נשוא המחלוקת שבין הצדדים - מספר רב של חלקות מקרקעין, 27 במספר (להלן: "החלקות"), אשר היו שייכות למנוח מוחמד חליל טאהא חוסיין, שנשא בחייו ת.ז. 020052510 (להלן: "המנוח"), ונפטר בשנת 1964.

1. למנוח היו כמה ילדים: ארבעה בנים - הנתבעים 1 עד 4, ושלוש בנות – התובעת (הגב' ספיה מוחמד איוב, להלן: "התובעת") ושתי אחיות נוספות.
2. מהמסמכים שקיימים עד כה בתיק עולה כי בשנת 1959 נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר בפני הנוטריון הציבורי בעכו (להלן: "יפוי הכוח") אשר מכוחו ייפה המנוח את כוחו של מר נג'יב עבדאללה מחמוד מכפר נחף (להלן: "מיופה הכוח"), להיות בא כוחו החוקי ולפעול בשמו להעברת בעלות בחלקות על שם שניים מהבנים (סאלח מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 1 ואחמד מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 2). עוד נכתב באותו ייפוי הכוח כי מיופה הכוח יעביר את הבעלות בחלקות גם על שמם של שני הבנים הנוספים ואחת מהבנות (עבדאלכרים מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 3, מחמוד חוסיין, הנתבע מס' 4 ופאטמה מוחמד חוסיין, אחת האחיות, להלן: "האחות פאטמה") אשר היו קטינים במועד חתימת ייפוי הכוח – ולכן ההעברה על שמם תהיה באמצעות האפוטרופסית של הקטינים – אמם. צוין בייפוי הכוח שכנגד העברת הבעלות בחלקות קיבל האב המנוח 2,000 ל"י "מהקונים", אם כי אין כל גורם שהוגדר כקונה באותו ייפוי הכוח ולא ברור מייפוי הכוח מי בדיוק היה הגורם אשר קנה מהמנוח את החלקות. בכל אופן, על ייפוי הכוח מתנוססת חתימת אצבע הנחזית להיות חתימתו של האב המנוח וקיים אישור של הנוטריון הציבורי בעכו לגבי ייפוי הכוח כמצוין מעלה.
3. בשנת 1990 הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (תיק אזרחי 337/90) ובמסגרתה התבקש פסק דין הצהרתי לגבי בעלות במקרקעין (להלן: "התביעה בשנת 1990"). בכתב התביעה דשם, אשר הוגש על ידי ארבעת הנתבעים בתיק שבפניי (ארבעת האחים), נטען כי יש ליתן פסק דין בדבר זכויותיהם בכל החלקות. בכתב התביעה נטען, כי האחות פאטמה נפטרה וכי היורשים של האחות פאטמה, חתמו ביום 20.8.89 על מסמכים מהם ניתן ללמוד על כך שהם ויתרו על החלק שהמנוח העביר לאחות פאטמה המנוחה. עקב כך, לשיטת ארבעת האחים, מן הראוי לרשום את כל החלקות על שמם (למעט חלקה אחת אשר כבר נמכרה לצד ג' – גוש 19136, חלקה 18). הנתבעים באותה תביעה היו העיזבון של האחות פאטמה המנוחה והעיזבון של האב המנוח באמצעות האם ושתי הבנות הנוספות (עאישה מוחמד קאדרי (להלן: "האחות עאישה") והתובעת בתיק שלפניי).
4. ביום 28.5.91 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתיק הקודם (להלן: "פסק הדין משנת 1991"). מהמסמך שהוצג לעיוני עולה כי בפסק הדין נרשם כי על יסוד כתב התביעה שהומצא לנתבעים כדין ומאחר והנתבעים לא התגוננו בפני התביעה, ניתן פסק דין הצהרתי כפי שהתבקש, דהיינו שניתן לבצע את רישום החלקות על שמם של ארבעת האחים בחלקים שווים. הרישום מכוח פסק הדין לא בוצע במשך שנים.
