30 ספטמבר 2015

לפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

נציג עובדים: מר משה קרבצקי

נציג מעסיקים: מר יוסף מרקו

פסק דין חלקי

בעניין: בקשה מיום 7.6.2015 לסילוק התביעה על סף נגד הנתבעות 2 ו-3

לפנינו בקשת הנתבעות מספר 2-3, חברת מ. קדרון בע"מ (להלן- "חב' קדרון") וגב' עירית קדרון (להלן- "גב' קדרון") (שתיהן יקראו יחדיו להלן- "קדרון"), לסילוק התביעה כנגדן על הסף.

העובדות הרלוונטיות לענייננו הן כדלקמן:

1. התובעת בתיק דנן היא הגב' אורית אופיר (להלן- "הגב' אופיר"), שתבעה את הנתבעת 1, חברת שער הגבינות- שיווק מזון בע"מ (להלן- "שער גבינות") ואת קדרון בגין אי תשלום שכר עבודתה.
2. הנתבע 4 , בעלה של התובעת, מר עמוס אופיר (להלן- "מר אופיר") הוא בעל 60% ממניות חברת שער גבינות , ומהווה דירקטור ומנהל יחיד של החברה.
3. הגב' קדרון היא בעלת 40% ממניותיה של חברת שער גבינות, ובבעלותה המלאה חב' קידרון.
4. בתאריך 7.6.15, הגישו קדרון הבקשה שלפנינו לדחיית התביעה כנגדן על הסף.
5. בבקשתן זו נסמכות קדרון, בין היתר, על החלטת בית הדין האזורי בחיפה, של כבוד השופטת אביטל רימון קפלן, מיום 27.5.15, אשר ניתנה במסגרת תביעה של מר אופיר כנגד קדרון (סע"ש 20754-12-14), שלטענתם בבסיסה טענות דומות ומערכת עובדתית זהה כמעט לחלוטין לענייננו .

ההחלטה ניתנה בבקשה שהוגשה מטעם קדרון , בין היתר, להורות על סילוק על הסף של התביעה כלפיהן (להלן- "החלטת כבוד השופטת רימון קפלן").

בתמצית נאמר כי השופטת רימון קפלן בהחלטה מפורטת קבעה כי לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד שער גבינות, אולם נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד חב' קדרון. ובאשר לתביעה כנגד הגב' קדרון, נקבע כי דינה סילוק על הסף כיוון שבית הדין לא שוכנע כי למר אופיר עילת תביעה כנגדה המבוססת על העילה של הרמת מסך ההתאגדות של שער גבינות כלפיה.

עוד נתייחס להחלטת השופטת רימון קפלן בהמשך במסגרת ההכרעה.

1. להלן נפרט טענות הצדדים ולאחר מכן נכריע בבקשה.

טענות המבקשות קדרון

1. לטענת קדרון על בית הדין להורות על סילוק התביעה כנגד חב' קדרון על הסף כיוון שלא מתקיימים בינה לגב' אופיר יחסי עובד ומעביד . לדידה, הגב' אופיר הודתה בפורש בסעיף 7 לכתב תביעתה כי חב' קדרון שמשה רק כצינור להעברת תשלום לתובעת; וזה ממילא מתחייב כאשר קבעה השופטת רימון קפלן בהחלטתה כי אין יחסי עובד מעביד בין מנכ"ל שער גבינות, הוא בעלה מר אופיר, לבין חב' קדרון.
2. עוד טוענות קדרון כי יש להורות על סילוק התביעה כנגד הגב' קדרון על הסף, כיוון שלא הוכחה עילה להרמת מסך כנגדה. בכתב התביעה של מר אופיר הוא העלה טענות הזהות כמעט לחלוטין לטענות שהועלו בתביעה דנן של הגב' אופיר, והשופטת רימון קפלן דחתה טענותיו אלו. כשלא הורם מסך בתביעה של בעלה של התובעת , בעל השליטה מנכ"ל ודירקטור יחיד בחברת שער גבינות, הרי שמקל וחומר לא ניתן להרים מסך כלפי קדרון בתביעה של הגב' אופיר. כל שיכולה הגב' אופיר לבקש הוא להרים מסך תביעה נגד בעלה שלטענתה העסיק אותה והחליט בהסכמתה לא לשלם לה שכר.
3. בנוסף, לטענתן סילוק התביעה כנגד קדרון מתחייב לאור הקביעות בהחלטת שופטת רימון קפלן ומקל וחומר כשהוכח בהודאת התובעת וחברת שער גבינות שהתביעה היא טקטית וקונספירטיבית: על פי סעיף 19 לכתב התביעה הוגשה התביעה כנגד קדרון "על הדרך" וקשורה להתחשבנות בין בעלי המניות בחברת שער גבינות. על פניו ברור כי הגשת התביעה היא ניסיון שלא כדין להתחמק מתשלום חובות של מר אופיר כבעל מניות לבעלת מניות אחרת והיא גב' קדרון, ומבירור גובה החוב בבוררות.

