בפני שתי בקשות מטעם הנתבעים להורות על זימונם של עדים נוספים מטעם ההגנה וזאת לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות בתיק (בקשות מס' 39 ו-40).

1. עסקינן בתביעה ביחס לזכויות ב-27 חלקות מקרקעין (להלן: "החלקות"), אשר היו שייכות למנוח מוחמד חליל טאהא חוסיין ז"ל, שנשא בחייו ת.ז. 020052510, והלך לבית עולמו בשנת 1964 (להלן: "המנוח").
2. למנוח היו ארבעה בנים – הם הנתבעים 1 עד 4, ושלוש בנות – התובעת (הגב' ספיה מוחמד איוב, להלן: "התובעת") ושתי אחיות נוספות (להלן: "האחיות") אשר אינן צד להליך שבפניי.
3. טענות התובעת בתמצית הינן כי היא זכאית לחלק מהזכויות בחלקות בהתאם לצו ירושה שניתן בעניינו של המנוח (להלן: "צו הירושה"). הנתבעים מנגד טוענים כי אותן החלקות כלל אינן חלק מעיזבונו של המנוח, שכן הן הועברו לזכות הנתבעים עוד בחייו של המנוח, כבר בשנת 1959.

רקע עובדתי נדרש -

1. בטרם אדרש לבקשות שעל הפרק, דומה כי אין מנוס אלא לתאר בתמצית את הרקע העובדתי שבבסיס התביעה דנן, ובכלל זה ההליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים.
2. בשנת 1959 נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר בפני הנוטריון הציבורי בעכו (להלן: "יפוי הכוח") אשר מכוחו ייפה המנוח את כוחו של מר נג'יב עבדאללה מחמוד מכפר נחף (להלן: "מיופה הכוח"), להיות בא כוחו החוקי ולפעול בשמו להעברת בעלות בחלקות על שם שניים מהבנים (סאלח מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 1 ואחמד מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 2). עוד נכתב באותו ייפוי הכוח כי מיופה הכוח יעביר את הבעלות בחלקות גם על שמם של שני הבנים הנוספים ואחת מהאחיות (עבדאלכרים מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 3, מחמוד חוסיין, הנתבע מס' 4 ופאטמה מוחמד חוסיין, להלן: "האחות פאטמה") אשר היו קטינים במועד חתימת ייפוי הכוח – ולכן ההעברה על שמם תהיה באמצעות האפוטרופסית של הקטינים – האם של הנתבעים ושל התובעת ושתי האחיות. צוין בייפוי הכוח שכנגד העברת הבעלות בחלקות קיבל האב המנוח 2,000 ל"י "מהקונים", אם כי לא הוגדר בייפוי הכוח כל גורם שהוגדר כ"קונה". בכל אופן, על ייפוי הכוח מתנוססת חתימת אצבע הנחזית להיות חתימתו של האב המנוח וקיים אישור של הנוטריון הציבורי בעכו לגבי ייפוי הכוח כמצוין מעלה.
3. בשנת 1990 הגישו הנתבעים דנן תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (תיק אזרחי 337/90) ובמסגרתה התבקש פסק דין הצהרתי לגבי הבעלות בחלקות (להלן: "התביעה הקודמת"), על יסוד ייפוי הכוח. בכתב התביעה דשם, נטען כי יש ליתן פסק דין בדבר זכויותיהם בחלקות, ופורט כי האחות פאטמה נפטרה וכי היורשים של האחות פאטמה, חתמו ביום 20.8.1989 על מסמכים מהם ניתן ללמוד על כך שהם ויתרו על החלק שהמנוח העביר לאחות פאטמה המנוחה. מכאן, לשיטת התובעים דשם (הנתבעים דכאן), מן הראוי לרשום את כל החלקות על שמם (למעט חלקה אחת אשר באותה העת כבר נמכרה לצד ג' – גוש 19136, חלקה 18). הנתבעים בתביעה הקודמת היו עיזבון האחות פאטמה, ועיזבון המנוח, באמצעות האם ושתי הבנות הנוספות - עאישה מוחמד קאדרי (להלן: "האחות עאישה") והתובעת בתיק שלפניי.
4. בשנת 1991 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעה הקודמת (להלן: "פסק הדין משנת 1991"). מהמסמך שהוצג לעיוני עולה כי בפסק הדין נרשם כי על יסוד כתב התביעה שהומצא לנתבעים כדין ומאחר והנתבעים לא התגוננו בפני התביעה, ניתן פסק דין הצהרתי כפי שהתבקש, דהיינו שניתן לבצע את רישום החלקות על שמם של ארבעת האחים בחלקים שווים.
5. יוער, כי הרישום מכוח פסק הדין משנת 1991 לא בוצע במשך שנים רבות.
6. לטענת התובעת, היא כלל לא היתה מודעת לתביעה הקודמת ולפסק הדין משנת 1991, כאשר לשיטתה, כתב התביעה אף פעם לא הומצא לה והיא לא זומנה לדיון שהתקיים בתביעה הקודמת.
7. בנובמבר 2013 פנתה התובעת בבקשה לקבל צו ירושה לגבי עיזבון המנוח. הבקשה הועברה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, ולאחר שהתקיים דיון בתיק, באפריל 2014 ניתן צו הירושה, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי התובעת זכאית לרשת 1/14 מעיזבון המנוח.

