30 ינואר 2018

פסק דין חלקי

1. גב' רום (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בשל דלקת באגודל ימין, פגיעה בכתפיים, כאבי גב ופגיעה במפרקים (להלן – הפגימות), וזאת מכוח תורת המיקרו-טראומה.
2. הנתבע דחה את התביעה ביחס לארבעת הפגימות, בנימוק כי לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה; כי לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתה לבין תנאי העבודה וכי מדובר במצב תחלואי טבעי. מכאן התביעה שבפנינו.

העובדות שאינן במחלוקת ועיקרי ההליך בתמצית:

1. התובעת, ילידת 1959, עסקה בעבודות משק בית וניקיון, עד אשר נאלצה לחדול מעבודתה על רקע כאבים ומצב בריאותי לקוי. ויובהר כבר כעת כי, הצדדים חלוקים באשר למשך תקופת ההעסקה.
2. התובעת הגישה ארבע תביעות נפרדות למוסד לביטוח לאומי (בימים 11.8.2015 ו- 8.9.2015), וזאת לצורך תשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בגב, במרפקים, באגודל ימין ובכתפיים. כאמור בפתח הדברים, תביעתה נדחתה על ידי הנתבע בארבעה מכתבים נפרדים המתוארכים 18.6.2015, 23.6.2015, 1.7.2015 ו-4.8.2015.
3. עקב הדחייה כאמור הגישה התובעת תביעות כנגד החלטות הנתבע (תביעות מיום 11.8.2015 ומיום 8.9.2015), כאשר בהחלטת סגן הנשיאה (כתוארו אז), כב' השופט טננבוים, מיום 17.11.2015, אוחד הדיון בארבעת העילות.

טענות התובעת בתמצית –

1. התובעת הועסקה במשק בית במשך 33 שנים, שישה ימים בשבוע (חמישה ימים בתקופת החורף), כאשר כל יום עבודה עמד על 10-12 שעות בממוצע.
2. יום העבודה של התובעת התחלק לשניים; התובעת החלה את יום העבודה בשעה 7:00 בניקיון בתים פרטיים, כאשר במסגרת עבודתה במשק בית, נהגה לערוך ניקיון כללי בחדרים, לטאטא ולשטוף רצפות, לשאוב אבק, להזיז ריהוט, לנקות חדרים ולהפך מזרונים. לאחר סיום עבודתה בבתים הפרטיים, נסעה התובעת אל מפעל "גריפ" שם עסקה בשטיפת וטאטוא רצפות במשך 3 שעות נוספות, עם הפסקה אחת בת רבע שעה.
3. לצורך ביצוע כל הפעולות דנן, נדרשה התובעת לבצע פעולות חוזרות ונשנות תוך הפעלת ידיה, מרפקיה כתפיה וגבה, תוך גרימת נזקים כדלקמן:
   1. פגיעות גב כתפיים ומרפקים - נגרמו עקב ביצוע עבודות טאטוא ושטיפה של הרצפה, אשר הצריכו את התובעת לכפוף את גבה ולהפעיל לחץ על המטאטא/מגב תוך ביצוע תנועות ניקוי רפטטיביות, קדמה ואחורה;
   2. פגיעת גב - התובעת התכופפה רבות לצורך ביצוע עבודת הניקיון ובעת הרמת משקלים כבדים (ריהוט וכלי ניקוי במשקלים בין 7-20 ק"ג);
   3. פגיעת אגודל ימין כתפיים ומרפקים - התובעת נדרשה לבצע תנועה רפטטיבית במשך כל שעות עבודתה, שהתבטאו בתנועות ניקוי מעגליות או אנכיות, תוך שהיא אוחזת חזק במטלית הניקוי.
4. לטענתה, אין חולק כי עבודתה מגוונת, אולם בהתאם לפסיקה, כך הטעימה, אין דרישה כי תדירות הפעלות תהיה זהה וסדירה ובלבד שניתן לבודד פעולה מסוימת הפועלת על אזור מסוים. ודוק, תנועות הכיפוף של הגב תוך הנעת הידיים קדימה ואחורה לצורך ניקוי הרצפה, חזרה על עצמה במשך שעות רבות מדי כל יום עבודה. באופן דומה ניתן לבודד את פעולת הרמת הריהוט וכלי הניקיון והנחתם במקום אחר, פעולה שביצעה התובעת מדי יום במשך כשעה, תוך כיפוף הגב. לטענת התובעת מדובר בעבודת סבלות לכל דבר ועניין.
5. לבסוף, טענה התובעת כי לא סבלה מכאבי גב משמעותיים, כאבי כתפיים מרפקים או ידיים לפני עבודתה כאמור לעיל.

