<#1#>

-

החלטה

1. בתאריך 22/12/15 הגישו המבקשים/הנתבעים בקשה (להלן:"הבקשה"), במסגרתה ביקשו כי ביה"ד יורה:

א. על מחיקת "תצהיר משלים" מטעם התובעת ולחלופין על מחיקת סעיפים 2, 3, 4, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, לתצהיר זה.

ב. על מחיקת התצהיר הנוסף שצורף לתצהירי התובעת והנושא את הכותרת "תצהיר תמיכה בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני" (נושא תאריך 23.3.15), במלואו.

ג. על הוצאת נספח 20 (למעט מכתב ואישור מיום 3.12.15 - המתייחס לנספח 21) וכן על הוצאת נספחים 22-37 ונספח 39 לנספחים שצורפו להודעה על הגשת תצהירים.

ד. על הארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים ב- 30 יום לאחר מתן ההחלטה בבקשה.

2. בתאריך 20/1/16 הגישה המשיבה/התובעת את תגובתה לבקשה (להלן:"התגובה"), במסגרתה פרטה מדוע היא מתנגדת לבקשה.

3. בתאריך 28/1/16 השיבו המבקשים לתגובה (להלן:"התשובה") ובעקבות תשובה זו, קבע, ביה"ד דיון בבקשה.

4. בתאריך 18/4/16, התקיים דיון מקיף בבקשה, במהלכו חידדו הצדדים טענותיהם, השיבו לשאלות ביה"ד והקשיבו להמלצותיו. בסיום הדיון ביקשה המשיבה שהות כדי להודיע האם היא נכונה לקבל את המלצת ביה"ד.

5. בתאריך 3/5/16, הודיעה המשיבה עמדתה והסבירה כי למרות שמדובר בבקשה חסרת כל בסיס משפטי ועובדתי ואף מונעת משיקולים זרים, שיש לדחותה, הרי שלנוכח המלצת ביה"ד, החליטה להשאיר לשיקול דעתו את ההחלטה בנוגע להורדת הסעיפים המתייחסים לענין הזמנתה לשימוע לפני פיטורים ובמקומם להסתפק בטענתה שההתנכלות של העירייה נמשכה וביתר שאת לאחר הגשת התביעה.

6. בתאריך 4/5/16 התייחסות המבקשים להחלטת ביה"ד מיום 3/5/16, במסגרתה נדרשו "לשקול ולהודיע, עד ליום 16/5/16, האם בנסיבות הענין הם נכונים להסכים שלא לעמוד על בקשתם (מבלי שיהא בכך ללמד כי הם חוזרים מהטענות העומדות בבסיסה). נכונות שמשמעותה האופרטיבית תהיה כי ממילא לא תינתן נפקות כלשהי, כבסיס לקביעות זכויות כלשהן, לכל טענה עובדתית חדשה שצויינה בתצהיר התובע, בתצהירה המשלים או במסמכים שצורפו להם".

במסגרת התייחסותם של המבקשים להחלטה הנ"ל של ביה"ד הם הודיעו כי הם עומדים על בקשתם.

7. הבקשה

להלן טענות המבקשים כפי שפורטו בבקשה:

א. התצהיר המשלים והתצהיר מיום 23.3.15 (להלן: "התצהירים") – וכן הנספחים שמבוקש להוציאם והעיריה מתנגדת להגשת (להלן: "הנספחים") - חורגים באופן גורף מכתב התביעה, שהרי האירועים המתוארים בהם, אירעו לאחר הגשת כתב התביעה ושילובם בהליך דנן משנה בצורה דרסטית ו"בדלת האחורית" את תביעת התובעת ואת מסגרת הדיון.

ב. תביעת התובעת עניינה בעבודתה בימי שישי וכן דרישה לתעודת פקח, מתן מחשב ומשרד, מתן רכב ואחזקת רכב ופיצוי בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני. הא ותו לא, בעוד שהתצהיר השני שהגישה התובעת הוגש, במצורף לבקשתה (השניה) למתן צו זמני כנגד פרסום מכרז לתפקיד פקח עיר ללא אלימות (תצהיר מיום 23.3.15) - נושא שכלל לא מצא ביטוי בכתב התביעה, כאשר עניינו של התצהיר המשלים בהזמנת התובעת לשימוע טרם פיטורים - נושא שאף הוא לא מצא ביטוי בכתב התביעה או בסעדים שנתבעו בו.

ג. רשימת הנספחים והמסמכים גופם שהגישה התובעת מעידים על כך שהיא פועלת להוכחת טענות חדשות אלה, שלא כדין, וכי מרביתם אין ביניהם לבין כתב התביעה דבר וחצי דבר. יתרה מכך- בהצגת מסמכים רבים נוספים אלה, החיצוניים לכתב התביעה- מסיטה התובעת את הדיון מההליך העיקרי המפורט בתביעתה ואשר כנגד האמור בו התגוננה העיריה- לאותם עניינים נוספים שברצותה להוכיח, העומדים עתה לשיטתה במרכז ההליך דנן, שלא כדין.

ד. התובעת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה ולכלול אירועים אלה בכתב התביעה, לא ניתנה לה רשות לתקן את כתב התביעה, התביעה לא תוקנה ולא הוגשה הגנה כנגד טענות התובעת בעניינים אלה.

ה. הגשת התצהירים ומכלול הנספחים בעניינם עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, הרחבת חזית אסורה וניסיון להשפיע על ביה"ד באופן בלתי הוגן ובניגוד לדין.

ו. לחלק מהנספחים אין כל התייחסות בתצהירי התובעת.

ז. לב"כ העיריה לא הומצאו ההקלטות המופיעות בנספחים 36-35 לרשימת הנספחים (שמבוקש להוציאם וכי ככל ולא יוצאו זכאית העיריה לקבל ההקלטות במקור, לתמלל ההקלטות ולהתייחס אל האמור בהן בתצהיריה).

להלן פירוט הטענות הספציפיות של המבקשים ביחס לתצהיר מיום 23.3.15 - "תצהיר תמיכה בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד":

א. התצהיר אינו רלוונטי ומהווה הרחבת חזית אסורה.

ב. ההליך הסתיים בהחלטת בית הדין מיום 25.3.15 התובעת לא תקפה המכרז לאחר מכן ולא טענה לנסיבות חדשות בעניין זה והתביעה לא תוקנה לאחר מכן.

בהתייחס לתצהיר מיום 16.9.15 - "תצהיר עדות ראשית משלים", טענו המבקשים, כך:

סעיף 2:כולו אינו רלוונטי ומהווה הרחבת חזית אסורה ולחלופין, החל מהסיפא של הסעיף מהמילה "וניתוח" - אינו רלוונטי ומהווה הרחבת חזית אסורה.

סעיפים 3-12: אינם רלוונטים ומהווים הרחבת חזית אסורה.

בהתייחס לנספחים שפורטו ברשימת נספחים וצורפו להודעה על הגשת תצהירים, טענו המבקשים כך:

נספח 20 - התכתבויות בין ב"כ הצדדים (למעט מכתב מיום 3.12.14 ותשובת ב"כ התובעת עליו, בקשר עם נספח 21) – מעבר לעובדה שמדובר במכתבים שלא פורטו וזאת בניגוד להחלטת בית הדין מיום 26.7.15, הרי שמדובר בהתכתבויות בין ב"כ הצדדים שאינן רלוונטיות לתביעה, למעט מכתב ב"כ העיריה מיום 3.12.14, ותשובת ב"כ התובעת עליו, בעניין מכתב למשרד הפנים שצורף כנספח 21, ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

נספח 21 - העיריה אינה מתנגדת להשארתו בכפוף להשארת מכתב ב"כ העיריה מיום 3.12.15 ואישור ב"כ התובעת עליו (חלק מנספח 20).

נספחים 22-34, 37, 39 - לא רלוונטיים ומהווים הרחבת חזית, כאשר רובם או כולם לא פורטו בתצהיר התובעת וזאת בניגוד להחלטת בית הדין יום 26.7.15.

נספחים 35-36 - מעבר לכך שהם לא רלוונטים ומהווים הרחבת חזית (ובנוסף ההקלטות לא הומצאו לב"כ העיריה) הם גם לא פורטו בתצהיר התובעת וזאת בניגוד להחלטת בית הדין יום 26.7.15

8. התגובה

להן טיעוני המשיבה כפי שפורטו בתגובה:

א. עניינה של תביעת התובעת הינה בהתנכלות ממושכת, ועדכון בית הדין

בהמשך ההתנכלות הנה הדבר הלגיטימי ביותר והוא חשוב כדי לתת לבית הדין את התמונה האמיתית.

ב. אין לקבל את טענת המבקשים שנועדה למנוע מהתובעת לתאר בתצהיר את המשך התנהלות העירייה, בעת שהיא עצמה הציפה את בית הדין במידע ודיסאינפורמציה אודות התובעת, מסמנת אותה, ומכפישה אותה ואת עבודתה.

ג. משפט העבודה הוא משפט דינמי ואי אפשר לומר לעובדת, התובעת את מעבידה, כשהיא עובדת אצלו ש"אתה מוגבל בזמן ובמקום".

ד. העיריה מבקשת לעשות את המהלכים הקיצוניים כנגד התובעת ומבקשת לסתום את פיה, ולמנוע ממנה אפילו להביא לידיעת בית הדין את מעשיה.

ה. על פי תקנות בית הדין לעבודה, ותקנות סדרי הדין האזרחי, תובע מפרט בכתב תביעתו תמצית העובדות היוצרות את העילה. תובע אינו חייב לפרט פירוט מלא של העובדות בתביעתו אלא רק את המסגרת העובדתית, אחרת אין צורך בתביעה ואפשר להגיש, מיד, תצהירים.

ו. תצהירי העדות הראשית נועדו בדיוק לשם כך שצד למשפט יפרט את המסכת העובדתית שלו, במקום תצהיר עדות ראשית כך שיעלה את כל טענותיו העובדתיות על כתב בטרם הוא עולה על דוכן העדים.

ז. האמור בתצהיר המשלים מטעם התובעת אינו לרוחה של העיריה וזו הסיבה היחידה בשלה היא מבקשת למחוק אותו.

ח. תצהיר התמיכה בבקשה למתן צו מניעה כנגד המכרז שיצא על תפקידה של התובעת, תצהיר מיום 25/3/15, הינו חלק בלתי נפרד מתיק זה שכן הוא המשך ההליכים שהעיריה עושה כנגד התובעת והאירועים המתוארים בתצהיר התובעת הם המשך של אותה מסכת התנכלות, של אותה פגיעה בתובעת שבגינה היא תובעת תשלום פיצויים בגין עגמת נפש והתנהלות חסרת תום לב שלא כדין, היא אותה התנהלות שהתובעת מתארת במסגרת התצהיר המשלים מטעמה.

ט. טענות המבקשים, נועדו לפגוע בטיעון של התובעת ולהתיש אותה. בבקשות.

י. אין אמור בתצהירים ובמסמכים משום הרחבת חזית וטענה ממין זו היא בבחינת הטעיה לשמה, כאשר המבקשים מתעקשים להתעלם מטענות התובעת בעניין ההתנכלות בה והפגיעה בעבודתה, בתנאיה, בנסיבות עבודתה ובמסכת ההתעללות שעברה והיא עוברת.

יא. לא מדובר בעילות תביעה חדשות או בסעדים נוספים, שהרי התצהירים והנספחים, מתייחסים לאותה עילת תביעה.

יב. העובדה שהמבקשים לא הגישו כתב הגנה בהתייחס לעניינים שעלו בבקשה השניה לסעד זמני (המכרז), אינה פוגעת במבקשים שעדיין לא הגישו מלוא תצהיריהם.

יג. גם התצהיר המשלים הוא המשך הצגה של המסכת העובדתית אותה תיארה התובעת בתביעתה, וההתנכלות בה.

יד. לענין המסמכים/נספחים - כולם נובעים ונבעו מתביעתה של התובעת והם המשך לאותה מסכת התעללות שהתובעת עברה, מה גם שחלק גדול מהם, הוגשו קודם לכן במסגרת שני ההליכים הזמניים ומכאן שהמבקשים ידעו עליהם. למעשה, כל הנספחים, רלוונטיים ואוביקטיביים ויש בהם כדי לגבות את טענת התובעת, לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים ולסייע לבית הדין בברור השאלות שבמחלוקת ולכן אין להוציאם מהתיק.

התייחסות ספציפית לכלל הנספחים:

בהתייחס לנספחים 20 ו - 22-37:

א. אין מקום להורות על הוצאות הנספחים שכן זהו השלב שבו פרשת התביעה מביאה את ראיותיה ומסמכיה, וזהו המקום שבו התובעת מביאה את כלל המסמכים/הראיות שברצונה לעשות בהם שימוש בפרשת התביעה. כאשר בניגוד לטענת המבקשים, פעלה, התובעת, בהקשר זה, בהתאם להחלטת ביה"ד מיום 26/7/15.

ב. התביעה נמצאת עדיין בהליך מקדמי, לא נגרם כל נזק לעירייה צירוף המסמכים במועד הגשת תצהירי עדות ראשית. אין לתובעת כל יתרון דיוני. בידי העירייה תצהירי עדות ראשית של התובעת ובאפשרותה להתייחס עניינית למסמכים בתצהיריה.

התייחסות לנספח 20 (התכתבויות בין הצדדים לאחר הגשת הבקשה לצו מניעה שעניינה הפניה המשותפת של הצדדים למשרד הפנים): מדובר בהתכתבויות שהן חלק בלתי נפרד מהליך זה, שהרי בדיון אשר התקיים בפני בית הדין ביום 18/11/14 וכחלק מהסכמות הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה, סעיף ח' לאותה החלטה: "הצדדים יפנו בבקשה משותפת למשרד הפנים- לאשר עבודה בימי שישי ותשלום שכר על כך וזאת לאחר שב"כ המשיבים תמציא לב"כ המבקשת את ההנחיה של משרד האוצר".

הטענה שיש להוציא מסמכים שהוגשו לאחר הגשת כתב התביעה הינה טוענה

חסרת תום לב, בפרט כאשר מדובר בהתכתבויות הנוגעות להסכמות הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה כאמור לעיל.

התובעת פעלה בניקיון כפיים ובתום לב עת שצירפה את מלוא מסמכיה במסגרת ראיותיה ואין מקום להענישה על כך.

להלן התייחסותה, הספציפית,של התובעת, לנספחים:

נספח 22 - מדובר במכתבה של התובעת ודרישתה לתנאי עבודה נאותיים, קריאת המכתב מלמדת על כך מפורשות שמדובר באותה מחלוקת של התיק ותו לא.

נספח 23 - התכתבויות בין הצדדים בנוגע לפניה למשרד הפנים, כך שגם כאן מוזרה הבקשה להוצאת מסמכים אלה.

נספח 24 - פרסום המכרז ומסמכים הקשורים אליו ודרישת ב"כ התובעת לביטולו, מסמכים הנוגעים לבקשה השניה למתן צו מניעה זמני שאף אלה הם חלק בלתי נפרד מהתיק וכהמשך התנכלות ופגיעה בתובעת ובמשרתה ובעבודתה.

