לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לתובעת ולבא-כוחה, לאחר שביום 1.8.2021 ניתן פסק דין בתובענה, המאשר את הסכמת הצדדים להשבה מלאה של סכום גביית היתר וקבלת התובענה במלואה.

רקע

1. ביום 5.9.2017 אושרה התובענה כייצוגית ביחד עם ת"צ 4838-04-15 רבה נ' עיריית יבנה (להלן: "בקשת רבה" או "עניין רבה").
2. בבר"מ 6878/17 עיריית ראשון לציון נ' ציונה נחום (נבו 6.5.2020) (להלן: "עניין ציונה נחום"), אושרו קביעותיי שם הרלבנטיות לענייננו. בעקבות פסק הדין בבר"מ הסכימו הצדדים למינוי מומחה לשם כימות הגביה שלא כדין. מיניתי את מארק פיסחוב כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט") לשם חישוב היקף ההשבה לקבוצה.
3. המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 30.12.2020 וקבע כי סכום ההשבה לחברי הקבוצה עומד על סך של 257,179 ₪ נכון ליום הגשת חוות הדעת.
4. בפסק הדין מיום 1.8.2021 קבעתי כי התובענה הייצוגית מתקבלת.

ביחס למחלוקת בין הצדדים – האם להוסיף לסכום ההשבה ריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: "חוק רשויות מקומיות ריבית")– קבעתי כדלקמן:

"בענייננו – התנאי הראשון שבסעיף 6 סיפא מתקיים בענייננו. לאור החלטת האישור ופסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ציונה נחום, אין מחלוקת כי נגבה תשלום ביתר בענייננו עת הנתבעת לא התחשבה במדד שלילי בעת חיוב הארנונה בתקופה הראשונה.

עם זאת, התנאי השני לחיוב הרשות בריבית לפי סעיף 6 – דרישה בכתב מהרשות להשבת הכספים – אינו מתקיים. אין טענה כי הזכאים להשבה פנו לנתבעת בבקשה להשבת הכספים.

על כן, לא מתקיימים בענייננו התנאים הדרושים לחיוב הנתבעת בריבית בהתאם לחוק רשויות מקומיות-ריבית." (פסקה 17 לפסה"ד)

ביחס לחיוב על פי חוק פסיקת ריבית קבעתי כי:

"אני סבורה כי בנסיבות ענייננו - עת היו פסיקות סותרות של בתי המשפט המחוזיים, באופן שחלקם קיבלו את הפרשנות שלה טענה המשיבה, הכל כמפורט בבר"מ בעניין ציונה נחום (ר' ת"צ (מחוזי נצרת) 20241-10-13 עזמי נ' עיריית נצרת (כב' השופטת נ' מוניץ) (נבו 2.4.2014), בת"מ 48532-04-14 גבאי נ' עיריית טירת הכרמל (כב' השופט א' קיסרי) (נבו 28.10.2015)) ועת עניין ציונה נחום הוכרע בבית המשפט העליון ב-6.5.2020 - אין מקום לסטות מהוראות סעיף 6 בחוק רשויות מקומיות ריבית בנסיבות שבהן לא ניתנה הוראה בכתב לרשות, ואין לחייב בריבית." (פסקה 19 לפסה"ד)

על כן, הוריתי למומחה בית המשפט לתקן את חוות דעתו, כך שלסכום ההשבה יתווספו הפרשי הצמדה בלבד, וחייבתי את הנתבעת להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה את סכום גביית היתר בהתאם לחוות הדעת המתוקנת. קבעתי עוד כי ההשבה תהיה בתשלום לחברי הקבוצה או בקיזוז מסכום הארנונה לפי בחירת הנתבעת, בתוך 120 ימים מיום המצאת חוות הדעת המתוקנת לצדדים.

עוד הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם ביחס לגמול לתובעת ושכ"ט לבא-כוחה.

1. ביום 12.10.2021 הגיש מומחה בית המשפט חוות דעת מתוקנת, לפיה היקף ההשבה לקבוצה מוערך בסכום של 182,006 ₪ כולל הפרשי הצמדה עד ליום 30.9.2021.
2. שכר הטרחה והגמול הם נושא החלטה זו.

תמצית טענות התובעת

1. תובענה זו התנהלה במקביל עם ת"צ 4383-05-15 רבה נ' עיריית יבנה. הטיפול בבקשת רבה הסתיים לפני כשנה, לאור שיתוף הפעולה עם הנתבעת שם, בעניין כימות סכום ההשבה. בענייננו, הנתבעת סירבה לשתף פעולה עם התובעת ובא-כוחה, כפי שאף ציין מומחה בית המשפט בחוות דעתו.
2. התובענה הוגשה על ידי בא-כוח התובעת במקביל למספר הליכים דומים, אשר עסקו כולם בסוגיה ייחודית של שאלת הצמדת המדד לתקופת החיוב הדו-חודשי הראשונה (לחודשים ינואר-פברואר). רוב התיקים הסתיימו בהודעת חדילה, למעט בקשת רבה והתיק דנן אשר התנהלו משך זמן ארוך.
3. תובענה זו הייתה הראשונה אשר קבעה הלכה ברורה כי יש להצמיד אף את התקופה הראשונה בהתאם לנוסחת ההצמדה הקבועה בחוק רשויות מקומיות ריבית, וזאת לאחר שניתנו מספר פסקי דין שונים בעניין.