5. בנובמבר 2013 פנתה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בבקשה לקבל צו ירושה לגבי עיזבון המנוח, ובאפריל 2014 ניתן צו ירושה לפיו היא זכאית לרשת 1/14 מהעיזבון (להלן: "צו הירושה").
6. ממשיכה וטוענת התובעת כי במאי 2015 היא רצתה לרשום את זכויותיה מכח צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין – אך ראתה כי כל נכסי העיזבון רשומים על שם הנתבעים, האחים שלה. עוד טוענת התובעת כי התברר לה שהנתבעים רשמו את הזכויות הנ"ל על שמם רק בנובמבר 2013, אחרי שהיא פנתה לבקש את צו הירושה, למרות שפסק דין משנת 1991 איפשר להם לבצע את הרישום עוד בשנת 1991.
7. על רקע האמור, ביום 10.6.2015, הגישה התובעת, בקשה למתן צו מניעה זמני ובו ביקשה למנוע כל דיספוזיציה בכל החלקות. במקביל, הגישה התובעת בתיק העיקרי, בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין משנת 1991 שניתן בהיעדר הגנה. לטענת התובעת פסק הדין משנת 1991 ניתן כנגדה בהעדר הגנה, היות ולא קיבלה את כתב התביעה בשעתו, וכי היא לא ידעה על קיומו של פסק הדין עד לאחרונה.
8. ביום 21.6.2015, התקיים דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו הוסכם, בהמלצת בית המשפט, על מחיקת הבקשה למתן סעד זמני, ללא צו להוצאות, תוך שהצדדים שומרים על טענותיהם.
9. במהלך הדיון, התברר בנוסף, כי בכוונת התובעת לנסות ולהראות כי ייפוי הכוח מזויף וכי החתימה שמתנוססת עליו אינה חתימתו של האב המנוח. התובעת ביקשה שיינתן צו שיאפשר לנציגיה לאתר את ייפוי הכוח המקורי בגנזך המדינה על מנת שניתן יהיה להגיש חוות דעת באשר לטענה כאמור.
10. נקבע בתום הדיון כי כתב תביעה מתוקן בתיק העיקרי יוגש עד יום 1.9.2015, ועוד הוחלט על מתן צווים אשר יאפשרו לתובעת לפנות לגנזך המדינה ולצלם מסמכים להם היא זקוקה, לטענתה, לרבות ייפוי הכוח המקורי.
11. לאחר כמה אורכות, הוגש כתב תביעה ובו בקשה למתן סעד הצהרתי לגבי בטלות ייפוי הכח וביטול פסק הדין משנת 1991. בהמשך, הוגש כתב הגנה בתיק העיקרי מטעם הנתבעים ויחד עמו בקשה לדחייה או למחיקת התביעה על הסף. במסגרת בקשה זו לסילוק על הסף, הועלו כמה טענות לרבות טענה בדבר מעשה בית דין, בהתייחס לפסק הדין משנת 1991 וטענות בדבר היעדר עילה, התיישנות, שיהוי ועוד.
12. בין היתר, נטען, כי התובעת ידעה על רצונו של האב המנוח, הכירה בתוקפו של ייפוי הכוח, כי ייפוי הכוח אינו מזויף ומשקף את רצון האב המנוח, כי הנתבעים עושים שימוש בחלקות מזה שנים רבות בידיעתה המפורשת של התובעת, כי היא קיבלה את כתבי בית הדין שהומצאו לה כדין עת הוגשה התביעה בשנת 1990 וכי לא בכדי ניתן פסק הדין בשנת 1991 בהיעדר הגנה, כאשר מצוין בו שבוצעו המצאות כדין. עוד נטען, כי יש לתת משקל לכך שהיורשים של האחות פאטמה ויתרו על כל זכויותיהם מכוח ייפוי הכוח ביחסים שהיו של האב המנוח וכי האחות עאישה, הייתה מודעת אף היא לכך שאין לה נתח בחלקות.