נספח 25 - מדובר ההסכם להפעלת התוכנית "עיר ללא אלימות", שאף הוא רלוונטי לעבודתה של התובעת ועל זה לא אמורה להיות מחלוקת.

נספחים 26-28: מדובר במסמכים הקשורים לזימון התובעת לשימוע מיום 19/8/15 ואין ליצור נתק מלאכותי בין מסע ההתנכלות בתובעת שהחל מהורדתה מעבודתה והפרת ההסכם מחודש 1/2013, עובר בפגיעה בתנאי עבודתה ועד להזמנתה לשימוע, מסע התנכלות מתמשך, והבאתו בפני בית הדין עשויה להאיר את עיני בית הדין וללמד יותר ויותר על הפגיעות המתמשכות בתובעת ללא הרף. כאשר דוקא עמדת המבקשים להעלים עובדות מעיני בית הדין מטילה ספק רב בחוקיות ההליך השימוע עצמו.

נספח 30 - פרסומים מאתר העיריה ומדף הפייסבוק- קריאת ההודעות ברשת הפייסבוק מלמדת בעד עצמה על המסרים שה"ה הנזכרים בפרסומים אלה מעבירים/מנסים להעביר בין היתר כנגד התובעת

נספח 31 - דוחות התראות וביצועים של עבודת התובעת, אשר מאליו ברור כי הם רלוונטיים להליך.

נספח 32 - מדובר במסמך שעניינו תאונת עבודה שהתובעת עברה ושאליה היא התייחסה גם במסגרת תצהירה.

נספח 33 - מדובר בתמונות של המקום שבו התובעת יושבת - ללא משרד וללא ציוד, תמונות אשר בוודאי שהן רלוונטיות לתביעה.

נספח 34 - מדובר בפנקסי רישום תלונות הקשורים לעבודת התובעת.

נספחים 35-36: מדובר בתמלול שיחה עם מנכ"ל העיריה, המתייחס, באופן ישיר, לטענות התובעת ולפגיעות הנגרמות לה, כפי שאלו פורטו בתביעתה.

נספח 37 - מדובר בהסכם העסקת עובד בכיר ובפרוטוקול מועצת העיריה, מסמכים אשר יש בהם כדי לסתור את טענת האחרונה להליכי הבראה.

נספח 39 - מדובר במכתב וועד העובדים בדבר התנגדותו להזמנת התובעת לשימוע.

9. התשובה

להלן טענות המבקשים כפי שפורטו בתגובה:

א. טענת התובעת לפיה "משפט העבודה הוא משפט דינמי...", אין בה ולא כלום והיא בסה"כ סיסמא ריקה מתוכן, ותו לא.

ב. הגדרת המחלוקת במשפט, הינה בהתאם להגדרות שהגדירה התובעת בכתב תביעתה, אין לאפשר לה לחרוג מהנושאים הנ"ל מאחר וגם המבקשים הגיבו בכתב הגנתם רק לטענות אלו, ולא לאחרות.

ג. התובעת מנסה להתחמק מהטענה לפיה יש בתצהירים ובנספחים משום הרחבת חזית אסורה.

ד. הליך פיטוריה של התובעת אינו רלוונטי לתביעה וצירופו לתיק הוא בבחינת רכילות ויצירת אווירה, מה גם שממילא הליך הפיטורים יתנהל בהליך הקבוע בחוקת העבודה.

ה. גם בתגובה לא הצליחה התובעת לסתור את הטענה לפיה האמור בתצהירה המשלים אינו קשור לאמור בכתב התביעה, ולכן מהווה הרחבת חזית אסורה.

ו. לענין פרסום המכרז לתפקיד פקח בתוכנית "עיר ללא אלימות" - לו סברה התובעת שמדובר בענין רלוונטי (למרות ההחלטה הברורה של בית הדין ביום 25.3.15) היא היתה משתתפת במכרז ו/או מתקנת את כתב תביעתה- אך היא לא עשתה אף אחד מהשניים ולכן ברור כי אין לענין זה כל קשר לתביעה ומכאן שיש למוחקו.

ז. לענין נספח 20 - למרות שהמבקשים סבורים כי אין במסמכים אלו ולא כלום, (בעיקר לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במכתב מיום 3/12/14), הם מסירים את התנגדותם לצירופם לתצהיר התובעת.

ח. לענין נספחים 22 ו- 23 - הגם שהמבקשים סבורים כי אין בהם ולא כלום, הם מסירים את התנגדותם לצירופם לתצהיר התובעת.

ט. לענין שאר הנספחים - המבקשים עומדים על בקשתם להוציאם מהתיק היות ואין להם קשר לתביעה ו/או הם מתייחסים לעניינים שהם בבחינת רכילות, כאשר בנוגע להקלטה (נספחים 35-36) - מעבר לעובדה כי הקלטות של השיחה הנ"ל כלל לא הועברו אל הנתבעת, הרי שהתובעת לא הסבירה במה רלוונטית השיחה לכתב התביעה, מקום ש"הפגיעות" אליהן מתייחסת התובעת בכתב תביעתה, התקיימו לטענתה זמן רב בטרם קיומה של שיחה זו.

