התובעת הינה נטורופתית, אשר על פי המפורט בכתב תביעתה, רוקחת תרכובות שונות מצמחי מרפא, ובעלת מוניטין בתחום.

לטענת התובעת, במהלך תקופה רכשה הנתבעת פורמולות של צמחי מרפא שהוכנו על ידי התובעת.

לטענת התובעת, הנתבעת ביצעה העתקה שלא כדין של הפורמולות, תוך מעשה גזל, והחלה לייצר בעצמה תרכובות זהות ומטעות של הפורמולות, והיא מוכרת אותם תוך גניבת עין וגזל של סודות מסחריים.

הנתבעת הכחישה את הטענות, וטענה כי התרכובות שהיא מייצרת ורוקחת שונות בצורה משמעותית מתרכובות התובעת, הן בחומרים והן בתמהיל.

המפעל המייצר את בקבוקי הפורמולות הן של התובעת והן של הנתבעת הינו מפעל של חברת א.מ.ב. חווה חקלאית ירדן בע"מ (להלן: "המפעל המייצר").

בדיון הראשון שהתקיים בתיק זה הגיעו הצדדים להסכמה, כי ימונה מומחה, כי המפעל המייצר יעביר למומחה את בקבוקי הפורמולה, והמומחה יבחן הן את מרכיבי הפורמולות מבחינת תמהיל התרכובות עצמן והן את המשמעות הנטורופתית של הפורמולות השונות. כלומר, בחינה טכנית ובחינה מהותית של התכשירים המפרים לכאורה.

לצורך ביצוע ההסכמות התקיים דיון נוסף, אליו זומנה מנהלת המפעל המייצר, ולאור טענת המפעל המייצר כי הוא חב חובת סודיות לכל אחת מצדדים להליך, היינו לתובעת ולנתבעת, הוסכם כי הבקבוקים והמסמכים ,שעל בסיסם התבקש המפעל לייצר בזמן אמת את הפורמולות של התובעת ושל הנתבעת, יועברו ישירות למומחה לשם בדיקתו.

המומחה ביצע את בדיקותיו והוציא חוות דעת ממנה עולה כי הבקבוקים של הנתבעת אינם זהים לבקבוקי התובעת, לא מבחינה טכנית, היינו תמהיל רכיבי החומרים בתרכובת, ולא מבחינה מהותית, היינו מבחינת השפעת החומרים בהתאם לתיאוריה הנטורופתית.

לאחר הגשת חוות הדעת הוגשה בקשה על ידי התובעת להמצאת המסמכים שעמדו ביסוד חוות דעתו של המומחה, שאז הסתבר כי המומחה גרס את המסמכים. ניתנה על ידי החלטה המורה למומחה לשחזר את המסמכים שעמדו ביסוד חוות דעתו, שכן מלאכתו טרם תמה.

התובעת עתרה לקבלה לעיונה של המסמכים שהומצאו למומחה על ידי המפעל המייצר, והכוללים את הפורמולות ורכיביהן של הנתבעת.

הנתבעת התנגדה.

התקיים דיון, ולאחר הדיון ניתנה על ידי החלטה, מיום 17.7.16 במסגרתה הופנו הצדדים לפס"ד בעניין חובת הגילוי למול הזכות לסוד מסחרי, והצדדים השלימו את טענותיהם בעניין.

למעשה עותרת התובעת לקבל את המסמכים שיחשפו את רכיבי הפורמולות שרוקחת ומוכרת הנתבעת, הן הפורמולות שלטענת התובעת מהוות העתקה של מוצריה.

כאשר בוחנים את נושא גילוי המסמכים, נקודת המוצא הינה, גילוי מרבי, מתוך תפיסה של הגינות דיונית, אינטרס חשיפת האמת ושיקולי יעילות (ראה בעניין זה רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך [פורסם בנבו] (24.1.2016). הפסיקה דנה במספר פרמטרים שיש לשקול טרם מתן החלטה, כאשר הפרמטר הראשון הינו מידת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים. בחינת הרלוונטיות מבוססת על הוראות התקנות עצמן, וביהמ"ש שוקל האם יש במסמכים כדי לאפשר דיון הוגן ויעיל. הפסיקה פרשה את נושא הרלוונטיות באופן נרחב (ראה בעניין זה רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי [פורסם בנבו] (10.11.2014)).

פרמטר נוסף הוא מידת ההכבדה שיש בהמצאת המסמכים.