היות התביעה טקטית גם משתקף בכך שהתביעה הוגשה כנגד פעולות שביצע בעלה בחלוף 7 שנים שבהם כביכול לא קיבלה שכר ובאותה תקופה היא גרה עמו וניהלו משק בית משותף.

1. בכל מקרה, התביעה התיישנה שכן הוגשה בחלוף שבע שנים.

תגובת התובעת, הגב' אופיר

1. החלטת השופטת רימון קפלן היא החלטה של ערכאה ראשונה ולכן איננה מחייבת את בית הדין, מה גם שהוגש ערעור לבית הדין הארצי על החלטתה זו (ע"ע 59916-06-15).

בנוסף, החלטתה אינה רלוונטית להליך דנן שכן היא מתייחסת לבעל מניות הרוב בחברת שער גבינות, מה שאין כן בענייננו.

1. לטענת הגב' אופיר לא חלפה תקופת ההתיישנות בתביעתה, שכן חבות קדרון התגבשה ביום 10.12.07 ולכל הפחות הוארכה מכוח סעיפים 7 ו- 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן- "חוק ההתיישנות").

אך גם אם ייקבע כי התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות , הרי שביום 19.8.14 התקבלה כדין החלטה מחייבת של חברת שער גבינות לאשר עקרונית דרישות הגב' אופיר לתשלום שכר וזכויות סוציאליות וביום 2.6.15 התקבלה כדין החלטה מחייבת של החברה לאשר תביעתה בהליך זה (נספחים א' וב' בהתאמה לתגובה).

באשר לתביעה כנגד הגב' קדרון הרי שחבותה הנטענת היא מכוח חבותה של שער גבינות ולכן ככל שתקופת ההתיישנות כלפי שער גבינות לא חלפה אזי הדבר משליך גם על תביעה כנגד הגב' קדרון.

1. בנוסף, אין לסלק התביעה על הסף כנגד חב' קדרון ולכל הפחות יש לברר לגופה את שאלת מעמדה של חב' קדרון כמעסיקתה של הגב' אופיר בבית הדין, שכן היא הודתה במסמך משנת 2014 (נספח ב' לכתב התביעה) בחבותה לשלם שכר עבודה/משכורות , ולמעשה זוהי הודאה במעמדה כמעסיקה של הגב' אופיר. ובנוסף, היא זו שהוציאה תלושי שכר ומשמעות הדבר היא שגם כלפי רשויות המס וביטוח לאומי היא הייתה מעסיקה .
2. כמו כן, אין לסלק תביעה על הסף כנגד הגב' קדרון שכן, היא בעלת מניות יחידה בחב' קדרון ובכלל בעלת מניות בחברת שער הגבינות, ולמעשה זו שמונעת תשלום הזכויות לגב' אופיר.

מה גם שהחלטת השופטת רימון קפלן התבססה על הקביעה שמדובר בסכסוך של בעלי מניות, ובענייננו לא ניתן לבחון תביעתה באופן זה שכן הגב' אופיר אינה בעלת מניות אלא עובדת.

את השאלה אם יש בסיס להרמת מסך אם לאו יש לברר במסגרת ההליך גופו.

1. לסיום טוענת הגב' אופיר כי התביעה אינה קונספירטיבית שהרי אין חולק בדבר חבות תשלום זכויותיה.

הכרעה

1. לאחר עיון בבקשה לסילוק על הסף מטעם קדרון ובתגובה לה מטעם הגב' אופיר, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה דין הבקשה להתקבל מטעמי התיישנות ויש לדחות את התביעה כנגד קדרון על הסף. נבאר להלן.
2. חוק ההתיישנות קובע בסעיפים 5 ו- 6 כדלקמן:

"5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;

(2) במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה.

6. תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

1. באשר לדחיית תביעה על הסף מטעמי התיישנות נקבע בפסיקה כדלקמן:

"הכלל הוא כי דחייתה על הסף של תביעה מחמת התיישנות מצריכה זהירות מרובה. מחד, על בית המשפט ליתן משקל לזכות הגישה לערכאות, שהיא זכותו החוקתית של התובע. מנגד, על בית המשפט לשקול את התכלית והטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות ...

כמו כן נפסק כי מערכת דיני ההתיישנות "באה, בין היתר, לגשר בין זכותו המהותית של התובע, לבין זכותו של הנתבע שלא להיחשף לתביעה בחלוף שנים מקרות האירועים העומדים ביסודה, תוך שמירה על עניינו של הציבור" (ע"ע 1443/04 פלוני - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 27.8.2007, בפסקה 11 וההפניות שם, להלן: פרשת פלוני; ע"ע 592/09 שושנה רנרט - צים שירותי ספנות משולבים בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 4.5.2011 בפסקה 15; פרשת אילן בפסקה 21 וההפניות שם)." (ע"ע (ארצי) 1611-06-11 שרה בלו - מדינת ישראל משרד האוצר (ניתן ביום 19.8.13) וההפניות שם).

1. מהכלל אל הפרט- כתב התביעה שבענייננו הוגש ביום 8.12.14, וממנה עולה כי עילת התביעה של הגב' אופיר כנגד קדרון היא אי תשלום משכורתה עבור עבודתה בין השנים 2006-2007. בהקשר זה נציין, כי התובעת אינה מפרטת בכתב תביעתה את תקופת עבודתה המדויקת וכנראה לא בכדי.

בהתאם לסעיף 5, תקופת ההתיישנות שבענייננו היא בת שבע שנים ויש למנות את תקופת ההתיישנות, בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, מהיום בו נולדה עילת התובענה. לפיכך, מהיום בו נולדה עילת התביעה, בשנים 2006-2007, ועד מועד הגשת התביעה חלפה תקופת ההתיישנות ודין התביעה כנגד קדרון לסילוק על הסף.

1. הגב' אופיר העלתה טענה כי יש לראות במסמכים שונים "הודאה בזכות" המאריכה את תקופת ההתיישנות, אולם איננו מקבלים טענותיה. נבאר.

סעיף 9 לחוק ההתיישנות שכותרתו "הודאה בזכות", קובע כדלקמן:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

לעניין הוראה זו נקבע כי^[1]:

"הדרישה העיקרית שמציב סעיף 9 לחוק ההתיישנות לשם חידוש מירוץ ההתיישנות היא, שהודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע". ההלכה המנחה בעניין פירוש דרישה זו, נקבעה מפי השופט זמיר בפסק הדין בעניין פסח משה שם נקבע, בין היתר, כי ההודאה חייבת לבוא מצד הנתבע וכי צורת המסמך המכיל לכאורה את ההודאה צריכה להעיד על היותו של המסמך בגדר "הודאה". כן נקבע, כי תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט. לכל הפחות, כך נפסק, על המסמך להעיד על כך, שהנתבע מודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות אלא גם בקיום הזכות."

1. טוענת הגב' אופיר כי יש לראות בהחלטות חברת שער הגבינות מתאריכים 10.12.07, 19.8.14 ו- 2.6.15 (להלן- "ההחלטות") "הודאה בזכות" לתשלום שכרה וזכויות סוציאליות, המאריכה את תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות. מבלי לקבוע דעתנו בעניין זה, הרי שטענה זו לא נוגעת לתביעה כנגד קדרון אלא היא רלוונטית ומתייחסת רק לתביעה כנגד חברת שער הגבינות, שלגביה לא הוגשה בקשה לסילוק על הסף .

בנוסף, כפי שגם ציינה הגב' אופיר בתגובתה, כל ההחלטות לעיל ניתנו על ידי חברת שער גבינות וחב' קדרון לא הייתה צד להן, והן אינן מחייבות אותה.

1. בדומה, אנו סבורות כי החלטות אלה גם אינן מחייבות את הגב' קדרון. עילת הרמת מסך ההתאגדות לה טוענת גב' אופיר כנגד הגב' קדרון היא עילה אישית ונפרדת מעילת הגב' אופיר כנגד חברת שער הגבינות.
2. לא למותר לציין כי הגב' קדרון גם כלל לא היתה צד להחלטה מיום 2.6.15 של חברת שער גבינות.
3. לא זו אף זו, טוענת הגב' אופיר כי יש לראות "הודאה בזכות" גם בנספח ב' לכתב התביעה – עיון בו מעלה כי מדובר בשני צילומים מכרטסת הנהלת חשבונות של חב' קדרון מיום 24.4.14, כאשר על אחד רשום "חסר סוציאליות", ועל השני רשום , בין היתר, "סה"כ מגיע שכר 37867...". לטענת הגב' אופיר מצילומים אלה עולה החובה כלפיה לתשלום זכויותיה שלא שולמו לה ולפיכך יש לספור את מניין הימים להתיישנות מתאריך הנ"ל.
4. אין בדינו לקבל טענה זו, שכן , למרות הרשום בצילומים כלל לא עולה מהן "הודאה בזכות" של הגב' אופיר לתשלום זכויותיה מחב' קדרון דווקא, שזו העילה העומדת בבסיס תביעתה של הגב' אופיר כנגד חב' קדרון.