טענות הנתבע בתמצית –

1. לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה קיומו רצף של אירועים, חוזרים ונשנים, המתרחשים על פני פרק זמן רצוף, כנדרש בעילת המיקרו-טראומה. הכרה במיקרו-טראומה במצב של טענה לפגיעה באזורים רבים על בסיס מגוון פעולות שונות, מהווה הרחבת יתר של דוקטרינת המיקרו-טראומה. ודוק, מקום בו מדובר בפעולות מגוונות הפועלות על איברים שונים מדובר בסתירה מובנית לעניין המיקרו-טראומה, כאשר הכרה בפגימה אחת שוללת מיסודה את האחרת;
2. מדובר בפעולות רבות ומשתנות הן מבחינת כמות והן מבחינת אינטנסיביות ועוצמה. יתרה מזאת, התובעת עבדה בשלושה מקומות עבודה שונים מה שמוסיף להטרוגניות הפעולות שביצעה;
3. אין לקבל את התשתית העובדתית שהניחה התובעת לעניין הרמת משאות. כך, התובעת ציינה כי היא מרימה מזרונים וכיסאות, כאשר ברי כי אין ריבוי כיסאות בבית מגורים. לעניין זה אחת המעסיקות של התובעת מסרה כי התובעת כלל לא נדרשה להרים אלא רק להזיז מיטות ומזרונים. לבסוף, מעדותה של התובעת עצמה עולה כי הרמת המשאות ארעה פעמיים בשבוע בלבד;
4. גם לגבי יתר הפעולות (ניקוי חלונות, שטיפה שאיבה וטאטוא) לא הוכחו האינטנסיביות והמונוטוניות הנדרשות, כאשר מהשאלונים עולה כי התובעת ביצעה גם פעולות נוספות, כגון בישול וגיהוץ.
5. עוד טוען הנתבע כי משך העבודה של התובעת היה קצר מכפי שנטען על ידה, ואינו עולה לכדי 33 שנים. כך, לעניין עבודתה ב"גריפ" התובעת לא הביאה כל ראיה לעניין טיב העבודה. באשר לעבודתה במשק בית בבתים פרטיים מדובר בתקופות בנות ארבע שנים ושנתיים, אצל שתי משפחות שונות, כאשר בחלק מתקופת העבודה הייתה חפיפה, כך שהתובעת עבדה בהם במקביל. לסיכום נקודה זו מפנה הנתבע אל השאלון שמילאה התובעת ממנו עולה כי מדובר בתקופת עבודה בת 18 שנים בלבד.

דיון והכרעה

1. השאלה העיקרית לה נדרשת הכרעתנו בשלב זה, היא האם הוכיחה התובעת תשתית עובדתית ראויה לביסוס טענתה, לפיה ביצעה פעולות חוזרות ונשנות, באופן המצדיק בחינה של ארבע הפגימות על פי תורת המיקרו-טראומה.
2. על מנת להוכיח פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, על התובעת לבסס תשתית עובדתית לפיה עבודתה הייתה כרוכה בביצוע תנועות רפטטיביות, הזהות במהותן, אשר הובילו לפגיעות זעירות, שהצטברותן הולידה את הנזק הנטען. ובלשון בית הדין הארצי בעב"ל 16882-09-16 שחר מרגלית נ' המלל (פורסם בנבו, 09.08.2017):

