23 אפריל 2020

1. לפנינו תביעה להכרה בפגיעה כ-"פגיעה בעבודה" על פי משמעה בחוק 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) על פי הלכת המיקרוטראומה.
2. התובעת ילידת 1959 עסקה בעבודות משק בית וניקיון. לטענתה, עקב תנאי עבודתה היא נפגעה בגבה, מרפקיה, כתפיה ואגודל ידה הימנית.
3. ביום 30.1.17 התקבלה החלטה לפיה הונחה תשתית ראייתית לפגיעות על רקע מיקרוטראומה במרפקים, בכתפיים ובאגודל יד ימין. התביעה להכרה בפגיעה בגב נדחתה. ביום 15.3.18 התקבלה החלטה משלימה בעניין התשתית העובדתית שהוכחה. זאת על מנת שיהיה ניתן להציגה למומחה רפואי שיחווה את דעתו ביחס לקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הפגיעות שהוכרו בהחלטה. במסגרת ההחלטה מונתה ד"ר הורוביץ סוזנה כמומחית מטעם בית הדין (להלן – המומחית).
4. להלן העובדות שהוצגו למומחית:
   1. התובעת, ילידת 1959.
   2. התובעת עסקה בעבודות ניקיון במשק בית וכן במפעל, לכל הפחות במשך כ-6 שנים במתכונת שתפורט להלן.
   3. שבוע העבודה של התובעת הורכב מחמישה ימים, כאשר במסגרת שלושה ימים נדרשה התובעת לטאטא, לשטוף רצפות ולשאוב אבק במשך 3.45 שעות (2.45 שעות מתוכן באופן רציף) וביומיים הנותרים עסקה בניקוי רצפות כאמור 2.45 שעות ביום.
   4. לצורךביצוע העבודה כאמור הזיזה התובעת את ידיה באופן רפטטיבי קדימה ואחורה תוך שהיא אוחזת במטאטא, מגב או צינור של שואב אבק, תוך הפעלת לחץ מטה לצורך ניקוי הרצפה.
   5. כמו כן, במסגרת עבודתה נדרשה התובעת לנקות באמצעות מטלית חלונות ומשטחים, כשהיא אוחזת במטלית בידה הימנית תוך ביצוע פעולות סיבוביות והפעלת לחץ לצורך ניקוי המשטח. התובעת ניקתה משטחים אנכיים (חלונות) וכן משטחים אופקיים (ריהוט, שיש וכו'). עבודת הניקיון דנן ערכה מדי יום כ-1.5 שעות.
   6. מצבה הרפואי של התובעת הוא כעולה מהחומר הרפואי.
5. להלן השאלות שהופנו למומחה ותשובותיה:
6. מהו הליקוי של התובעת בכתפיה, מפרקיה ובאגודל יד ימין?

תשובת המומחית – "התובעת נבדקה ביום 17.4.12 בשל כאבים מעל בסיס אגודל ימין במשך כחודשיים, עם רגישות מעל הגידים המפסקים של האגודל. מתאימה לתסמונת DE QUERVIAN. לכן נשלחה לצילומי שורש כף יד ימין. לא נמצאה בתיק הרפואי עדות להמשך טיפול.

כשנתיים לאחר מכן נרשם כי התובעת סובלת מכאבים באגודל ימין, אך גם אז ללא טיפול מתאים.

ביום 7.5.15 נרשם כי התובעת עברה ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית מימין.

ביום 7.11.14 נרשם כי התובעת סובלת מכאבים בזמן יישור הצוואר, קורנים לכתף ימין. בדיקת US כתפיים מיום 4.2.15 הדגימה קרע מלא של גיד הסופרה-ספינטוס ברוחב 2 ס"מ מימין, וקרע חלקי בגיד זה בכתף שמאל".

1. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקויים מהם היא סובלת?גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

תשובת המומחית – "היות והופעת תסמונת דה-קרביין באגודל יד ימין הופיעה לדברי התובעת בפני הרופא חודשיים לאחר סיום העבודה, ונרשמה בתיק הרפואי 4 חודשים לאחר סיום עבודתה, ניתן להערכתי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בסבירות שמעל 50% בין הופעת התסמונת לבין עבודתה של התובעת בנקיון. ראוי עם זאת לציין כי התובעת לא המשיכה בטיפול לאחר תקופה זו, ולהערכתי, התסמונת חלפה מאליה, ועל כן אני רואה במקרה זה את התסמונת כזמנית. ראוי לציין כי התסמונת הופיעה בשנית כ-3 שנים לאחר מכן, אך בפעם זו ללא קשר סיבתי לעבודה שהסתיימה ביום 31.12.11.

התלונה הראשונה בדבר כאבים בצוואר ובכתפיים נרשמה רק ביום 7.11.14 והיא אובחנה בהמשך כקרע בגיד השרוול המסובב בשתי הכתפיים, בעיקר מימין. אני סבורה ש-4.5 השנים שחלפו ממועד סיום העבודה ועד למועד רישום התלונה הראשונה, מנתקת את הקשר הסיבתי בין הליקוי הגופני האמור לבין העבודה".

1. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקוייה של התובעת עקב עבודתה נגרמו על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוייה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

תשובת המומחית – "אני סבורה שקיים קשר שנוצר על דרדך מיקרוטראומה בין עבודתה של התובעת לבין הופעתה הזמנית של תסמונת דה-קרביין בסמוך לאחר סיום העבודה...".

1. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת בחיוב, האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

תשובת המומחית – "לדעתי, לעבודתה של התובעת הייתה השפעה משמעותית בשיעור העולה על 20% להופעתה של התסמונת".

להשלמת התמונה יצוין שביום 19.11.18 הורה בית הדין למומחית להתייחס לפגיעה גם ביחס למרפקים. ביום 20.12.18 הגישה המומחית חוות דעת משלימה בה היא כתבה שהיא לא מצאה בתיעוד הרפואי אף תיעוד ביחס לתלונה של התובעת על בעיה במרפקים – "מרפקי התובעת לא נבדקו רפואית ולא בוצעה כל בדיקה נוספת...".

ביום 25.3.19 הגישה התובעת הודעה לפיה לאחר בחינה נוספת, היא אכן לא מצאה תיעוד רפואי ביחס למרפקים.

עם זאת, ביום 9.7.19 הגישה התובעת הודעה בדבר צירוף חומר רפואי לעניין המרפקים. בהחלטה מיום 15.7.19 אפשר בית הדין לצרף את המסמכים הרפואיים הנ"ל כדי לקבל את התייחסות המומחית. ביום 12.8.19 הופנו למומחית שאלות הבהרה ביחס למרפקים בצירוף החומר הרפואי. המומחית התבקשה לחוות דעתה אם יש במסמכים שצורפו כדי לשנות מחוות דעתה.

ביום 12.8.19 הגישה המומחית את תשובתה כדלקמן – "מעיון בתיעוד החדש האמור עולה כי מדובר ברשומה רפואית מיום 24.4.19 בה נרשם כי התובעת סובלת מכאבים במרפקים דו צדדי... היות ובהחלטת המינוי נקבע כי התובעת סיימה את העבודה ביום 31.12.11 ומכיוון שהתיעוד החדש הנ"ל נרשם לראשונה רק כ-8.5 שנים לאחר סיום העבודה, אני סבורה שהשנים שחלפו ממועד סיום העבודה ועד למועד רישום התלונה הראשונה מנתקות את הקשר הסיבתי בין הממצאים בתיעוד החדש הנ"ל לבין העבודה. לסיכום – אין שינוי בחוות הדעת שהגשתי בתיק".

