיאור השתית העובדתית ניתן ללמוד שהתובע נחשף לאבק, גזים ונדפים וצבעים, חומרי אטימה וממיסים שהשפעתם על דרכי הנשימה היא בדרך של גירוי דרכי הנשימה והריריות. בעבודה בריתוך, עיבוד שבבי וצביעה העובד עלול להחשף לנדפי מתכות, אבק וגזים הגורמים להשפעת בריאותיות שונות. מבחינה ריאתית עלולות להגרם השפעות שונות בין היתר: קדחת נדפי המתכות, אסטמה פנאומוניטיס ועוד. בין היתר עלולה להגרם פיברוזיס ריאתי כתוצאה מחשיפה מעורבת לחומרים שונים. החשיפה קדמה למחלת הראות כך שמתקיים הקשר הטמפורלי בין חשיפה לבין התפתחות המחלה.

2. עשון הוא אחד מגורמי הסיכון למחלתו של התובע. מתוך התיק הרפואי ניתן ללמוד שהעישון הופסק לפני שנים רבות ואף נמשך במשך שנתיים בלבד. כך שההשפעה של העישון פחותה בהרבה מהשפעת העבודה.

3. סביר להניח כי לתובע נגרם נזק בריאותי מצטבר שנגרם שמשאיפה חוזרת ונשנית של גורמים המגרים דרכי נשימה וחשיפה לגורמים פיברוגנים.

4. סביר להניח כי למרות השימוש באמצעי מיגון לא נמנעה לחלוטין החשיפה. המיגון שופר רק משנת 2000 לאחר שנות עבודה רבות של התובע.

5. ניתן לקבוע שקיימת תקופה לטנטית בה התובע נחשף לחומרים עד שהתפתחה מחלתו. דבר שתומך בקשר הסיבתי.

6. לסיכום חשיפותיו של התובע מלמדות על חשיפה משולבת לחומרים, העלולים לגירוי כרוני של דרכי הנשימה ולפיברוזיס.

7. לא ניתן לשלול במקרה זה נזק מצטבר שנגרם מאירועי מיקרוטראומה חוזרים שהביאו לתוצאה המצטברת של מחלתו של התובע.

מענה לשאלות

א. התובע סובל ממחלת ראות אינטרסטיציאלית.

ב. ניתן לקבוע בסבירות הגבוהה מ-50% כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.

ג. ניתן לומר שקרות הליקוי עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים האלה זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו.

ד. לא קיים נתון מספרי מדויק המשקף את התרומה האפשרית של חשיפתו של התובע ותנאי עבודתו לגרימת מחלת הריאות אצל התובע. עם זאת בנסיו להמחיש את גודל ההשפעות היחסיות של עבודת התובע על קיום מחלתו ניתן לאמוד את השפעת העבודה בשיעור של מעל ל-20%.

1. לבקשת הנתבע, הופנו למומחית שאלות ההבהרה הבאות:

א. הנך מופנית לאמור בסעיף ה' לרשימת העובדות. איזה חומר מהאמור שם גרם לדעתם, למצבו הרפואי של התובע, וכיצד? אנא נמקי את תשובתך.

ב. הנך מופנית לאמור בסעיפים ו'-ז' לרשימת העובדות. כיצד משפיעים אמצעי המיגון בהם השתמש התובע על קביעתך לגבי קשר סיבתי. אנא נמקי את תשובתך.

ג. לאור העדר נתונים לגבי רמת החשיפה, כיצד ניתן לקבוע קשר סיבתי בין החשיפה למצב הרפואי ? אנא הסבירי בפירוט.

ד. האם נכון שמחלת התובע החלה כ – COPD? אם לא, אנא נמקי.

ה. בהנחה שמחלה החלה כאמור בשאלה ד' האם סביר יותר להניח כי מקורה בעישון? אם לא – אנא נמקי.

1. ביום 22/8/12 נסרקה לתיק תשובת המומחית לשאלות ההבהרה. בתשובותיה קבעה מומחית כדלקמן:

"א. לא ניתן לקבוע איזה חומר גרם למחלתו של התובע. להערכתי מדובר בשילוב של חשיפות לגורמים המגרים את דרכי הנשימה.