"בבחינת קיומה של פגיעת עבודה בדרך של מיקרוטראומה, ראשית על המבוטח להניח את דעת בית הדין לקיומה של תשתית עובדתית המתאימה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. לפיה, הוא מבצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות ברציפות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר לעובד. על כך עמד השופט (כתוארו אז) פליטמן בקובעו כי התנאי להוכחת פגיעת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה הוא, בין היתר, הוכחת "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, [פורסם בנבו] פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999), וראו גם עב"ל 391/07 יפה הראל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (15.6.08)).".

1. עוד ייאמר, כי בהתאם להלכה הפסוקה אין די בכך שיום העבודה של התובעת מורכב ממגוון פעולת שונות, על מנת לדחות על הסף את טענתה להכרה במיקרו-טראומה. כך, יש לבחון האם ניתן לבודד מתוך יום העבודה, פעולה מסוימת, הנעשית באופן רפטטיבי והפועלת על מקום מוגדר. ראו לעניין זה עב"ל (ארצי) 32417-01-12 דליה חסידי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 02.12.2012) –

"... ולענייננו אנו. כעולה מהעובדות שהובאו בפני בית הדין האזורי, כללה עבודת המערערת במהלך היום פעולות שונות. אולם, אין די בכך כדי לדחות על הסף את הטענה לקיומן של פעולות חוזרות ונשנות ויש לבחון אם במסגרת אותן פעולות שונות שביצעה המערערת ניתן לאבחן ולבודד פעולה חוזרת ונשנית, שפעלה על מקום מוגדר, או שמא מדובר בפעולות שהן זהות במהותן, היינו, הן פועלות באופן חוזר ונשנה על אותו מקום מוגדר. בשני המקרים מהוות פעולות אלה תשתית להכרה בעילת המיקרוטראומה. על מנת להשיב על שאלה זו יש "לחלץ" מתוך יום העבודה של המערערת את אותן פעולות חוזרות ונשנות או הדומות במהותן. אכן, ייתכן כי בסופו של יום יתברר שאין בהיקף הפעולות שביצעה המערערת כדי לעמוד בדרישת ה"חוזרות ונשנות", ואולם העובדה שקיימות פעולות נוספות, אין בה כשלעצמה כדי לאיין את קיומן של אותן פעולות (ראו לעניין זה עב"ל 465/07 עופר יהודאי - המוסד, ניתן ביום 20.12.07)."

ומן הכלל אל הפרט

כאבי גב:

1. תחילה נבחן את טענת התובעת להכרה בכאבי הגב כתאונת עבודה על דרך המיקרו-טראומה. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי אין בידינו לקבל את טענת התובעת כאמור, שכן היא לא הניחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת קיומה של מיקרו-טראומה; ובמה דברים אמורים?
2. אין חולק כי התובעת עסקה בעבודה פיזית במשק בבית. עוד אין חולק כי לצורך ביצוע עובדות הניקיון נדרשה התובעת, מטבע הדברים, להזיז ריהוט וכן להרים דליי מים לצורך שטיפת הרצפה; עוד מקובלת עלינו טענת התובעת, אשר לא נסתרה, כי נדרשה להרים ולהזיז מזרונים במסגרת עבודתה. יחד עם זאת, לא שוכנענו כי ניתן לבודד פעולות ההרמה, חוזרות ודומות במהותן, ונסביר;
3. תחילה יאמר כי אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי דינה כדין מי שעסק בסבלות. ברי, כי מעצם היותה עובדת משק בית הרמת משאות אינה עבודתה העיקרית אלא פעולה הנלווית לעבודת הניקיון, וחלקה הוא שולי. התובעת לא הוכיחה אחרת, כך שתדירות הרמת המשאות היא נמוכה, אקראית ותלוית מיקום, המשתנה מדי יום (הן בבית המעסיק והן בין המעסיקים השונים).
4. מעבר להיות הפעולה אקראית, התובעת עצמה מציינת כי מדובר בהרמת משקלים שונים, בין 7 ל-20 ק"ג (סעיף 8 לתצהיר התובעת), מה שתורם להטרוגניות של הפעולה. כמו כן, התובעת העידה כי במסגרת עבודתה נדרשה להרים משאות מסוגים שונים, כאשר הדעת נותנת כי הם הורמו לגבהים שונים ובהתאם לצורך. כך, אין דין הרמת דלי מים המונח על הרצפה כדין הרמת מזרן המונח על המיטה ושניהם אינם דומים לנשיאת שואב אבק במדרגות. וראו לעניין זה עדות התובעת:

"ש: את רוצה למעשה להוכיח שאצלך התקיים לגבי ארבעה איברים עיקרון המיקרו-טראומה את רוצה להוכיח כל איבר פעולות מיוחדות שהשפיעו עליו אז תספרי לבית הדין בכל עובדותיך איזה פעולות חוזרות ונשנות השפיעו, נתחיל בגב?

ת: בגב, הייתי צרכיה להרים את המזרונים. בכל חדר היה מזרון זוגי, וכל יום הייתי צריכה להרים כדי לנקות. הבית הוא 4 קומות, הקומה העליונה יש שתי יחידות דיור, לכל ילד יש מקלחת משלו, אמבטיה, בנוסף חדר ארונות, ומרימים חפצים מהרצפה שתהיה לי אפשרות לנקות.

ש: אמרת שהאמת דברים כבדים, ובכל יום היית צריכה להרים מזרונים?

ת: בכל יום הייתי צריכה להרים מזרונים. בקומה העליונה שני מזרונים. ביום שני יש לי את הקומה השנייה, בזה יחידת הורים, שגם שם אני מנקה ומרימה. מדובר במזרון זוגי מאוד כבד. בנוסף אני מרימה את שואב האבק שהוא כבד, על מנת לשאוב. אני מזיזה הרהיטים כבדים בכדי שאוכל לנקות. מרימה את דלי המים". (עמוד 5 שורות 14-25 לפרוטוקול).

1. רק על מנת לסבר את האוזן, בשאלון המעסיק שמילאה מש' סביר, צוין כי התובעת כלל אינה מרימה חפצים אלא אך מזיזה אותם (נת/2).
2. לאור האמור, באנו לכלל מסקנה, כי התובעת אכן עבדה עבודה פיזית קשה, אולם כידוע אין די בעבודה פיזית גרידא על מנת בכדי לבסס תשתית למיקרו-טראומה (עב"ל 47434-09-13 קיבאן חקנזרי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 09.03.2015).
3. לאור האמור, התביעה בגין רכיב זה, נדחית.