1. ביום 26.2.18 ערערה התובעת על החלטת בית דין זה ביחס לדחיית הפגיעה בגב. ערעור התובעת נידון בתיק עב"ל 59443-02-18. במעמד הדיון בבית הדין הארצי מיום 13.6.18, הודיעה ב"כ הנתבע כדלקמן:

"לאור העובדה כי המערערת טענה לפגיעה בגבה, לא רק בשל הרמת משקלים כבדים כל יום, אלא גם הואיל והיא מתכופפת רבות עם גבה כל יום במסגרת עבודתה, גם בכתב התביעה המתוקן, גם בתצהירה, גם בטופס ההצהרה למוסד מיום 22.9.16, אני מסכימה להצעת בית הדין כי עניינה של המערערת יושב לבית הדין קמא על מנת שהמערערת תישאל לעניין הפעולות בעבודתה כעובדת נקיון או משק בית לעניין הכיפופים של מערערת עם גבה במסגרת עבודתה זו וזאת לרבות לצורך טאטוא שטיפה, הזזת רהיטים, שאיבת אבק, הרמות משאות וכו'".

1. ביום 18.6.18 ביקשה התובעת לשנות מן העובדות שנמסרו למומחית כך שירשם שהיא עבדה בניקיון משך 6 שנים, 5 ימים בשבוע, בין התאריכים 1.1.06 עד 31.12.11. התובעת לא נימקה בבקשתה את הטעם להגשת הבקשה או לסיבת האיחור הניכר בהגשתה, לאחר קבלת חוות הדעת. לאחר קבלת תגובת הנתבע הוחלט לבסוף לדחות את הבקשה. זאת, גם מחמת האיחור בהגשת הבקשה וגם לגופו של עניין, משהתובעת ביקשה לשנות מן העובדות שנקבעו בהחלטת קביעת התשתית העובדתית מיום 16.5.18. בנוסף, ובהתאם להחלטת בית הדין הארצי בערעור (ר' לעיל) נדרשה התובעת להגיש תצהיר משלים שיתייחס לכיפוף גבה. תצהיר התובעת הוגש ביום 14.12.18. להשלמת התמונה, על פי הסכמת הצדדים בתיק ב"ל 22268-03-17, העוסק בפגיעה בצוואר ובכאבי ראש, התייחסה התובעת בתצהירה גם לעניין הצוואר (ר' בקשת התובעת מיום 14.11.18). ביום 16.4.19 התקיים דיון הוכחות ביחס לתצהיר המשלים ועדותה של התובעת על כיפופי הגב. ביום 28.10.19 התקבלה החלטה לפיה הצדדים יגישו שני סיכומים נפרדים – האחד ביחס לפגיעה בגב ולפגיעה נוספת בצוואר שנידונה בתיק אחר ואוחד בשלב מאוחר עם התיק דנן; השני ביחס לפגיעות באגודל, כתפיים ומרפקים.

דיון והכרעה

הפגיעה באגודל, בכתפיים ובמרפקים

1. על פי חוות דעת המומחית, אין קשר סיבתי כלל בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הפגיעה בכתפיים משחלפו כ-4.5 שנים מסיום עבודתה ועד הופעת הפגיעה. כן לא מתקיים קשר סיבתי גם ביחס למרפקים משחלפו כ-8.5 שנים עד הופעת הפגיעה.
2. אשר לפגיעה באגודל הגיעה המומחית למסקנה שאכן הייתה פגיעה אך מדובר היה בפגיעה זמנית שחלפה. פגיעת דומה מאוחרת יותר שנגרמה לתובעת, כ-3 שנים לאחר מכן, לא נמצאה על ידי המומחית כפגיעה שנגרמה כתוצאה מתנאי עבודתה.
3. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (ר' דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 2.11.1999). 
4. בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 9.5.2012).
5. התובעת לא ביקשה להפנות שאלות הבהרה למומחית בעניין קביעותיה אלה ולא הצביעה על פגם בחוות הדעת שיצדיק לסטות מחוות דעתה. חוות הדעת של המומחית היא ברורה וחד משמעית. המומחית הסתמכה על המסמכים הרפואיים שהוצגו לפניה ונימקה את מסקנותיה. לפיכך, החלטנו לאמץ את חוות דעתה של המומחית.
6. אשר לפגיעה באגודל. המומחית חוותה דעתה לפיה הפגיעה באגודל ימין של התובעת נגרמה כתוצאה מעבודתה. מהטעמים המפורטים לעיל, אף כאן לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעתה של המומחית. הנתבע לא ביקש להפנות למומחית שאלות הבהרה בעניין ולנסות לסתור את חוות הדעת.