י. המבקשים אינם מנסים להעלים מסמכים, אלא עומדים על כך שמסמכים אשר אינם רלוונטיים לתביעה, יוצאו מהתיק.

10. הודעת התובעת לאחר הדיון שהתקיים ביום 18/4/16

להלן הנימוקים שציינה התובעת, בהודעתה מיום 2/5/16, המצדיקים, לטעמה, את דחיית הבקשה:

א. יש לדחות את הבקשה בהתאם לעקרונות שמצאו ביטוי בהחלטה רלוונטיות, שניתנה בתיק אחר, על ידי כב' הנשיאה ו. שפר הכוללת ניתוח פסיקה גם מביהמ"ש העליון.

ב. לענין החומר המתייחס לצו המניעה השני שהוגש במסגרת הליך זה - כיצד יכול חומר זה להחשב כלא רלוונטי אם מדובר בחומר שממילא נמצא בתיק ביה"ד ואשר בקשר עליו התקיים הדיון בבקשה השניה לסעד זמני.

ג. לענין הזמנת התובעת לשימוע לפני פיטורים - מדובר במסמך המהווה ראיה להמשך ההתנכלות ממנה סבלה התובעת וככזו היא רלוונטית לתביעה שבבסיסה עומדת טענה להתנכלות.

ד. יש לאבחן בין "עילה המציינת מערכת עובדות המזכה בסעד משפטי" לבין "עילה במובן זכות או סעד".

ה. הואיל ושינוי חזית נוצר רק כשיש שינוי מהותי של חזית הטיעון והואיל ותנאי זה לא התקיים במקרה של התובעת, אין לקבל את טענת המבקשים להרחבת חזית.

ו. בביהמ"ש העליון נקבע כי כתב התביעה צריך להיות תמציתי ובו העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה ומכאן שאין מניעה להוסיף על העובדות העיקריות ולפרט אותן, במסגרת תצהירים.

ז. ממילא, גם אם ייקבע שישנה הרחבת חזית עדיין לא מוחקים סעיפים מתצהירים אלא מתייחסים למשקל הטענות.

ח. הפרקטיקה מלמדת שכמעט בכל תיק שעניינו צו מניעה, אירועים רלוונטיים שמתרחשים לאחר הגשת התביעה ו/או הבקשה למתן צו המניעה הזמני הופכים להיות אירועים שנכנסים לחומר הראיות בצורה אינטנסיבית.

ט. פריסת האירועים שהתרחשו לאחר הגשת הבקשה למתן צו מניעה הינה חשובה ואין בה כדי לסתור את תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) או כדי ללמד על להרחבת חזית, מקום שהרחבה שכזו יכולה להתקיים רק בקשר לאירועים שהיו לפני הגשת התביעה ולא אחריה.

י. הוראות החוק ותקנות בית הדין לעבודה המאפשרות סטיה מהתקנות והקובעות כי פקודת הראיות בכלל לא חלה על בית הדין לעבודה, אמורות להוביל לכך שכן יותר לתובעת להעלות את תצהיריה במלואם.

יא. בקשת הנתבעת היא חסרת כל בסיס משפטי/עובדי ואף מונעת משיקולים לא ענייניים ולפיכך אין שום בסיס לבקשת הנתבעת ונכון יהיה לדחות אותה על הסף ולחייב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אך חרף הנ"ל, ולנוכח המלצת בית הדין, התובעת החליטה להשאיר לשיקול דעתו של בית הדין עניין הורדת הסעיפים המתייחסים לעניין הזמנת התובעת לשימוע לפני פיטורים ובמקומן, להסתפק בכך שיצוין כי ההתנכלות של הנתבעת נמשכה וביתר שאת אחרי הגשת התביעה וכל יתר הנושאים ו/או המסמכים המבוקשים יוותרו על כנם.

11. הודעת המבקשים מיום 4/5/16, אשר הוגשה בהתייחס להודעת התובעת מיום 2/5/16.

להלן הנימוקים שציינו המבקשים בהודעת, בשלהם, החליטו לעמוד על בקשתם:

א. הגדרת המחלוקת במשפט, הינה בהתאם להגדרות שהגדירה התובעת בכתב תביעתה, אין לאפשר לה לחרוג מהנושאים הנ"ל מאחר וגם הנתבעים הגיבו בכתב הגנתם רק לטענות אלו, ולא לאחרות.

ב. בית הדין הבהיר לתובעת, במהלך הדיון שהתקיים ביום 18/4/16, מדוע יש ממש בבקשה.

ג. הציטוטים שהביאה, התובעת, בהודעתה, אינם קשורים לעניין, כאשר מחלקם ניתן למצוא חיזוק, דוקא, לעמדת המבקשים שהרי נאמר כי : "המדיניות הליברלית הנהוגה ביחס לתיקון כתבי טענות היא עדות לכך ששינוי המגלם בתוכו גם שיפור עשוי להיתפס כמוצדק....". לו רצתה התובעת, היתה יכולה לבקש לתקן את כתב התביעה, אך היא לא עשתה כן, ומנסה בדרך עקיפה ובלתי חוקית, להכניס לתיק חומרים שאינם רלוונטיים והכל מתוך כוונה אחת ויחידה - לנסות ולהשפיע על בית הדין הנכבד.