פגימות כתפיים ומרפקים –

1. באשר לפגיעות בכתפיים, מרפקים ואגודל יד ימין, המצב שונה. לעניין זה יצוין כבר עתה כי העבודה שביצעה התובעת אינה מצויה בלב המקרים הנכנסים לגדר תורת המיקרו-טראומה. אולם התובעת הניחה תשתית עובדתית מספקת, על מנת לעורר ספק כי ביצוע העבודה הסבה לה נזקים קטנים ובלתי הדירים. במצב דברים זה, היות ומצויים אנו בתחום החקיקה הסוציאלית, מקום בו קיים ספק, יפעל הדבר לטובת המובטח. ובמה דברים אמורים?
2. עבודות ניקיון רצפות לרבות שטיפה, טאטוא ושאיבת אבק כוללות כולן כאחת הזזה רפטטיבית של הידיים קדימה ואחורה, תוך הפעלת לחץ כלפי מטה לצורך ביצוע פעולת הניקיון. ודוק, עדותה של התובעת בדבר היות עבודות ניקיון הרצפות חלק מרכזי מעבודתה הן במשק בית והן במפעל, לא נסתרה. וראו לעניין זה עדות התובעת:
   1. "פעולות שאני שוטפת, שואבת, פעולות שכל הזמן עשיתי אותם. .." (עמוד 6 שורות 13-14 לפרוטוקול);
   2. "כל הזמן שניקיתי את החלון, וניקיתי עם שואב אבק והמגב, וגם טאטאתי. אז כל הזמן עשיתי את אותן פעולות שאני הולכת ו..." (עמוד 6 שורות 24-25 לפרוטוקול);
   3. העובדה שפעולות השטיפה, השאיבה והטאטוא היו מעיקר עבודתה של התובעת, ניתן ללמוד גם מהשאלון שמילאו מעסיקיה, מש' כהן ושח' סביר. כך, ציינו מש' כהן ברובריקת "תיאור העבודה": "ניקיון שטיפה, גיהוץ בישול" (נת/2). באופן דומה ציינו מש' סביר באותה רובריקה כי התובעת עסקה ב: "ניקיון, גיהוץ ומעת לעת בישול" (נת/1).
3. באשר להיקף ומשך פעולת ניקיון הרצפות, לרבות טאטוא, שאיבה ושטיפה, באנו לכלל למסקנה כי מדובר בפעולה יומית שארכה, בשים לב למשימות האחרות שביצעה התובעת, כ-3.45 שעות מדי יום (2.45 שעות במפעל ועוד שעה במשק בית פרטי), והכל במשך שש שנים:
   1. תחילה, בהתאם לתצהירה של התובעת, עיקר עיסוקה במפעל "גריפ" היה ביצוע פעולות של "טאטוא רצפה, ושטיפת ריצפה". עוד ציינה התובעת בתצהירה כי ביצעה עבודה זו : "במשך 3 שעות. בגריפ היו נותנים לי 15 דקות הפסקה" (סעיף 12 לתצהיר התובעת). טענתה כאמור של התובעת לא נסתרה, כאשר היא אף לא נשאלה במסגרת עדותה מה הייתה מהות עבודתה במפעל "גריפ".
   2. לכך מתווספת עבודתה של התובע בבית משפחת סביר, אשר במשך 6 שנים נערכה במקביל לעבודתה במפעל בהתאם רשימת דיווח מעסיקים, ת/1). בהתאם לשאלון שמילאו המעסיקים, במשך תקופת העסקתה במפעל, עבדה התובעת במקביל במשך 3 ימים בשבוע בבית משפחת סביר. התובעת עבדה בבית המשפחה בין 7.5 -7 שעות ביום (ראו נת/1 ו-נת/2). היות והתובעת ביצעה פעולות שטיפה מדי יום, שכן לאור גודל הבתים חולקה עבודתה לפי מפלסים מדי יום (ראו עמוד 6 שורות 4-7 לחקירה), ובשים לב לפעולות האחרות שעשתה התובעת, אותן העריכה בכשש שעות עבדה, סביר להניח כי עבודת ניקיון הרצפות בבתים הפרטיים ערכה כשעה מדי יום, 3 ימים בשבוע.
   3. לבסוף, לא נעלמה מעינינו המחלוקת בין הצדדים באשר למשך תקופת ההעסקה. מבחינת רשמית דיווח מעסיקים עולה כי התובעת הועסקה במפעל "גריפ" כ-6 שנים (בין השנים 2006-2011). כמו כן, במקביל הועסקה התובעת אצל מש' סביר במשך 4 שנים (בין השנים 2005-2008) וכן לפרקים בין 2010-2011. לבסוף, לאחר תום עבודה במפעל, עבדה התובעת כשלוש שנים במקביל לעבודתה אצל מש' סביר (2012-2015) גם אצל מש' כהן (2012-2014) במשך יומיים בשבוע, 7.5 שעות עבודה ביום. כך, הועסקה התובעת בניקיון במשך כ-9 שנים אצל שלושה מעסיקים כאמור (מתוך 6 שנים במתכונת של מפעל + בית פרטי). בנוסף לכך עולה כי התובעת הועסקה בעבודות ניקיון ומשק בית גם לפני שנת 2006, וזאת אצל מעסיקים אחרים.
4. משפעולות ניקיון הרצפה עירבו את המפרקים והכתפיים של התובעת, ונעשו במהלך ימי עבודה כ- 3.45 שעות ביום, לפחות 3 ימים בשבוע וכן 2.45 במשך עוד יומיים בשבוע, ובכל במשך לפחות 6 שנים, מצאנו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי ביצעה תנועות חוזרות ונשנות ת פעמים רבות בתכיפות העשויה לגרום לנזק מצטבר בכתפיים ובמרפקים.
5. ודוק, כפי שציינו לעיל, אין חולק כי עבודת התובעת כללה גם תנועות נוספות, מלבד תנועת השטיפה, הטאטוא ושאיבת האבק, אולם, משניתן לחלץ מתוך יום העבודה את פעולות ניקיון הרצפה, על רבדיה השונים, אשר חזרה על עצמה במהלך תקופת עבודה של שנים רבות, הרי שאין מקום לדחות את הטענה רק בשל ריבוי הפעולות.