לצד זאת יאמר, כי הערת המומחית, לפיה הפגיעה באגודל הופיעה אצל התובעת באופן זמני וכי הופעתה מחדש כשלוש שנים לאחר סיום עבודתה אינה תוצאה של תנאי העבודה, אינה רלבנטית לעניינו של תיק זה. עניינו של תיק זה הוא בשאלה אם לתובעת נגרמה פגיעה כתוצאה מתנאי עבודתה. כאמור, הפגיעה באגודל יד ימינה של התובעת הוכרה כפגיעה בעבודה. שאלת השפעת הפגיעה על האגודל לאורך השנים על מצבה הרפואי וכושר עבודתה של התובעת היא שאלה לוועדה רפואית שתדון בעניינה, ככל שהתובעת תבקש לקבוע אחוזי נכות בגינה.

1. לפיכך, התביעה להכרה בפגיעה באגודל יד ימין מתקבלת.

הפגיעה בגב ובצוואר

1. בשלב זה נחזור לתצהירה המשלים של התובעת מיום 14.12.18. תצהיר זה הוגש בהתאם להחלטת בית הדין הארצי בערעור. תצהיר זה התייחס גם לפגיעה הצווארית לאור הסכמת הצדדים.
2. על פי עדותה בתצהיר, התובעת הייתה "מבצעת עבודת טאטוא, שאיבת אבק ושטיפה, תותך כדי כיפוף גבי וצווארי בתנועות קדימה ואחורה על גבי הרצפה. במהלך ביצוע פעולות אלו מופעל לחץ רב על גבי וצווארי... הייתי מבצעת כיפופים באופן דומה חוזר ונשנה על גבי וצווארי כאשר הייתי מבצעת את עבודות הטאטוא, השטיפה, שאיבת אבק, כיפוף לצורך הרמה של חפצים, לרבות חפצים כבדים, כיפוף על מנת להזיז חפצים ממקום למקום... אני הייתי מבצעת במהלך עבודתי אין ספור כיפופים מהסוג המתוארך לאורך רוב שעות היום שכן הכיפופים בביצוע מטלפות הבית המתוארות בתצהירי זה היו חלק אינטגרלי מביצוע המטלות. כמו כן נגרמו לי פגיעות בגבי ובצווארי עקב הרמות של רהיטים כבדים, דלי מים, שטחים ומזרנים. בנוסף ביצעתי ניגוב אבק, כאשר ידי מושטת כלפי מעלה על גבי החלון, וצווארי מורם כלפי מעלה, דבר שגרם לי במשך הזמן לחץ מתמשך על הצוואר ולכאבי צוואר וראש. לעיתים יש צורך בניגוד אבק בכיפוף ואז מופעל לחץ על גבי ועל צווארי, ואני חשה בכאבים באותם אזורים. יוער כי בשולי עבודתי עסקתי בסידור הבית ובבישול, אך אין מדובר בעבודה קבועה ויום יומית אלא במקרים חריגים ולעיתים רחוקות".
3. אשר לסדר יום עבודתה, העידה התובעת: "התחלתי את עבודתי בשעה 07:00 לערך, כאשר הייתי מתחילה בניקיון של חלונות, ניקיון כללי במטבח וניקיון כללי בחדרים. ניקיון החלונות היה לוקח פרק זמן של שעה וחצי לערך. ניקיון כללי מטבח וחדרים ארך 5 וחצי שעות לערך... לאחר ביצוע עבודת הניקיון בבתים הפרטיים נסעתי לעבודתי במפעל גריפ כעובדת ניקיון והתכופפתי לצורך טאטוא רצפה, שאיבת אבק ושטיפת רצפה. אני התכופפתי כדי להזיז דברים ולהרים שקי אשפה גדולים מהמחסנים, ארגזים, דלי מים, רהיטים, אני ביצעתי עבודה זו במשך 3 שעות. בגריפ היו לי 15 דקות הפסקה".
4. ביום 16.4.19 התקיים דיון הוכחות על תצהירה המשלים של התובעת. בחקירתה הנגדית העידה התובעת שב-6 שנים האחרונות לפני שהפסיקה לעבוד היא עבדה בניקיון בתים ובחברת גריפ (לפני כן היא עבדה בניקיון בניינים). היא עבדה בחברת גריפ שנים 2006-2012. במקביל היא גם עבדה בניקיון בתים. התובעת אישרה שתביעה לעניין הגב והצוואר רלבנטית בעיקר לעבודה בגריפ ובניקיון בתים (ר' עמ' 11 לפרוטוקול).
5. לפי הפסיקה, על מנת להוכיח תשתית לכאורית למיקרוטראומה, יש צורך בהוכחת תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, זהות במהותן, ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף; על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק כאשר תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדורה. לעניין זה ניתן לבודד פעולות אלו ממכלול הפעולות המבוצעות במהלך יום העבודה, אך יש לאבחן בין פעילות חוזרת הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. דהיינו, תנועות מגוונות החוזרות על עצמן המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות. עם זאת, במקרה של עבודה, מגוונת בה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק זמן משמעותי, עשויה להתקיים תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה.