יש להתחשב בעובדה זו, ביתר שאת, שעה שדנים במכלול הסיכונים אשר נטלו מנהלי ויוזמי התובענה וכן במקצועיותם.

1. לתובענה דנן השפעה רוחבית: האחת, בתיקון אופן הגבייה של עשרות רשויות מקומיות אשר נהגו שלא כדין גם לאחר פרסום פס"ד גרטנר שלא עסק כלל בסוגיית התקופה הראשונה. השנייה, תיקון טעות אשר הושרשה בעקבות פרסום פסקי הדין הסותרים (עניין עזמי ליאון בבית המשפט המחוזי בנצרת, ועניין גבאי בבית המשפט המחוזי בחיפה).
2. התובענה הביאה להפסקת גביית היתר העתידית, בהודעת החדילה אשר ניתנה על ידי הנתבעת בתובענת ההמשך (ת"צ 21595-09-17), כאשר שם הדגישה הנתבעת כי הודעת החדילה הוגשה בעקבות התובענה דנן.

בתובענת ההמשך הפחית בית המשפט את הגמול ושכ"ט לשיעור של 1,000 ₪ ו-5,000 ₪ (בהתאמה) בלבד, בשל אי פנייה מוקדמת, בהתאם להלכת יונס הראשונה. אלא שבדיון הנוסף בעניין יונס, שינה בית המשפט העליון את ההלכה וקבע כי אין חובה לפנות לרשות עובר להגשת תובענה ייצוגית.

1. ניהול התובענה דרש השמת משאבים משמעותית במשך 6 וחצי שנות ניהול התיק – דיונים, דיוני הוכחות, הגשות כתבי בי דין, הגשת חוות דעת מומחה וכיוצ"ב. סכום התובענה כפי שצוין בבקשת האישור היה 178,650 ₪ שהינו תואם ואף נמוך מעט, מסכום ההשבה אותו קבע מומחה בית המשפט. הדבר מעיד על מקצועיות ואמינות ב"כ המייצג.
2. בית המשפט הורה בבקשת רבה על תשלום שכ"ט בגובה של 25% מסכום גביית היתר לפני מע"מ. בענייננו, 25% מסכום ההשבה עומד על סך של 47,142 ₪. שלא כמו בבקשת רבה, נשאה התובעת בעלות חוות דעת (הכלכלן ירון צור). יתר נסיבותיה של תובענה זו זהות לעניין רבה כך שמבוקש שלא להפחית מהשיעורים שם.
3. בסיכומי התשובה הוסיפה התובעת כדלקמן:

בעניין רבה, מיום 16.8.2020, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת שם בנוגע לקיזוז הוצאות אישור הבקשה. בטענתה מבקשת הנתבעת להשוות בין רשות שחדלה לאחר הגשת הבקשה לבין רשות שניהלה את התיק במשך 6 שנים, כאשר 4 שנים הם לאחר אישור בקשת האישור.

כל שנפסק בעניין רבה הוא בבקשת קל וחומר בענייננו: מדובר בתיקים מקבילים, אלא שעיריית יבנה שם בחרה לשתף פעלה ולהגיע להסכמות בנוגע להיקף הקבוצה. הנתבעת בענייננו סירבה לשתף פעולה עם התובעת ואף הקשתה על המומחה.

הוצאות הביניים שהתקבלו במסגרת אישור בקשת האישור עמדו על 25,000 ₪ בלבד (ולא כפי שטענה הנתבעת – 30,000 ₪).

תמצית טענות הנתבעת

1. מומחה בית המשפט הגיש הודעת עדכון, כי בהתאם לחישובים שערך היקף ההשבה עומד על 182,006 ₪ בלבד.
2. הנתבעת פעלה לייעול ניהול ההליך הנדון. התמשכות ההליך נבעה מסיבות שאינן תלויות בנתבעת אלא דווקא בהתנהלות התובעת.
3. הליך זה התבסס על קביעותיו של ביהמ"ש בעניין גרטנר והוא אינו ראשוני ו"פורץ דרך" כטענת התובעת.

ההליך דנן היה "מעוכב" בהתאם להחלטת ביהמ"ש עד להכרעת בית המשפט העליון בעניין נחום (שם יושמה הלכת גרטנר), עיכוב אשר גם לו התנגדה התובעת. הימשכות ההליך כ-6 שנים בפועל נבעה מדיוני בית המשפט העליון בעניין נחום, ואין לזקוף זאת לחובת הנתבעת אשר בהתאם לפסיקה העדיפה למנוע בזבוז זמן שיפוטי ולהמתין להכרעת העליון.

