23 יולי 2016

לפני:

כב' השופט אייל אברהמי, נשיא

1. בפניי בקשת התובעת לגילוי מסמכים ותגובת הנתבעת. לאחר שהוגשו מספר תגובות ותשובות מטעם הצדדים הצטמצמה רשימת המסמכים המבוקשים למסמכים אלו:
2. הסכמי פרישה של עובדים שפרשו מהנתבעת בשנת 2013.
3. רשימת העובדים שנתקבלו לעבודה בנתבעת לאחר יום ה-15.12.14, תפקידיהם והסכמי העסקתם.
4. הנתבעת טענה כי כבר גילתה את המסמכים הרלוונטיים של הסכמי פרישה של 7 עובדים משנת 2014, השנה בה פרשו התובעות. די בכך לטענת הנתבעת כדי לאפשר לתובעת לבחון אם יש בסיס כלשהו לטענת האפליה. לגבי שתיים מהעובדות שפרשו בשנת 2014 תנאי פרישתם נקבעו בהסכם פשרה בבית הדין ועל כן אין לגלותו ואין לו השלכה על התובעת. לטענת הנתבעת הסכמי הפרישה של השנה הקודמת, שנת 2013, אינם רלוונטיים ואין להקיש בין התנאים שניתנים בכל שנה לזו שאחריה משיקולי תקציב שנתיים ועוד. כך גם בכתב התביעה טענה התובעת (סעיפים 5, 66) כי הופלתה למול עובדים אחרים שפרשו בשנת 2014.
5. התובעת טענה כי מתוך העובדים שנטען כי גולו הסכמי הפרישה שלהם משנת 2014, ארבעה הם התובעת ושלוש חברותיה שהגישו תביעות דומות בבית הדין שנדונות בפני השופט הח"מ והשופט גולדברג. התובעת עמדה על כך שיגולו גם תנאי הפרישה של שתי העובדות עמן הגיעה הנתבעת להסכמי פשרה.
6. בית הדין הורה לנתבעת למסור עמדתה באשר להגשת התצהיר שביקשה התובעת וכן באשר לגילוי ההסכמים תוך השחרה למניעת גילוי פרטיהם האישיים של העובדים הרלוונטיים.
7. הנתבעת צירפה בתשובתה את רשימת כל העובדים שפרשו בשנת 2014 ותנאי הפרישה שלהם (לרבות שתי העובדות שעמן הגיעה להסכם פשרה) וכן צירפה תצהיר באשר לצירופו של נספח לפרוטוקול, כפי שביקשה התובעת.
8. כן הודיעה הנתבעת שהעובדות שהתקבלו לעבודה לאחר פרישת התובעת וחברתה הן נגה סלומון ויפעת בן צבי.

לטענת התובעת התקבלו בתקופה זו לפחות עוד ארבע עובדות נוספות (חלקן סיימו לעבוד מאז): שירי ועקנין, שירלי תשובה, אור וקסלר, מאיה זינו. התובעת טענה כי יש חשיבות לחשיפת ההסכמים שכן חלק מההצדקה לה טענה הנתבעת על אודות חשיבות פרישתן של התובעת וחברותיה היתה סירובן לחתום על ההסכמים החדשים.

הנתבעת לא הכחישה כי התקבלו עובדים אחרים, אולם טענה כי פרטיהם והסכמיהם אינם רלוונטיים לתביעה דנן.

הכרעה

1. מגמת בתי הדין היא לאפשר גילוי מסמכים רחב ומלא ככל הניתן של המסמכים הקשורים להליך. זאת על מנת שההליך ינוהל כשכל המידע הרלוונטי מצוי בידי הצדדים ובית הדין, במטרה להביא לייעולו ולעשיית דין צדק. תפיסה זו מעוגנת במסגרת תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב – 1991, לפיה:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות."