יתרה מזו- בית הדין פנה לגב' אופיר בבקשה שתבהיר מי רשם את הכתוב על המסמך של הכרטסת, וביום 10.9.15 השיבה התובעת כי הכיתוב נערך על ידי בעלה, הנתבע 4, בשלב המאוחר למועד עריכת כרטסת הנהלת החשבונות על ידי חב' קדרון.

והנה כי כן- העובדה שבעלה הוא שחתם על המסמך דווקא שוללת טענתה של התובעת בדבר "הודאה בזכות", שהרי לבעלה, הנתבע 4, אין שום סמכות בחב' קדרון. הוא אינו מבעלי מניותיה ומעולם לא עבד בה. לפיכך אין לרשום על צילומים אלה כל משמעות.

1. טענה אחרת שהעלתה הגב' אופיר להארכת תקופת ההתיישנות הוא קיומו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות , הקובע כי ככל שעילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, הרי שתחילת תקופת ההתיישנות תתחיל ביום שאלו נודעו. לדידה, חב' קדרון היוותה צינור למרמה של הגב' קדרון לגזילת כספים מחברת שער הגבינות וזה נודע לה רק בשנה שלפני הגשת התביעה.

אולם, לא הביאה הגב' אופיר ולו ראשית ראיה לטענתה זו ולא התרשמנו כי אכן כך היה.

1. לנוכח כל אמור, אנו סבורים כי חלפה תקופת ההתיישנות ויש לסלק על הסף התביעה כנגד קדרון.
2. משכך קבענו אין אנו נדרשים ליתר הטענות שהעלו קדרון בבקשתן לסילוק על הסף. עם זאת נעיר בהערת אגב ומעבר לנדרש כי קראנו בעיון רב את ההחלטה המפורטת של השופטת רימון קפלן, אנו מסכימים עם ההיגיון בקביעותיה והאמור בהם אפשר שיהיה נכון גם לענייננו.

סוף דבר

1. דין הבקשה לדחייה על הסף להתקבל מטעמי התיישנות ויש לדחות את התביעה כנגד קדרון על הסף.
2. התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבעות 2 ו- 3 וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
3. לא נוכל לסיים בטרם נוסיף זאת:

משנדחתה התביעה כנגד קדרון למעשה נותרנו עם תובעת ושני נתבעים, כאשר את שלושתם מייצג אותו עורך דין. סעיף 14 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), שעניינו ניגוד אינטרסים, קובע כדלקמן:

"14. (א) לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל ענין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת.

(ב) לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו ענין.

(ג) בעניין שצד בו לקוח קבוע של עורך הדין לא ייצג עורך דין צד אחר, גם אם באותו ענין אין עורך הדין מייצג את הלקוח הקבוע; לענין הוראה זו, "לקוח קבוע" - לקוח שעורך הדין נותן לו שירותים דרך קבע.

(ד) הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בעניין שהצדדים הסכימו, בכתב, כי ייעשה בידי אותו עורך דין."

הנה כי כן, לנוכח האמור בסעיף 14, ולאור העובדה כי הצדדים לא הגישו לבית הדין הסכמה לפי סעיף 14(ד), הרי שהייצוג של הצדדים על ידי אותו עורך דין אינו כדין, ולפיכך אין מנוס אלא שאחד הצדדים יחליף ייצוג, בהתאם לדין.

הצדדים יעדכנו את בית הדין בדבר החלפת הייצוג המשפטי עד ליום 1.11.15.

1. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.
2. לעיוני ביום 3.11.15.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ו, (30 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"ע (ארצי) 346/05 שלמה שלום - אלה קוזמינוב (ניתן ביום 15.6.2006); ראו גם: ע"א 8438/09 רובאב חברה נכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (ניתן ביום 19.4.2010)). ↑