תיק זה הועבר אלי היום בשעה 18:00 , כבקשה דחופה וזאת על פי בקשת המזכירות ועקב פנייתו של החייב אשר הגיש היום בקשה דחופה לאשר את יציאתו מחר (21.6.2018 ) לטיפול שיניים דחוף ברומניה שאותו על פי הטענה מממן אביו אשר גם קבע את התור עבורו, ואשר הגיש היום תצהיר , המאשר כי הוא שישא בהוצאות השהייה והטיפול .

המנהלת המיוחדת מתנגדת לבקשה הן מהטעם שלא צורפה ראיה כלשהי לטיפול הנדרש , לעלותו , לדחיפות הקיימת בו ולסיבה מדוע לא ניתן לבצעו בישראל , והן מהטעם שהחייב אינו ממלא אחר הוראות ההליך ,וכן מהטעם שגם כנגד אביו שאמור לממן את הנסיעה הוגשה בקשה למתן צו כינוס.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המנהל המיוחד אני דוחה את הבקשה , וזאת לאחר שלא הוצגה בפני בית המשפט ראיה או אסמכתא כלשהי לצורך הרפואי הדחוף הקיים בכך שהחייב יטפל בשיניו דווקא בחו"ל ולא בישראל , וכפי שציינה המנהלת המיוחדת החייב לא טרח לצרף אסמכתא כלשהי לרופא האמור לטפל בחייב , למהות הטיפול ולעלותו.

יותר מכך אינני סבור שחייב המצוי בהליך פשיטת רגל רשאי להציב את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת לפיה הוא קבע על דעת עצמו טיפול דחוף בחו"ל למחר(21.6.2018 ) ,וזאת מבלי שהונחה ולו התשתית הראייתית המינימלית להצדקת פעולה זו של החייב .

על האמור יש להוסיף את יתר הנימוקים המפורטים בתגובת המנהלת המיוחדת , ובכלל זה העובדה שאין מדובר בבקשתו הראשונה של החייב לצאת לחו"ל כאשר בכל פעם הבקשה מנומקת בנימוק אחר.

כפי שנקבע ברע"א 3289/17 מוחמד טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי ( 30.4.2017 ):

"...לפי הדין הנוהג – ברירת המחדל, בכל הנוגע ליציאתו של חייב המצוי בעיצומו של הליך פשיטת רגל הינה כי לאחר שניתן לגבי החייב צו כינוס נכסים – יוצא לו צו עיכוב יציאה מן הארץ, וזה יעמוד בתוקפו בעיקרון עד לסיום הליכי פשיטת הרגל (ראו: סעיף 57א לפקודה; וכן את דברי ההסבר לתיקונו של הסעיף, עיינו: ה"ח התשמ"א מס' 1507, בעמ' 14507 (02.02.1981)). חריגה מכלל זה תיתכן רק באם ובעת שמוצגים על ידי החייב נימוקים משכנעים המצדיקים כי באיזון בין הזכויות המתנגשות – זכותו לחופש תנועה ולאינטרסים אישיים אחרים שונים, תגבר, בנסיבות, על זכותם הקניינית של נושיו" (פסקה 19).

בנסיבות המקרה שבפני לא התקיימה כל הצדקה לביטול צו עיכוב היציאה ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ח, 20 יוני 2018, בהעדר הצדדים.