השתלשלות ההליכים בתביעה דנן -

1. במסגרת ההליכים בתיק הנוכחי - התובעת טענה כי במאי 2015 היא רצתה לרשום את זכויותיה מכוח צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין – ורק אז התברר לה כי הנתבעים רשמו את הזכויות בחלקות על שמם עוד בחודש נובמבר 2013, כלומר בסמוך למועד אשר בו הוגשה הבקשה לצו ירושה.
2. על רקע האמור, ביום 10.6.2015 הגישה התובעת, בקשה למתן צו מניעה זמני ובו ביקשה למנוע כל דיספוזיציה בחלקות. במקביל, הגישה התובעת בתיק העיקרי, בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין משנת 1991 שניתן בהיעדר הגנה (אם כי ההליך נפתח כהליך חדש לאחר שהתברר כי התביעה הקודמת בוערה זה מכבר).
3. ביום 21.6.2015, התקיים דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו הוסכם, בהמלצת בית המשפט, על מחיקת הבקשה למתן סעד זמני, ללא צו להוצאות, תוך שהצדדים שומרים על טענותיהם. במהלך הדיון, התברר בנוסף, כי בכוונת התובעת לנסות ולהראות כי ייפוי הכוח מזויף (אם כי בהמשך לאור מחדלה של התביעה בהגשת חוות דעת מקצועית בהקשר לטענה זו, נדחתה על הסף טענת הזיוף והיא איננה עוד על הפרק). בתום אותו הדיון נקבע כי יוגש כתב תביעה מתוקן בתיק העיקרי וזה אכן הוגש. במקביל להגשתו של כתב הגנה בתיק העיקרי, הוגשה גם בקשה לסילוק התביעה על הסף, אשר נדחתה מהנימוקים שצוינו בהחלטה מיום 5.4.2016.
4. בהמשך לאמור, הוגשה בקשה נוספת לסילוק על הסף, שאף היא נדחתה, ובקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה אף היא (רע"א 6247/16 מיום 10.10.2016).
5. שני הצדדים הגישו תצהירים, וביום 11.12.2016 התקיים דיון לצורך שמיעת הראיות בתיק.
6. במהלך שמיעת עדותה של התובעת, היא נשאלה שאלות לגבי ההליך שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה באפריל 2014 בעניין צו הירושה. באותו הליך ייצג את התובעת עו"ד עבדאלכרים עבאס, אשר מונה בינתיים לכהונת קאדי בבית הדין השרעי, ולהלן יכונה: "כב' הקאדי". התובעת נשאלה אם נכון שכב' הקאדי, כאשר היה עורך דינה, אמר לה שהאחים שלה (הנתבעים) צירפו להתנגדות שהם הגישו לגבי צו הירושה, את ייפוי הכוח ואת פסק הדין משנת 1991. לשאלה זו השיבה התובעת בשלילה, ואמרה הבן שלה עבד אלח'אלק מוחמד איוב (להלן: "בנה של התובעת") לא מסר לה על כך, ואף עורך הדין שחקר אותה בחקירה נגדית, כלומר - בא כוחם של הנתבעים, לא מסר לה על כך (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 11.12.2016 שורות 19-29).

הבקשות דנן -

1. עתה מונחות לפני שתי בקשות להורות על זימונם של עדים נוספים מטעם ההגנה בהתייחס לעדות המתוארת מעלה של התובעת. עד אחד הינו כב' הקאדי, והעד השני הינו בנה של התובעת.

