לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

החלטה

החלטה זו עניינה עתירה להכיר בליקוי שמיעה ובטינטון מהם סובל התובע כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1. התובע יליד שנת 1970, מועסק בנמל אשדוד החל משנת 1995 ועד היום. בין השנים 1995-2005 עבד התובע כסוואר, בין השנים 2005-2007 הועסק התובע כאתת והחל משנת 2007 הוא משמש כמנהל עבודה בנמל. בכל שנות עבודתו הועסק התובע במשרה מלאה, ששה ימים בשבוע.

2. ביום 1.10.13 הגיש התובע תביעה להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון שמהם הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" בשל עבודתו בנמל אשדוד.

3. ביום 11.2.15 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בירידה בשמיעה כ"פגיעה בעבודה" וזאת בנימוק:

"על פי האמור בסעיף 84(א) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי ראשוני להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה הוא, שהירידה בשמיעה נגרמה עקב חשיפה לרעש.

מעיון בבדיקת השמיעה, בחומר הרפואי ובהתייעצות רפואית נמצא, כי הליקוי בשמיעתך איננו תוצאה של חשיפה.

תנאי נוסף שנקבע בסעיף 84 א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי הוא, שהמבוטח נחשף בעבודתו לרעש מתמשך או התקפי, העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל-1970, וההוראות שלפיו.

בבדיקות שערכנו נמצא, כי לא נחשפת בעבודתך לרעש העולה על המותר על פי ההוראות הנ"ל.

מאחר שאין מתקיימים בך התנאים הנ"ל, עלי לדחות את תביעתך." (ההדגשה במקור - י.א.ש)

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו.

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבע העיד הממונה על הבטיחות בנמל אשדוד מר מאיר עמר (להלן: "מר עמר")

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, במסגרת עבודתו נחשף לרעש מזיק של כלים כבדים ושל צופרי אוניות. מוסיף וטוען התובע, כי גם בעת עבודתו כמנהל עבודה היה צמוד לקבוצת הסווארים שעליהם פיקח ומשהכיר הנתבע בעבר בעובדים בתפקידי סוואר כמי שנחשפו בעבודתם לרעש מזיק, יש להחיל הכרה זו גם עליו.

6. לטענת הנתבע, לא הוכיח התובע כי עבד בחשיפה לרעש מזיק, ומשכך, אין להכיר במצבו הרפואי כפגיעה בעבודה.

הכרעה

7. ביום 19.7.16 הגיעו הצדדים לידי הסכמה חלקית בעניין חשיפת התובע לרעש מזיק במסגרת עבודתו כסוואר בשנים 1995-2005. המחלוקת בין הצדדים נגעה בשאלה - האם נחשף התובע לרעש מזיק בתקופת עבודתו כאתת בין השנים 2005-2007 ולאחר מכן בתקופת עבודתו כמנהל עבודה החל משנת 2007. מחלוקת זו, היא נשוא ההחלטה דנן.

8. תקופת העבודה כאתת - התובע העיד כי במסגרת תפקידו כאתת היה עליו ללוות את הסווארים במשך כל שעות המשמרת, וכי יש מצבים שבהם במשך כחצי מהמשמרת הוא שוהה בתוך הספינה ובחציה השני הוא מפקח עליה. עוד מציין התובע כי ייתכנו מצבים שבהם לאורך כל היום האתת נמצא עם הסווארים (עמ' 4 שורות 15-16 לפרוטוקול). בחקירתו הודה התובע כי עמדת האתת אמנם רועשת אך בעוצמה פחותה מזו שבעמדת הסוואר (עמ' 4 שורה 9 לפרוטוקול).

