ניתנה ביום 17 נובמבר 2015

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר משה כהנא ומר יעקב ענב; ס"ע 9403-08), מיום 14.8.15.
2. במסגרת פסק הדין התקבלה תובענה ייצוגית שהגיש המשיב בעילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדי המבקשת. בהתאם לכך חויבה המבקשת להפקיד בחשבון נאמנות של ב"כ הקבוצה סכום פיצוי כולל בסך 5,655,915 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (21.8.08), וזאת באופן הדרגתי (1,000,000 ₪ תוך 60 יום מקבלת פסק הדין, 500,000 ₪ תוך 180 יום מקבלת פסק הדין, והיתרה בתשלומים בסך 750,000 ₪ בחלוף שנה ממתן פסק הדין ולאחר מכן אחת לחצי שנה). בנוסף, הורה בית הדין לב"כ הקבוצה לפרסם שתי מודעות בשני עיתונים שונים וכן לשלוח מכתב בדואר רשום לכתובת הרשומה של כל אחד מחברי הקבוצה. כמו כן, חויבה המבקשת בתשלום שכר טרחה לב"כ הקבוצה בשיעור של 14% מהסכומים שיחולקו על ידו בפועל לחברי הקבוצה; בתשלום הוצאות לב"כ הקבוצה בסך 200,000 ₪ תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין; וכן בתשלום גמול לתובע המייצג בסך של 50,000 ₪.
3. המבקשת הגישה ערעור לבית דין זה הן על ההחלטה להכיר בתובענה כייצוגית והן על פסק הדין. במקביל לערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, במסגרתה ביקשה עיכוב ביצוע מלא, ובכלל זה עיכוב פתיחת חשבון נאמנות, הפקדת הסכום הפסוק, מנגנון היידוע של חברי הקבוצה לרבות פרסום שתי מודעות ומשלוח מכתבים, וכן תשלום הוצאות ושכר טרחה לב"כ הקבוצה וגמול לתובע המייצג.

להשלמת התמונה יצוין כי גם המשיב הגיש ערעור מטעמו על פסק הדין (ע"ע 17587-10-15).

הרקע לבקשה

1. המשיב עבד בשירות המבקשת - חברה שעיקר פעילותה במתן שירותי שמירה ואבטחה לגופים שונים - שתי תקופות שונות, שהסתיימו בחודש יולי 2008. עם סיום עבודתו הגיש לבית הדין האזורי תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו בקשר לתקופת עבודתו במבקשת, ובמקביל הגיש בקשה להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן – החוק). לאחר מספר החלטות לרבות בבית דין זה, ניתנה החלטת בית הדין האזורי המאשרת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בעילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה.
2. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, בהסתמך על חומר הראיות שהוצג בפניו, כי המבקשת לא עמדה בחובתה על פי צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף השמירה, לעריכת ביטוח פנסיוני לעובדיה. בית הדין הבהיר כי "הוכח שהנתבעת ביצעה הפרשות חלקיות לפנסיה, אך לא בכל התקופות ולא לכל העובדים", כך שהמחלוקת המרכזית בין הצדדים סבה סביב שאלת גובה הפיצוי המגיע לחברי הקבוצה. בית הדין ציין כי הקבוצה כוללת את עובדי המבקשת, לרבות עובדים לשעבר, שעסקו בתפקידי שמירה ואבטחה בלבד, עבדו למעלה מ- 6 חודשים בשבע השנים הרלוונטיות, ואשר לא בוצעו בגינם הפרשות לפנסיה. אשר לסעד, נקבע כי הדרך הנכונה היא קביעת פיצוי בסכום כולל עבור כל חברי הקבוצה, לפי 6% מהשכר הפנסיוני בהתאם לנתונים המרוכזים שהוצגו במסגרת הליך ההוכחות. הסכום לשנים 2003-2008 נקבע על בסיס שכר היסוד כפי שנמסר בנתוני המבקשת בהתאם לתחשיב מתוקן שהגיש המשיב (בהפחתת סכומים שונים שהמבקשת הצביעה עליהם בגין עובדים שלא השלימו ששה חודשי עבודה ובגין עובדים שקיבלו תשלומים בגין פנסיה) ואילו לגבי השנים 2001-2002 בוצע החישוב לפי 73% מכלל התשלומים ששולמו לעובדים בתקופה זו (מתוך הנחה שזהו שיעורו היחסי של שכר היסוד) על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי.