13. התובעת הגישה תשובה לבקשה לסילוק על הסף, הוגשה תגובה לתשובה ואף התקיים דיון ביום 29.3.16 בנוכחות התובעת ובאי כוחם של הצדדים.
14. נתון אחרון שיצויין הוא כי יום לפני הדיון או בבוקר הדיון עצמו - הגישו באי כוחה של התובעת בקשה למתן צווים נוספים המופנים לגנזך המדינה, כאשר לטענתם הם פנו למומחה לצורך בדיקת חתימת האצבע על ייפוי הכוח וכי מומחה זה פנה לגנזך המדינה, אלא שהצילומים שביצע המומחה אבדו או נמחקו ולכן יש צורך במתן צווים חדשים, שכן בכוונתם לפנות מומחה חדש לצורך הכנת חוות דעת בנוגע לאותה חתימה. גם נושא זה התברר בדיון שהתקיים ביום 29.3.16, כאשר לשיטת הנתבעים אין מקום לתת צווים חדשים. לטענתם, יש קושי לקבל את הגרסה לפיה הקבצים נמחקו ואף אם כך היה, ניתן היה לבצע צילום מחודש במהלך פרק הזמן הארוך שחלף מאז הדיון הקודם.
15. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי ליתן את ההחלטה כדלקמן:

באשר לבקשה לסלק על הסף את הבקשה לביטול פסק הדין משנת 1991 –

1. טוענים הנתבעים, כי מהדיון שהתנהל בבקשה למתן סעד זמני, עולה כי למעשה התובעת הייתה אמורה לוותר על העלאת הטיעונים בהיבט זה ולהתמקד, ככל שתוכל, רק בטיעונים באשר לתוקפו של ייפוי הכוח. לשיטתם, הכוונה הייתה לאפשר לתובעת אך ורק את בירור התביעה בתיק העיקרי לגבי תוקפו של ייפוי הכוח, וכי אין עוד מקום להמשיך ולדון בבקשה לביטול פסק הדין משנת 1991 מחמת טענת התובעת לגבי כך שיש טעמים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.
2. אינני בטוחה שכך הם פני הדברים ושאלו היו ההסכמות באותו דיון.
3. על מנת לצלוח את המשוכות הרבות שעומדות מלפני התובעת, יהא עליה לשכנע את בית המשפט שיש מקום לבטל פסק דין בהיעדר הגנה שניתן בשנת 1991, יהא עליה לשכנע שהיא אכן לא קיבלה זימון לאותו תיק, יהא עליה לשכנע כי קיימים טעמים טובים לבטל פסק דין שניתן לפני יותר מ-25 שנה, יהא עליה לשכנע שהיא לא ידעה על פסק הדין עד שנת 2015 כפי שהיא טוענת - ואף אם אשתכנע שיש מקום לבטל את פסק הדין בהיעדר הגנה משנת 1991, ולכאורה "נחזיר אחורה את הגלגל" ונברר אם יש מקום לרשום את הזכויות על שם ארבעת האחים - אזי שעדיין תצטרך התובעת להוכיח שייפוי הכוח לא נחתם על ידי המנוח וכי הוא מזוייף. כלומר, שאף אם תצלח התובעת במשימתה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר, יהא עליה להוכיח את בטלותו של ייפוי הכוח - וברי כי הנטל בהקשר זה על שכמה, והוא כבד עד מאד.
4. עם זאת, לא אוכל לקבל את טענת הנתבעים לפיה התובעת ויתרה על האפשרות לבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר בשנת 1990, ואני סבורה שלא ניתן ללמוד על ויתור שכזה - לא מכתבי הטענות ולא מהדברים שנשמעו במהלך הדיון ביום 21.6.15.
5. לכן, הבקשה לסילוק על הסף של אותו החלק בכתב התביעה המתייחס לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר בשנת 1991 והבקשה לסלק על הסף את הבקשה לקבל אורכה לבקש את ביטול פסק הדין משנת 1991 – נדחית.