ד. למעשה, עיון מדוקדק בדברי כב' הנשיאה שפר, בפסק הדין המצוטט על ידי התובעת, מלמד כי גם בו יש כדי לתמוך בעמדת המבקשים שהרי לשיטתה, גם במקרים בהם מחליט ביה"ד שלא למחוק מתצהירו של תובע, טענות עובדתיות שמקימות תשתית לעילה חלופית שלא בא זכרה בתביעה, הרי ש"לא תניתן להן נפקות כלשהי כבסיס לקביעת זכויות כלשהן".

ה. טענת התובעת לפיה בתיקים אחרים שנפתחו בהגשת בקשה למתן צו מניעה, אירועים רלוונטיים שמתרחשים לאחר הגשת הבקשה הופכים להיות אירועים הנכנסים לחומר הראיות, כפי שקרה, לדוגמא, גם בתיק של אמל בדר - מועצה מקומית משהד, אינה מלמדת על דבר שכן יתכן שבתיקים האחרים לא עמדו מול התובעים, עורכי דין ראויים ששמרו על זכויותיהם החוקיות של לקוחותיהם, כפי שעושים באי כח המבקשים בתיק זה.

ו. הבקשה מבוססת משפטית ועובדתית וזאת בניגוד לטענת התובעת ולכן מתבקש בית הדין להיעתר לבקשה, ולהורות על מחיקת כל טענה עובדתית חדשה שצוינה בתצהיר התובעת, בתצהירה המשלים או במסמכים שצורפו להם, ולחייב את התובעת בהוצאות המבקשים לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין.

12. דיון והכרעה

ההלכה הפסוקה קובעת כי ככלל "האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" [ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145], בין שהתעלמו הצדדים מטענה שנטענה בכתבי הטענות ובין שהתדיינו על טענה שלא נטענה בהם [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 89 (מהדורה עשירית, 2009)].

במקרה שלפניי, בחינת טענותיהם הרבות והמפורטות של הצדדים, כפי שפורטו לעיל וכפי שמצאו ביטוי גם בפרוטוקול הדיון מיום 18/4/16, מצביע על כך שיש צדק רב בטענות המבקשים.

התובעת הגישה, במצורף לבקשתה הראשונה לסעד זמני, תביעה, במסגרתה, טענה להתנכלות אותה היא סופגת מהמבקשים וכן ביקשה את הסעדים הבאים:

א. שביה"ד יורה על בטלות מכתב העירייה, נושא תאריך 6/10/14, שלפיו, מופסקת עבודתה, בימי שישי.

ב. שביה"ד יחייב את העירייה לשלם לה שכר גם בגין ימי שישי שנגרעו מימי עבודתה.

ג. ליתן פס"ד הצהרתי לפיו ההסכם בין התובעת והעירייה, הסכם, מיום 15/12/13, שנחתם בנוכחות יו"ר ועד העובדים, הינו בתוקף ומחייב את העירייה.

ד. לחייב את ראש העירייה להנפיק לה "תעודת פקח".

ה. לחייב את המבקשים לאפשר לה לבצע את תפקידה, להנות ממלוא הסמכויות שיש לה מכח תפקידה וכן לספק לה את התנאים לשם כך.

ו. לחייב את המבקשים לתת לה עבודה במקום שתוכל להגיע אליו או לספק לה רכב או לשלם לה אחזקת רכב.

ז. להורות למבקשים לאפשר לה לעבוד בכבוד.

ח. לחייב את המבקשים לשלם לה פיצוי בסכום של 40,000 ₪ בגין הזלזול בה, הפגיעה המתמשכת בכבודה, בשכרה, בזכותה לעבוד בכבוד, בשמה הטוב ובמוניטין שלה.

בתאריך 18/11/14, התקיים דיון בבקשתה הראשונה של התובעת לסעד זמני, בסיומו הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות, כמפורט להלן:

"א. המבקשת תקבל את תעודת הפקח לא יאוחר מיום 23/11/14.

ב. ממחר (19/11/14) תצא המבקשת לעבוד.

ג. בימים בהם לא יהיה למבקשת רכב היא תעבוד בהתאם לאפשרות שהוגדרה כ"אפשרות אחת" בסעיף 28 לתגובת המשיבים.

ד. בימים בהם יהיה למבקשת רכב היא תעבוד בכל מקום אליו יפנה אותה מנהלה.

ה. מחר - 19/11/14, במהלך פגישה, מתוכננת, של הועד עם נציגי העיריה (בכל הקשור לשעות נוספות/כוננויות/ימי שישי וכו'), יידון גם עניין עבודתה של המבקשת בימי שישי.

ו. המבקשת תכבד את מר כנפו כמנהלה.

ז. מר כנפו יכבד את המבקשת כעובדת.