הבקשה לזמן את כב' הקאדי לחקירה -

1. בהחלטות קודמות נקבע כי מאחר ועסקינן בקאדי, יש לפעול בהתאם לכללים שהותוו ברע"א 3202/03 מדינת ישראל נ' יוסף פ"ד נ"ח(3) 541 (2004), בסעיף 12 (להלן: "הלכת פס"ד יוסף"). בא כוח הנתבעים הגיש לעיון בית המשפט את השאלות שהוא ביקש להפנות לכב' הקאדי (להלן: "השאלות"), ובהחלטה נוספת אושר משלוח השאלות לכב' הקאדי. כב' הקאדי הגיש את המענה לשאלות בכתב לתיק בית המשפט, והמסמך הועבר לעיון הצדדים. בהמשך התבקש אישור למשלוח שאלות הבהרה לכב' הקאדי בהתאם להלכת פס"ד יוסף (להלן: "שאלות ההבהרה"), אישרתי את משלוחן של מס' שאלות הבהרה בודדות, ואף עליהן השיב כב' הקאדי בכתב.
2. עתה, מבוקש לזמן את כב' הקאדי לחקירה, על רקע טענת הנתבעים לפיה כב' הקאדי "התחמק" בתשובותיו ממתן מענה ישיר לשאלות, ואף לא השיב לאחת משאלות ההבהרה שנשאל (להלן: "שאלה מס' 2"). לחילופין, התבקש להורות לכב' הקאדי להשיב על שאלה מס' 2.
3. התובעת לא הגישה תשובה לבקשה, למרות חלוף המועד.
4. לאחר ששקלתי את טיעוני הנתבעים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.
5. ראיתי לנכון לאפשר לשלוח לכב' הקאדי את השאלות ואת שאלות ההבהרה, רק על מנת שלא תיווצר תחושה בקרב הנתבעים כי נתונים עובדתיים מסוימים נותרו מעורפלים, וראו את החלטתי מיום 15.2.2017.
6. בתשובותיו של כב' הקאדי לשאלות, הוא הסביר כי קיבל את ההתנגדות לבקשה לצו הירושה והמסמכים שצורפו אליה, ואף התייחס לכך בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר למיטב זכרונו העמדה המשפטית שהועלתה על ידו בהתייחס לאותם מסמכים היתה כי הם אינם רלבנטיים לסעד המבוקש. בהגינותו ציין כב' הקאדי כי אינו זוכר במדויק אם התובעת נכחה במשרדו פעם אחת בלבד, לפני תחילת ההליך, או גם פעם נוספת לאחר פתיחתו. עוד ציין כב' הקאדי כי בנה של התובעת היה הגורם העיקרי שהתעניין בהליכים וקיבל עדכונים לגביהם. ביחס למידע שנמסר לתובעת, ציין כב' הקאדי כי הוסבר לתובעת או למי מטעמה כי הוגשה התנגדות לבקשה לצו ירושה, כי מתנהל משא ומתן וכי אם המשא והמתן לא יבשיל יהיה צורך בהתייצבותה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. כב' הקאדי הבהיר כי לאור חלוף הזמן הוא אינו יכול להתחייב בצורה מוחלטת לשאלת היקף המידע ומידת הפירוט של המידע שנמסר לתובעת, אך כי התובעת וגם בנה של התובעת נכחו בדיון בבית המשפט לענייני משפחה, וכי לאחר הדיון לא ניתנו על ידו הסברים נוספים לתובעת לגבי מהלך הדיון. בתשובותיו לשאלות ההבהרה אישר כב' הקאדי כי הביא בפני התובעת את המידע באשר לקיומו של פסק הדין משנת 1991 וייפוי הכוח, כפי שזה נמסר לו על ידי בא כוח הנתבעים (שייצגם גם בהליך בפני בית המשפט לענייני משפחה).
7. מעיון בתשובותיו של כב' הקאדי, שתמציתן הובאה לעיל, לא מצאתי כי כב' הקאדי "התחמק" מלהשיב לשאלות שנשאל, אלא מצאתי כי הוא השיב עליהן למיטב זכרונו והבנתו. אכן, כב' הקאדי לא השיב לשאלה מס' 2, אך עיון בנוסח השאלה כפי שנשלחה מעלה כי אין בהעדר תשובה לה כדי להעלות או להוריד בנסיבות העניין, מה גם שהתשובה לה איננה קשורה לשאלה האם ידעה התובעת אם לאו לגבי המסמכים הנדונים והמידע שבו עסקינן (שכן השאלה עוסקת בסוג הייעוץ המשפטי שנדרש מכב' הקאדי על ידי התובעת, והתשובה לה לא תוכל לסייע במענה לשאלה האם ומתי ידעה התובעת על פסק הדין משנת 1991 או על ייפוי הכוח).
8. לכן, לא מצאתי צורך להורות על זימונו של כב' הקאדי לחקירה, ואני סבורה שניתן להסתפק בתשובותיו לשאלות ההבהרה – כאשר כמובן שכל צד יוכל להעלות את כל הטענות בהקשר זה. אין אף כל צורך לבקש מכב' הקאדי להוסיף ולהשיב על שאלה מס' 2.