9. עיון בבדיקות ניטורי הרעש שהוגשו לבית הדין (עמודים 7-8) מעלה כי עמדת הסוואר רועשת אך במעט יותר מעמדת האתת. כך באניה Pioneaa לא נמצא כל הבדל ברמת הרעש, ובאניה Larmed הפער הוא בן דציבל אחד בלבד. פער משמעותי יותר בשיעור של 3 דציבלים נמצא באניות Ingrid ו "אוסטרא". לעומת זאת, באוניית הגלנוע אשר כעולה מכל העדויות (לרבות עדותו של מר עמר) העבודה בה חשופה לרעש החזק ביותר, לא נמצא כל הבדל בין עמדת הסוואר לעמדת האתת. הבדל זעיר זה של 3 דציבל לכל היותר בעוד שבחלק מהמקרים אין הבדל כלל בעוצמת הרעש, אין בו כדי להביא להעדר הכרה בחשיפה לרעש מזיק בעמדת האתת לעומת עמדת הסוואר שלגביה, אין חולק שקיימת חשיפה לרעש מזיק. יתר על כן כעולה מעדות התובע, עבודתו בוצעה הן בתוך האוניה הן על גבי סיפונה. משכך, הנני קובעת כי יש לראות בתובע כמי שנחשף לרעש מזיק גם בתקופת עבודתו כאתת.

10. תקופת העבודה כמנהל עבודה - התובע העיד כי כמנהל עבודה היה מחוייב לשהות בסביבת האוניה וכי למעט שעות המנוחה הוא נדרש להיות באוניות ולפקח עליהן (עמ' 4 שורות 30-31 לפרוטוקול) התובע הודה כי הוא אינו צמוד לעובד מסויים אלא נע בין קבוצות העובדים השונות ומפקח עליהם ממרחק מטרים ספורים (עמוד 5 שורות 8-9 לפרוטוקול).

11. מר עמר העיד כי בכל המדידות שנעשו עד כה נמצא כי מנהל עבודה עובד במקום שאינו חשוף לרעש מזיק, וכי רק לעיתים רחוקות נחשף מנהל העבודה לרעש וזאת למשך זמן קצר בלבד כאשר הוא ניגש לתת הוראות למפעיל ציוד (עמ' 6 שורות 23-32 לפרוטוקול). עוד טען מר עמר כי על גבי האוניה חשוף מנהל העבודה לרעש כמו האתת אך הוא כמעט ואינו נכנס לבטן האוניה. לדבריו, מנהל העבודה מצוי גם על הרציף ומעט במשרדים.

12. לא הוצגו בפני בדיקות כלשהן הנוגעות לעבודת מנהל עבודה ואף הבדיקות שהוצגו (ביחס לתפקידים האחרים) נעשו בדרך של מיפוי וספק אם הן משקפות את מצב הדברים כהווייתם. משכך, משמודה מר עמר כי מנהל העבודה חשוף לרעש כמו אתת ומששוכנעתי כי בתפקידו כמנהל עבודה שהה התובע במרבית יום העבודה בסביבה רועשת הגם שלא ניתן לציין במדויק את מידת החשיפה לרעש מזיק, מצאתי כי התובע עמד בנטל המצדיק מינוי מומחה כאשר המומחה יכול לקבוע על פי ממצאי בדיקות השמיעה האם מקור פגיעת התובע הוא בחשיפה לרעש מזיק, אם לאו (ראו עב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד, ניתן ביום 10.12.09).

13. לאור האמור לעיל, בהצטרף האמור לעובדות המוסכמות על הצדדים (על פי הודעתם מיום 19.7.16), מצאתי כי יש למנות מומחה רפואי על סמך העובדות המפורטות להלן:

א. התובע יליד 1970, עובד החל משנת 1995 ברציפות בנמל אשדוד כדלקמן:

1. בין השנים 1995-2005 עבד כסוואר באניות.

2. בין השנים 2005-2007 עבד כאתת.

3. החל משנת 2007 עבד כמנהל עבודה בנמל.

ב. התובע עבד 6 ימים בשבוע כ 8 שעות עבודה ביום בתוספת שעות נוספות שאותן ביצע.

ג. במסגרת עבודת התובע כסוואר, כאתת וכמנהל עבודה היה התובע חשוף לרעש מזיק של כלים כבדים, (מלגזות, שופלים, טרקטורים) צפירות של אוניות, מכשירי עבודה כגון: דיסקים, ברסלרים וכד'.

ד. מצבו הרפואי של התובע הוא כעולה מהמסמכים הרפואיים.

14. החלטה למינוי מומחה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, א' חשוון תשע"ז, (02 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.