28 מרץ 2017

לפני: כב' השופט מוסטפא קאסם

החלטה

1. בתיק זה מונה ד"ר אלכסנדר רוזנטל כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר נתבקש לחוות את דעתו בעניינו של התובע.

2. המומחה הגיש חוות דעת מפורטת מטעמו ביום 17.6.16 והשלימה במתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו בהחלטות בית הדין מיום 20.9.16 ומיום 6.12.16 (להלן: "חוות הדעת המשלימות").

3. ביום 8.1.17, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה אחר ו/או נוסף ובה טען כי המומחה ציין מפורשות בחוות דעתו שיש צורך למנות מומחה נוסף שיבחן את הקשר בין הסוכרת ותסמונת ה-CTS.

לא ברור כיצד קביעתו של המומחה, כי כאבי הגב מהם סובל התובע קשורים לתנאי עבודתו וכיצד קביעה זו מתיישבת עם האמור בחוות הדעת מיום 17.6.16.

האבחנה בין הגורמים לפגימה בגב מבחינה אנוטומית לבין הגורמים לכאבי הגב מהם סובל התובע, אבחנה אותה מנסה לבצע המומחה, הינה אבחנה מלאכותית שלא ניתן לבצעה כפי שאף ציין המומחה זאת בחוות הדעת.

מעבר לכך, תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה אינן ברורות, אינן מובנות ואינן עונות על השאלה אם קיים קשר סיבתי, אם לאו, באופן המישב את המחלוקת בין הצדדים.

אשר על כן, יש למנות מומחה אחר או נוסף.

4. הנתבע הגיש ביום 14.3.17 תגובה מטעמו, בה ציין כי לא קיימת כל הצדקה למינוי מומחה רפואי נוסף/אחר.

הנתבע טען כי המומחה ענה על השאלות בצורה ברורה ומנומקת תוך שהתייחס לכלל הנתונים לרבות תנאי עבודתו של התובע.

המומחה קבע כי אינו מומחה לסכרת ואין חשיבות לקביעה זו. שכן מדובר בהערת אגב לאחר, שנקבע באופן מפורש כי אין קשר בין תנאי העבודה לבין ה-CTS.

באשר לגב, המומחה צדק עת ערך הפרדה בין "ליקוי מבני" לבין "כאבים", כך שאין המדובר בהפרדה מלאכותית.

הנתבע מוכן לראות בליקוי "כאבי גב תחתון" ובליקוי זה בלבד, כנובע מתנאי עבודתו של התובע וזאת בכפוף לאמור בחוות הדעת של המומחה.

עם זאת, הנתבע מסתייג מפורשות מהקשר בין "הליקוי המבני" בגב לבין תנאי העבודה.

אי לכך, יש לדחות את הבקשה למינוי מומחה אחר/נוסף.

דיון והכרעה

5. בהנחיות שהוצאו מטעמה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין מומחים- יועצים רפואיים הובאו, בהקשר בו עסקינן, ההנחיות הבאות:

סעיף 16 להנחיות מבהיר את הכלל המרכזי, והינו כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה".

סעיף 18 להנחיות מתייחס למינוי מומחה אחר, ומבהיר כי "מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם.

באותם מקרים בהם נמצא, מתוך חוות דעת המומחה ועל פי החומר הרפואי, כי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין אינן מדויקות, אל לו לבית הדין לפסול את המומחה אלא עליו לשקול תיקון המסכת העובדתית על סמך חוות דעת המומחה.

מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון".

במאמרו של כב' נשיא בית הדין הארצי, השופט (בדימוס) אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).

פסילת חוות דעת אפשרית כאשר היא מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין, כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע, כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה, או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ.

באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור, מספר סיבות וביניהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה".

6. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי קיימת הצדקה למינוי מומחה נוסף, שכן מעיון בחוות הדעת של המומחה כמו גם בחוות הדעת המשלימות, נראה כי קיימות, לכאורה, סתירות או אי בהירות, המחייבות לטעמי שמיעתה של השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת בין הצדדים.

בחוות הדעת של המומחה מיום 17.6.16, נקבע כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין עבודת התובע לבין הליקויים שתוארו על ידו.

מנגד, מעיון בחוות דעתו המשלימה של המומחה מיום 10.10.16, נקבע כי יש להתייחס לכאבי הגב מהם סובל התובע כאל מחלה בעלת אופי כרוני וכי היא כן מושפעת מתנאי עבודתו כפי שתוארו בהחלטת בית הדין. כמו כן, להערכתו של המומחה , תנאי עבודתו של התובע, השפיעו באופן משמעותי על כאבי הגב מהם הוא סובל.

באשר ל-CTS, המומחה ציין בחוות דעתו מיום 17.6.16, כי לא מצא בחומר הרפואי עדות לקיום תסמונת CTS בכפות ידיו וזאת בניגוד לבדיקת EMG מתאריך 4.7.14, ממנה עולה כי אכן קיימים ממצאים המאוששים קיום תסמונת CTS בכף יד ימין, כפי שציין זאת המומחה מפורשות בחוות הדעת המשלימה מיום 10.10.16.

7. לאור כל האמור לעיל ועל מנת לשמוע השקפה רפואית אחרת, הנני מורה בזאת על מינויו של ד"ר ציון עידו, מומחה באורתופדיה, כמומחה נוסף מטעם בית הדין.

החלטת בית הדין מיום 1.6.16, תחול על מינויו של ד"ר עידו בשינויים המחויבים, ושכרו ישולם ע"י בית הדין כמקובל.

יש לשגר לד"ר ציון עידו את ההחלטה האמורה וכלל החומר הרפואי שבתיק והוא מתבקש להשיב על השאלות בהקדם האפשרי ובמידת האפשר תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

8. להמשך טיפול המזכירות.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ז, (28 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.