1. הפסיקה קבעה כי עת מוגשת בקשה לגילוי מסמכים נבחנת בשלב הראשון שאלת הרלוונטיות, על ההיבט הצר והרחב שלה (ראו ע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל  - נציבות המים – קלרק אבנצ'יק (ניתן ביום 28.3.07); ע"ע (ארצי) 129/06 טמבור– אברהם אלון (ניתן ביום 7.5.06); בר"ע (ארצי) 54124-06-12, בר"ע (ארצי) 46816-07-12 הורסיו דיוינסקי -HSBC Private Bank , אלמליח (ניתן ביום 7.3.13)). כמו כן בוחן בית הדין קיומם של זכויות ואינטרסים לגיטימיים נגדיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי ועורך איזון ראוי ומידתי בינם לבין זכות הגילוי (ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים – יהודה פלצ'י (21.9.2010); ע"ע (ארצי) 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות נגד עיזבון המנוח טלי אורן בלזר (ניתן ביום 27.1.11)).
2. בענייננו יש לזכור כי המסמכים שנותרו להכרעתנו ועומדים במוקד הכרעה זו הם לאחר שחלק מהמסמכים שפורטו בבקשתה המקורית של התובעת לגילוי מסמכים כבר גולה וניתנה בהם זכות העיון לתובעת. כך לגבי הסכמי הפרישה לגבי שנת 2014, גולו לה תנאי הפרישה של העובדים הרלוונטיים.
3. לאחר עיון בטענות הצדדים הגענו למסקנה כי אין מקום להורות לנתבעת לגלות את הסכמי הפרישה של עובדים משנת 2013, שפרשו בנסיבות שונות מאלו של התובעת וחברותיה. התובעת אכן לא טענה בתביעתה טענת אפליה כללית כלפי כל עובדי הנתבעת לדורותיהם, אלא רק כלפי עובדים משנת 2014. ברי כי יש חשיבות לתחימת הזמן הרלוונטי בטענת אפליה, ונראה כי בקביעת כל שנת 2014 כמועד הרלוונטי, כאשר התובעת פרשה בסוף שנת 2014, יש משום מסגרת זמן מתאימה ואף רחבה דיה. חיוב הנתבעת בגילוי תנאי והסכמי הפרישה של עובדים משנה קודמת הינו בבחינת דיג ראיות גרידא ואין לו כל הצדקה. הבקשה בעניין זה נדחית אפוא.
4. כמו כן אין הצדקה לגילוי פרטי העובדים שהתקבלו אחרי התובעת, בציון שמותיהם המלאים ומועד קבלתם ותנאי עבודתם. מדובר בפגיעה יתירה בפרטיות אותם עובדים שאין בה כדי לסייע לתובעת בביסוס טענותיה.
5. לעומת זאת, לנוכח טענת התובעת כי עובדים שהתקבלו אחריה לא נדרשו בהכרח לחתום על ההסכמים החדשים, יש חשיבות לגילוי ההסכמים שנחתמו עם עובדים שהתקבלו בתקופה שלאחר פרישת התובעת, לתפקידים דומים. גילוי כאמור ייעשה תוך השחרת כל פרט רלוונטי שעשוי ללמד על זהות העובד הרלוונטי או שיש בו פגיעה יתירה בפרטיותו – לרבות שמו, כתובתו, מספר זהותו, שכרו, תפקידו המדויק ולמעט תאריך ההסכם (אפשר להשחיר את היום בחודש בו נחתם, ולהותיר את החודש והשנה). מתן אפשרות עיון לתובעת בחוזי העבודה (המושחרים כאמור) של חמשת העובדים שהתקבלו לעבודה לתפקידים דומים לאחר פרישתה מיום 15.12.14 יהיה בו כדי לאזן בין זכות התובעת לקבלת המסמכים להם היא זקוקה לשם ביסוס טענותיה בתביעתה מחד גיסא ובין זכות העובדים לפרטיות והיקף גילוי הראיות לו נדרשת הנתבעת מאידך גיסא.
6. סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תמציא לתובעת תוך 30 יום את חוזי העבודה (כשפרטי העובדים מושחרים כמפורט לעיל) של חמשת העובדים שהתקבלו לעבודה לתפקידים דומים לשל התובעת, בתקופה שלאחר פרישתה.
7. הואיל והבקשה התקבלה בחלקה, כל צד יישא בהוצאותיו.
8. לטיפול המזכירות - לנוכח ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בתיקים סע"ש 8827-06-15 הילה אביטבול וסע"ש 8874-06-15 עירית סיטון, ההחלטה תועבר לידיעת כב' השופט גולדברג שבפניו נדונים התיקים הנ"ל.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ו, (23 יולי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.