הבקשה לזמן לעדות את בנה של התובעת -

1. לטענת בא כוחם של הנתבעים, הצורך לזמן לעדות את בנה של התובעת, התבהר מתוך תשובותיו של כב' הקאדי לשאלות ולשאלות ההבהרה. לטענת הנתבעים, מתשובותיו של כב' הקאדי עולה כי בנה של התובעת שימש כאיש הקשר בין כב' הקאדי לבין התובעת עת שימש כב' הקאדי בתור בא כוחה של התובעת, ומאחר ובנה של התובעת נכח בעצמו בדיונים ובפגישות הרלבנטיות – יש מקום לזמנו לעדות על מנת לסתור באמצעותו את עדותה של התובעת באשר לחוסר ידיעתה לגבי המסמכים השונים ולגבי פסק הדין משנת 1991 וייפוי הכוח.
2. התובעת לא הביעה את עמדתה אף לגבי בקשה זו.
3. עמדתי היא כי יש לקבל בקשה זו – מבלי להביע עמדה באשר למשקל הפוטנציאלי של עדות שכזו או באשר לסוגית נטל ההוכחה.
4. אמנם, הטענה של התובעת לגבי אי הידיעה שלה לגבי המסמכים והנתונים הייתה ידועה כבר ממועד הגשת כתב התביעה וממועד הגשת התצהירים;

ואמנם – הנתבעים היו אמורים לדעת אם בנה של התובעת היה עמה בדיון בבית המשפט לענייני משפחה או שלא היה בדיון (שכן בא כוחם של הנתבעים שימש כבא כוחם גם בהליך בבית המשפט לענייני משפחה);

ואמנם – ניתן היה לצפות שהנתבעים יבקשו לזמן את בנה של התובעת כעד מטעם ההגנה כבר לישיבת ההוכחות שהתקיימה (ולא רק לאחר קבלת התשובות של כב' הקאדי);

ועם זאת – לא אחסום את אפשרותם של הנתבעים לזמן עוד עד הגנה טרם יוגשו הסיכומים בתיק. אין בכך כדי להביע עמדה באשר למשקל של עדותו או באשר לסוגית נטל ההוכחה.

1. המשמעות של הדבר הינה שנאלץ לקיים ישיבת הוכחות נוספת, שעה שאפשר היה כבר להגיש את הסיכומים בתיק לצורך קבלת פסק דין, ולכן, נוכח האמור מעלה, הבקשה תתקבל אך תוך חיוב בהוצאות בשל הצורך לקיים את אותה ישיבה נוספת.

סיכום -

1. הבקשה לזמן את כב' הקאדי לחקירה – נדחית.

הבקשה לזמן את בנה של התובעת לחקירה – מתקבלת.

1. אני קובעת דיון ליום 10.9.2017 בשעה 10:00.

על בא כוחה של התובעת להודיע לבנה של התובעת על הדיון.

על בא כוחם של הנתבעים להגיש בקשה מסודרת לזימון עד, עם תעודת זהות וכתובת לצורך ביצוע מסירה אישית של הזימון – וזאת תוך 10 ימים.

אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות לטובת התובעת בסך 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

ככל שהנתבעים ימצאו לנכון לשקול שנית את עמדתם לגבי הצורך בקיום ישיבת ההוכחות הנוספת, וככל שיודיעו שהם מוותרים על שמיעת עדותו של בנה של התובעת – יתבטל הדיון וישלח לצדדים צו להגשת סיכומים.

החלטה זו מתייחסת לבקשות 39+40.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.