ברור, כי האיזון בין השניים הכרחי, וקיימים יחסי גומלין בין מידת ההכבדה ומידת הרלוונטיות, וככל ומידת ההכבדה גדולה כן תידרש מידת רלוונטיות גבוהה יותר לצורך מתן המסמכים המבוקשים (ראה בעניין זה פסק דין מפי השופט גובראן פסקה 19 לפס"ד, רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' מירב לוין [פורסם בנבו] (13.10.09)).

בענייננו, אין כל ספק כי המדובר במסמכים רלוונטיים. המסמכים המבוקשים נוגעים לליבת המחלוקת בין הצדדים ולא ניתן לטעון כי דרישתם מהווה מסע דיג, שכן יש להם רלוונטיות ישירה לשאלה העומדת בפני ביהמ"ש לבירור והיא שאלת הטענה לגזל סוד מסחרי, וההכבדה אינה נעוצה באיתור ואיסוף המסמכים אלא בטענה לקיומו של סוד מסחרי וחשיפתו. יש לזכור, כי הטעם להעברת המסמכים ישירות למומחה בלא להעבירם לצדדים, נבע מקיומו של הסכם סודיות שנחתם בין המפעל המייצר לבין כל אחת מהצדדים לתיק זה, הן מצד התובעת והן ומצד הנתבעת. כלומר, כל אחד מהצדדים סירב לאפשר למפעל המייצר לגלות את המסמכים לצד השני.

כאשר עסקינן במסמכים שיש בגילויים משום גילוי סוד מסחרי, מפנה הפסיקה להוראות סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט -1999, המקנות לביהמ"ש שיקול דעת בהיקף הגילוי.

בעניין רעא 3860/16 וויספרס לאנז'רה בע"מ נ' אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ [פורסם בנבו] (22.06.16), נקבע בהקשר זה כי "כאשר על כף המאזניים האחרת מונחת זכות כבדת משקל, דוגמת ערך מוגן או אינטרס החוסה בצלו של חיסיון, הרי שעל המבקש יוטל תנאי מחמיר של הצבת תשתית ראייתית, ולו מינימלית, כתנאי לגילוי מסמכים. הפסיקה הכירה בקיומו של סוד מסחרי כאחד המקרים המחייבים הצבת תשתית ראייתית כאמור. נפסק כי ככלל, יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, יקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש." (ראה פסקה 9 לפס"ד).

בענייננו, המדובר במסמכים בעלי רגישות גבוהה, שכן המסמכים מפרטים את הרכבי הפורמולות שמייצרת הנתבעת בהשוואה להרכבי הפורמולות שמייצרת התובעת. חשיפת המסמכים תוביל לגילוי סודותיה המסחריים של הנתבעת ביצירת פורמולות הנוגעות לעבודתה כנטורופתית.

אם כך, יש צורך בקיומה של תשתית ראייתית ולו מינימאלית כדי להורות לנתבעת לחשוף את סודותיה המסחריים בפני התובעת, ודוק, הנתבעת כבר נתנה הסכמה לחשיפת המסמכים בפני מומחה ביהמ"ש.

מעיון בחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, מומחה מוסכם, עולה כי לדעת המומחה התרכובות שרוקחת הנתבעת אינן זהות לתרכובות שרוקחת התובעת, לא מבחינה טכנית, היינו רכיבי החומרים, ולא מבחינה מהותית, היינו השפעתם מבחינה נטורופתית.

מכאן, אני סבורה כי אף ומדובר במסמכים הרלוונטיים למחלוקת מושא התביעה, הרי לנוכח קיומו של סוד מסחרי, וזכותה של הנתבעת שלא לחשוף את סודותיה המסחריים בטרם תובא תשתית ראייתית כנגדה, ולו תשתית ראשונית, אין מקום להורות על חשיפת המסמכים.

אני דוחה את הבקשה להמצאת המסמכים שעמדו בפני המומחה, כלומר, המסמכים שהומצאו מהמפעל המייצר והמכילים את הוראות הנתבעת להרכבי הפורמולות שלה, בהיותם סודות מסחריים.

אני קובעת כי בענייננו, זכות הנתבעת לשמור על סודותיה המסחריים, גובר על זכות התובעת בבירור התביעה, הואיל ולאחר ולאור מסקנות מומחה ביהמ"ש הרי לא מונחת בפני ביהמ"ש תשתית ראייתית המצדיקה חשיפת המסמכים בפני התובעת, שהינה מתחרה של הנתבעת.

בנסיבות אלה הבקשה נדחית.

הואיל והחלטה זו הינה בעלת משמעות רבה בניהולו של ההליך, אמתין במשך 10 ימים בטרם יקבע התיק להוכחות, עד לקבלת הודעת ב"כ התובעת אם מבקש לפנות בבר"ע על החלטה זו.

התיק יקבע לתז"פ ליום 10.11.16.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.