כך, בפסק הדין בעניין פלונית - המוסד לבטוח לאומי (עב"ל (ארצי) 46178-03-14 (2017)) נקבע:

"הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחה של שלושה יסודות:

"הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)"

. . .

אשר לתנועות החוזרות ונשנות נקבע כי "התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף". כמו כן, על התנועות לחזור ולהישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, [פורסם בנבו] פד"ע לה 523, 533 (2000) להלן: עניין אשר יניב). עוד הובהר בפסיקה כי תדירותן של התנועות "אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד

פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו" (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (20.12.07)). כמו כן נקבע כי "יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (28.7.02), להלן: עניין שבח). דהיינו, פעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה (פרשת שבח בפסקה 6(ד); עב"ל (ארצי) 703-05-13 גלינה אודוביצ'נקו -המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (5.3.15), להלן: עניין אודוביצ'נקו).

עם זאת הובהר כי במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה".

ור' גם עבל (ארצי) 40494-06-17 נטלה אוצרי נ' המוסד לביטוח לאומי (26.11.2017).

1. לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, אף הפעם לא התרשמתי שהתובעת הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת קיומה של פגיעה בגב ובצוואר על רקע תורת המיקרוטראומה, ואבהיר.
2. בסיכומיו ציין הנתבע, בצדק, כי אין מחלוקת שהתובעת עבדה בעבודה אינטנסיבית וקשה. אך מגוון המשימות שהיא נדרשה לבצע והתנועות השונות הכרוכות בהן, מביא למסקנה שיש לדחות את התביעה לפגיעה בגב ובצוואר. הנתבע חקר את התובעת ארוכות ביחס למגוון המשימות שהיא נדרשה לבצע ומתשובותיה עלה שהיא אכן נדרשה גם להתכופף, אך באותה מידה היא נדרשה גם לעבודות שאינן כרוכות בכיפוף.

כך, בחב' גריפ התובעת נדרשה להוציא את הפח (עמ' 12, ש' 16-17 לפרוטוקול). אמנם היא נדרשה להתכופף כדי להרים את הפח, אך ברור שעיקר פעולה הוצאת הפח היא בהובלתי לאשפה המרכזית; היו חדרים שהיא ניקתה בהם היא לא נדרשה להתכופף (עמ' 13 ש' 4-5 לפרוטוקול); בגריפ, ובמיוחד בבתים הפרטיים, היא נדרשה לנקות גם חלונות (עמ' 14, ש' 14-16 לפרוטוקול); היא ניקתה גם מדפים שגובהן "סטנדרטי" (עמ' 14, ש' 21-24);

