בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין שנוצר עקב הליך בוררות שהתקיים בין הצדדים.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו למחוק תביעה על הסף בזהירות רבה, וימחק תביעה על הסף רק במקרים בהם ברור, כי אין התובע יכול, על יסוד הטענות שבתביעתו, לקבל את הסעד המבוקש. חובת זהירות זו הינה בעלת משנה תוקף כאשר מדובר בדחיה של תביעה על הסף, היוצרת מעשה בית דין. באשר לדחיה על הסף שעילתה מעשה בית דין שנוצר בעקבות הליך בוררות, נפסק בע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.07):

"יתר על כך הצורך בזהירות מיוחדת בדחיה על הסף שעילתה מעשה בית דין אשר שנוצר בהליך בוררות.

...
על מנת לדחות תביעה על הסף בשל מעשה בית דין שיסודו בהליך בוררות, על בית המשפט לברר אלו עילות תביעה נמסרו לבורר ומוצו במסגרת הליך הבוררות, והאם הסכימו הצדדים שפסק הבורר יהוה מעשה בית דין. בירור זה, שיש לו כאמור גם פנים עובדתיות, מצריך זהירות יתרה על זו הנוהגת בכל דחיה על הסף בשל מעשה בית דין".

במקרה זה עילת התביעה נשוא התובענה – נזקים שגרמו, על פי הנטען, המבקשים למושכר, לא נמסרה להכרעת הבוררים, ולכן לא מתקיים במקרה זה השתק עילה, ודין הבקשה להידחות.

עם זאת אציין כי הקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הבוררות מקימות השתק פלוגתא, ולכן הדיון בתובענה זו יתנהל על פי אותן קביעות עובדתיות, ככל שהן רלבנטיות להליך זה, והצדדים יהיו מנועים מלהעלות טענות עובדתיות הסותרות אותן. בהקשר זה אציין כי אני דוחה את טענת המשיבים שפסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות. הפסיקה המוזכרת בתגובת המשיבים מתייחסת לבית הדין הרבני, אך במקרה זה לא התקיימה הבוררות בבית הדין הרבני, אלא בבית דין צדק "הישר והטוב".

התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף. הוצאות הבקשה ישקלו בפסק הדין הסופי.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ה, 06 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.