6. אבהיר, כפי שהבהרתי בדיון בעל פה, שהאפשרות לבטל פסק דין שכזה נחזית בשלב הזה ככזו אשר סיכוייה אינם גבוהים, הן בשל העובדה שעל פניו בפסק הדין משנת 1991 ציין כב' השופט שנתן את פסק הדין במפורש שפסק הדין ניתן לאחר שהוצגו אישורי מסירה כדין לגבי המצאת כתבי בית הדין לנתבעים דשם, לרבות התובעת הנוכחית, והן בשל העובדה שהתיק בוער לפני שנים רבות ולא ניתן לאתר (מבחינתי, לכל הפחות) את אותם אישורי מסירה מקוריים אשר על בסיסם ניתן פסק הדין. אמנם התובעת, בתצהיר שעליו חתמה (סעיף 14) טענה כי היא מעולם לא קיבלה את כתבי בית הדין בשנת 1990 ויחד עם זאת ברור כי יהא עליה לעמוד בחקירה נגדית באשר לאמירה זו ולא למותר לציין עד כמה קשה יהא לקבוע ממצאים חד משמעיים לגבי השאלה אם התובעת קיבלה או שלא קיבלה בשנת 1990 מכתב זה או אחר.
7. טענות נוספות בהקשר זה היו שיש להורות על סילוק על הסף של התובענה העיקרית מחמת התיישנות או שיהוי, אלא שהבירור העובדתי לצורך קביעת ממצאים בהקשר זה יתבצע בד בבד עם בירור הבקשה לביטול פסק הדין משנת 1991. שהרי, אם יש אפשרות לקבל מבחינה עובדתית את הגרסה של התובעת לגבי היעדר ידיעה בכל הנוגע לקיומו של ייפוי הכוח, בכל הנוגע לקיומו ההליך בבית המשפט המחוזי בשנת 1990, בכל הנוגע להמצאת כתבי בית הדין ו/או בכל הנוגע לפסק הדין, אזי שטענות שכאלו עשויות אף לתת מענה לסוגיית ההתיישנות או השיהוי. אבהיר שוב, כי גם בהיבט זה, על התובעת להוכיח כמה וכמה נדבכים ראיתיים - ויתכן והמדובר במשימה לא קלה, אלא שכאשר עסקינן בבקשה לסילוק על הסף, על בית המשפט לשקול בקפידה אם אכן אין כל סיכוי לתובענה - ואני סבורה כי דרוש בירור עובדתי נוסף טרם קביעת ממצאים עובדתיים אשר יכולים לבסס טיעונים משפטיים לגבי התיישנות, כמו גם שיהוי שמחייב סילוק על הסף.
8. טרם סיום, יוער, כי בבקשה לסילוק על הסף הועלו טענות גם בכל הנוגע לקיומו של מעשה בית דין, כאשר הכוונה לאותו פסק דין משנת 1991. דא עקא, שלו תתקבל הבקשה של התובעת לבטל את אותו פסק דין, אזי שיישמט הבסיס תחת האפשרות להעלות טענה לגבי קיומו של מעשה בית דין בעטיו. הטענה האחרונה בבקשה לסילוק על הסף הייתה לגבי היעדר עילה, אלא שלא מצאתי שאין עילת תביעה "עקרונית" (ויש כמובן להפריד בין האפשרות שתקום עילת תביעה לבין סיכוייה).
9. לכן, בכל הנוגע לבקשה לסלק על הסף את הבקשה לביטול פסק הדין הדין משנת 1991 או את התביעה באופן כללי (ואני מתייחסת לכתב התביעה כפי שהוגש ביום 20.10.2015) – הרי שהבקשה נדחית. לא מצאתי לעשות צו להוצאות לחובת הנתבעים, למרות דחיית הבקשה שלהם, ואני בטוחה שבאי כוחה של התובעת יקחו לתשומת לבם את ההערות דלעיל.