בעבודתה בבתים, שם הייתה עיקר עבודתה (7 שעות מתוך כ-10 שעות עבודה) היא ניקתה במקומות גבוהים שהגיעה אליהם עם סולם. לרבות חלונות גבוהים. היא אף ציינה שהיו שם הרבה חלונות (עמ' 19, ש' 13-19 לפרוטוקול); היא גם הייתה מגהצת (עמ' 19, ש' 28-29 לפרוטוקול); אוספת כביסה מהאוגרים השונים בבית (עמ' 20, ש' 1-4 לפרוטוקול); התובעת גם הייתה מחליפה מצעים. בהקשר זה היא העידה שהיו 6 חדרי שינה ענקיים בבית (עמ' 20 לפרוטוקול); על פי תצהירה וחקירתה הנגדית, לעתים היא גם הייתה מבשלת; אשר לתקופה הקודמת יותר, בה היא ניקתה בניינים, היא העידה בחקירתה הנגדית שעיקר עבודתה הייתה בשטיפת חדרי מדרגות והוצאת האשפה (עמ' 22, ש' 4-5 לפרוטוקול).

גם במשימות שהתובעת העידה לגביהם שהיא נדרשה להתכופף, התובעת העידה בחקירתה הנגדית שחלק מביצוען של אותן משימות לא דרש כיפוף. כך למשל כאשר ניקתה אבק. חלק מהזמן היא ניקתה חלקים מלמטה וחלק מהזמן מלמעלה.

1. הנתבע הפנה בסיכומיו לכך שבתביעת התובעת להכרה בפגיעה בברכיים, הדגישה התובעת דווקא את העובדה שהיא נדרשת לכרוע על ברכיה רוב הזמן בעבדותה, ולא להתכופף. התובעת נחקרה בעניין זה והיא ענתה כך כי " היו מקרים שכן הייתי כורעת על הברכיים, אבל לא בכל המקרים. היו מקרים. אבל ההתכופפויות שלי היו יותר. היו לי כריעות מכיוון שהיו לי כאבים בברכיים אז הייתי עושה יותר בהתכופפויות. היו לי מקרים שהייתי חייבת לכרוע על הברכיים כשלא היתה לי ברירה, אבל אני לא יכולה להגיד שרוב העבודה שלי היתה בכריעה. מי שמנקה יכול להבין את זה. בגלל זה אני צריכה לעבור ניתוח בברכיים" (עמ' 18, ש' 27-31 לפרוטוקול).
2. על מנת לעמוד על הפער שאליו מתייחס הנתבע בין עדות התובעת בתיק זה לבין עדותה בתביעה להכרה בפגיעה בברכיים, נצטט להלן בהרחבה מפרוטוקול הדיון מיום 7.5.19 בתיק ב"ל 24798-02-18 (עמ' 10-12 לפרוטוקול שם):

עו"ד פישר: תסבירי בבקשה, האם את טוענת לכריעה מרובה ממושכת על ברכיים או על התכופפות?

העדה, גב' רום: היו לי כריעה, זאת אומרת שהייתי צריכה יותר לכרוע על הברכיים, זה לנקות, עבדתי עם בתים גדולים. מסילות, מקלחות שהיו לי שם 6-7 מקלחות בכל בית פרטי, היו לי חדרי ארונות, כל הדברים האלה, ארונות מטבח, כל הדברים האלה הייתי צריכה לכרוע על הברכיים, כמו מסילות ולכרוע גם לפעמיים בישיבה על הברכיים, תלוי במצבי גם.

...

עו"ד פישר: לפני 3 שבועות.

העדה, גב' רום: כן.

עו"ד פישר: כן. אמרת, "זאת אומרת שהיית על הברכיים?", "לא, הייתי מתכופפת ממש". ובהמשך את ממשיכה לשאלה "האם את צריכה להיות על הברכיים?", משיבה שלא, אז,

העדה, גב' רום: תלוי, היו, אני עניתי גם כן, אם תסתכלי אני עניתי שהיו מצבים שהייתי צריכה לכרוע על הברכיים,

עו"ד גביש: את צריכה את הפרוטוקול?