ח. הצדדים יפנו בבקשה משותפת למשרד הפנים - לאשר עבודה בימי שישי ותשלום שכר על כך וזאת לאחר שב"כ המשיבים תמציא לב"כ המבקשת את ההנחיה של משרד האוצר.

מבקשים שביה"ד ייתן תוקף של החלטה להסכמות הנ"ל וכן מבקשים שיכריע בבקשת המבקשת לשנות את ההחלטה שלא תעבוד בימי שישי (החלטה שנכנסה לתוקף באמצע חודש 10/14)".

ואכן, בהתאם לבקשת הצדדים, נתן ביה"ד תוקף של החלטה להסכמות אליהן הגיעו והכריע בנוגע לבקשת התובעת לשנות את ההחלטה של תעבוד ביום שישי, עת פסק כך: "בכל הקשור לעבודת המבקשת בימי שישי - לאחר שקראתי את כתבי הטענות, על נספחיהם והקשבתי לטענות הצדדים והואיל ומדובר בהחלטה אשר נכנסה לתוקפה רק החל מאמצע חודש 10/14 (קרי, לפני זמן קצר) ואשר היא כספית במהותה הריני קובעת כי היא תידון במסגרת הדיון בסעד העיקרי, כאשר אם יקבע כי היא התקבלה שלא כדין ובדרך שהדיון בענין זה, המתוכנן למחר, לא ירפא את הפגמים שהמבקשת טענה כי נפלו בעצם קבלתה, יבוא הדבר לידי ביטוי בפסק הדין הסופי.

בהמשך (בתאריך 30/11/14) שלחה המבקשת לביה"ד העתק ממכתב ששלחה לעירייה, בגינו נתן ביה"ד את ההחלטה הבאה:"המבקשת מתבקשת שלא להעביר לביה"ד העתקי מכתבים שהיא שולחת לצד השני שכן מדובר בנוהג שמעמיס, שלא לצורך, על תיק בית הדין". כאשר במאמר מוסגר יצויין כי העובדה שב"כ התובעת השתמש בנוהג זה גם בתיקה של הגב' אמל בדר לא הופכת את הנוהג לדבר רצוי או לכזה שיש בו כדי להכשיר סעדים ועובדות שלא היו חלק מכתב התביעה.

כן יצויין שבמהלך מספר חודשים הגישו המבקשים מספר בקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנתם וכן היו עיכובים בקבלת עמדת משרד הפנים, בין היתר בשל העיצומים שנקטו הפרקליטים.

בתאריך 24/3/15, או בסמוך לכך, הגישה התובעת "בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד" וזאת בקשר למכרז שפרסמה העיריה לתפקיד פקח עירוני במסגרת השיטור המשולב ותוכנית עיר ללא אלימות. למותר לציין כי התובעת לא תיקנה את כתב תביעתה עם הגשת בקשתה זו לסעד זמני ומתוך התחשבות בה ובשל סד הזמנים הצפוף, דן ביה"ד בבקשה חרף העובדה שלא "הוצמד" לה כתב תביעה מתאים.

בתאריך 25/3/15, התקיים דיון בבקשתה הנ"ל של התובעת ובסיומו, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבל תוקף של החלטה. וכך הסכימו הצדדים:"הגענו להסכמה לפיה, המועד להגשת מועמדות למכרז (10/2015) , נשוא הבקשה, יוארך עד ליום 1.4.15 בשעה 14:00".

ראוי לציין כי לאחר ההחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, לא תקפה התובעת את המכרז ולא ביקשה לתקן את כתב תביעתה כדי להוסיף טענות ו/או סעדים הנובעים מקיומו של המכרז.

בתאריך 7/7/15, הגישו המבקשים כתב הגנה ובהמשך, לאחר החלטות שניתנו, נקבע שאין טעם בקיומו של דיון מוקדם ולכן ניתנה החלטה על הגשת תצהירים/תצהירים משלימים.

בתאריך 17/9/15, הגישה התובעת, אשר לזכותה ייאמר כי היא מקפידה לפעול בהתאם להחלטות ביה"ד ולא לבקש ארכות, את תצהיריה המשלימים ומאז הגישו הנתבעים בקשות שונות למתן ארכה להגשת תצהירים משלימים וזאת עד שהגישו את הבקשה, כאשר בין לבין הגישה גם המדינה בקשות ארכה להגשת עמדתה.

לכל האמור לעיל יש להוסיף כי במסגרת הדיון בבקשה, שהתקיים ביום 18/4/16, הבהירה התובעת כי הטענה שעמדה בבסיס תביעתה היתה טענת ההתנכלות, אשר החלה מאז נבחר מבקש 2 לתפקידו כראש העירייה. התובעת הבהירה כ י למרות ההתנכלויות הנוספות והרבות שבהן נתקלה מאז הגישה את כתב תביעתה, היא אינה מבקשת להוסיף לסעד הכספי שתבעה וכל מטרתה להביא, לפני בית הדין את התמונה השלמה, גם אם חלקה התפתח לאחר הגשת כתב התביעה.

התובעת הוסיפה והדגישה כי היא אינה מבקשת סעד נוסף מעבר לסעדים שנתבעו בכתב התביעה, כאשר היא גם אינה מבקשת לקבל הכרעות בנוגע להליך פיטוריה (ענין שעלה לאחר הגשת כתב התביעה).

