עם סיומן של מספר ישיבות הוכחות אשר בהן נשמעו עדים רבים ניתנה החלטה בלשון זו:

"על מנת למנוע עיכוב גדול בסיום המשפט עקב אורכם הצפוי של סיכומים בכתב, מצאתי לנכון להורות על סיכומים בעל פה. ככל שהצדדים מעוניינים בכך, הם יכולים להקדים ולהגיש סיכומים כתובים או תמצית סיכומים כתובה, ובלבד שיעשו זאת עד 7 ימים לפני הדיון, על מנת שהצד שכנגד יוכל לעיין במסמך ולהגיב עליו בעל פה.

נקבע לסיכומים ביום 19.11.18 שעה 11:30. כל צד יוכל לסכם במשך שעה."

נראה שהקשר בין קביעת סיכומים בעל-פה להמנעות מהגשת סיכומים ארוכים בכתב לא היה ברור דיו בהחלטה. ביום 31.10.18 הגישה התובעת סיכומים ובהם 44 עמודים. ביום 12.11.18 הודיעה לבית-המשפט שחלקם הראשון של סיכומיה הוגש בטעות והגישה את סיכומיה המלאים התופסים לא פחות מ - 65 עמודים. חלפו יומיים וב"כ הנתבעים נזעק וביקש שתנתן לו הזדמנות נאותה להשיב על הסיכומים הללו בכתב. בלי לבקש תגובה, ניתנה לאלתר החלטה זו: "בית המשפט התכוון לשמוע סיכומים בע"פ ולצמצם את היקפם. הוא התיר הגשת סיכומים או תמצית סיכומים בכתב לקראת הדיון, אך גילה אמון כלפי הצדדים ונמנע מהגבלת היקפם. כעת סיכלה התובעת בפועל את כוונתו והגישה סיכומים ארוכים מאד ברגע האחרון. כל שנותר הוא להתיר לנתבעים מענה הולם. לפיכך הם יסכמו טענותיהם בכתב בתוך 30 יום. סיכומי צדדי ג' יוגשו בתוך 21 יום אח"כ..."

עברו שעות אחדות והתובעת הגישה "בקשה לביטול ההחלטה שניתנה על פי צד אחד ותגובה לבקשת הנתבעים להגשת סיכומים בכתב". במסמך זה הסבירה התובעת מה לדעתה אפשר (ואי אפשר) להבין מהחלטות בית המשפט, הסבירה מדוע לדעתה היא פעלה כשורה וקיימה את החלטותיו כלשונן ואף "מביעה צער" על התבטאויותיו. לגוף הענין היא טוענת שההחלטה פוגעת בזכות מהותית שלה ומפרה את השויון בין הצדדים שכן היא נותנת לצדדים האחרים זמן ארוך יותר להכין את סיכומיהם משניתן לה. היא טוענת שהנתבעים נהגו כ"קלפן" המסתיר את קלפיו עד הרגע האחרון בעוד שיכולים וצריכים היו להגיש את סיכומיהם במקביל בלי להמתין לסיכומיה. היא מבקשת לבטל את ההחלטה הקודמת ולשמוע את הסיכומים בע"פ.

לא ביקשתי תגובה על בקשת התובעת שכן החובה לקיים משפט צדק היא של בית-המשפט עצמו ומקום שבו מבקשים מבית-המשפט לעשות עוול ולגרום עיוות דין חובתו לדחות את הבקשה.

הבקשה מנוגדת למושכלות יסוד של המשפט האזרחי בשני עניינים – סדר הטיעון וזכות הטיעון.

זכותם של נתבעים להשיב לטענות התובעת. אין הם חייבים להקדים את טענות ההגנה לטענות התביעה. בהמתינם לדעת מה טוענת נגדם התובעת הם לא נהגו כ"קלפנים" (דימוי מכוער ומעליב שאין לו הצדקה). התובעת עמלה על 65 עמודי סיכומיה 37 ימים. אילו נעשה רצונה היו לנתבעים ולצד ג' 7 ימים להתמודד עמם. אין זו שהות מספקת או הוגנת למשימה כזאת והותרת סד כזה על כנו שקולה לכמעט שלילה של זכות הטיעון. בית המשפט האריך לנתבעים את המועד להגשת סיכומיהם ב – 30 ימים. כך העניק להם בדיוק את אותה תקופה שעמדה לזכות התובעת.

בית-המשפט ניסה לקדם את ההליך לסיום מהיר. התובעת ניצלה פתח שפתח לה, כאשר נמנע מלקצוב לוח זמנים והיקף למסמך שיוגש. היא הגישה סיכומים ארוכים מאד שבוע לפני הישיבה שנועדה לשמיעת סיכומים בע"פ. התובעת לא הפרה את החלטת בית-המשפט. היא פשוט קיימה אותה בניגוד לרוחה המוצהרת באופן שמעניק לה יתרון דיוני כה לא הוגן עד שעלול היה להכתים את ההליך בהפרת כללי הצדק הטבעי. כאשר תיקן בית-המשפט את העוול שעשתה, היא לא היססה להציג עצמה כקורבן של קיפוח תוך שהיא עומדת על "זכותה הדיונית" המדומיינת למנוע מהצדדים האחרים משפט הוגן. הגשת הבקשה מצביעה על כך שהגשת סיכומים ענקיים ברגע האחרון היתה מהלך טקטי שכוון לשלול מהצד שכנגד זכויות דיוניות בסיסיות. מהלך כזה נוגד את חובתם של בעלי-דין לנהוג בתום לב בעת ההליך המשפטי. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.