פגימות באגודל יד ימין –

1. גם באשר לפגימה באגודל יד ימין הגענו לכלל מסקנה כי התובעת הניחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת קיומה של מיקרו-טראומה. התובעת טענה כי פעולת סחיטת הסמרטוט כמו תנועות ניקוי סיבוביות או אנכיות הובילו לפגיעה באגודל יד ימין. טענתה כאמור לא נסתרה ונותרה עקבית במשך ההליך:
   1. במסגרת השאלון שמילאה התובעת במסגרת תביעתה למוסד לביטוח לאומי, ציינה דברים דומים: "תחילת יום עבודה ב-7 בבוקר, ניקיון חלונות, ניקיון כללי במטבח, ניקיון כללי בחדרים ובסלון... ניקיון חלונות יד ימין בפעולה סיבובית עולה ויורדת ....חלונות כ-1.5 ש'".
   2. בעדותה חזרה התובעת על הגרסה כאמור עת העידה: "אני סחטתי המון המון סחבות, וגם את החלונות שפשפתי עם גילדה ועם דלי מים. אבק לכל הבית, שטפתי סמרטוטים שעשיתי סחיטות. שפשפתי המון". (עמוד 6 שורות 18-20).
2. בשים לב לתקופת ההעסקה הארוכה כפי שתוארה לעיל, והיות ומדובר בתנועות רפטטיביות הנדרשות לצורך ניקיון משטחים, בין אם אנכיים (חלונות) ובין אם אופקיים (ריהוט, שיש מטבח וכו'), תוך אחיזת סמרטוט ביד ימין והפעלת לחץ לצורך ניקוי המשטח, פעולה שניתן בנקל לבודד מיתר הפעולות ואשר התמשכה שעות רבות מדי יום, יש מקום למנות מומחה לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין פעולות הניקוי לבין הפגיעה באגודל ימין.
3. למען הסר ספק, התובעת לא הקימה תשתית עובדתית מספק לעניין סחיטת סמרטוטי הרצפה, שכן לא הוכחה תדירות גבוהה ואף לא נטען באף שלב כמה פעמים, לערך, נדרשת התובעת לבצוע הפעולה.

אחרית דבר:

1. מצאנו כי יש מקום למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי בין עבודת התובעת לבין הפגימות במרפקים, בכתפיים ובאגודל ימין.
2. הצדדים יעדכנו את בית הדין בתוך 14 ימים האם עלה בידיהם להגיע לניסוח מוסכמות, בשים לב לקביעות של פסק דין חלקי זה.
3. התביעה בגין הפגימה בגב – נדחית.
4. הודעה על מינוי מומחה תישלח בנפרד ולאחר קבלת הודעת הצדדים לעניין העובדות המוסכמות.
5. לעיוני ביום 14.02.18.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ח, (30 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.