העדה, גב' רום: והיו מצבים שהייתי צריכה להתכופף על הברכיים, אבל לא תמיד.

עו"ד פישר: מה הכוונה להתכופף על הברכיים?

העדה, גב' רום: לשבת על הברכיים.

עו"ד פישר: אז זה לכרוע על הברכיים.

העדה, גב' רום: זה כמו, לכרוע על הברכיים, זאת אומרת אני צריכה לשבת כמו כלב על הברכיים,

עו"ד פישר: באיזו תדירות?

עו"ד גביש: רגע רגע תני לה להשיב.

העדה, גב' רום: או לשבת כמו ישיבה, או לשבת כמו ישיבה, תלוי במצבי. אני לא יכולה להיות הרבה זמן גם על הברכיים אז אני יושבת ישיבה גם אכן על הברכיים, ואז גם,

עו"ד פישר: מפנה אותך לשורות 25-29 בעמוד 18 לפרוטוקול הדיון הקודם ב-16.4.19.

...

עו"ד פישר: ואת השבת אחרת, שלא היית על הברכיים. איך את מסבירה את זה?

העדה, גב' רום: אני לא זכרתי, אני לא הייתי במיטבי אותו יום, ואת מכירה עוזרת בית שיכולה בלי להתכופף על הברכיים? כל, רוב העבודות, 90% של עוזרת זה על הברכיים או לכרוע, אין עוזרת בית שיכולה לא לכרוע על הברכיים. אין, רוב העבודות הן באזור למטה.

ש: אם היית על הברכיים לא היית מכופפת את הגב?

ת: אם הייתי על הברכיים לא הייתי מתכופפת עם הגב? לא, תלוי, אם הייתי כורעת, זאת אומרת, אם הייתי יושבת ישיבה כזאת כמו ישיבה ערבית אז זה היה קשה לי. כשהייתי קמה הייתי מרגישה את העומס על האגן והגב התחתון וגם על האזור הזה, ירכיים, שם הייתי מרגישה את הכל יותר. ואז הייתי משנה לברכיים, הייתי מוצאת לי תנוחות כי הבתים גדולים, הרהיטים ענקיים, היה לי להתכופף לנקות על הברכיים, זה,

ש: מפנה לשורה, שורות מ-5 עד 9 בעמוד 19,

ת: כן.

ש: לפרוטוקול הדיון. האם הבנתי נכון שרוב העבודה לא הייתה בכריעה על ברכיים?

ת: אז אני עניתי, כשאני באתי ב-16 לחודש היה לנו טרגדיה במשפחה, בן אחי נהרג בתאונת עבודה ואני הגעתי הנה כשלא הייתי במיטבי, אני אפילו ישבתי באמצע החקירות. אני לא הייתי במיטבי ולא זכרתי את הכל.

ש: אז מה שאמרת לבית הדין ב-16.4.19 לא נכון?

ת: זה היה, זה היה נכון, פשוט, אני אומרת שזה היה מאוד נכון, רק שאת אומרת שרשום פה שלא כרעתי על הברכיים, אין עבודה במשק בית שלא כורעים על הברכיים. אין עבודה כזאת, אני הגעתי לפה עם כאבי תופת גם כן, אני הגעתי על משככי כאבים הגעתי לפה, לא הייתי במיטבי, אני עניתי".