בקשת ארכה להגשת חוות דעת בתמיכה לטענה אפשרית בדבר החתימה שעל ייפוי הכוח –

1. העמדה של הנתבעים, כפי שהובעה בדיון, הינה בעלת משקל של ממש. אזכיר, כי נתתי בזמנו ארכה עד 1.9.15 להגשת כתב תביעה שיתייחס לשאלת הזיוף הנטען, ולצורך כך ניתנו צווים מתאימים. התובעת ביקשה מעת לעת אורכות, והחשוב הוא, שחוות דעת של מומחה באשר לכך שהחתימה על ייפוי הכוח אינה החתימה של האב המנוח – טרם הוגשה. ברי, כי חוות דעת שכזו הינה לב לבה של המחלוקת ולמעשה אי הגשתה מחייבת שקילה בכובד של הנתונים בתיק זה.
2. ביום הדיון הוגש מכתב מיום 21.3.2016 חתום על ידי מר אבנר רוזנגרטן, מנהל המכון למידע פורנזי, שם הוא מציין כי הוא בדק בגנזך המדינה את טביעת האצבע המדוברת על גבי ייפוי הכוח עוד ביום 10.11.15, אלא, שלדבריו, נמחקו הקבצים של התמונות שהוא צילם. לא ברור מדוע המכתב מטעמו נכתב רק במרץ, כמה ימים לפני הדיון, ומדוע באי כוחה של התובעת לא טרחו לברר מה עלה בגורל הבדיקה מטעם המומחה מטעמם מנובמבר ועד מרץ - במשך חודשים רבים. אינני יודעת כמובן מה אירע בכל הנוגע לאותה בדיקה, אך הדבר מציב סימני שאלה באשר לאפשרות להגיש חוות דעת כפי שמתעתדת התובעת להגיש. באשר לבקשה ליתן צווים מחודשים, אף כאן לא ברור לי מדוע לא ניתן לעשות שימוש בצווים שכבר ניתנו ולצלם שוב או לבדוק שוב את החתימה על ייפוי הכוח המדובר (כלומר, לא ברור מדוע נדרשים צווים חדשים, אף אם בכוונת התובעת לפנות למומחה אחר).
3. לפנים משורת הדין, ורק על מנת שלא יהא כל חשש מלפני התובעת שמא נחסמה דרכה לנסות ולהוכיח את שהיא חפצה להוכיח באשר לייפוי הכוח, אני חותמת בזאת על צווים חדשים אשר בהם תוכל התובעת או מי מטעמה לעשות שימוש - וקובעת כי חוות דעת מתאימה מטעמה תוגש לכל המאוחר עד יום 15.5.16. יובהר, כי לא תינתן ארכה נוספת להגשת חוות הדעת (במיוחד כאשר אנו לוקחים בחשבון את העובדה שהתובעת לכאורה יודעת על הצורך להגיש חוות דעת שכזו מיוני 2015, כלומר שלמעשה במסגרת ההליכים הנוכחיים הוקצבה לה כשנה תמימה לנסות ולהראות שייפוי הכוח הינו מחוסר תוקף או פגום בכל דרך אחרת).
4. ככל שלא תוגש חוות דעת מתאימה במועד כאמור – אורה על מחיקת כל הטענות בהקשר זה מכתב התביעה וביר כי יש לדבר השלכות על הצורך להמשיך בהליך באופן כללי.
5. בנוסף, מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים בשל העובדה שלמעשה הדיון האחרון התקיים לשווא, כאשר ברי היה שעל התובעת להגיש את חוות הדעת או בקשות מתאימות למתן ארכה לפני הדיון ולא ביום הדיון או יום קודם לכן. התובעת תשלם לנתבעים (כולם ביחד) הוצאות בסך 3,500 ש"ח (כולל מע"מ), וזאת בתוך 21 יום מהיום.

סיכום -

לאור האמור מעלה, מצאתתי לנכון לחתום על צווים מתוקנים, אותם ניתן יהיה לקבל במזכירות החל מהיום בצהריים.

התיק יעלה לעיוני ביום 15.5.16 ובהתאם תישלח לצדדים החלטה באשר להמשך ההליכים.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.