מהאמור לעיל עולה כי אין חולק שהתובעת בחרה שלא לבקש לתקן את כתב תביעתה, מאז הגישה אותו וזאת חרף ההתנכלויות הנוספות איתן נאלצה להתמודד, לטענתה וחרף הליך פיטוריה. בנסיבות אלו לא ברור מכח מה יש מקום לאפשר לתובעת "לשתף" את בית הדין בהמשך התנהלותה, המתנכלת והלא תקינה של העירייה, כטענתה, שהרי וכפי שהתברר, גם בדיון שהתקיים ביום 18/4/16, מדובר בהתנהלות שבגינה לא ביקשה התובעת להוסיף על הסעד הכספי שתבעה או להוסיף סעדים נוספים.

העובדה שלטענת התובעת יש חשיבות בהבאת המידע הנוסף, כדי שבפני ביה"ד תהיה תמונה מלאה אינה מצדיקה את הרחבת החזית המתבקשת, על ידה, הלכה למעשה, גם אם היא אינה קוראת לדבר כך.

כפי שנאמר במסגרת הדיון שהתקיים ביום 18/4/16, ככל שטענות להתנהלות כזו או אחרת של העירייה והעומד בראשה, חשובות, בעיני התובעת, כדי ליתן נפח או מימד נוסף לטענותיה, כפי שנטענו בכתב התביעה, להתנכלות פוליטית או אחרת, הרי שיש דרך להוסיפן, היא דרך המלך של בקשה לתיקון כתב תביעה. אין לקבל מצב שתובע ידבוק בסעד כספי שביקש ( 40,000 ₪ במקרה שלפנינו), בגין התנכלות מסויימת אותה פירט בכתב תביעתו, התנכלות שלו תוכח אולי יהיה בה כדי לזכות אותו בסכום נמוך מהסכום שתבעה, התנכלות שלו היתה מוכחת כחמורה יותר כנמשכת זמן רב יותר ממה שמתואר בכתב תביעה, היתה מזכה אותו למלוא סכום תביעתו - מדובר במצב לא תקין לפיו, דחיית הבקשה תוביל למצב שביה"ד יהיה חשוף למידע שהתובעת בחרה שלא להכלילו בכתב תביעתה, מידע שאולי, אולי, יקשה על ביה"ד להתעלם ממנו, למרות שלא נכלל בכתב התביעה ולמרות שהתובעת לא ביקשה להוסיפו למסגרת המחלוקות שבתיק, בדרך הקיימת לפניה של - הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה, עת ישקול מהו הסעד הכספי המגיע לתובעת.

למעשה, דחיית הבקשה תיצור מצב של דרך משפטית חדשה של הוספת עובדות חדשות אשר יכול ויהיה בהן כדי להשפיע על גובה הסעד שיפסוק ביה"ד גם מקום שצד לא תיקן את כתב תביעתו - מדובר בדרך, שעם כל הגמישות הקיימת בבתי הדין בנוגע לדיני הראיות, תיצור כאוס וחוסר הגינות כלפי הצד שיקבל כעובדה מוגמרת, בדרך עקיפה, מסה של עובדות חדשות, שלא בא זכרן בכתבי הטענות. מדובר למעשה בדרך, העוקפת את התקנות והפסיקה בדבר האפשרות העומדת לצד לבקש לתקן את כתבי טענותיו, אם השתנו נסיבות או אם החליט שהוא מעוניין בהוספת סעדים או עובדות המבססות סעדים שתבע או שהוא רוצה לתבוע.

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות המבקשים, בהן מצאתי טעם רב ומהטעמים שנאמרו גם במהלך הדיון שהתקיים ביום 18/4/16, וחרף טענות התובעת, החלטתי שיש מקום לקבל את הבקשה, על כל רכיביה (המעודכנים) ולכן הריני קובעת כך:

א. ה"תצהיר המשלים" של התובעת יוצא מהתיק.

ב. התצהיר הנוסף שצורף לתצהירי התובעת והנושא את הכותרת "תצהיר תמיכה בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני" (נושא תאריך 23.3.15), יוצא גם הוא מהתיק שכן למרות שבפועל התקיים דיון בבקשה, לה צורף התצהיר, הרי שהענינים שעלו בו, נפתרו, במעמד הדיון בבקשה, או למצער לא זכו לביטוי בתביעה ולכן אינם רלוונטיים לה.

ג. הנספחים שביקשו המבקשים להוציא, מהתיק, יוצאו וזאת למעט נספחים 20, 22 ו - 23.

ד. המבקשים יוכלו להגיש תצהירים משלימים מטעמם, ככל שימצאו בכך צורך וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא יעשו כן ייחשבו כמי שאינם רוצים להוסיף על התצהירים שכבר הוגשו לתיק.

13. הוצאות משפט

משקבלתי את הבקשה הריני מחייבת את התובעת לשלם למבקשים סכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

14. למעקב ביום 20/6/16.

ניתנה היום, ז' באייר תשע"ו, (15 מאי 2016), בהעדר הצדדים.