1. לאחר הכרעת ביהמ"ש העליון בעניין נחום טענה התובעת כי יש להגדיל את הקבוצה, ממספר נימוקים, ובכל פעם הכריע ביהמ"ש כנגדה.

לאחר החלטת ביהמ"ש בעניין נחום, ולאור החלטת ביהמ"ש העליון בדנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל טענה התובעת כי יש להרחיב את הקבוצה אף לתקופה בגינה חדלה הנתבעת, חדילה שאושרה על ידי בית המשפט (ת"צ 21595-09-17, להלן: "תביעת ההמשך"). טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט.

התובעת אף התעקשה כי המומחה מטעם ביהמ"ש יחשב את שיעור ההשבה בצירוף ריבית ולא רק הצמדה, זאת בניגוד להוראות החוק הדורשות פנייה בכתב. גם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין.

1. כמו כן, התובעת מנסה לזקוף לזכותה את חדילת הנתבעת ובכך לקבל גם גמול ושכ"ט בגין "גביית יתר עתידית", אך ביהמ"ש כבר קבע בעניין תביעת ההמשך, גמול ושכ"ט שנבע מהתנהלות התובעת.
2. אין בית המשפט נדרש לכמת, במסגרת שיקוליו לקביעת הגמול ושכר הטרחה, את תביעת ההמשך.
3. תובענה זו לא קידמה אינטרס ציבורי כיוון שההליך נשען על פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין נחום.
4. מבוקש כי בית המשפט יידחה את הבקשה לפסיקת גמול ושכ"ט, בשים לב לכך שכבר נפסקו לב"כ התובעת, במועד אישור בקשת האישור, הוצאות בסך 30,000 ש"ח.

לחלופין, מבוקש כי בית המשפט יורה על גמול ושכ"ט בשיעורים מינימליים, אשר ישקפו הוצאות ריאליות של התובעת ובאי כוחה, תוך מתן דגש כי יש לנקוט במשנה זהירות בכספי הציבור המשולמים כגמול ושכ"ט ולאזן בין עניינם של התובעים המייצגים לבין האינטרס הציבורי.

דיון

1. סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

1. סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. לעניין שכר הטרחה בתביעות ייצוגיות, קבע בית המשפט העליון בין היתר בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012) (להלן: "הלכת רייכרט") כך:

"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן".

1. בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ [פורסם בנבו] (18.5.14) קבע בית המשפט העליון בהתייחס לתביעת השבה נגד רשות, כי:

"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט [פורסם בנבו] (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול". (ההדגשות שלי – מ' נ').

1. ולענייננו –

שיקולי תפוקה - התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. בעקבות הגשת התובענה יזכו חברי הקבוצה להשבה מלאה של גביית היתר. סכום ההשבה יושב בכללותו על ידי זיכוי חשבון הארנונה של חברי הקבוצה או בקיזוז מסכום הארנונה לפי בחירת הנתבעת.

שיקולי תשומה - השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע ובא כוחו. אני סבורה כי הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן בהגשת בקשת האישור ובניהול ההליך. אשר לסיכון, אני סבורה כי התובעת ובא-כוחה נשאו בסיכון, נוכח הפסיקות הסותרות של בתי המשפט המחוזיים בסוגיה, שהתובענה תידחה ושהתובעת תחויב בהוצאות נוכח אי הוודאות באשר לעילה.

שיקולי הכוונה ציבורית - חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. תובענה זו כמו קודמותיה באותו עניין הביאה להגשמת מטרות חוק תובענות ייצוגיות קרי - לאכיפת הדין, למימוש זכות הגישה של חברי הקבוצה לערכאות ולהשבת הגבייה ביתר.

התובענה נוהלה בצורה יעילה והוגנת.

1. בקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה, לא מצאתי מקום להתחשב בשיעור הגמול ושכר הטרחה בתובענת ההמשך שהסתיימה בחדילה. קביעתי שם הייתה בהתאם להלכת מי הגליל שהייתה נכונה לשעתה (ושונתה לאחר מועד זה) ואין בכך כדי להשליך על שיעורי הגמול ושכר הטרחה בתובענה שבפניי.
2. נוכח שיקולי התפוקה התשומה וההכוונה הציבורית, בהתאם להלכות שהובאו לעיל, ולאחר שקלול טענות הצדדים, אני מורה כי שכר הטרחה לב"כ התובע יעמוד על 53,237 ש"ח (כולל מע"מ) והגמול יעמוד על 5,500 ₪.
3. הגמול ישולם בתוך 14 ימים מיום החלטתי זו. שכר הטרחה ישולם בשלבים, כדלקמן: 50% מסכום שכר הטרחה ישולם לבא-כוח התובעת בתוך 14 ימים מיום החלטתי זו. יתרת הסכום (50%) תשולם בתוך 14 ימים ממועד השלמת החיובים על ידי הנתבעת, על פי פסק הדין, ולאחר שהצדדים יצהירו כי מלוא סכום גביית היתר הוחזר לחברי הקבוצה, ולאחר קבלת אישור בית המשפט.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.