1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלות של ממש. על פי קביעות הכרעת הדין נהג הנאשם מונית ברחוב אבן גבירול בת"א חלף על פני מעבר חצייה שהיה במקום ובנקודה מסוימת פגע בהולכת רגל ( להלן: "הנפגעת") לאחר שזו עברה כברת דרך מסוימת על הכביש אותו ביקשה לחצות. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגעת חבלות של ממש ( דימום תת עכבישי ושברים בבסיס הגולגולת).

טיעוני הצדדים

2. התביעה מדגישה בטיעוניה את החבלות הקשות בהן נחבלה הנפגעת ואת העובדה שהפגיעה בה נותנת את אותותיה גם זמן רב לאחר התאונה ואת רשלנותו של הנאשם שהינה, לשיטת התביעה, ברף הגבוה. התביעה הגישה לעיוני במסגרת הטיעונים לעונש אסופת מסמכים רפואיים בעניינה של הנפגעת כאשר ההגנה מתנגדת לכך. לטענת התביעה, מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה כולל מאסר ולו בעבודות שירות, פסילה לשנים, פסילה על תנאי ורכיבי ענישה נלווים.

3. ההגנה טוענת כי כיוון שהנאשם הודה בחבלות המיוחסות לנפגעת בכתב האישום לא ניתן בשלב הטיעונים לעונש להיזקק למסמכים רפואיים בנוגע למצבה הבריאותי של הנפגעת מה עוד, נטען, שמסמכים אלה הוגשו במסגרת הליך אחר והם שנויים במחלוקת. אשר לרף הרשלנות נטען כי לא הוכח שהנאשם פגע בנפגעת על מעבר החצייה והדבר משפיע באופן מהותי לקולא על מידת רשלנותו שכן הנפגעת, לטענת ההגנה, הגיחה מבין הצמחיה שעל אי התנועה והפתיעה את הנאשם. אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם: הנאשם מתפרנס כנהג מונית ומפרנס את משפחתו. פסילה ממושכת צפויה לפגוע בו ובמשפחתו באופן קשה. לשיטת ההגנה ראוי במקרה זה להסתפק בפסילה פחותה מפסילת המינימום בת 3 החודשים ובאומרה זאת ממילא אמרה כי אין מקום להטיל על הנאשם רכיב של מאסר ולו גם בעבודות שירות.

דיון והכרעה

4. מתחם העונש ההולם לעבירה בה הורשע הנאשם נבחן הן על פי מידת הרשלנות שהפגין הנאשם בעת האירוע והן על פי היקף החבלות שנחבלה הנפגעת. על פי הקביעות בהכרעת הדין, לא הוכח במידת ההוכחה הנדרשת כי הנפגעת חצתה את הכביש במעבר החצייה ולא הוכח כי הפגיעה בה הייתה על מעבר החצייה. עם זאת, ציינתי בהכרעת הדין כי חציית כביש שלא במעבר חצייה אינה הופכת את חייו של הולך רגל להפקר. נהג שלא שם ליבו לדרך ולחציית הולך רגל מקום בו על פי תנאי הדרך ושדה הראיה היה יכול להבחין בחצייה משול למי שנהג בקלות ראש ולמצער בחוסר זהירות. במקרה שלפנינו, קבעתי כי לא היה גורם שיפריע לנאשם להבחין בנפגעת. מהירות נסיעתו הייתה איטית. הנאשם היה יכול אילו הבחין בנפגעת מבעוד מועד לעצור את רכבו וכך למנוע את התאונה. הנאשם לא מסר כל הסבר מדוע לא עלה בידו להבחין בנפגעת גם כאשר זו צעדה לפניו על הכביש פרק זמן לא מבוטל. לצד קביעה זו המשליכה על מידת רשלנותו של הנאשם קבעתי כי הולכת הרגל התרשלה בכך שלא חצתה את הכביש על מעבר החצייה. עם זאת, רשלנות זו אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין אופן נהיגת הנאשם לתוצאה.

5. על יסוד כל האמור אני סבור כי רשלנות הנאשם היא ברף הבינוני וכי לנפגעת תרומת רשלנות שיש להביא בחשבון לעניין העונש.

6. על פי האמור בכתב האישום נגרמו לנפגעת דימום תת עכבישי ושברים בבסיס הגולגולת והיא אושפזה בבית החולים ממועד התאונה [25.8.14] עד 31.8.14 היינו 6 ימים. הא ותו לא.

בטיעוני התביעה לעונש הציגה התביעה, כדרכה יש לומר, מסמכים רפואיים בעניינה של הנפגעת . ראוי לה לתביעה ולשנן מושכלות יסוד לפיהן נקבע כי " אין מקום לשמוע מהצדדים טיעון עובדתי שאינו מבוסס על עובדות כתב האישום ומסמך זה, ורק הוא, מהווה את התשתית העובדתית שעליה ניתן לבסס את גזר הדין". (ע"פ 7159/13 ברזילי נ' מדינת ישראל (16.3.15)

החבלות שנחבלה הנפגעת על פי האמור בכתב האישום, מבלי להקל בהן ראש כמובן, מצויות לטעמי בחלק האמצעי של מנעד החבלות של ממש.

