לפני בקשה לביטול פסק דין.

הבקשה הוגשה לאחר שניתן נגד המבקשת פסק דין והמותב הקודם (כבוד השופט מאור) התנה ביום 17.4.16 ביטול פסק הדין בהפקדת הסך של 10,000 ש"ח.

המבקשת לא הפקידה העירבון כנדרש ולכן המותב הקודם נאלץ להדרש לבקשה להארכת המועד להפקדת העירבון עד ליום 25.5.16. הבקשה התקבלה.

גם במועד הנדחה, העירבון לא הופקד ולכן בימ"ש (המותב הקודם) קבע ביום 25.6 כי אם תוגש בקשה נוספת להארכת מועד הוא יתנה הדיון בה בהפקדת הסך של 2,500 ש"ח.

הבקשה הוגשה רק ביום 12.1 ומותב זה נעתר למן ארכה נוספת, אך גם לאחר אותה ארכה, הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה. רק ביום 19.1, באיחור של יותר משמונה חודשים, הופקד מלוא הסכום ובימ"ש הורה למשיבה להגיש תגובתה לבקשה להארכת מועד כפי קבע המותב הקודם.

התובעת עמדה על התנגדותה לקבלת הבקשה, לרבות במהלך הדיון האחרון ועקב עמידתה על הבאת מלוא טענותיה, ניתנה לצדדים אפשרות להגשת תגובות נוספות בכתב לאחר הדיון.

שני הצדדים הגישו התגובות הנוספות בכתב.

דיון והכרעה

התנהלות המבקשת בעייתית ביותר ומהווה זלזול בבימ"ש.

אולם מנגד, התובעת לא השלימה המצאת כתב התביעה המתוקן לנתבע 1 ולכן הנזק היחידי שנגרם לה, הוא עיסוק בהכנת תגובות לבקשה והתייצבות לשווא לדיון ביוני שנה שעברה.

באיזון בין עניינם של שני הצדדים, יש להעדיף זכותה של המבקשת כי ינתן לה יומה, בשים לב שניתן לרפא הנזק שנגרם למשיבה, ע"י פסיקת הוצאות גבוהות שהולמות התנהלותה הבעייתית.

התוצאה היא כי פסק הדין מבוטל.

הנתבעת תגיש כתב ההגנה המתוקן עד יום 16.3.17.

מחייב המבקשת בהוצאות המשיבה בגובה מלוא סכום העירבון ומורה על העברת הפיקדון למשיבה.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.