ב. התובע נחשף לחלקיקים מסוג אבק מתכתי כאשר שייף את האוטובוס. המיגון לא מנע את חשיפת התובע לאדים שנוצרים בתהליך הריתוך ולגזים אאורסולים שנחשף אליהם בתהליך המתואר בסעיף ה'. אמצעי גהות אישי לא מספק הגנה בהעדר אמצעי מיגון סביבתי כגון שאיבה. ציוד מיגון אישי אינו מונע חשיפה של אזורים חשופים המתמלאים באבק בר נשימה.

ג. בהעדר ממצאי ניטור סביבתי המחויב בביצוע לפי חוק: ניתן לשער שלפי תיאור תהליכי העבודה ובהעדר מיגון אפקטיבי התובע נחשף בצורה משמעותית.

ד. לא. אובחן כמחלת ריאות אינטרסטיציאלית לפי ממצאי CT ב-2003.

ה. לא סביר. העישון הופסק לפני שנים רבות ומשך העישון היה קצר."

1. לאחר שהתקבלה תשובת המומחית, ביקש הנתבע כי התיק יקבע להגשת סיכומים בכתב.

טענות הצדדים:

1. התובע מבקש כי בית הדין יאמץ את חוות דעתה של המומחית שמינה בית הדין, אשר מתיישבת עם חוות הדעת שהוגשה מטעמו,ואשר ניתנה על ידי פרופ' מרדכי קרמר, מומחה למחלות ריאה.
2. הנתבע מצדו מצביע על כשלים שונים שנפלו לטענתו בחוות הדעת ואשר לדידו מצדיקים את דחייתה. לדידו של הנתבע לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו.
3. לטענת הנתבע המומחית השתמשה בביטויים כגון "עלולה" "לא ניתן לשלול" אשר אינם מצביעים על קשר סיבתי ברור, ולא הבהירה מהי המחלה ממנה סובל התובע (בדיון דיברה על מחלה אחת ובסיכום על אחרת), מה החומר שגרם לה ומה מנגנון הפגיעה.

הכרעה

1. קביעת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של תובע למחלה ממנה הוא סובל הנה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. עם זאת, בקביעה זו מייחס בית הדין משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה האובייקטיבי שמונה מטעמו שהוא בבחינת "האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי" (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ'- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 374). זאת, בין היתר, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין.
2. על כן, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (דב"ע נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, ניתן ביום 26.2.97 , עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המל"ל (פסק הדין מיום 6/6/05 פורסם בנבו).
3. ד"ר ציקל שלום, אשר מונתה כמומחית רפואית בתיק זה, עיינה בתיקו הרפואי של התובע וחיוותה דעתה בעניינו על בסיס התשתית העובדתית שהוסכמה בין הצדדים.
4. המומחית התייחסה למחלתו של התובע תוך שהבהירה כי מדובר במחלה מתוך קבוצת מחלות ריאה בעלות סימנים קליניים דומים. הטענה של הנתבע כי המומחית התיחסה ל"מחלה אחרת" היא טענה רפואית שלא הוכחה, ובפרט לאור הבהרתה של המומחית כי התובע לא לקה ב - COPD. בחוות דעתה המומחית הבהירה במפורש כי קיימת סבירות העולה על 50% כי החשיפה המצטברת למספר חומרים במשך שנות עבודתו הארוכות של התובע היא אשר גרמה למחלתו.
5. הנתבע לא הציג ראיה כלשהי שיש בה כדי לסתור את חוות דעתה של המומחית מטעם בית הדין ואף לא הצביע על קיומה של חוות דעת / אסכולה רפואית / מחקר נוגדים.
6. לנוכח כל האמור לעיל לא מצאנו כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתה של המומחית הרפואית, ואנו קובעים כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלת הריאה בה לקה.
7. משהתובע יוצג על ידי הסיוע המשפטי איננו עושים צו להוצאות.
8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ז, (27 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.