הבקשה וטענות הצדדים

1. במסגרת הבקשה שלפני טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. לטענתה, קביעת בית הדין האזורי לפיה התובענה מתאימה להתברר במסגרת של תובענה ייצוגית עומדת בניגוד להלכת ישייב (ע"ע (ארצי) 53348-01-12 גרמן ישייב – ח.א.ש. מערכות ושירותים בע"מ, מיום 29.8.13), שאושרה על ידי בג"צ (בג"צ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 30.8.15; להלן - פרשת מפעלי השמירה). לטענתה, בהתאם למבחנים שנקבעו בפרשה זו, קיימת עדיפות שבירור המחלוקת ייעשה על ידי ארגון עובדים פעיל שהוא צד להסכמים הקיבוציים החלים, היינו להסתדרות הכללית, וזאת באמצעות ועדת האכיפה שהוקמה מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי לאכיפת זכויות העובדים מיום 27.6.11 (להלן - הסכם האכיפה). עוד נטען כי בפסק הדין נפלו שגיאות רבות ובכלל זה בכל הנוגע לקביעת מנגנון תשלום חד צדדי המנוהל באופן בלעדי על ידי ב"כ הקבוצה, ללא כל בקרה או פיקוח; התחשיב עליו נסמך בית הדין כולל עובדים רבים שאינם נמנים על חברי הקבוצה; לא היה מקום לנקוט במנגנון הקיצוני של הפקדה לחשבון נאמנות, שעה שמדובר בחברה סולבנטית, ובמיוחד כאשר סעד זה לא נתבע; ועוד.

1. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המנגנונים שנקבעו בפסק הדין הינם בלתי הפיכים ויהיה בהם כדי להשית עליה עלויות מרובות וזאת במיוחד בהתחשב בסכום הפסוק. לטענתה, ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשה ייגרמו לה הפסדים ונזקים כבדי משקל וקושי אמיתי בהשבת המצב לקדמותו, שכן נכללים בקבוצת המעוניינים עובדים שלא זכאים כלל לקבלת תשלומים. לטענתה, בנסיבות אלה חלוקת כספים בהתאם למנגנונים בפסק הדין, תוביל לתוצאה שלא ניתן יהיה להשיב את הגלגל אחורנית ולגבות את הסכומים ששולמו ביתר.
2. המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין ומבקש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. לטענתו, ככל שבית הדין ייעתר לבקשת המבקשת ובסופו של יום ידחה ערעורה, פסק הדין יבוצע עם סיום הליכי הערעור בעוד כשנתיים, היינו כעבור תשע שנים מיום הגשת הבקשה לאישור, ותוצאה זו שגויה ומנוגדת לתכלית החוק. המשיב מוסיף כי כל תשלום שיבוצע לעובד כלשהו יירשם באופן מסודר, כך שלא תהא בעיה לדרשו חזרה. לחלופין מוצע לקיים את פסק הדין באופן שב"כ הקבוצה יגיש לאישורו של בית הדין האזורי מעת לעת את רשימת העובדים מתוך חברי הקבוצה שאותרו ואשר מגיע להם תשלום - לפני ביצוע התשלום; המבקשת תהא רשאית להציג ראיות המלמדות כי שולם לעובדים אלו בגין זכויות פנסיוניות; ב"כ הקבוצה יבצע את התשלום רק לאחר אישור הרשימה על ידי בית הדין קמא; והעובדים יתבקשו להציג אישור מרשות המיסים על שיעור המס החל עליהם, וככל שלא יעשו כן יבוצע ניכוי לפי השיעור המירבי. לחלופין נטען כי במקרה של עיכוב ביצוע מלא, יש לחייב את המבקשת בהפקדת ערבון כספי או ערבות בנקאית על כל הסכום הפסוק, כתנאי מוקדם לעיכוב הביצוע.

לגופם של דברים טוען המשיב כי בית הדין האזורי בדק וקבע עובדתית כי המבקשת הפרה את חובתה לשלם פנסיה לעובדיה, באופן מכוון ושיטתי. לטענת המשיב, פסק דינו של בית הדין האזורי מעוגן בחומר הראיות וסיכויי הערעור של המבקשת אפסיים, לנוכח העובדה שהוא סב על קביעות עובדתיות בעניין היקף ההפרות ושיעורן. כן נטען כי סיכויי הערעור אפסיים אף בכל הנוגע לשאלה המשפטית של אישור התובענה כייצוגית.

1. ההסתדרות מצטרפת לעמדת המבקשת ומדגישה כי בהתאם להלכת ישייב, אשר ניתנה לאחר אישור התובענה כייצוגית, קיימת עדיפות לברר את זכויות עובדי המבקשת בין החברה לבין הארגון היציג, באמצעות ועדת האכיפה. לטענתה, ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשה, הרי שהמנגנון ליידוע חברי הקבוצה ולביצוע התשלום יופעל בידי ב"כ הקבוצה, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולאפשר את פעילותה של ועדת האכיפה.
2. המבקשת, בתשובתה, חוזרת על האמור בבקשתה ומדגישה כי דחיית הבקשה תוביל לנזקים כבדים וקושי בהשבת המצב לקדמותו, וזאת לאור פגמים שונים שנפלו בתחשיבים, שאף המשיב מודה בהם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם המשיב עצמו הבין שלא ניתן ליישם את המנגנון שנקבע בפסק הדין כלשונו, ועל כן הציע מנגנון יישום חלופי. לטענתה, המנגנון לא מספק ולא נותן מענה לכל הסוגיות שהעלתה המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע.

הכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין במרביתו. זאת, בשלב זה, עד למועד הדיון בערעור.
2. כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, החלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע - 2010, וגם על בתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991). עיכוב ביצועו של פסק דין הוא חריג לכלל, ויינתן בכפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד, והשני - שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה. בהקשר זה של מאזן הנוחות, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בתובענה ייצוגית, צוין כי "... על בית המשפט לשקול אל מול נזקיו של המבקש, אם לא תעוכב ההחלטה, את נזקי הקבוצה המיוצגת כולה, ולא רק של המשיב לבדו..." (ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי (4.6.13); להלן: עניין ישראלי).
3. בנסיבותיו של הליך זה, שוכנעתי כי יש הצדקה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, נוכח מאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקשת (וראו בקשר לכך את החלטות בית המשפט העליון בהן עוכבו פסקי דין כספיים בתובענות ייצוגיות בהתבסס על מאזן הנוחות - ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' דבוש (14.11.13); ע"א 939/14 אקסלנס נשואה השקעות בע"מ נ' פירט (23.3.14); עניין ישראלי; עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ (10.5.15); להלן: עניין ליבוביץ'; עע"מ 6685/15 עיריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ (28.10.15)). אין בכך כדי לקבוע כי בכל מקרה ומקרה יינתן עיכוב ביצוע לפסק דין כספי בתובענה ייצוגית (והשוו להחלטה בע"א 7116/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' יהודה (19.1.15)), אך במקרה זה שוכנעתי כי קיימת הצדקה לכך. במסגרת זו לקחתי בחשבון כי נדרשות פעולות רבות לצורך יישומו של פסק הדין הכרוכות בעלויות ומשאבים, וככל שיחולו שינויים במנגנון ביצועו של פסק הדין במסגרת פסק הדין בערעור – יסתבר שבוצעו לשווא. בנוסף, ככל שהמבקשת תזכה בערעורה או חלקו יהא עליה לגבות בחזרה באופן פרטני מחברי הקבוצה או חלקם את סכומי הכסף שישולמו להם, המצטברים יחד לסכום משמעותי, תוך עלויות גבייה גבוהות יחסית לסכומי התשלום.
4. לאור האמור לעיל; בהתחשב בכך שהדיון בערעור קבוע למועד קרוב יחסית; ולאחר ששוכנעתי כי עיכוב הביצוע לא יגרום למשיב או לחברי הקבוצה נזק של ממש – אני סבורה כי איזון ראוי בנסיבות המקרה יימצא במתן עיכוב ביצוע, בשלב זה עד למועד הדיון בערעור. עיכוב הביצוע מותנה בכך שהמבקשת תפקיד במזכירות בית דין זה ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית בסכום של 1,600,000 ₪, תוך 60 יום מיום המצאת החלטה זו לידיה. ככל שלא תופקד הערבות כאמור, לא יהיה תוקף לעיכוב הביצוע.

במהלך הדיון בערעור יבחן המותב אם יש להאריך את עיכוב הביצוע, וככל שכן – אם יש להתנותו בהפקדת סכומים נוספים.

לא מצאתי כי יש הצדקה לעכב את תשלום הגמול לתובע המייצג; "בהתחשב בעובדה כי המשיב דנן הוא תובע אשר כבר "מילא תפקידו" והצליח בתביעתו לטובת הקבוצה כולה, ובכך כי עליו להמשיך ולהגן עליה גם כעת במסגרת הליך הערעור, לא מצאתי בענייננו סיבה מוצדקת למנוע ממנו את זכותו להנות מפרי זכייתו באופן מיידי" (עניין ליבוביץ'). קל וחומר, כאשר לא הוכח קושי מיוחד בגבייה ככל שזו תידרש. אשר לשכר הטרחה לב"כ הקבוצה – זה אמור להיגזר משיעור התשלומים שישולמו בפועל לחברי הקבוצה, וממילא לא ישולם כעת. אשר להוצאות לב"כ הקבוצה – אלו נקבעו על ידי בית הדין בשים לב להליכים שנדרשו עד כה "ובמיוחד לפעולות שיבוצעו בעקבות פסק הדין"; כיוון בשלב זה אין צורך בביצוע פעולות אלו - יעוכב סך של 100,000 ₪ מתוך סכום ההוצאות שנפסק (סכום זה נלקח בחשבון בעת קביעת סכום הערבות הבנקאית כמפורט לעיל).

כיוון שההחלטה מתבססת על מאזן הנוחות, אינני רואה מקום להידרש לסיכויי הערעור.

1. סוף דבר: הבקשה מתקבלת בעיקרה כאמור לעיל.

ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי (מלבד תשלום הגמול לתובע המייצג ותשלום חלקי של ההוצאות שנפסקו לזכות ב"כ הקבוצה) יעוכב עד למועד הדיון בערעור (הקבוע בשלב זה ליום 5.4.16).

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, ה'ה' כסלו תשע"ו (17 נובמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.