1. ביום 26.3.18 ניתן על ידי כב' הרשם יעקבי צו עיקול זמני במעמד צד אחד  על נכס מקרקעין שבבעלות הנתבעת 5 (להלן: "המבקשת"). לא מצאתי שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ובהמשך ביקשה המבקשת שמותב זה (הדן בתביעה העיקרית) יבטל את העיקול, או לקבוע שהוא פקע מעצמו.  הצדדים טענו לעניין זה בכתב בעודם מתקרבים למועדים שנקבעו לשלוש ישיבות הוכחות וגם בע"פ בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה, לפני ארבעה ימים.

2. המבקשת טענה שבניגוד לדין ולהחלטת בית-המשפט הבקשה להטלת העיקול והחלטה לא הומצאו כדין תוך שלושה ימים ובהמצאה אישית. לבקשה להטלת העיקול צורף רק תצהיר של ב"כ המשיבה ולא של גורם מוסמך מטעמה כנדרש על-פי הדין. נטען שסיכוי התביעה נגד המבקשת נמוכים, שאין בסיס לקבוע שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסה"ד ואילו הותרת העיקול פוגעת ללא הצדקה בקניינה.

3. התובעת מתנגדת לבקשה. היא טוענת שבהליך שבפני הרשם לא נפל פגם. אמנם ההמצאה בוצעה באמצעות דוא"ל, אך כך גם הומצאו כל כתבי טענות אחרים במהלך ההליך. בקשת העיקול נתמכה בתצהירו של מי שהיטיב לדעת את המידע שעליו התבססה. בפועל ידעה המבקשת כל שצריכה היתה לדעת ולא קופחה זכותה הדיונית. לטענתה, סיכויי התביעה טובים והיא צפויה לקושי במימוש זכייתה. הדבר מצדיק את הטלת העיקול, הן בשעתו ע"י הרשם והן כעת ע"י מותב זה. אכן לדעתה אין בבקשה טעם, שכן אפילו תתקבל רשאי בית-המשפט להזקק לבקשה חדשה באותו ענין.

4. אין לזלזל בחשיבות ההוראות הדיוניות המונעות מהטלת עיקול זמני מלהיות מנוצל לרעה תוך פגיעה בזכויות בעלי-דין. לצד זה, הוראות דיוניות נועדו לשרת תכלית. אין ספק שתכלית זו הושגה במלואה. המצאת הבקשה והחלטה באמצעות דוא"ל צלחה כפי שצפוי היה שתצלח. לא מדובר בהליך המתנהל בין זרים, אלא בצדדים המנהלים מזה זמן הליך משפטי שבו החליפו בדרך זו תכתובות אחרות ובכללן כתבי טענות. הוגשמה התכלית שנועדה להמצאה האישית, אף אם הדבר הושג באמצעי שונה. המבקשת קיבלה הודעה אודות הבקשה והחלטה וניצלה את ההזדמנות לשטוח את טענותיה.

5. המבקשת מלינה על שההחלטה התקבלה על-סמך תצהיר ב"כ התובעת. איני סבור שיש פגם בהגשת תצהיר כזה, בהתחשב בתוכנו (הערכה משפטית של סיכויי תביעה שבה כבר הוגשו ראיות בכתב ודיווח על קשיי גבייה של הוצאות משפט). מכל מקום, ההתעסקות במסד הנתונים הנושן שעליו התבססה ההחלטה, נראית ארכאית. כעת יש לבית המשפט מסד נתונים טוב בהרבה ואין שום טעם להתעלם ממנו. לכן בחנתי את טענות הצדדים לאור הראיות שגבייתן כמעט הושלמה בימים האחרונים, בשמיעת לא פחות מ – 23 עדים. שקלתי את הדברים מבראשית, כאילו היתה בפני בקשה חדשה.

6.התובעת הגישה תביעה בגין הוצאות כספיות שנגרמו לה בשל אירוע שבגינו התנהל הליך פלילי נגד מקצת הנתבעים. הליך זה הסתיים בהרשעתם לפי הודאותיהם. הנתבעים הם קרובי משפחה ותאגידים שביניהם זיקות גומלין סבוכות. בקשה לסילוק התביעה על הסף נדחתה. לאחר שנשמעו הראיות אוכל לומר ברמת ביטחון גבוהה מאד שבידי התובעת עילת תביעה טובה.

7. אחד הנתבעים פשט רגל. לא ברור אילו אמצעים יש לנתבעים האחרים, אך התובעת התקשתה לגבות מהם הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ בעוד שתביעתה היא לסכומים שבגבול העליון לסמכותו של בית-המשפט. סביר שאם תזכה התובעת היא תתקל בקושי רב במימוש זכייתה. כנגד זה, אין המבקשת טוענת לנזק ממשי שגורם לה העיקול. הפגיעה בזכות הקניין שלה היא עיונית לגמרי. לא נטען שבכוונתה לעשות בנכס טרנסאקציות שאינן אפשריות בכפוף לעיקול. בנסיבות אלה הפגיעה שפוגע העיקול בזכויות המבקשת קטנה בהרבה מהסכנה שהתובעת תזכה בתביעה ולא תוכל לממש את זכייתה. אילו התבקשתי להטיל את העיקול מיד בתום שמיעת העדים, הייתי נענה לבקשה. לאור זאת יעמוד העיקול שהטיל כב' הרשם על מכונו עד מתן החלטה אחרת. הבקשה נדחית. עניין ההוצאות יידון במסגרת פסק-הדין בתביעה העיקרית.  

ניתנה היום, ו' אב תשע"ח, 18 יולי 2018, בהעדר הצדדים.