מדובר בתיק משנת 1992 אשר ניתן בו פס"ד .

שנים רבות לאחר מתן פסק הדין פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בטענה שהגדר לא נהרסה.

התקיימו מספר דיונים בתיק וניתנו מספר החלטות עד שבסופו של דבר נהרסה הגדר בתאריך 15.5.16 על פי הודעה שנמסרה מאת המשיבה וזאת בזיקה לפרוטוקול בית המשפט מיום 1.5.16.

בישיבה מיום 1.5.16 טען ב"כ המבקשת כי המשיבה "סחבה" את העניין ודרשה הוצאות בסך של 10,000 ₪.

המשיבה טענה שאין לפסוק הוצאות וציינה:

"המבקשת מבקשת שנפרק את הגדר דחוף ומלינים על ארכה של חצי שנה. הגדר עמדה שם 30 שנה. מי שצריך לבקש הוצאות זה מרשתי".

עברתי על נתוני התיק ואני סבור שיש להסתפק בתוצאה שאליה חתרה המבקשת, הריסת הגדר, בהתאם לפסק הדין. לא נראה לי שלשני הצדדים היתה אצה הדרך עד הפניה שנעשתה אלי שבסופו של דבר הביאה למימוש פסק הדין ובנסיבות אלה אני סבור שהתוצאה הראויה היא שכל צד ישא בהוצאותיו.

יש לסגור את הבקשה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ו, 16 מאי 2016, בהעדר הצדדים.