1. מפרוטוקול הדיון בתיק ב"ל 24798-02-18 עולה שהתובעת הדגישה בתשובותיה והתייחסה דווקא לצורך בכריעה על הברכיים על מנת לבצע את עבודתה. בניסיון שנראה משום תפיסת החבל משני קצותיו, העידה התובעת שהיה לה קשה גם כאשר ישבה, גם כאשר קמה משיבתה, וגם כאשר שינתה תנוחה לכריעה על ברכיה כדי לשכך את הקושי בתנוחות הישיבה והקימה – "הייתי מוצאת לי תנוחות כי הבתים גדולים... היה לי להתכופף לנקות על הברכיים". הינה כי כן, התובעת ביקשה להעיד שהיא התכופפה תוך כדי כריעה על ברכיה. לבסוף היא העידה, כנראה לעיל, שרוב עבודתה הייתה בכריעה על הברכיים.
2. אם לסכם, מחקירתה הנגדית של התובעת, הוכח שהיא עסקה בעבודות רבות, שונות ומגוונות. חלק מהעבודות אותן היא נדרשה לבצע לא היו כרוכות בכיפוף הגב כלל. עבודות אחרות היו כרוכות בכיפוף הגב וגם בעבודה במנח ישר. עדות התובעת ביחס לעצימות העבודה תוך כדי כיפוף הגב הייתה מוקשית שכן לא עלתה בקנה אחד את עדותה בתיק נוסף בו תבעה להכיר בפגיעה בברכיים. בעוד שבתיק זה היא טענה שעיקר עבודתה הייתה בכיפוף ולא בברכיים, בתיק שם היא טענה היפוכו של דבר.
3. אך, גם בהתעלם מעדותה בתיק הפגיעה בברכיים, אין מקום לקבל את התביעה, ואבהיר. בפסק דין עב"ל (ארצי ) 39738-05-13 נירה צבי - המוסד לביטוח לאומי (11.6.15)) נקבע כי ניתן להכיר בפגיעה אצל עובדי סיעוד היכן שהנסיבות מצדיקות זאת. באותו מקרה נקבע כי "בנסיבותיו המיוחדות של המקרה עלה בידי המערערת להצביע על רצף פעולות חוזרות ונשנות הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ובמקרה זה פעולות של הרמה והזזה". התובעת לא הוכיחה שעבודתה הייתה כרוכה בתנועות חוזרות ונשנות או כי היא נדרשה תמיד לאותם סוגי עבודות. עבודתה השתנתה סדר היום שלה השתנה מיום ליום (ר' גם עבל (ארצי) 35063-06-15  מרגריטה פיזולייב נ' המוסד לביטוח לאומי (8.5.16) שדחה ערעור אשר התייחס באופן ספציפי לעובדת כוח עזר שגם ביצעה פעולות ניקיון בבית חולים, תוך הבחנתו מעניין נירה צבי; וכן ר' עבל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נוח (22.12.14)).
4. דיון זה שערכנו לעיל ביחס לגבה של התובעת רלבנטי גם לפגיעה בצווארה. משנמצא שהתובעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת לקיומה של פגיעה על רקע הלכת המיקרוטראומה. ביחס לפגיעה הצווארית נוסיף שהמומחית התייחסה בחוות דעתה גם לפגיעה זו יחד עם התייחסותה לפגיעה בכתפיים ושללה את הקשר לגבי שתי הפגיעות לעבודתה. לנוחיות רצף הקריאה, נביא את החלקים הרלבנטיים מחוות הדעת:

"ביום 7.11.14 נרשם כי התובעת סובלת מכאבים בזמן יישור הצוואר, קורנים לכתף ימין. בדיקת US כתפיים מיום 4.2.15 הדגימה קרע מלא של גיד הסופרה-ספינטוס ברוחב 2 ס"מ מימין, וקרע חלקי בגיד זה בכתף שמאל

...

התלונה הראשונה בדבר כאבים בצוואר ובכתפיים נרשמה רק ביום 7.11.14 והיא אובחנה בהמשך כקרע בגיד השרוול המסובב בשתי הכתפיים, בעיקר מימין. אני סבורה ש-4.5 השנים שחלפו ממועד סיום העבודה ועד למועד רישום התלונה הראשונה, מנתקת את הקשר הסיבתי בין הליקוי הגופני האמור לבין העבודה".

סוף דבר

1. התביעה להכרה בפגיעה עבודה בכתפיים ובמרפקים נדחית בהעדר הוכחת קשר סיבתי.
2. התביעה להכרה בפגיעה בגב ובצוואר על רקע הלכת המיקרוטראומה נדחית בהיעדר תשתית עובדתית לקיומה.
3. התביעה לפגיעה באגודל יד ימין מתקבלת בהתאם לאמור לעיל.
4. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט ניסן תש"פ, (23 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.