ניתנה ביום 26 יוני 2017

בשם המבקשת: ד"ר לואי זרייק עו"ד

בשם המשיבים: עו"ד אילן מירון

ה ח ל ט ה

השופט רועי פוליאק

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר אברהם אלוק ומר יעקב בר-אל; סע"ש 23081-11-14), דחה את תביעתה של המבקשת על כל רכיביה, תוך חיובה בהוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שהושתו עליה.

הרקע לבקשה:

1. המבקשת הגישה תביעה נגד מעסיקתה עיריית בית שאן (להלן גם - העיריה) ונגד ראש העיריה, במסגרתה ביקשה להצהיר שעל המשיבה להמשיך ולהעסיקה בימי שישי ולשלם לה הפסדי שכר שנגרמו לה עקב הפסקת עבודתה בימים אלו. על כן עתרה המבקשת לתשלום פיצויי בסכום של 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני בשל התנכלות ממנה סבלה, כטענתה, על רקע דעותיה הפוליטיות.
2. להשלמת התמונה יצוין, כי ראשיתו של ההליך בבקשה למתן צווים זמניים, בה עתרה המבקשת, בין היתר, למתן צו המורה להחזירה לעבוד בימי שישי ולשלם לה שכרה בגין ימים אלו וכן להנפיק לה תעודת פקח ולספק לה רכב ומחשב לצורך ביצוע עבודתה. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 18.11.14 הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות, והמחלוקת שנותרה להכרעה היתה האם החלטת העיריה להפסיק עבודת המבקשת בימי שישי היתה כדין או שמא החלטתה היתה מונעת משיקולים זרים.

1. בפסק הדין מושא הבקשה קבע בית הדין האזורי, בהסתמך על חומר הראיות שהובא בפניו, כי המבקשת לא הצליחה להוכיח את טענתה לפיה החלטת העיריה בדבר הפסקת עבודתה בימי שישי היתה חלק ממסע ההתנכלות הפוליטית כלפיה. בכל הנוגע לסוגיית העברת המבקשת מתפקידה כסיירת לילה למפקחת יום נקבע, כי לפי דבריה של המבקשת עצמה עצם המעבר לעבודה בשעות יום לא פגע בה, אלא רק הפסקת עבודתה בימי שישי. עוד נקבע, כי הראיות והתנהלות העיריה ועובדיה, מלמדות שלא היתה כל כוונה לפגוע במבקשת ובפרנסתה, שכן ברגע שהתייתר תפקידה כסיירת לילה והתגלה שהיא נעדרת הכשרה כפקחית, העיריה לא פעלה לסיים את העסקתה, אלא הפנתה אותה לקורס וגם התירה לה להמשיך לעבוד 6 ימי בשבוע על מנת ששכרה לא יפגע. אשר להפסקת עבודה בימי שישי נקבע, כי לא הוכח שההחלטה שלא להמשיך לאשר למבקשת לעבוד בימי שישי התקבלה משיקולים זרים וחוסר תום לב; ההחלטה בדבר קיצוץ השעות הנוספות באה בעקבות הוראה של משרד הפנים; טענתה של המבקשת שהוראת משרד הפנים יושמה רק עליה התבססה על "אמונתה" בלבד, ולא היו בידיה נתונים כלשהם בעניין; העובדה שהעיריה הציעה למבקשת עבודה חילופית בימי שישי (עובדה שהיא בחרה להתכחש לה), במחלקת איכות הסביבה, במסגרתה היא תוכל להשלים את השעות ביום שישי שנלקחו ממנה, לא התיישבה עם טענות המבקשת להתנכלות לה ולרדיפתה; העבודה בימי שישי היתה בגדר עבודת שעות נוספות ולא בגדר עבודה בשעות רגילות, ומשכך למבקשת אין זכות קנויה לעבוד בשעות נוספות; לפניית העיריה למשרד הפנים לאשר תשלום שעות נוספות למבקשת, ניתנה תשובה שלילית. כפועל יוצא מקביעות אלה, בית הדין שוכנע כי הוכחה, במידה מספקת, קיומה או התחלת גיבושה של תוכנית הבראה במועד בו נדרשה המבקשת להפסיק עבודתה בימי שישי וכי זו הסיבה שבגינה היא נדרשה לפעול כך. בהתחשב בכך שהתביעה נדחתה במלואה, חויבה המבקשת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת המשיבים, כאמור לעיל.

הבקשה וטענות הצדדים:

1. המבקשת טוענת כי הבקשה נולדה בעקבות פתיחת הליך הוצאה לפועל שנקטה העיריה כנגדה, למרות הגשת הערעור, והכל מתוך רצון להעמיק את הפגיעה במבקשת, להגדיל את חובה ולשבור אותה כלכלית ונפשית, בידיעה למצבה הכלכלי הקשה ביותר. לגופם של דברים טוענת המבקשת, כי סיכויים טובים לזכות בערעור, ויוצאת בערעורה בעיקר כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין במכלול הטענות שהועלו על ידה. אשר למאזן הנוחות נטען, כי העיריה בהיותה מעביד ציבורי להבדיל מאדם פרטי אינה זקוקה באופן מידי לכסף בקופתה, ועיכוב ביצוע תשלום ההוצאות עד להכרעה בערעור לא יגרום לה כל נזק. מנגד, המבקשת היא אם חד הורית ומפרנסת יחידה, כשהורדת היקף משרתה גרמה למצבה הכלכלי הקשה, כך שסכום ההוצאות שהושת עליה עלול לפגוע בה אנושות, ובאפשרותה להמשיך לנהל חיים השגרתיים ולהמשיך בהליך ולהביא לתיקון הפרות הדין. עוד נטען כי רק בשל התנהלות העיריה חסרת תום הלב, נאלצה המבקשת לנהל הליכים משפטיים ארוכים, וגם היום היא עומדת בפני הליכי הוצאה לפועל מיותרים. כן צוין כי נוכח העובדה שסכום ההוצאות שנפסק הוא משמעותי ביחס למדיניות בית הדין בפסיקת ההוצאות לטובת מעבידים ציבוריים, יש הצדקה לעכב את התשלום עד להכרעה בערעור.
2. המשיבים מתנגדים לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענים כי יש לפעול בהתאם לכלל שלפיו הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. עוד נטען כי לפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל שלחו המשיבים באמצעות בא כוחם מכתב לבא כוח המבקשת, אך פנייה לא זכה למענה כלשהו, ורק בחלוף כ- 44 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין נפתח תיק ההוצאה לפועל. לגופם של דברים נטען כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, מבוסס על התרשמות בית הדין מהעדויות והראיות שהובאו בפניו. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי עיקרו של פסק הדין סב על קביעות עובדתיות וקביעות בדבר מהימנות עדים, בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. כן נטען כי המשיבים הראו שמלכתחילה הכוונה היתה להעביר את המבקשת מתפקיד סיירת לילה הבלתי נחוצה אל תפקיד פקח יום ולהעסיקה גם בימי שישי, אך בהמשך אסרו משרד הפנים ומשרד האוצר על תשלום שעות נוספות ועל ההעסקה בימי שישי בעיריה, כך שהופסקה העסקת המבקשת בימי שישי, כפי שהופסקה עבודת עובדים נוספים.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי המבקשת כלל לא טענה שאם יתקבל ערעורה לא יהיה בידי העיריה להחזיר לה את תשלום ההוצאות ששולמו על ידה, ודווקא עיון בבקשתה מלמד על חוסנה הכלכלית של העיריה. עוד נטען כי המבקשת מטילה את כל המשקל על מצבה הכלכלי האישי, אשר אינו מהווה שיקול שנלקח בחשבון בשקילת בקשה לעיכוב ביצוע, ומכל מקום לא הניחה כל תשתית עובדתית לכך במסגרת בקשתה. כן נטען כי המבקשת הסתפקה בפיזור סיסמאות של קושי כלכלי וצירפה תצהיר סתמי במסגרתו חזרה על הטענות שהועלו בבקשה לעיכוב ביצוע, ללא הגשת דפי חשבון בנק עדכניים, כל אסמכתא לעניין הוצאות, לא פירטה את מספר הנפשות שמתגוררים עמה שהיא אחראית על פרנסתם. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבים, לא מתקיים גם התנאי המצטבר לעיכוב ביצוע פסק הדין ויש לדחות את הבקשה.

1. בתגובה לתשובת המשיבים חוזרת המבקשת על האמור בבקשה ומדגישה כי בידיעת העיריה הפרטים והנתונים האישים שלה וכן תלושי המשכורת, כך שאין ממש בטענה שהתצהיר לא מעיד על מצבה הכלכלי. עוד צוין כי העיריה פעלה בחוסר תום לב כלפי המבקשת, כאשר פתחה נגדה בהליכי הוצאה לפועל בהיותה עדין עובדת אצלה וכי מאזן הנוחות נוטה כולו לטובת המבקשת, שכן ביצוע פסק הדין יכביד עליה באופן ממשי, בעוד שעיכוב ביצוע לא יסב כל נזק לעיריה בהיותה מעסיק ציבורי, ובמיוחד כאשר העיריה הינה המעסיקה היחידה של המבקשת, שיכולה לקבל את התשלום המגיעה לה ללא כל בעיה, ככל שיפסק כך.

דיון והכרעה:

1. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, שוכנעתי כי לא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

מאזן הנוחות - בהתאם להלכה הפסוקה, משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג. נ. מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)). ככלל, האפשרות של גרימת נזק למבקש בשל מצבו הכלכלי, מקום שיש אפשרות להחזיר בעתיד את המצב לקדמותו, אינה מהווה שיקול להצדיק מתן עיכוב ביצוע בסעד כספי (ע"א 9351/07 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ. נגל (23.12.07)). עם זאת, לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המיידי של פסק הדין עליו. הדבר מותנה, בין היתר, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין. לצורך כך עליו להגיש תצהיר בו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו (ע"א 10347/07 איבגי נ. מנהל מס שבח מקרקעין (1.4.09)). במקרה זה, אומנם צורף תצהירה של המבקשת, אולם לא צורפו כל אסמכתאות הנותנות תמונה כוללת של מצב הכלכלי, המעידים על כך כי תשלום מידי של ההוצאות אכן יגרום להתמוטטותה של המבקשת, דוגמת חשבון בנק מעודכן ועוד.

סיכויי הערעור –על פני הדברים עיקר טענותיה של המבקשת יוצאות כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. באותו אופן, ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בהוצאות משפט שנפסקו על ידי הערכאה שלפניה התנהל הדיון, אלא במקרים יוצאי דופן, אשר על פני הדברים פסק הדין שבפני אינו נמנה עמם.

1. סוף דבר - הבקשה נדחית. בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי, מצאתי, לא בלי היסוס, שלא לפסוק בשלב זה הוצאות נוספות, אך הבקשה תילקח בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתום הליך הערעור. בשולי ההחלטה אציין את המובן מאליו, לפיו יטיבו בעלי הדין לעשות, אם יגעו לכלל הסכמה באשר לפריסת תשלום ההוצאות בדרך שתקל על המבקשת.

5129371

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ז (26 יוני 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.