מדיניות הענישה הנוהגת:

• ברע"פ 2564/12 (קרני) נאמר כי "לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלה חמורות הן"

• בעפ"ת 37974-07-12 (סנדרוביץ ) נאמר " הלכה ידועה היא, שחומרת הענישה בעבירות תעבורה גדלה ככל שחומרת הפגיעה בנפגע התאונה ונזקיו גדלים"

• ברע"פ 1583/14 (שמיר) נאמר כי "אין דינה של תאונה קשה כדינה של תאונה קטלנית, אך לא ניתן לגמד את חומרת המעשים, שהביאו לתוצאה קשה מאוד, כפי שעמדו על כך הערכאות הקודמות. ...ואכן כך נראה, וסבור אני כי נכון להרתיע מפני התנהגות כזו, ובמקרים המתאימים גם בעונש מאסר בפועל"

• עפ"ת 36094-10-11 (שטרית) היה מדובר בתאונה בה נפגעו שלוש הולכות רגל באופן קשה: אחת מהולכות הרגל סבלה משבר בדנס וחוליות C5-C6, דימומים פנימיים במוח. הולכת רגל אחרת סבלה שברים מרובים ועברה ניתוחים רבים ושיקום. הולכת הרגל השלישית סבלה מפגיעות ראש ודימום מוחי, שברים פתוחים בגפיים וקרע בסרעפת. במקרה זה קוצרה תקופת הפסילה על ידי בימ"ש של ערעור לתקופה של 11 חודשי תוך שנזקף לזכות הנהגת עברה התקין, הודייתה וחסכון זמן שיפוטי כמו גם תסקיר חיובי שהוגש בעניינה.

7. נוכח רשלנותו של הנאשם והחבלות שנגרמו לנפגעת אני סבור כי בנסיבות מקרה זה נע מתחם העונש ההולם לעבירה בין 6 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס לבין 30 חודשי פסילה, פסילה על תנאי, קנס, מאסר על תנאי ומאסר עד 6 חודשים אשר יכול וירוצה בעבודות שירות.

מקומו של הנאשם במתחם

8. בגדר המתחם יש להביא בחשבון את רשלנותה התורמת של הנפגעת לתאונה כפי שנותחה בהכרעת הדין והוזכרה לעיל. כן יש להביא בחשבון את הפגיעה הצפויה בנאשם ומשפחתו בשל העובדה שפרנסת הנאשם על נהיגה. עם זאת, טיעון זה הוא חרב פיפיות לנאשם כיוון שעל פי הפסיקה, העובדה שהנאשם עובד כנהג מקצועי יוצרת לציפייה כי יזהר זהירות ייתר באופן נהיגתו בכבישים ( ראו: עפ"ג (ת"א) 7591/09 מדינת ישראל נ' אלפנדרי ( לא פורסם)). הפרת ציפייה זו פועלת לחובת הנאשם. עוד יש להביא בחשבון כי הנאשם לא נטל אחריות בשום שלב על האירוע התאונתי. אכן, זכותו של הנאשם להיאבק על חפותו ולדרוש כי המדינה תוכיח כי ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. ואולם, העובדה שגם בדברו האחרון טען הנאשם כי התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינתו מצביעה לטעמי על היעדר הפנמה אמיתית ונטילת אחריות למעשיו. אשר לעברו התעבורתי והפלילי של הנאשם: כאמור, העבר הפלילי הוא ישן ולטעמי משקלו נמוך ביותר אם בכלל. עברו התעבורתי של הנאשם בכלל וב-10 השנים האחרונות בפרט אינו מכביד בשים לב לכך שהנאשם מצוי רוב שעות היום בכבישים. לטעמי ניתן לתת לכך משקל מסוים לקולא.

9. על יסוד מכלול השיקולים דלעיל אני קובע את עונשו של הנאשם בגדר המתחם הנ"ל:

א. 12 חודשי פסילה בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית שרוצו. הנאשם יפקיד רישיונו במזכירות בימ"ש זה עד ולא יאוחר מיום 28.8.16

ב. פסילה מותנית בת 8 חודשים למשך 3 שנים על עבירות של נהיגה בקלות ראש או בחוסר זהירות בהן נפגע אדם.

ג. מאסר מותנה בן 6 חודשים ל- 3 שנים על העבירות המפורטות בסעיף 9 (ב).

ד. קנס בסך 2500 ₪ לתשלום ב- 3 תשלומים שווים החל מ- 28.7.16 ובכל 28 לחודש עוקב.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016, במעמד הנוכחים.