<#2#>

פרוטוקול

ב"כ המערער: אני מסכים עם הניתוח של בית משפט קמא, שאפשר, על-ידי עדים בסביבה, אך במקרה הספציפי שלנו העד לא ממקם את המיקום של הולכת הרגל עם הרכב. אם בית המשפט מפנה אותי לעמ' 7 להכרעת דינו של בית משפט קמא אני משיב, כי כל הראיות אמרו שזה לא היה על מעבר החציה, אבל הנקודה היא אחרת ואת זה מתאר העד.

לעניין העונש, לפני הפגרה היינו בבית משפט זה בתיק שהנסיבות בו היו יותר חמורות, ובית המשפט שיבח את בית משפט קמא. ארבעה חודשים, נכות של 20%, שני שברים עם ניתוחים ללא שום רשלנות תורמת מצד המעורב. יש לנו פגיעות ברמה בינונית. אני חושב שהרשלנות התורמת לא נכנסת במתחם.

ב"כ המשיבה: לעניין העונש, אני סבורה שבגזר הדין בית משפט קמא ערך איזון בין רמת הרשלנות הבינונית, התייחס לכך שהמערער הו אנהג מונית לשני הכיוונים – מצד אחד, הוא נהג מיומן עם חובת זהירות מוגברת שער לדרך, ומצד שני שזוהי פרנסתו, וכן איזן עם הרשלנות התורמת לגבי הולכת הרגל, שלא הלכה במעבר החציה. אמנם היא העידה בבית המשפט ובסך הכל מצבה טוב, אך היא העידה על הפגיעה הקשה, על החודשים הארוכים של ההחלמה ועל הפגיעה היומיומית.

בסך הכל, בהתחשב בכך שמדובר באדם שרוב ימיו נמצא על הכביש, אין מדובר באיזה שהוא עבריין תעבורתי, אין תאונת דרך בעברו. יש עבירות תעבורה, ואת הגיליון אני מציגה לבית המשפט, הוא נוהג משנת 1981 ולחובתו 28 הרשעות.

<#3#>

פסק דין

המערער, נהג מונית, גרם לתאונת דרכים בצומת ז'בוטינסקי-אבן גבירול בת"א, לפגיעה בהולכת רגל.

על-פי כתב האישום, התאונה נגרמה על מעבר חציה, ומשכך הואשם המערער בכך שביום 25.08.14 במקום המפורט לעיל פגע בנפגעת בקלות ראש תוך אי-מתן זכות למעבר של הולך רגל במעבר חציה.

העבירות בהן הואשם המערער הן עבירות לפי סעיף 67א' לת"ת וסעיפים 38(3) ו-62(2) לפקודת התעבורה.

לאחר שמיעת ראיות זיכה בית משפט קמא את המערער מעבירה של פגיעה בהולכת הרגל על מעבר החציה, אך הרשיעו בעבירה אחרת שבכתב האישום של נהיגה בקלות ראש על-פי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה.

באשר לעונש, בית משפט קמא הטיל על המערער שנה פסילה בפועל בניכוי חודשיים פסילה מנהלית, עונש קנס שאיננו מכביד יתר על המידה בשיעור של 2,500 ₪, פסילה מותנית ומאסר מותנה.

הערעור שבפניי הוא על שני חלקי פסק הדין.

באשר להכרעת הדין, אומר כבר עתה שאין מקום להתערב בה. בית משפט קמא, בעמ' 7 להכרעת דינו, אמר בצדק כי נקודת ראותו של המערער ואף נקודות ראות קשות יותר יחסית לנהג המונית. אחרים, עדי תביעה, ראו את התנהלותה של הנפגעת, היורדת מאי-התנועה אל הכביש. היה על המערער די זמן ושהות לעצור את מוניתו או לנהוג בדרך כזו שלא יפגע במערערת, גם אם מדובר היה במי שלא עברה במעבר חציה. ההרשעה בה הורשע המערער נכונה היא, בוודאי אין כל הצדקה להתערב בקביעות העובדה של בית משפט קמא, שנבעו, בין היתר, מממצאי מהימנות, אם כי אסכים עם הנטען על-ידי המערער, כי האמירה שכבש עדותו בעניין מסוים שבית משפט קמא התייחס אליו, איננה נכונה.

באשר לגזר הדין, הנני סובר, תוך שהנני ער להלכה שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בגזרי הדין של ערכאה הדיונית אלא בנסיבות חריגות, שיחסית לעברו התעבורתי, בוודאי בעשר השנים האחרונות של המערער, בהינתן הרשלנות התורמת אותה קבע בית משפט קמא, למעשה, ואף התייחס אליה בגזר הדין של הולכת הרגל, בפסיקה הנוהגת ובהתחשב בנזק שנגרם לנפגעת, שאיננו נזק קל, יש מקום לתקן את רכיב הפסילה בפועל בגזר הדין, והנני מעמידו על שבעה חודשים בניכוי חודשיים פסילה מנהלית שריצה המערער.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

המערער יפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו ביום 26.10.16.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ט אלול התשע"ו, 22/09/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי